ממלכת הזוהר › זוהר › בשלח › מאמר 14: ׳וירא ישראל את היד הגדולה׳ - זכות האבות וחיזוק לב פרעה › פיסקה 6 (נג ע"א)

תפיסת הצדיקים בחטאי הרשעים - כנסת ישראל בגלות מצרים

בשלח · ׳וירא ישראל את היד הגדולה׳ - זכות האבות וחיזוק לב פרעה · מאמר 14 · פיסקה 6 · דף נג ע"א

לשון הזוהר

וְכַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְּעַר דִּינוֹי, דָּאִין דִּינוֹי בְּהַאי כִּתְרָא, כְּדֵין כְּתִיב, ׳תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה׳ - בְּגִין דְּאִינּוּן צַדִּיקַיָּיא, מִתַּפְסָאן בְּחוֹבֵיהוֹן דְּרַשִׁיעַיָּא, דִּכְתִּיב, ׳וַיֹּאמֶר יהו"ה׳ ׳לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית בָּעָם רַב וְגוֹ'׳ (שמואל ב כד, טז), וְעַל דָּא אָמַר (ר' יוסי) אִיּוֹב מִלָּה דָּא, (אמר) וְלא אַגְמָר מִלָּה, וְאוֹקְמוּהָ טוֹל הַרָב, רִבִּי יֵיסָא אָמַר, ׳אַחַת הִיא׳ - דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא דְּמִצְרַיִם, דִּבְגִינָהּ קָטַל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמִצְרָאֵי, וְעָבִיד בְּהוּ נוּקְמִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה׳.

תרגום

וכשהקב"ה מְעוֹרֵר דִּינָיו, הוּא דָּן אֶת דִּינָיו בַּכֶּתֶר הַזֶּה, וְאָז כָּתוּב ׳תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה׳ (איוב ט, כב) - מִשּׁוּם שֶׁאוֹתָם הַצַּדִּיקִים נִתְפָּסִים בַּחֲטָאֵי הָרְשָׁעִים, שֶׁכָּתוּב ׳וַיֹּאמֶר ה׳ (שמות יד, טו) ' לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית בָּעָם רַב וְגוֹ' וְעַל זֶה אָמַר (ר' יוֹסֵי) אִיּוֹב אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, (אָמַר) וְלֹא פֵרַשׁ אֶת הַדָּבָר, וּפֵרְשׁוּהָ - טֹל הָרַב. רַבִּי יֵיסָא אָמַר, אַחַת הִיא - זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּת מִצְרַיִם, שֶׁבִּשְׁבִילָה הָרַג הקב"ה בַּמִּצְרִים וְעָשָׂה בָהֶם נְקָמוֹת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה׳ (שמואל ב כד, טז).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וכד קודשא בריך הוא אתער דינוי, דאין דינוי בהאי כתרא, כדין כתיב, ׳תם ורשע הוא מכלה׳ - בגין דאינון צדיקייא, מתפסאן בחוביהון דרשיעיא, דכתיב, ׳ויאמר יהו"ה׳ ׳למלאך המשחית בעם רב וגו'׳ (שמואל ב כד, טז), ועל דא אמר (ר' יוסי) איוב מלה דא, (אמר) ולא אגמר מלה, ואוקמוה טול הרב, רבי ייסא אמר, ׳אחת היא׳ - דא כנסת ישראל בגלותא דמצרים, דבגינה קטל קודשא בריך הוא במצראי, ועביד בהו נוקמין, הדא הוא דכתיב ׳תם ורשע הוא מכלה׳.

התרגום: וכשהקב"ה מעורר דיניו, הוא דן את דיניו בכתר הזה, ואז כתוב ׳תם ורשע הוא מכלה׳ (איוב ט, כב) - משום שאותם הצדיקים נתפסים בחטאי הרשעים, שכתוב ׳ויאמר ה׳ (שמות יד, טו) ' למלאך המשחית בעם רב וגו' ועל זה אמר (ר' יוסי) איוב את הדבר הזה, (אמר) ולא פרש את הדבר, ופרשוה - טל הרב. רבי ייסא אמר, אחת היא - זו כנסת ישראל בגלות מצרים, שבשבילה הרג הקב"ה במצרים ועשה בהם נקמות. זהו שכתוב ׳תם ורשע הוא מכלה׳ (שמואל ב כד, טז).

מן המפרשים

מקדש מלך: ואשתלים ידא דאתכליל ביה בימינא פי' עתה בים סוף נשלמו ה' אצבעות שהם ה"ג שנכללו ביד ימין שהם החסדים לפי שבמצרים היו עשר מכות באצבע א' שהיא גבורה א' כמ"ש כמה לקו באצבע עשר מכות ועל הים לקו ן' מכות נגד ה' גבורות. לא אתקיף לבא…

אור החמה: ועוד דהא בכולהו קשירו קשרא. כלומר בכולהו חרשין ובכלהו כתרין דקאמר לעיל קשירו קשרא. דהא בכל חכמתא דיליה לא אשתכח. כי בקש בכל ספריו ולא מצא שם זה כמ"ש רז"ל כי לא מצא אלא שם אלהים שגלה יוסף עכ"ל הרא"ג ז"ל: דבגינה קטל הקב"ה…

זוהר הרקיע: דף נ"ג ע"א) מתפשטים מחסד עד הוד כל אחד נוטל א' ויסוד נוטל אח"כ כולם והיא היריעה הששית אבל באמת אינם בחשבון חסדים הנפרדים בגו אינון יריעין קיימא חד מרקמא הוא סוד חסד שבאמא שהוא כולל כל ה"ח ומחלקם על הסדר לכל מדה בסוד ( תהילים…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: