ממלכת הזוהר › זוהר › בשלח › מאמר 16: ׳עזי וזמרת יה׳ - מיצירת האדם ועד זיווג הגאולה לציון › פיסקה 2 (נה ע"א)

הכנסת האדם לגן - והמצוה שלא נשמרה

בשלח · ׳עזי וזמרת יה׳ - מיצירת האדם ועד זיווג הגאולה לציון · מאמר 16 · פיסקה 2 · דף נה ע"א

לשון הזוהר

עַיְילֵיהּ לְגִנְתֵּיהּ דְּנָטַע, לְנַטְרֵיהּ לְמֶהֱוֵי לֵיהּ חֵדוּ עַל חִדוּ, וּלְאִשְׁתַּעְשְׁעָ בֵּיהּ. עָבֵד לֵיהּ טְרוֹצְטְבוּלִין מְחַפְּיָין בְּאַבְנֵי יְקָר, וּמַלְאָכִין עִלָּאִין חַדָּאן קָמֵיהּ. לְבָתַר פָּקִיד לֵיהּ עַל אִילָנָא חַד וְלָא קָאִים בְּפִקּוּדָא דְּמָארֵיהּ.

תרגום

הִכְנִיס אוֹתוֹ לְגַנּוֹ שֶׁנָּטַע לְשָׁמְרוֹ, לִהְיוֹת לוֹ שִׂמְחָה עַל שִׂמְחָה וּלְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בּוֹ. עָשָׂה לוֹ חֻפּוֹת מְכֻסּוֹת בַּאֲבָנִים יְקָרוֹת, וּמַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים שְׂמֵחִים לְפָנָיו. אַחַר כָּךְ צִוָּה אוֹתוֹ עַל עֵץ אֶחָד, וְלֹא עָמַד בְּמִצְוַת רִבּוֹנוֹ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: עייליה לגנתיה דנטע, לנטריה למהוי ליה חדו על חדו, ולאשתעשע ביה. עבד ליה טרוצטבולין מחפיין באבני יקר, ומלאכין עלאין חדאן קמיה. לבתר פקיד ליה על אילנא חד ולא קאים בפקודא דמאריה.

התרגום: הכניס אותו לגנו שנטע לשמרו, להיות לו שמחה על שמחה ולהשתעשע בו. עשה לו חפות מכסות באבנים יקרות, ומלאכים עליונים שמחים לפניו. אחר כך צוה אותו על עץ אחד, ולא עמד במצות רבונו.

מן המפרשים

הסולם: עייליה לגנתיה דנטע וכו': הכניסו אל הגן שנטע לשמרו, להיות לו שמחה על שמחה, ולהשתעשע בו. עשה לו חופה מכוסה באבני יקר, ומלאכים העליונים שמחים לפניו. אחר כך צוה אותו על אילן אחד שלא יאכל ממנו, ולא עמד במצות אדונו.

אור יקר: עייליה לגנתיה דנטע לנטריה, כי עיקר קיום מצות היה בג״ע כאומרו לעבדה ולשמרה ופי׳ אלו מצות עשה ומצות לא תעשה,

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר