ממלכת הזוהר · לטעום מן הזוהרפיסקה 1 מתוך 13לשער המעיינים
גודל
רקע
גופן
התחלת מאמצע המאמר · לקריאה מתחילתו ↑
זוהר, פרשת בשלח · מאמר 3

׳ויסב אלהים את העם׳

זוהר ח"ב, פרשת בשלח, דף מה:
כ-7 דקות קריאה
על מה המאמר

נזק הערב רב וסימן הגאולה בעצמות יוסף

׳ויסב אלהים את העם׳ - קושיית הכינוי העם סתם

וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף. משום מה נעשה הדבר באופן הזה בדווקא? - ׳וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף׳ (שמות יג, יח) - לְתַקֵּן דֶּרֶךְ לִמְקוֹמָהּ. משום הנס שרצה הקב"ה לעשות לישראל בים סוף רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, מַה שּׁוֹנֶה כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, שֶׁכָּתוּב ׳שַׁלַּח אֶת עַמִּי׳ (שם ה, א) - ׳כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ׳ (שם ט, ב) ׳אֶת עַמִּי׳ - ׳בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל׳ואף ש ה (שם ד, כב), וּבְאוֹתוֹ זְמַן לֹא הָיוּ מְהוּלִים וְלֹא נִקְשְׁרוּ בוֹ כָּרָאוּי. וְכָאן, כשיצאו ישראל ממצרים שֶׁהָיוּ מְהוּלִים וְעָשׂוּ פֶסַח וְנִקְשְׁרוּ בוֹ, קָרָא לָהֶם ׳אֶת הָעָם׳ ולא קראם בחיבה יתרה 'את עמי'?

בלשון הזוהר

׳וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף׳ (שמות יג, יח) - לְתַקְּנָא אָרְחָא לְאַתְרֵיהּ. ר' יְהוּדָה אָמַר, מַאי שְׁנָא כַּד הֲווֹ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, דִּכְתִּיב, ׳שַׁלַּח אֶת עַמִּי׳ (שמות ה, א) - ׳כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ׳ (שמות ט, ב) ׳אֶת עַמִּי׳ - ׳בְּנִי בְכוֹרִי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות ד, כב), וּבְהַהוּא זִמְנָא לָא הֲווֹ גְּזִירִין, וְלָא אִתְקַשָּׁרוּ בֵּיהּ כְּדְקָא יֵאוֹת. וְהָכָא דַּהֲווֹ גְּזִירִין, וְעָבְדוּ פִּסְחָא, וְאִתְקַשָּׁרוּ בֵּיהּ, קָרֵי לוֹן ׳אֶת הָעָם׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

משום ערב רב שנדבקו בהם - לכן נקראו העם סתם

אֶלָּא מִשּׁוּם עֵרֶב רַב שֶׁנִּדְבְּקוּ בָהֶם וְהִתְעָרְבוּ עִמָּהֶם, בזמן שיצאו ממצרים קָרָא לָהֶם ׳אֶת הָעָם׳ סְתָם,ב. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַיִּגֹּף יהו"ה אֶת הָעָם אלו הערב רב עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל׳ג. (שם לב, לה). ׳וַיִּקָּהֵל הָעָםאלו הערב רב עַל אַהֲרֹן׳ד. - ׳וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה׳ - וְכֵן כֻּלָּם..

בלשון הזוהר

אֶלָּא בְּגִין הַהוּא עֵרֶב רַב, דְּאִתְדְּבָקוּ בְּהוּ, וְאִתְעָרְבוּ בַּהֲדַיְיהוּ, קָרֵי לוֹן ׳אֶת הָעָם׳ סְתָם, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וַיִּגּוֹף יהו"ה אֶת הָעָם עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל׳ (שמות לב, לה). ׳וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן׳ - ׳וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה׳ - וְכֵן כֻּלְּהוּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

מעשה ביוסי הסוחר - פרישה מבן זרע פסול בדרך

רַבִּי יִצְחָק וְרַבִּי יְהוּדָה הָיוּ הוֹלְכִים מֵאוּשָׁא לְלוֹד, וְהָיָה עִמָּהֶם יוֹסֵי הַסּוֹחֵר עִם גְּמַלִּים קְשׁוּרִים וּמַשָּׂאוֹת עַל כִּתְפֵיהֶם. עַד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, מָצָא יוֹסֵי הַסּוֹחֵר אִשָּׁה אַחַת מִשְּׁאָר הָעַמִּים שֶׁלִּקְּטָה יְרָקוֹת בַּשָּׂדֶה. נִשְׁמַט מֵהֶם וְהֶחֱזִיק בָּהּ וּבָא עָלֶיהָ. תָּמְהוּ רַבִּי יִצְחָק וְרַבִּי יְהוּדָה. אָמְרוּ, נָשׁוּב מֵהַדֶּרֶךְ הַזּוֹ, שֶׁהֲרֵי הקב"ה רָצָה לְהַרְאוֹת לָנוּ שֶׁלֹּא נִתְחַבֵּר עִמּוֹ. שָׁבוּ מֵהַדֶּרֶךְ, בָּדְקוּ אַחֲרָיו, וּמָצְאוּ שֶׁהָיָה בֵּן שֶׁל בַּת אֵל נֵכָר, וְאָבִיו זֶרַע פָּסוּל הָיָה. אָמְרוּ: בָּרוּךְ הָרַחֲמָן שֶׁהִצִּילָנוּ.

בלשון הזוהר

ר' יִצְחָק ור' יְהוּדָה הֲווֹ אַזְלֵי מֵאוּשָׁא לְלוּד, וַהֲוָה עִמְּהוֹן יוֹסֵי טַיָּיעָא, בִּקְטִירָא דְּגַמָּלֵי עֲטוּפִירָא בְּכַתְפַיְיהוּ. עַד דַּהֲווֹ אַזְלֵי, אַשְׁכַּח הַהוּא יוֹסֵי טַיָּיעָא אִנְתּוּ חֲדָא דִּשְׁאַר עַמִּין, דְּקָטִיר בִּירוֹקֵי חַקְלָא. אִשְׁתְּמִיט מִנַּיְיהוּ וְאַתְקִיף בָּהּ, וְאָתָא עָלָּה. תַּוְוהוּ ר' יִצְחָק ור' יְהוּדָה. אָמְרוּ, נֵיתוּב מֵאָרְחָא דָּא, דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעָא לְאַחְזָאָה לָן, דְּלָא נִתְחַבַּר בַּהֲדֵיהּ. תָּבוּ מֵאָרְחָא, בָּדְקוּ בַּתְרֵיהּ, וְאַשְׁכָּחוּ דִּבְרֵיהּ דְּבַת אֵל נִכָר הֲוָה, וַאֲבוּהָ פָּסִיל זַרְעָא הֲוָה. אָמְרוּ: בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּשֵׁזִיב לָן.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳אל תתחר במרעים׳ - הרחקה ממי שמרע לעצמו ולחברו

ד] פֶּֽן־יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה. פָּתַח רַבִּי יִצְחָק וְאָמַר, ׳אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים׳ (תהלים לז, א) - מִי הֵםאותם ׳הַמְּרֵעִים׳, שֶׁלֹּא כָתוּב חַטָּאִים אוֹ רְשָׁעִים? אֶלָּא ׳מְרֵעִים׳משמע , שֶׁמְּרֵעִים לְעַצְמָם וּלְאוֹתָם שֶׁמִּתְחַבְּרִים עִמָּם.שרעים להם רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, ׳מְרֵעִים׳ - הַרְחֵק עַצְמְךְ מִמְּרֵעִים, מחברים רעים, אף אם נראים לך כחברים שֶׁלֹּא תִהְיוּ רֵעִים וַחֲבֵרִים כְּאֶחָד, שֶׁלֹּא יָרֵעוּ לְךְ מַעֲשָׂיו וְתִתָּפֵס בַּחֲטָאָיו.

בלשון הזוהר

פָּתַח ר' יִצְחָק וְאָמַר ׳אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים׳ (תהילים לז, א) - מַאן אִינּוּן ׳מְרֵעִים׳, דְּלָא כְּתִיב חַטָּאִים, אוֹ רְשָׁעִים. אֶלָּא ׳מְרִעִים׳, דְּאַבְאִישִׁין לְגַרְמַיְיהוּ, וּלְהָנִי דְּמִתְחַבְּרָן בַּהֲדַיְיהוּ. ר' יְהוּדָה אָמַר, ׳מְרֵעִים׳ - אַרְחֵיק גַּרְמָךְ מִמְּרֵעִים דְּלָא תֶּהווֹן רֵעִים וַחֲבֵרִים כַּחֲדָא, דְּלָא יַבְאִישׁוּ לָךְ עוֹבָדוֹי, וְתִתְפַּס בְּחֶטְאוֹי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

התחברות ערב רב עם ישראל - הגורם לחטא ולגלות

בֹּא רְאֵה, אִלּוּלֵי הָיוּ אוֹתָם עֵרֶב רַב שֶׁהִתְחַבְּרוּ עִם יִשְׂרָאֵל, בזמן יציאתם ממצרים לֹא נַעֲשֶׂה הָיָה אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה,של העגל וְלֹא מֵתוּ מִיִּשְׂרָאֵל כָּל אוֹתָם שֶׁמֵּתוּ,מחמת כך וְלֹאהיה גָרַם לְיִשְׂרָאֵלכל מַה שֶּׁגָּרַם.להם חטא העגל וּבֹא רְאֵה, אוֹתוֹ מַעֲשֶׂהוהיינו וְאוֹתוֹ חֵטְא מַמָּשׁ גָּרַםלבסוף לְגָלוּת יִשְׂרָאֵל.

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, אִי לָא הֲווֹ אִינּוּן עֵרֶב רַב דְּאִתְחַבְּרוּ בְּהוֹן יִשְׂרָאֵל, לָא אִתְעָבִיד הַהוּא עוֹבָדָא, וְלָא מִיתוּ מִיִּשְׂרָאֵל, כָּל אִינּוּן דְּמִיתוּ, וְלָא גָּרִים לוֹן לְיִשְׂרָאֵל כָּל מַה דְּגָרִים. וְתָּא חֲזֵי, הַהוּא עוֹבָדָא, וְהַהוּא חוֹבָה מַמָּשׁ, גָּרִים גָּלוּתְהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳חרות על הלוחות׳ - רצון הקב"ה בישראל כמלאכים בני חורין

שֶׁשָּׁנִינוּ, רָצָה הקב"ה שֶׁיִּמָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתָהּ שָׁעָהשל מתן תורה כְּמוֹ מַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים וְלַעֲשׂוֹת אוֹתָם חוֹרִין מֵהַכֹּל, בְּנֵי חֵרוּת מִמָּוֶת,כמבואר במסכת ע"ז ה. [שנחלקו התנאים בזה] וְלִהְיוֹת בְּנֵי חוֹרִין מִשִּׁעְבּוּד שֶׁל שְׁאָר הָעַמִּים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳חָרוּת עַל הַלֻּחֹת׳ודרשו בגמ' עירובין נד. (שמות לב, טז) - אַל תִּקְרֵי חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת. שהיו צריכים להיות בני חורין ממש

בלשון הזוהר

דְּתָנֵינָן, בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּיִשְׁתַּכְּחוּן יִשְׂרָאֵל בְּהַהוּא שַׁעֲתָא כְּמַלְאֲכֵי עִלָּאֵי, וּלְמֶעְבַּד לוֹן חֵירִין מִכֹּלָּא, חֵירִין מִמּוֹתָא, וּלְמֶהֱוֵי חֵירִין מִן שִׁעְבּוּדָא דִּשְׁאַר עַמִּין, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳חָרוּת עַל הַלּוּחוֹת׳ (שמות לב, טז) - אַל תִּקְרֵי חָרוּת, אֶלָּא חֵירוּת.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

פרי חטא העגל - מוות שעבוד ושבירת הלוחות הראשונים

כֵּיוָן שֶׁנַּעֲשָׂה אוֹתוֹ מַעֲשֶׂהחטא העגל - גָּרְמוּהערב רב הַכֹּל. גָּרְמוּ מָוֶת, לדורות [ואילולי חטא העגל היו יכולים להשלים את תיקון חטא אדה"ר בביאתם לארץ] וכן גָּרְמוּ שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת,וכן גָּרְמוּ שֶׁנִּשְׁבְּרוּ אוֹתָם לוּחוֹת רִאשׁוֹנִים, שעל ידי שבירת הלוחות גם נגזרה שכחת התורה גָּרְמוּ שֶׁמֵּתוּ מִיִּשְׂרָאֵל כַּמָּה אֲלָפִים מֵהֶם. וְכָל זֶה מִשּׁוּם הַהִתְחַבְּרוּת שֶׁל אוֹתָם עֵרֶב רַב שֶׁהִתְחַבְּרוּ בָהֶם.

בלשון הזוהר

כֵּיוָן דְּאִתְעָבִיד הַהוּא עוֹבָדָא - גָּרִימוּ כֹּלָּא. גָּרִימוּ מוֹתָא, גָּרִימוּ שִׁעְבּוּד מַלְכְּוָון, גָּרִימוּ דְּאִתְּבָּרוּ אִינּוּן לוּחֵי קַדְמָאֵי, גָּרִימוּ דְּמִיתוּ מִיִּשְׂרָאֵל, כַּמָּה אַלְפִין מִנַּיְיהוּ. וְכָל דָּא, בְּגִין אִתְחַבְּרוּתָא דְּאִינּוּן עֵרֶב רַב, דְּאִתְחַבְּרוּ בְּהוּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

בני ישראל שינוי הכינוי - עם עליית הערב רב עמם

אַף כָּאן בִּגְלָלָם לֹא נִקְרְאוּ ׳בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳, וְלֹא יִשְׂרָאֵל, וְלֹא עַמִּי, אֶלָּא הָעָם סְתָם. וְאִם תֹּאמַר,והלא כתוב בפסוק לשון בני ישראל ׳וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל׳ומשיב: כי לשון 'עלו' מורה על העבר היינו (שמות יג, יח)? כְּשֶׁהָיוּ עוֹלִים ׳מִמִּצְרַיִםעדיין וְלֹא׳ הִתְחַבְּרוּ עִמָּם אוֹתָם ׳עֵרֶב רַב׳, קָרָא לָהֶם ׳בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳.אך כֵּיוָן שֶׁהִתְחַבְּרוּ עִמָּם, שֶׁכָּתוּב ׳וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה׳ (שמות יב, לח) - עִמָּם, קָרָא לָהֶם הָעָם. ולא 'עמי'

בלשון הזוהר

אוּף הָכָא, בְּגִינֵיהוֹן, לָא אִתְקְרוּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלָא יִשְׂרָאֵל, וְלָא עַמִּי, אֶלָּא הָעָם סְתָם. וְאִי תֵּימָא ׳וַחֲמוּשִׁים עָלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳. כַּד הֲווֹ סַלְּקִין מִמִּצְרַיִם, וְלָא אִתְחַבְּרוּ בַּהֲדַיְיהוּ אִינּוּן עֵרֶב רַב, קָרֵי לוֹן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כֵּיוָן דְּאִתְחַבְּרוּ בַּהֲדַיְיהוּ, דִּכְתִּיב ׳וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה׳ - אִתָּם, קָרֵי לוֹן הָעָם.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

קושיית רבי יוסי - מילת ערב רב שוב אינם מצרים

כִּי אַשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם. רַבִּי יוֹסֵי הִקְשָׁה וְאָמַר, כָּתוּב ׳כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תוֹסִיפוּ לִרְאוֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם׳ (שמות יד, יג) - אִם כָּךְ, כָּל יוֹם הָיוּ רוֹאִים אֶת אוֹתוֹ עֵרֶב רַב? שהרי ערב הם אלו אשר יצאו ממצרים אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, להשיבו עֵרֶב רַב כָּתוּב, וְלֹא מִצְרַיִם, שֶׁהֲרֵי כַּמָּה שְׁאָר עַמִּים הָיוּ דָרִים בְּמִצְרַיִם, והם אלו שעלו עמם, וְלֹא עוֹד, אֶלָּאאפי' אם היו מצרים ממש, שֶׁכֻּלָּם נִמּוֹלוּ, בהוראת משה וְכֵיוָן שֶׁנִּמּוֹלוּ, יוֹתֵר לֹא נִקְרְאוּ מִצְרִים.

בלשון הזוהר

רִבִּי יוֹסֵי אַקְשֵׁי וְאָמַר, כְּתִיב ׳כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תּוֹסִיפוּ לִרְאוֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם׳ (שמות יד, יג) - אִי הָכִי, כָּל יוֹמָא הֲווֹ חָמָאן לְהַהוּא עֵרֶב רַב. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, עֵרֶב רַב כְּתִיב, וְלֹא מִצְרַיִם, דְּהָא כַּמָּה שְׁאַר עַמִּין הֲווֹ דַּיְּירֵי בְּמִצְרַיִם, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא דְּכֻלְּהוּ אִתְגְּזָרוּ, וְכֵיוָן דְּאִתְגְּזָרוּ, לָא אִקְרוּן מִצְרָאֵי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

מחלוקת בפירוש ׳וחמושים׳ - אחד מחמישה או אחד מחמישים

וְעַל פִּי מֹשֶׁה קִבְּלוּ אוֹתָם, וְהַיְנוּ מַה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב ׳לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ׳ (שמות לב, ז) - סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם. ׳צִוִּיתָם׳ כָּתוּב. בלא י' היינו שאתה ציותם שלא ברצוני. [ומה שמשה עשה כן מצד שהיו ניצוצות שלו [אריז"ל ע"ח של"ב פ"ב] ועו"ר שרצה לתקן דוכרא דנוגה] ׳וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׳ (שמות יג, יח) - אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה הָיוּ. חומשא מלגו - חמישית [ב. מק"מ: שישראל הם שהיו אחד מחמשה מן הערב רב!] וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, חֲמִשָּׁה מִיִּשְׂרָאֵל, וְאֶחָד מֵהֶם. היינו חומשא מלבר - שישית [ב. מק"מ: שהחמשה מישראל ואחד ערב רב] רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, ׳וַחֲמֻשִׁים׳ - אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים. א. אחד מחמישים שיצא ממצרים. ב. להפירוש השני אחר מחמישים שיצאו היו מישראל וכל השאר ערב רב- ולפ"ז חוזר ליישב קושיתו הראשונה מה טעם הסיבם - כדי שלא ישובו למצרים, ונתן טעם ואמר 'וחמושים' כלומר שאין לומר העיקר הם בני ישראל שלא ישובו למצרים ומאי איכפת לנו מערב רב אם ישובו, משום כך אומר 'וחמושים' - ראה שישראל הם מיעוטא דמיעוטא. ובראות' המון הגדול הזה חוזרים גם הם בני ישראל ימס לבם ויהיה למים לכך 'ויסב' וגו'.

בלשון הזוהר

וְעַל פּוּמָא דְּמֹשֶׁה קַבִּילוּ לוֹן, וְהַיְינוּ מַה דְּאָמַר הַכָּתוּב, (שמות לב ז) ׳לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ׳ - סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם. ׳צִוִּיתָם׳ כְּתִיב. ׳וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׳ - חַד מֵחֲמִשָּׁה הֲווֹ. וְר׳ יוֹסֵי אוֹמֵר, חֲמִשָּׁה מִיִּשְׂרָאֵל, וְחַד מִנַּיְיהוּ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, ׳וַחֲמֻשִׁים׳ - אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

היובל המעלה ממצרים - חמישים יום להתעכב לקבלת התורה

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן,דרשה אחרת מדוע לשון הכתוב 'וחמשים' מִשּׁוּם שֶׁאוֹתוֹ יוֹבֵלבהארת בינה אשר לה חמישים שערים הֶעֱלָה אוֹתָם מִמִּצְרַיִם, (זוה"ק בראשית נא:) מִשּׁוּם כָּךְ ׳וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׳ (שמות יג, יח) - וְאִם לֹאלולי הבינה היתה פותחת אף את שערה החמישים - לֹא עָלוּ, מפני תוקף הקליפות ואחיזתם במ"ט שערי טומאה וְלָכֵן הִתְעַכְּבוּ חֲמִשִּׁים יוֹם לְקַבֵּל תּוֹרָה. וּמֵאוֹתוֹ מָקוֹםבדרגא דיובל יוֹצֵאת תּוֹרָה וְנִתְּנָה, במ"ט שערים, ובמ"ט פנים, במ"ט קנינים וכו' וְעַל זֶהאמר הכתוב לשון ׳וַחֲמֻשִׁים׳ חָסֵר, [והוא בגימ' יובלא עם הכולל] להורות שֶׁבִּגְלַל זֶהומכח אותה הארה בדווקא ו] ׳עָלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם׳.

בלשון הזוהר

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּגִין דְּהַהוּא יוֹבְלָא סָלִיק לוֹן מִמִּצְרַיִם, בְּגִין כָּךְ ׳וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׳ (שמות יג, יח) - וְאִי לָאו - לָא סְלִיקוּ, וְעַל דָּא אִתְעַכְּבוּ חַמְשִׁין יוֹמִין לְקַבְּלָא אוֹרַיְיתָא. וּמֵהַהוּא אֲתָר נַפְקַת אוֹרַיְיתָא, וְאִתְיְהִיבַת, וְעַל דָּא ׳וַחֲמֻשִׁים׳ חָסֵר, דִּבְגִין דָּא ׳עָלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳ויקח משה את עצמות יוסף׳ - סימן הגאולה והשבועה לישראל

׳וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף וְגוֹ'׳יש להתבונן (שמות יג, יט). לָמָּהדווקא משה רבנו הֶעֱלָהאת עַצְמוֹתָיו?שהיה לשבטו של יוסף להעלותם, ועוד שהוא לא נשבע לו בעצמו, ומדוע התעסק בזה יותר משאר צאצאי השבטים שנשבעו ליוסף אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהָיָהיוסף רֹאשׁ לָרֶדֶת לַגָּלוּת. ולפיכך מן הראוי שמשה שהוא הגואל יתעסק בהוצאתו משם וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהוּא סִימַן הַגְּאֻלָּה הָיָה לוֹ,שיוסף אמר פקוד יפקוד אלהים אתכם וְהִשְׁבִּיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל עַל זֶה. שזה יהא סימן גלותם, ובזה נמצא שע"י יוסף נתברר שמשה הוא הגואל, ולפיכך מן הראוי שמשה יעלה את עצמותיו זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ בדייקא, על סימן הגאולה הזה של 'פקוד יפקוד' - וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר.

בלשון הזוהר

׳וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף וְגוֹ'׳ (שמות יג, יט). אֲמַאי סָלִיק גַּרְמוֹי. אֶלָּא, בְּגִין דְּהֲוָה רֵישָׁא לְנַחְתָּא לְגָלוּתָא. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא דְּאִיהוּ סִימָנָא דִּגְאוּלָה הֲוָה לֵיהּ וְאוּמֵי לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל עַל דָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ - וְהָא אִתְּמַר.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אשרי חלקו של משה - עסק בשבועת יוסף ולא בביזה

אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מֹשֶׁה,שבעוד שֶׁיִּשְׂרָאֵל הָיוּ עוֹסְקִים לְבַקֵּשׁ מָמוֹן מִן הַמִּצְרִים, וּמֹשֶׁה הָיָה עָסוּק בִּשְׁבוּעַת יוֹסֵף. לקיים ציוויו ומהיכן הביאו א. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהָאָרוֹן הָיָה בַּנִּילוּס, וְהֶעֱלָה אוֹתוֹמשה בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ. ומשום כך דווקא משה יכול לעשות כן וְעוֹד אָמַר מֹשֶׁה: יוֹסֵף, הִגִּיעַ זְמַן גְּאֻלַּת יִשְׂרָאֵל. וְאָמַר: עֲלֵה שׁוֹר. וְעָלָה.שכך נקרא יוסף גם בברכותיו של משה בכור שורו הדר לו [וכך רמוז גם בברכתו של יעקב]. ב. וְיֵשׁ שֶׁאוֹמְרִים שֶׁהָיָהארונו של יוסף בֵּין מַלְכֵי מִצְרַיִם, וּמִשָּׁם הֶעֱלָהג. (ס"א: אוֹתוֹ). וְיֵשׁ אוֹמְרִים,שדווקא משום כך כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ אוֹתוֹ עֲבוֹדָה זָרָה שָׂמוּ אוֹתוֹ בַּנִּילוּס, וְשֶׂרַח בַּת אָשֵׁרשעדיין היתה חיה אז, היא ש הֶרְאֲתָה לְמֹשֶׁה. את מקום הארון בנילוס

בלשון הזוהר

זַכָּאָה חוּלָקָא דְּמֹשֶׁה, דְּיִשְׂרָאֵל הֲווֹ עַסְקֵי לְמִשְׁאַל מָמוֹנָא מִמִּצְרָאֵי, וּמֹשֶׁה הֲוָה עָסִיק בְּאוּמָאָה דְּיוֹסֵף. וְאִית דְּאַמְרֵי אֲרוֹנָא בְּנִילוּס הֲוָה, וּבִשְׁמָא קַדִּישָׁא סָלִיק לֵיהּ, וְעוֹד אָמַר מֹשֶׁה: יוֹסֵף, הִגִיעַ זְמַן פּוּרְקָנָא דְּיִשְׂרָאֵל, וְאָמַר: עֲלֵה שׁוֹר. וְסָלִיק. וְאִית דְּאַמְרֵי, בֵּין מַלְכֵי מִצְרָאֵי הֲוָה, וּמִתַּמָּן סָלִיק (ס"א: לֵיהּ). וְאִית דְּאַמְרֵי, בְּגִין דְּלָא יַעַבְדוּן לֵיהּ עֲבוֹדָה זָרָה, שָׁווֹ בְּנִילוּס וְסֶרַח בַּת אָשֵׁר חַוִּיאַת לֵיהּ לְמֹשֶׁה.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו
המאמר הבא

׳וה׳ הלך לפניהם יומם

שלמות יום ולילה בתורה ובהליכת ישראל למרכבת האבות

להמשיך לקרוא

הודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.

להצטרף לקבוצת הזוהר היומי

המייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.