בשוב ה' ציון - שיבת המלך עם כנסת ישראל
בשלח · ׳עזי וזמרת יה׳ - מיצירת האדם ועד זיווג הגאולה לציון · מאמר 16 · פיסקה 19 · דף נה ע"ב
לשון הזוהר
׳בְּשׁוּב יהו"ה צִיּוֹן׳, (אמר ליה) בְּשׁוּב יהו"ה אֶל צִיּוֹן מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי ׳בְּשׁוּב יהו"ה צִיּוֹן׳ אֶלָּא ׳בְּשׁוּב יהו"ה צִיּוֹן׳ וַדַּאי. תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְחֲרִיב ׳יְרוּשָׁלַ ם׳ לְתַתָּא, וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִתְתְּרָכַת, סָלִיק מַלְכָּא קַדִּישָׁא לְצִיּוֹן, וְאַנְגִיד לֵיהּ לָקֳבְלֵיהּ, בְּגִין דִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל (ויקרא ע", ה) אִתְתְּרָכַת, (השתא דאתגליא כנסת ישראל סליק ליה לגביה) (ויצא קס"ב ע"ב) וְכַד תִּתְהַדָּר כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְאַתְרָהּ, כְּדֵין יֵתוּב מַלְכָּא קַדִּישָׁא לְצִיּוֹן לְאַתְרֵיהּ, לְאִזְדַּוְּוגָא חַד בְּחַד, וְדָא הוּא ׳בְּשׁוּב יהו"ה צִיּוֹן׳. וּכְדֵין זְמִינִין יִשְׂרָאֵל לְמֵימָר, ׳זֶה אֵלִי וְאַנְוִהוּ׳, וּכְתִיב, ׳זֶה יהו"ה קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ׳ - בִּישׁוּעָתוֹ וַדַּאי.
תרגום
׳בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן׳?! הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּשׁוּב ה' אֶל צִיּוֹן! מַה זֶּה ׳בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן׳? אֶלָּא ׳בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן׳ וַדַּאי. בֹּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁחָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם לְמַטָּה וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל גֹּרְשָׁה, עָלָה הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ לְצִיּוֹן, וְנִמְשַׁךְ לוֹ כְּנֶגְדּוֹ, מִשּׁוּם שֶׁכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל גֹּרְשָׁה, (עַתָּה שגתגלתה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, מַעְלָה אוֹתָהּ אֵלָיו) וּכְשֶׁתַּחֲזֹר כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִמְקוֹמָהּ, אָז יָשׁוּב הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ לְצִיּוֹן לִמְקוֹמוֹ לְהִזְדַּוֵּג אֶחָד בְּאֶחָד, וְזֶהוּ ׳בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן׳. וְאָז עֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לוֹמַר ׳זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ׳, וְכָתוּב ׳זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ׳ (ישעיה כה, ט) - בִּישׁוּעָתוֹ וַדַּאי.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳בשוב יהו"ה ציון׳, (אמר ליה) בשוב יהו"ה אל ציון מבעי ליה, מאי ׳בשוב יהו"ה ציון׳ אלא ׳בשוב יהו"ה ציון׳ ודאי. תא חזי, בשעתא דאתחריב ׳ירושל ם׳ לתתא, וכנסת ישראל אתתרכת, סליק מלכא קדישא לציון, ואנגיד ליה לקבליה, בגין דכנסת ישראל (ויקרא ע", ה) אתתרכת, (השתא דאתגליא כנסת ישראל סליק ליה לגביה) (ויצא קס"ב ע"ב) וכד תתהדר כנסת ישראל לאתרה, כדין יתוב מלכא קדישא לציון לאתריה, לאזדווגא חד בחד, ודא הוא ׳בשוב יהו"ה ציון׳. וכדין זמינין ישראל למימר, ׳זה אלי ואנוהו׳, וכתיב, ׳זה יהו"ה קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו׳ - בישועתו ודאי.
התרגום: ׳בשוב ה' ציון׳?! היה צריך להיות בשוב ה' אל ציון! מה זה ׳בשוב ה' ציון׳? אלא ׳בשוב ה' ציון׳ ודאי. בא ראה, בשעה שחרבה ירושלים למטה וכנסת ישראל גרשה, עלה המלך הקדוש לציון, ונמשך לו כנגדו, משום שכנסת ישראל גרשה, (עתה שגתגלתה כנסת ישראל, מעלה אותה אליו) וכשתחזר כנסת ישראל למקומה, אז ישוב המלך הקדוש לציון למקומו להזדוג אחד באחד, וזהו ׳בשוב ה' ציון׳. ואז עתידים ישראל לומר ׳זה אלי ואנוהו׳, וכתוב ׳זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו׳ (ישעיה כה, ט) - בישועתו ודאי.
מן המפרשים
מקדש מלך: דהא אלהי אברהם לעילא הוא פי' ואינו צריך הרמה אפ"ה פי' גם אבא צריך הרמה להעלותו לאריך: ה"ג סליק מלכא קדישא לציון ופי' שיסוד נכלל בת"ת ואינו מזדווג עם המ'. ה"ג סליק ליה לגביה. כמה רזין וכו' ד' בחינות אלו כנגד נר"נח. אבל יחידה…
אור החמה: א"ל אפילו הכי איצטריך. כלומר אפי' שהוא מרום וקדוש ולא אתפרשן לעלמין מ"מ ממעשה התחתונים נעשים מ"ן לזו"ן וזו"ן נעשים מ"ן לאו"א באופן שגם במקום גבוה עושה הצדיק יחוד והתחדשות ענין מה שהיה קודם אותה מעשה: סליק מלכא קדישא. ת"ת.…
הסולם: בשוב ה' ציון: שואל, בשוב ה' אל ציון היה צריך לומר, מהו בשוב ה' ציון. ומשיב, בשוב ה' ציון ודאי. בוא וראה, בשעה שנחרבה ירושלים של מטה וכנסת ישראל, שהיא המלכות, הגלתה, עלה המלך הקדוש, שהוא ז"א, לציון, שהוא יסוד דמלכות, ונאנח…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: