׳עזי וזמרת יה׳
מיצירת האדם ועד זיווג הגאולה לציון
בריאת האדם בדמות מכובדת - ופחד הבריות ממנו
׳עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ׳ (שמות טו, ב). רַבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר, ׳אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה׳ (תהלים קלט, ה) - כַּמָּה הִצְטָרְכוּ בְּנֵי אָדָם לְכַבֵּד אֶת הקב"ה, מִשּׁוּם שֶׁכַּאֲשֶׁר בָּרָא הקב"ה אֶת הָעוֹלָם, הִסְתַּכֵּל עַל הָאָדָם לִהְיוֹת שַׁלִּיט עַל הַכֹּל. (נ"א: לִהְיוֹת שָׁלֵם בְּכָל, וְנִבְרָא בִּשְׁנֵי פַּרְצוּפִים) וְהָיָה דוֹמֶה לָעֶלְיוֹנִים וְלַתַּחְתּוֹנִים. הוֹרִיד אוֹתוֹ בִּדְמוּת מְכֻבֶּדֶת, וְרָאוּ אוֹתוֹ הַבְּרִיּוֹת. אָז הִתְכַּנְּסוּ אֵלָיו וְהִשְׁתַּחֲווּ לְפָנָיו, וּפַחַד וְאֵימָה נָפְלוּ עֲלֵיהֶם מִפַּחְדּוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם׳ (בראשית ט, ב).
בלשון הזוהר
׳עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ׳ (שמות טו, ב). רִבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר, ׳אָחוֹר וְקֹדֶם צַרְתָּנִי וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה׳ (תהילים קלט, ה) - כַּמָּה אִצְטְרִיכוּ בְּנֵי נָשָׁא לְיַקָרָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כַּד בָּרָא עָלְמָא, אִסְתָּכַּל בֵּיהּ בָּאָדָם לְמֶהוֵי שַׁלִּיט עַל כֹּלָּא. (נ"א: למהוי שלים בכלא ואתברי דו פרצופין) וַהֲוָה דָּאמֵי לְעִלָּאִין וְתַתָּאִין. נָחַת לֵיהּ בִּדְמוּת יַקִּירָא, וְחָמוּ לֵיהּ בִּרְיָין. כְּדֵין אִתְכְּנָשׁוּ לְגַבֵּיהּ, וְסָגִידוּ לָקֳבְלֵיהּ, וְאֵימָתָא וְדַחֲלָא נָפְלַת עָלַיְיהוּ מִדַּחַלְתֵּיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם׳ (בראשית ט, ב).
הכנסת האדם לגן - והמצוה שלא נשמרה
הִכְנִיס אוֹתוֹ לְגַנּוֹ שֶׁנָּטַע לְשָׁמְרוֹ, לִהְיוֹת לוֹ שִׂמְחָה עַל שִׂמְחָה וּלְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בּוֹ. עָשָׂה לוֹ חֻפּוֹת מְכֻסּוֹת בַּאֲבָנִים יְקָרוֹת, וּמַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים שְׂמֵחִים לְפָנָיו. אַחַר כָּךְ צִוָּה אוֹתוֹ עַל עֵץ אֶחָד, וְלֹא עָמַד בְּמִצְוַת רִבּוֹנוֹ.
בלשון הזוהר
עַיְילֵיהּ לְגִנְתֵּיהּ דְּנָטַע, לְנַטְרֵיהּ לְמֶהֱוֵי לֵיהּ חֵדוּ עַל חִדוּ, וּלְאִשְׁתַּעְשְׁעָ בֵּיהּ. עָבֵד לֵיהּ טְרוֹצְטְבוּלִין מְחַפְּיָין בְּאַבְנֵי יְקָר, וּמַלְאָכִין עִלָּאִין חַדָּאן קָמֵיהּ. לְבָתַר פָּקִיד לֵיהּ עַל אִילָנָא חַד וְלָא קָאִים בְּפִקּוּדָא דְּמָארֵיהּ.
ספר חנוך - מקום אדם בגן שאבד בלא שמירה
מָצָאנוּ בְּסִפְרוֹ שֶׁל חֲנוֹךְ, שֶׁלְּאַחַר שֶׁהֶעֱלָה אוֹתוֹ הקב"ה וְהֶרְאָה לוֹ אֶת כָּל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ, עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, הֶרְאָה לוֹ אֶת עֵץ הַחַיִּים וְהָעֵץ שֶׁהִצְטַוָּה עָלָיו אָדָם, וְהֶרְאָה לוֹ מְקוֹמוֹ שֶׁל אָדָם בְּגַן עֵדֶן. וְרָאָה, שֶׁאִלּוּ שָׁמַר אָדָם מִצְוָה זוֹ, הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד תָּמִיד וְלִהְיוֹת שָׁם תָּמִיד. הוּא לֹא שָׁמַר מִצְוַת רִבּוֹנוֹ - יָצָא בְּדִימוֹס וְנֶעֱנַשׁ.
בלשון הזוהר
אַשְׁכַּחְנָא בְּסִפְרָא דְּחֲנוֹךְ, דִּלְבָתַר דְּסָלִיק לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאַחְמֵי לֵיהּ כָּל גִּנְזַיָּיא דְּמַלְכָּא, עִלָּאֵי וְתַתָּאֵי, אַחְמֵי לֵיהּ אִילָנָא דְּחַיֵּי, וְאִילָנָא דְּאִתְפְּקַד עָלֵיהּ אָדָם, וְאַחְמֵי לֵיהּ דּוּכְתֵּיהּ דְּאָדָם בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן. וְחָמָא, דְּאִלְמָלֵי נָטִיר אָדָם פִּקּוּדָא דָּא, יָכִיל לְקַיְּימָא תָּדִירָא, וּלְמֶהֱוֵי תָּדִירָא תַּמָּן. הוּא לָא נָטַר פִּקּוּדָא דְּמָארֵיהּ, נָפַק בְּדִימוֹס וְאִתְעֲנָשׁ.
בריאת אדם דו-פרצופים - ניסורו למזרח ולמערב
רַבִּי יִצְחָק אָמַר, אָדָם נִבְרָא דּוּ-פַרְצוּפִים, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ, ׳וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו׳ (בראשית ב, כא) - נִסְּרוֹ הקב"ה וְנַעֲשׂוּ שְׁנַיִם, מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי׳ (תהלים קלט, ה). ׳אָחוֹר׳ זֶה מַעֲרָב. ׳וָקֶדֶם׳ זֶה מִזְרָח.
בלשון הזוהר
רִבִּי יִצְחָק אָמַר, אָדָם דּוּ פַּרְצוּפִין אִתְבְּרֵי, וְהָא אוֹקִימְנָא, ׳וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעוֹתָיו׳ (בראשית ב, כא) - נְסָרוֹ הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאִתְעָבִידוּ תְּרֵין, מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳אָחוֹר וְקֶדֶם צַרְתָּנִי׳ (תהילים קלט, ה). ׳אָחוֹר׳ דָּא מַעֲרָב. ׳וְקֶדֶם׳ דָּא מִזְרָח.
תיקון הנוקבא ושכלול יופיה - והבאתה אל האדם
רַבִּי חִיָּיא אָמַר, מֶה עָשָׂה הקב"ה? תִּקֵּן אוֹתָהּ נְקֵבָה, וְשִׁכְלֵל אֶת יָפְיָהּ עַל הַכֹּל, וְהִכְנִיסָהּ לָאָדָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּבֶן יהו"ה אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה׳ (בראשית ב, כב) - בֹּא רְאֵה, מַה כָּתוּב לְמַעְלָה? ׳וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו׳. מַה זֶּה ׳אַחַת׳? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי אַחַת הִיא לְאִמָּהּ׳ (שיר השירים ו, ט). ׳מִצַּלְעֹתָיו׳ - מִצְּדָדָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן׳ (שמות כו, כ). רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, הקב"ה נָתַן נְשָׁמָה עֶלְיוֹנָה בָּאָדָם, וְכָלַל בּוֹ חָכְמָה וְהַשְׂכֵּל כְּדֵי לָדַעַת הַכֹּל. מֵאֵיזֶה מָקוֹם נָתַן בּוֹ נְשָׁמָה? רַבִּי יִצְחָק אָמַר, מִמָּקוֹם שֶׁשְּׁאָר הַנְּשָׁמוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת בָּאוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, מִכָּאן, שֶׁכָּתוּב ׳תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה׳ (בראשית א, כד). מִי זוֹ ׳הָאָרֶץ׳? - מֵאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁהַמִּקְדָּשׁ נִמְצָא בּוֹ. ׳נֶפֶשׁ חַיָּה׳ - ׳נֶפֶשׁ חַיָּה׳ סְתָם, זוֹ נֶפֶשׁ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַכֹּל.
בלשון הזוהר
ר' חִיָּיא אָמַר, מַה עָבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, תַּקִּין לְהַהוּא נוּקְבָּא וְשַׁכְלִיל שְׁפִירוּתָהּ עַל כֹּלָּא, וְעַיְילָהּ לְאָדָם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיִּבֶן יהו"ה אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה׳ - תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב לְעֵילָּא, ׳וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעוֹתָיו׳. מַאי ׳אַחַת׳. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַּמָּתִי אַחַת הִיא לְאִמָּהּ׳ (שיר השירים ו, ט). ׳מִצַּלְעוֹתָיו׳ - מִסִּטְרוֹי, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן׳ (שמות כו, כ). ר' יְהוּדָה אָמַר, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נִשְׁמְתָא עִלָּאָה יָהַב בֵּיהּ בְּאָדָם, וְכָלִיל בֵּיהּ חָכְמְתָא וְסָכְלְתָנוּ, לְמִנְדַּע כֹּלָּא. מֵאָן אֲתָר יָהַב בֵּיהּ נִשְׁמְתָא. ר' יִצְחָק אָמַר, מֵאֲתָר דִּשְׁאַר נִשְׁמָתִין קַדִּישִׁין קָא אַתְיָין. ר' יְהוּדָה אָמַר, מֵהָכָא, דִּכְתִּיב, ׳תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה׳ (בראשית א, כד). מַאן ׳הָאָרֶץ׳ - מֵהַהוּא אֲתָר דְּמַקְדְּשָׁא אִשְׁתְּכַח בֵּיהּ. ׳נֶפֶשׁ חַיָּה׳ - ׳נֶפֶשׁ חַיָּה׳ סְתָם, דָּא נַפְשָׁא דְּאָדָם קַדְמָאָה דְּכֹלָּא.
חכמת אדם העליונה - ואבדן מעייני החכמה בחטא
רַבִּי חִיָּיא אָמַר, אָדָם הָיָה יוֹדֵעַ חָכְמָה עֶלְיוֹנָה יוֹתֵר מִמַּלְאָכִים עֶלְיוֹנִים, וְהָיָה מִסְתַּכֵּל בַּכֹּל, וְיוֹדֵעַ וּמַכִּיר אֶת רִבּוֹנוֹ יוֹתֵר מִכָּל שְׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם. לְאַחַר שֶׁחָטָא נִסְתְּמוּ מִמֶּנּוּ מַעְיְנוֹת הַחָכְמָה. מַה כָּתוּב? (נ"א: מִמַּה שֶׁכָּתוּב) ׳וַיְשַׁלְּחֵהוּ יהו"ה אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה׳ (שם ג, כג).
בלשון הזוהר
ר' חִיָּיא אָמַר, אָדָם הֲוָה יָדַע חָכְמְתָא עִלָּאָה, יַתִּיר מִמַּלְאֲכֵי עִלָּאֵי, וַהֲוָה מִסְתַּכֵּל בְּכֹלָּא, וְיָדַע וְאִשְׁתְּמוֹדָע לְמָארֵיהּ, יַתִּיר מִכָּל שְׁאַר בְּנֵי עָלְמָא. בָּתַר דְּחָב, אַסְתִּימוּ מִנֵיהּ מַבּוּעֵי דְּחָכְמְתָא. מַה כְּתִיב (נ"א: ממדז דכתיב) ׳וַיְשַׁלְּחֵהוּ יהו"ה אֱלהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבוֹד אֶת הָאֲדָמָה׳ (בראשית ג, כג).
אדם הראשון - זכר ונוקבא כאחד ופרודם
רַבִּי אַבָּא אָמַר, אָדָם הָרִאשׁוֹן ׳מִזָּכָר וְנוּקְבָּא׳ נִמְצָא, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ׳ (בראשית א, כו) - וְעַל זֶה ׳זָכָר וְנוּקְבָּא׳ נַעֲשׂוּ כְּאֶחָד, וְנִפְרְדוּ אַחַר כָּךְ. וְאִם תֹּאמַר, זֶה שֶׁאָמַר ׳הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם׳ - כָּךְ הוּא וַדַּאי, וְזוֹהִי הַנּוּקְבָּא. והקב"ה הִשְׁתַּתֵּף עִמָּהּ, וְזֶהוּ ׳זָכָר וְנוּקְבָּא׳, וְהַכֹּל דָּבָר אֶחָד.
בלשון הזוהר
ר' אַבָּא אָמַר, אָדָם הָרִאשׁוֹן מִדְּכַר וְנוּקְבָּא אִשְׁתְּכַח, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵינוּ׳ (בראשית א, כו) - וְעַל דָּא, דְּכַר וְנוּקְבָּא אִתְעָבִידוּ כַּחֲדָא, וְאִתְפְּרָשׁוּ לְבָתַר. וְאִי תֵּימָא, הָא דְּאָמַר ׳הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָׁם׳ - הָכִי הוּא וַדַּאי, וְדָא הִיא נוּקְבָּא. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִשְׁתָּתַּף עִמָּהּ, וְדָא הוּא דְּכָר וְנוּקְבָּא, וְכֹלָּא הוּא מִלָּה חֲדָא.
עזי וזמרת יה - המשכת הנחלים והמעיינות לברכה
רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, ׳עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ׳ (שמות טו, ב), אוֹתָם הַכְּלוּלִים זֶה בָּזֶה וְלֹא נִפְרָדִים זֶה מִזֶּה, וּלְעוֹלָמִים הֵם בַּחֲבִיבוּת, בְּרָצוֹן אֶחָד, שֶׁמִּשָּׁם נִמְצָאוֹת (נ"א: נִמְשְׁכוּ) מְשִׁיכוֹת הַנְּחָלִים וְהַמַּעְיָנוֹת לְסַפֵּק לַכֹּל וּלְבָרֵךְ אֶת הַכֹּל, לֹא מְכַזְּבִים מֵימֵי הַמַּעְיָנוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו׳ (ישעיה נח, יא). וְעַל זֶה ׳וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה׳, שֶׁבִּשְׁבִיל כָּךְ הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ מוֹשֵׁךְ וּמוֹרִישׁ לְמַטָּה, וּמִתְעוֹרֵר הַיָּמִין לַעֲשׂוֹת נִסִּים.
בלשון הזוהר
ר' יוֹסֵי אָמַר, ׳עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ׳ (שמות טו, ב), אִינּוּן דִּכְלִילָן דָּא בְּדָא וְלָא אִתְפָּרְשָׁאן דָּא מִן דָּא, וּלְעָלְמִין אִינּוּן בַּחֲבִיבוּתָא, בִּרְעוּתָא חֲדָא, דְּמִתַּמָּן אִשְׁתְּכָחוּ (נ"א: אִתְמַשְׁכוּ) מְשִׁיכָן דְּנַחֲלִין וּמַבּוּעִין לְאִסְתַּפְּקָא כֹּלָּא, וּלְבָרְכָא כֹּלָּא, לָא כְּדִיבוּ מֵימֵי מַבּוּעִין, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לא יְכַזְּבוּ מֵימָיו׳ (ישעיהו נח, יא). וְעַל דָּא ׳וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה׳, דִּבְגִינֵי כַּךְ, מַלְכָּא קַדִּישָׁא מָשִׁיךְ וְאַחֲסִין לְתַתָּא, וְאִתְּעַר יְמִינָא לְמֶעְבַּד נִסִּין.
זה אלי ואנוהו - הצדיק והמקדש במקום הזיווג
׳זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ׳ (שמות טו, ב) - זֶה צַדִּיק, שֶׁמִּמֶּנּוּ יוֹצְאוֹת בְּרָכוֹת בְּזִוּוּג. ׳וְאַנְוֵהוּ׳ - בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּמְצֵאת בּוֹ חֲבִיבוּת, וְזֶהוּ הַמִּקְדָּשׁ. ׳אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ׳ - מֹשֶׁה אָמַר אֶת זֶה לַמָּקוֹם שֶׁהַלְוִיִּם בָּאִים מֵאוֹתוֹ צַד, וְעַל זֶה (הָיָה) שְׁלֵמוּת הַכֹּל הוּא בְּאוֹתוֹ מָקוֹם (נ"א: בְּזֶה הַפָּסוּק).
בלשון הזוהר
׳זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ׳ (שמות טו, ב) - דָּא צַדִּיק, דְּמִנֵּיהּ נָפְקִין בִּרְכָּאן בְּזִוּוּג. ׳וְאַנְוִהוּ׳ - בְּהַהוּא אֲתָר דַּחֲבִיבוּתָא אִשְׁתְּכַח בֵּיהּ, וְדָא הוּא מַקְדְּשָׁא. ׳אֱלהֵי אָבִי וַאֲרוֹמְמֶנְהוּ׳ - מֹשֶׁה קָאָמַר דָּא, לְגַבֵּי אֲתָר דְּלֵוָאֵי אַתְיָין מֵהַהוּא סִטְרָא, וְעַל דָּא (הוה) שְׁלֵימוּתָא דְּכֹלָּא הוּא בְּהַהוּא אֲתָר (נ"א: בְּהַאי קְרָא).
ויהי לי לישועה - זיהוי המלך הקדוש מן הכתוב
רַבִּי יִצְחָק אָמַר, ׳וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה׳ (שמות טו, ב) - זֶה הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וְכָךְ הוּא. וּמִנַּיִן לָנוּ? מִקְרָא אַחֵר מָצָאנוּ לוֹ, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ יהו"ה וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה׳ (ישעיה יב, ב). מִמַּשְׁמָע שֶׁאָמַר ׳יהו"ה וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה׳ - זֶה הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ.
בלשון הזוהר
ר' יִצְחָק אָמַר, ׳וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה׳ (שמות טו, ב) - דָּא מַלְכָּא קַדִּישָׁא, וְהָכִי הוּא. וּמְנָלָן. מִקְרָא אַחֲרִינָא אַשְׁכַּחְנָא לֵיהּ, דִּכְתִּיב, ׳כִּי עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ יהו"ה וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה׳ (ישעיהו יב, ב). מִמַּשְׁמַע דְּקָאָמַר ׳יהו"ה וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה׳ - דָּא מַלְכָּא קַדִּישָׁא.
׳בכל עת אהב הרע׳ - הקב"ה הנקרא רעך
׳עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וְגוֹ'׳ (שמות טו, ב). רַבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח וְאָמַר, בְּפָסוּק זֶה שֶׁכָּתוּב ׳בְּכָל עֵת אֹהֵב הָרֵעַ וְאָח לְצָרָה יִוָּלֵד׳ (משלי יז, יז). ׳בְּכָל עֵת אֹהֵב הָרֵעַ׳ - זֶה הקב"ה, שֶׁכָּתוּב בּוֹ ׳רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל תַּעֲזֹב׳ (משלי כז, י).
בלשון הזוהר
׳עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וְגוֹ'׳ (שמות טו, ב). ר' חִזְקִיָּה פָּתַח וְאָמַר, בְּהַאי קְרָא דִּכְתִּיב, ׳בְּכָל עֵת אוֹהֵב הָרֵעַ וְאָח לְצָרָה יִוָּלֵד׳ (משלי יז, יז). ׳בְּכָל עֵת אוֹהֵב הָרֵעַ׳ - דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּכְתִּיב בֵּיהּ ׳רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל תַּעֲזוֹב׳ (משלי כז, י).
׳ואח לצרה יולד׳ - הקב"ה כאח מציל בעת צרה
׳וְאָח לְצָרָה יִוָּלֵד׳ (משלי יז, יז) - בְּשָׁעָה שֶׁיָּצִיקוּ לְךְ שׂוֹנְאֶיךְ, מָה אוֹמֵר הקב"ה? ׳לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ׳ (תהלים קכב, ח) - שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִקְרָאִים אַחִים וְרֵעִים לַקָבָּ"ה. ׳יִוָּלֵד׳ ׳מַה זֶּה׳? וְכִי עַכְשָׁו יִוָּלֵד? אֶלָּא בִּשְׁעַת צָרָה יִוָּלֵד בָּעוֹלָם, אָח יִהְיֶה כְּנֶגְדְּךְ לְהַצִּיל אוֹתְךְ מִכָּל אוֹתָם שֶׁמְּצִיקִים לְךְ.
בלשון הזוהר
׳וְאָח לְצָרָה יִוָּלֵד׳ (משלי יז, יז) - בְּשַׁעֲתָא דִּיעִיקוּן לָךְ שַׂנְאָךְ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַה אָמַר. ׳לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָא שָׁלוֹם בְּךָ׳ (תהילים קכב, ח) - דְּיִשְׂרָאֵל אִקְרוּן אַחִים וְרֵעִים לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. ׳יִוָּלֵד׳ מַהוּ. וְכִי הַשְׁתָּא יִוָּלֵד. אֶלָּא בְּשַׁעֲתָא דְּעַקְתָּא יִוָּלֵד בְּעָלְמָא, אָח יְהֵא לָקֳבְלָךְ, לְשֵׁזָבָא לָךְ מִכָּל אִינּוּן דְּעָקִין לָךְ.
יולד - התעוררות המלך לנקום מהאומות ולהיניק
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, ׳יִוָּלֵד׳ - שֶׁהַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ יִתְעוֹרֵר בָּעֹז הַזֶּה לִנְקֹם לְךְ מֵהָאֻמּוֹת, לְהֵינִיק לְךְ מֵהָאֵם בְּאוֹתוֹ צַד. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה׳ (שמות טו, ב) - לְעוֹרֵר גְּבוּרוֹת כְּנֶגֶד אֻמּוֹת עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת.
בלשון הזוהר
רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, ׳יִוָּלֵד׳ - דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא יִתְּעַר בְּהַאי עֹז, לְנַקְמָא לָךְ מֵאוּמִין, לְיַנְקָא לָךְ מֵאִימָא, בְּהַהוּא סִטְרָא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה׳ - לְאִתְּעָרָא גְּבוּרָאן לָקֳבֵל אוּמִין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת.
עבודת הקב"ה באהבה - קושיא מרעך ורע אביך
רַבִּי יֵיסָא פָּתַח וְאָמַר, כַּמָּה יֵשׁ לָאָדָם לֶאֱהֹב אֶת הקב"ה, שֶׁהֲרֵי אֵין לְךְ עֲבוֹדָה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (אֶלָּא) (כְּמוֹ) אֶלָּא אַהֲבָה. וְכָל מִי שֶׁאוֹהֵב אוֹתוֹ וְעוֹשֶׂה עֲבוֹדָתוֹ בְּאַהֲבָה, קוֹרֵא לְהקב"ה אָהוּב. אִם כָּךְ, בַּמֶּה בֵּאַרְנוּ פְסוּקִים אֵלּוּ - ׳רֵעֲךְ וְרֵעַ אָבִיךְ אַל תַּעֲזֹב׳ - וְכָתוּב ׳הֹקַר רַגְלְךְ מִבֵּית רֵעֶךְ׳ (משלי כה, יז)?
בלשון הזוהר
ר׳ יֵיסָא פָּתַח וְאָמַר, כַּמָּה אִית לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְרַחֲמָא לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּהָא לֵית לֵיהּ פּוּלְחָנָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, (אלא) (כמה) רְחִימוּתָא. וְכָל מַאן דְּרָחִים לֵיהּ, וְעָבִיד פּוּלְחָנָא בִּרְחִימוּתָא, קָארֵי לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רְחִימָא. אִי הָכִי, בְּמָאי אוֹקִימְנָא הָנֵי קְרָאֵי - ׳רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל תַּעֲזוֹב׳ - וּכְתִיב (משלי כה יז) ׳הוֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ׳.
רעך ורע אביך - הוקרת היצר ובית הנשמה הקדושה
אֶלָּא, הֲרֵי בֵּאֲרוּהָ הַחֲבֵרִים, פָּסוּק זֶה (ס"א: בעולות ושלמים, וְזֶה בחטאות וַאֲשָׁמוֹת, וְכָתוּב וכו׳) נִכְתָּב בְּעוֹלוֹת. עַכְשָׁו, ׳רֵעֲךְ וְרֵעַ אָבִיךְ אַל תַּעֲזֹב׳ - לַעֲבֹד אוֹתוֹ וּלְהִדָּבֵק בּוֹ וְלַעֲשׂוֹת מִצְווֹתָיו. ׳אַל תַּעֲזֹב׳, וַדַּאי. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר ׳הֹקַר רַגְלְךְ מִבֵּית רֵעֶךְ׳ - כְּלוֹמַר, הוֹקַר יִצְרְךְ שֶׁלֹּא יִרְתַּח כְּנֶגְדְּךְ וְלֹא יִשְׁלֹט בְּךְ, וְלֹא תַעֲשֶׂה הִרְהוּר אַחֵר. ׳מִבֵּית רֵעֶךְ׳, מִי זֶה ׳בֵּית רֵעֶךְ׳? - זוֹ הַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִכְנִיס בְּךְ רֵעֶךְ וְנָתַן אוֹתָהּ בְּתוֹכְךְ.
בלשון הזוהר
אֶלָּא הָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא, הַאי קְרָא (ס"א: בעולות ושלמים והאי בחטאות ואשמות וכתיב וכו׳) בְּעוֹלוֹת כְּתִיב. הַשְׁתָּא, ׳רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל תַּעֲזוֹב׳ - לְמִפְלַח לֵיהּ, וּלְאִתְדַּבְּקָא בֵּיהּ, וּלְמֶעְבַּד פִּקּוּדוֹי. ׳אַל תַּעֲזוֹב׳ וַדַּאי. וְהָא דְּאִתְּמַר ׳הוֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ׳ - כְּלוֹמַר הוֹקַר יִצְרְךָ, דְּלָא יִרְתַּח לָקֳבְלָךְ, וְלָא יִשְׁלוֹט בָּךְ, וְלָא תַּעֲבֵיד הִרְהוּרָא אַחֲרָא. ׳מִבֵּית רֵעֶךָ׳, מַאן ׳בֵּית רֵעֶךָ׳ - דָּא נִשְׁמְתָא קַדִּישָׁא, דְּאָעִיל בָּהּ רֵעֶךָ וְיָהָבָהּ בְּגַוָּךְ.
זה אלי ואנוהו - ראיית כל ישראל כולל העוברים
וְעַל זֶה עֲבוֹדַת הקב"ה - לֶאֱהֹב אוֹתוֹ בַּכֹּל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וְאָהַבְתָּ אֵת יהו"ה אֱלֹהֶיךְ׳ (דברים ו, ה). ] זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ.׳זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ׳ - שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל רָאוּ עַל הַיָּם מַה שֶּׁלֹּא רָאָה יְחֶזְקֵאל הַנָּבִיא, וַאֲפִלּוּ אוֹתָם הָעֻבָּרִים שֶׁבִּמְעֵי אִמָּם הָיוּ רוֹאִים וּמְשַׁבְּחִים אֶת[כתובות ז:] הקב"ה. וְכֻלָּם הָיוּ אוֹמְרִים ׳זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ׳ - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳אֱלֹהֵי אַבְרָהָם׳.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא פּוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא - לְרַחֲמָא לֵיהּ בְּכֹלָּא, כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳וְאָהַבְתָּ אֵת יהו"ה אֱלֹהֶיךָ׳ (דברים ו, ה). ׳זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ׳ - דְּכָל יִשְׂרָאֵל חָמוּ עַל יַמָּא, מַה דְּלָא חָמָא יְחֶזְקֵאל נְבִיאָה, וַאֲפִילּוּ אִינּוּן עוּבָּרֵי דְּבִמְעֵי אִמְּהוֹן, הֲווֹ חָמָאן וּמְשַׁבְּחָן לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְכֻלְּהוּ הֲווֹ אַמְרִין ׳זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרוֹמְמֶנְהוּ׳ - כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳אֱלֹהֵי אַבְרָהָם׳.
וארוממנהו - ייחוד השם בהכללת הכל כדבר אחד
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אִם כָּךְ, לָמָּה ׳וַאֲרֹמֲמֶנְהוּ׳, שֶׁהֲרֵי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם הוּא לְמַעְלָה? אָמַר לוֹ, אֲפִלּוּ כָּךְ צָרִיךְ, וְהַכֹּל דָּבָר אֶחָד. ׳וַאֲרֹמֲמֶנְהוּ׳ בַּכֹּל, לְהַכְלִיל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְיַחֵד אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הַגָּדוֹל, שֶׁהֲרֵי זוֹהִי עֲבוֹדָה עֶלְיוֹנָה שֶׁל הקב"ה.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, אִי הָכִי אֲמַאי ׳וַאֲרוֹמְמֶנְהוּ׳, דְּהָא אֱלֹהֵי אַבְרָהָם לְעֵילָּא הוּא. אָמַר לֵיהּ, אֲפִילּוּ הָכִי אִצְטְרִיךְ, וְכֹלָּא חַד מִלָּה. ׳וַאֲרוֹמְמֶנְהוּ׳ בְּכֹלָּא, לְאַכְלְלָא מַאן דְּיָדַע לְיַחֲדָא שְׁמָא קַדִּישָׁא רַבָּא, דְּהָא הוּא פֻּלְחָנָא עִלָּאָה דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
קול צופיך נשאו קול - שכר הבוכה על חורבן הבית
רַבִּי יְהוּדָה הָיָה יוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְהוּא קוֹרֵא, כָּתוּב ׳קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ׳ (ישעיהו נב, ח). ׳קוֹל צֹפַיִךְ׳, מִי הֵם ׳צֹפַיִךְ׳? אֶלָּא אֵלֶּה הֵם שֶׁמְּצַפִּים מָתַי יְרַחֵם הקב"ה לִבְנוֹת אֶת בֵּיתוֹ. ׳נָשְׂאוּ קוֹל׳? ׳יִשְׂאוּ קוֹל׳ הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! מַה זֶּה ׳נָשְׂאוּ קוֹל׳? אֶלָּא כָּל אָדָם שֶׁבּוֹכֶה וּמֵרִים קוֹלוֹ עַל חֻרְבַּן בֵּיתוֹ שֶׁל הקב"ה, זוֹכֶה לְמַה שֶּׁכָּתוּב אַחַר כָּךְ - ׳יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ׳, וְזוֹכֶה לִרְאוֹתוֹ מְיֻשָּׁב בְּחֶדְוָה.
בלשון הזוהר
ר ׳יְהוּדָה הֲוָה יָתִיב קָמֵיהּ דְּר׳ שִׁמְעוֹן, וְהוּא קָארֵי, כְּתִיב ׳קוֹל צוֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּיו יְרַנֵּנוּ׳ (ישעיהו נב, ח). ׳קוֹל צוֹפַיִךְ׳, מַאן אִינּוּן ׳צוֹפַיִךְ׳. אֶלָּא אִלֵּין אִינּוּן דִּמְצָפָאן, אֵימָתַי יְרַחֵם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִבְנֵי בֵּיתֵיהּ. ׳נָשְׂאוּ קוֹל׳, ׳יִשְּׂאוּ קוֹל׳ מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי ׳נָשְׂאוּ קוֹל׳. אֶלָּא, כָּל בַּר נָשׁ דְּבָכֵי, וְאָרִים קַלֵיהּ עַל חָרְבַּן בֵּיתֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, זָכֵי לְמָה דִּכְתִּיב לְבָתַר ׳יַחְדָּיו יְרַנֵּנוּ׳, וְזָכֵי לְמֵחֱמֵי לֵיהּ בְּיִשּׁוּבָא בְּחֶדְוָותָא.
בשוב ה' ציון - שיבת המלך עם כנסת ישראל
׳בְּשׁוּב יהו"ה צִיּוֹן׳?! הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת ׳בְּשׁוּב יהו"ה׳ אֶל צִיּוֹן! מַה זֶּה ׳בְּשׁוּב יהו"ה צִיּוֹן׳? אֶלָּא ׳בְּשׁוּב יהו"ה צִיּוֹן׳ וַדַּאי. בֹּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁחָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם לְמַטָּה וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל גֹּרְשָׁה, עָלָה הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ לְצִיּוֹן, וְנִמְשַׁךְ לוֹ כְּנֶגְדּוֹ, מִשּׁוּם שֶׁכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל גֹּרְשָׁה, (עַתָּה שֶׁגָּלְתָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, מַעְלָה אוֹתָהּ אֵלָיו) וּכְשֶׁתַּחֲזֹר כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִמְקוֹמָהּ, אָז יָשׁוּב הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ לְצִיּוֹן לִמְקוֹמוֹ לְהִזְדַּוֵּג אֶחָד בְּאֶחָד, וְזֶהוּ ׳בְּשׁוּב יהו"ה צִיּוֹן׳. וְאָז עֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לוֹמַר ׳זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ׳, וְכָתוּב ׳זֶה יהו"ה קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ׳ (ישעיה כה, ט) - בִּישׁוּעָתוֹ וַדַּאי.
בלשון הזוהר
׳בְּשׁוּב יהו"ה צִיּוֹן׳, (אמר ליה) ׳בְּשׁוּב יהו"ה׳ אֶל צִיּוֹן מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי ׳בְּשׁוּב יהו"ה צִיּוֹן׳. אֶלָּא ׳בְּשׁוּב יהו"ה צִיּוֹן׳ וַדַּאי. תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְחֲרִיב יְרוּשָׁלַם לְתַתָּא, וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִתְתְּרָכַת, סָלִיק מַלְכָּא קַדִּישָׁא לְצִיּוֹן, וְאַנְגִיד לֵיהּ לָקֳבְלֵיהּ, בְּגִין דִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִתְתְּרָכַת, (השתא דאתגליא כנסת ישראל סליק ליה לגביה) וְכַד תִּתְהַדָּר כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְאַתְרָהּ, כְּדֵין יֵתוּב מַלְכָּא קַדִּישָׁא לְצִיּוֹן לְאַתְרֵיהּ, לְאִזְדַּוְּוגָא חַד בְּחַד, וְדָא הוּא ׳בְּשׁוּב יהו"ה צִיּוֹן׳. וּכְדֵין זְמִינִין יִשְׂרָאֵל לְמֵימָר, ׳זֶה אֵלִי וְאַנְוִהוּ׳, וּכְתִיב, ׳זֶה יהו"ה קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ׳ (ישעיה כה, ט) - בִּישׁוּעָתוֹ וַדַּאי.
׳ה' איש מלחמה ה' שמו׳
סוד ספר מלחמות ה' וגבורות הזיווג
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.