׳וירא ישראל את היד הגדולה׳
זכות האבות וחיזוק לב פרעה
השלמת היד ואצבעותיה - הכל נכלל בימין
כד] ׳וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה וְגוֹ'׳ (שמות יד, לא). רַבִּי חִיָּיא אָמַר, כָּאןבקריעת ים סוף הִשְׁתַּלְּמָה הַיָּדהשמאלית וְכָלה' הָאֶצְבָּעוֹת, בסוד ה' גבורות כי בכל י' מכות מצרים כל אצבע פעלה לבד [מלמטה ללמעלה, בהיפך כל מידה ומידה, דם - מלכות, צפרדע - יסוד, כינים- הוד, ערוב - נצח, דבר - תפארת, שחין - גבורה, ברד - חסד, ארבה - בינה, חושך - חכמה, בכורות - כתר עליון [וארא כט] אמנם כאן על הים ראו ישראל את היד הגדולה וְנִשְׁתַּלְּמָה הַיָּד, השמאלית, וטעם שאמר הכתוב 'היד הגדולה' לפי שיד שמאל היתה כפופה ביד ימין שהיא הגדולה מצד שֶׁנִּכְלְלָה בּוֹ בַּיָּמִין. אף הדין שנעשה היה כפוף לרחמים שֶׁכָּךְ שָׁנִינוּ, הַכֹּל נִכְלָל בַּיָּמִין וְתָלוּי בַּיָּמִין, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳יְמִינְךָ יהו"ה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ יהו"ה תִּרְעַץ אוֹיֵב׳ (שמות טו, ו).
בלשון הזוהר
׳וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדוֹלָה וְגוֹ'׳ (שמות יד, לא). רִבִּי חִיָּיא אָמַר, הָכָא אִשְׁתְּלִים יְדָא, וְכֻלְּהוּ אֶצְבְּעָן, וְאִשְׁתְּלִים יְדָא, דְּאִתְכְּלִיל בֵּיהּ בִּימִינָא. דְּהָכִי תָּנִינָן, כֹּלָּא בִּימִינָא אִתְכְּלִיל, וּבִימִינָא תַּלְיָא, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳יְמִינְךָ יהו"ה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ יהו"ה תִּרְעַץ אוֹיֵב׳.
חיזוק לב פרעה - יתר מסיחון ועוג שראו ולא שבו
וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק,בא ליתן טעם מדוע היה צריך לחזק כח החסד כמו שלא מצאנו במקום אחר לֹא מָצָאתִי מִיש חִזֵּקאת לִבּוֹ לִפְנֵי הקב"ה כְּמוֹ פַרְעֹה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, סִיחוֹן וְעוֹג גַּםהקשו כָּךְ. וכמאמר הכתוב כי הקשה ה' אלוהיך את רוחו אָמַר לוֹ, לֹא כָּךְ! שאינם דומים למה שהקשה פרעה את ליבו הֵם הִתְחַזְּקוּ כְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל, מצד שהיו סבורים שראויים הם לקבל שפע יותר מישראל במה שראו גדלותם מופלאת יתר על כל בני העולם ומשום כך לא רצו ליכנע לישראל אֲבָל לְגַבֵּי הקב"ה לֹא. חזקו את ליבם כְּמוֹ שֶׁפַּרְעֹה חִזֵּק אֶת רוּחוֹ כְּנֶגְדּוֹ, וְהָיָה רוֹאֶהפרעה כָּל יוֹם אֶת הַגְּבוּרוֹת שֶׁלּוֹשל הקב"ה ובכל זאת וְלֹא הָיָה שָׁב. לפניו
בלשון הזוהר
וְאָמַר רִבִּי יִצְחָק, לָא אַשְׁכַּחְנָא, מַאן דְּאַתְקִיף לִבֵּיהּ, לְגַבֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּפַרְעֹה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, סִיחוֹן וְעוֹג הָכִי נַמֵּי. אָמַר לֵיהּ, לָאו הָכִי. אִינּוּן לְגַבֵּיהּ דְּיִשְׂרָאֵל אִתְתְּקָפוּ, אֲבָל לְגַבֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לָא. כְּמָה דְּאִתְּקַף פַּרְעֹה רוּחֵיהּ לָקֳבְלֵיהּ, וַהֲוָה חָמֵי כָּל יוֹמָא גְּבוּרָאן דִּילֵיהּ, וְלָא הֲוָה תָּב.
חכמת פרעה שלא ראתה גאולה - קשר המהימנותא האחר
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אָמַר רַבִּי יִצְחָק, פַּרְעֹה הָיָה חָכָםיותר מִכָּל מְכַשְּׁפָיו וּבְכָל אוֹתָם הַכְּתָרִים, ספירות של דוכרא ושל נוקבא דקליפה וּבְכָל אוֹתָן הַיְדִיעוֹת הִסְתַּכֵּל. והתבונן בשורשם. וּבְכָל הַצַּד שֶׁלָּהֶם לֹא רָאָה אֶת גְּאֻלַּת יִשְׂרָאֵל, וְלֹא הָיְתָה תְּלוּיָה בְּאֶחָד מֵהֶם. לפי שבאמת אין גאולת ישראל משום צד של איזה פניות לאותו הצד וְעוֹד, שֶׁהֲרֵי בְּכֻלָּם קָשְׁרוּ קֶשֶׁרבכל מיני קשרים וכישופים עַל יִשְׂרָאֵל, שלא יוכלו לצאת לעולם מתחת ידו וּפַרְעֹה לֹא סָבַרלא חשב ולא האמין שֶׁיֵּשׁ קֶשֶׁר אַחֵר שֶׁלשהוא גבוה מכולם שהוא אֱמוּנָה שֶׁשּׁוֹלֵט עַל ושאין לכוחות הרע שום קיום עצמם ושלמעלה בשורשם קליפתם יונקת מקליפת נוגה. כדי לכפוף הרע אל הטוב ולגלות ייחודו יתברך משום כך הַכֹּל. וְלָכֵן הָיָה מְחַזֵּק אֶת לִבּוֹ.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה אָמַר רִבִּי יִצְחָק, פַּרְעֹה חַכִּים מִכָּל חֲרָשׁוֹי הֲוָה, וּבְכָל אִינּוּן כִּתְרִין, וּבְכָל אִינּוּן יְדִיעָן, אִסְתָּכַּל. וּבְכָל סִטְרָא דִּלְהוֹן, לָא חָמָא פּוּרְקָנָא דִּלְהוֹן יִשְׂרָאֵל, וְלָא הֲוָה תָּלֵי בְּחַד מִנַּיְיהוּ. וְעוֹד, דְּהָא בְּכֻלְּהוּ קְשִׁירוּ קִשְׁרָא עֲלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, וּפַרְעֹה לָא סָבַר דְּאִית קִשְׁרָא אַחֲרָא דִּמְהֵימָנוּתָא, דְּאִיהוּ שַׁלִיט עַל כֹּלָּא. וְעַל דָּא הֲוָה אַתְקִיף לִבֵּיהּ.
השם שחיזק את לב פרעה - מ ׳מי ה'׳ עד חטאתי
רַבִּי אַבָּא אָמַר, רַק הַשֵּׁם הַזֶּהשם הוי"ה חִזֵּק אֶת לֵב פַּרְעֹה. שֶׁכְּשֶׁהָיָה מֹשֶׁה אוֹמֵר ׳כֹּה אָמַר יהו"ה׳ - הַדָּבָר הַזֶּה מַמָּשׁשם הוי"ה חִזֵּק אֶת לִבּוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיְחַזֵּק יהו"ה אֶת לֵב פַּרְעֹה׳ (שמות ט, יב). שֶׁהֲרֵי בְּכָל הַחָכְמָה שֶׁלּוֹ לֹא נִמְצָא שֶׁהַשֵּׁם הַזֶּה שׁוֹלֵט בָּאָרֶץ.כי שם הוי"ה נעלם מן החיצונים, ואיתא במדרש שביקש בכל ספריו ולא ידע כי אם שם אלוהי"ם שגלה לו יוסף בשעה שאמר לו בלעדי אלהי"ם יענה את שלום פרעה וְעַל זֶה אָמַר, ׳מִי יהו"ה׳? וְאַחַר כָּךְאחרי שקיבל את המכות אָמַר, ׳יהו"ה הַצַּדִּיק׳. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אַחַר כָּךְגם אָמַר ׳חָטָאתִי לַיהו"ה׳לשם זה דייקא וטעם הדבר כדי ש (שמות י, טז). אוֹתוֹ פֶּה שֶׁאָמַר זֶהמי ה' הוא ש - אָמַר זֶה. חטאתי לה'.
בלשון הזוהר
רִבִּי אַבָּא אָמַר, לָא אַתְקִיף לִבָּא דְּפַרְעֹה, אֶלָּא שְׁמָא דָּא. דְּכַד הֲוָה אָמַר מֹשֶׁה, ׳כֹּה אָמַר יהו"ה׳, דָּא מִלָּה מַמָּשׁ, אַתְקִיף לִבֵּיהּ, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳וַיְחַזֵּק יהו"ה אֶת לֵב פַּרְעֹה׳ (שמות ט, יב). דְּהָא בְּכָל חָכְמְתָא דִּילֵיהּ, לָא אִשְׁתְּכַח, דִּשְׁמָא דָּא שָׁלִיט בְּאַרְעָא. וְעַל דָּא אָמַר, ׳מִי יהו"ה׳. וּלְבָתַר אָמַר, ׳יהו"ה הַצַּדִּיק׳. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, לְבָתַר אָמַר, ׳חָטָאתִי לַיהו"ה׳ (שמות י, טז). הַהוּא פּוּמָא דְּאָמַר דָּא, אָמַר דָּא.
׳אחת היא׳ - דין הקב"ה למעלה ולמטה בכתר האחד
רַבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח וְאָמַר, ׳אַחַת הִיא עַל כֵּן אָמַרְתִּי תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה׳ (איוב ט, כב). פָּסוּק זֶה הִתְבָּאֵר בְּסוֹד הַחָכְמָה. ׳אַחַת הִיא׳, מַה זֶּה ׳אַחַת הִיא׳? זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי אַחַת הִיא לְאִמָּהּ׳ (שיר השירים ו, ט). וּבָזֶה הקב"ה דָּן דִּינָיו לְמַטָּה, וְדָן דִּינָיו לְמַעְלָה בַּכֹּל.
בלשון הזוהר
רִבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח וְאָמַר, ׳אַחַת הִיא עַל כֵּן אָמַרְתִּי תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה׳ (איוב ט, כב). הַאי קְרָא, אוּקְמוּהָ בְּרָזָא דְּחָכְמְתָא. ׳אַחַת הִיא׳, מַאי ׳אַחַת הִיא׳. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי אַחַת הִיא לְאִמָּהּ׳ (שיר השירים ו, ט). וּבְהַאי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דָּאִין דִּינוֹי לְתַתָּא, וְדָאִין דִּינוֹי לְעֵילָּא בְּכֹלָּא.
תפיסת הצדיקים בחטאי הרשעים - כנסת ישראל בגלות מצרים
וְכַשֶּׁהקב"ה מְעוֹרֵר דִּינָיו, הוּא דָּן אֶת דִּינָיו בַּכֶּתֶר הַזֶּה, וְאָז כָּתוּב ׳תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה׳ (איוב ט, כב) - מִשּׁוּם שֶׁאוֹתָם הַצַּדִּיקִים נִתְפָּסִים בַּחֲטָאֵי הָרְשָׁעִים, שֶׁכָּתוּב ׳וַיֹּאמֶר יהו"ה לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית בָּעָם רַב וְגוֹ'׳ (שמואל ב כד, טז). וְעַל זֶה אָמַר (ר ׳יוֹסֵי) אִיּוֹב אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, (אָמַר) וְלֹא פֵרַשׁ אֶת הַדָּבָר, וּפֵרְשׁוּהָ טֹל הָרַב. רַבִּי יֵיסָא אָמַר׳, אַחַת הִיא - ׳זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּת מִצְרַיִם, שֶׁבִּשְׁבִילָהּ הָרַג הקב"ה בַּמִּצְרִים וְעָשָׂה בָהֶם נְקָמוֹת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב׳ תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה.
בלשון הזוהר
וְכַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְּעַר דִּינוֹי, דָּאִין דִּינוֹי בְּהַאי כִּתְרָא, כְּדֵין כְּתִיב, ׳תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה׳ (איוב ט, כב) - בְּגִין דְּאִינּוּן צַדִּיקַיָּיא, מִתַּפְסָאן בְּחוֹבֵיהוֹן דְּרַשִׁיעַיָּא, דִּכְתִּיב, וַיֹּאמֶר יהו"ה ׳לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית בָּעָם רַב וְגוֹ'׳ (שמואל ב כד, טז). וְעַל דָּא אָמַר (ר ׳יוסי) אִיּוֹב מִלָּה דָּא, (אמר) וְלא אַגְמָר מִלָּה, וְאוֹקְמוּהָ טוֹל הַרָב. רִבִּי יֵיסָא אָמַר׳, ׳אַחַת הִיא׳ - ׳דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא דְּמִצְרַיִם, דִּבְגִינָהּ קָטַל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמִצְרָאֵי, וְעָבִיד בְּהוּ נוּקְמִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב׳ ׳תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה׳.
איוב הירא את דבר ה' מעבדי פרעה
רַבִּי חִיָּיא אָמַר, אִיּוֹב לֹא נִלְקָה, אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם. אָמַר אִיּוֹב, אִם כָּךְ, כָּל הַפָּנִים שָׁוִים, ׳תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה׳ - פַּרְעֹה הֶחֱזִיק בְּיִשְׂרָאֵל וְאָמַר ׳מִי יהו"ה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ׳ (שמות ה, ב). וַאֲנִי לֹא הֶחֱזַקְתִּי בָהֶם וְלֹא עָשִׂיתִי דָבָר - ׳תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה׳?! זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳הַיָּרֵא אֶת דְּבַר יהו"ה מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה׳ (שמות ט, כ) - זֶה אִיּוֹב.
בלשון הזוהר
ר׳ חִיָּיא אָמַר, אִיּוֹב לָא אַלְקֵי, אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּנָפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם. אָמַר אִיּוֹב, אִי הָכִי, כָּל אַפַּיָּיא שָׁוִין, ׳תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה׳ - פַּרְעֹה אַתְקִיף בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל, וְאָמַר (שמות ה ב) ׳מִי יהו"ה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקוֹלוֹ׳. וַאֲנָא לָא אַתְקִיפְנָא בְּהוּ, וְלָא עֲבִידְנָא מִידִי, ׳תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה׳. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שמות ט כ) ׳הַיָּרֵא אֶת דְּבַר יהו"ה מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה׳ - זֶה אִיּוֹב.
אבני הברד שנעצרו - נקמות בימי יהושע ולעתיד באדום
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, אוֹתָם אַבְנֵי בָרָד שֶׁהָיוּ יוֹרְדִים, הִתְעַכְּבוּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה, וְאַחַר כָּךְ עָשׂוּ נְקָמוֹת בִּימוֹת יְהוֹשֻׁעַ. וְלֶעָתִיד לָבֹא עֲתִידִים לָרֶדֶת אוֹתָם שֶׁנִּשְׁאֲרוּ עַל אֱדוֹם וּבְנוֹתֶיהָ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כִּימֵי צֵאתְךְ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת׳ (מיכה ז, טו).
בלשון הזוהר
ר׳ יְהוּדָה אָמַר, אִינּוּן אַבְנֵי בַּרְדָּא, דַּהֲווֹ נַחְתִּין, אִתְעַכְּבוּ עַל יְדוֹי דְּמֹשֶׁה, לְבָתַר עָבְדוּ נוּקְמִין, בְּיוֹמֵי דִּיהוֹשֻׁעַ. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי, זְמִינִין לְאַחֲתָא אִינּוּן דְּאִשְׁתָּאָרוּ, עַל אֱדוֹם וּבְנוֹתֶיהָ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (מיכה ז טו) ׳כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת׳.
יעקב הזקן הרואה בגלות - הנקמות שנעשו במצרים
כה] וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה וְגוֹ'.דָּבָר אַחֵר ׳וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה וְגוֹ'׳ (שמות יד, לא) - פָּסוּק זֶה אֵין רֹאשׁוֹ סוֹפוֹ, וְאֵין סוֹפוֹ רֹאשׁוֹ. בַּתְּחִלָּה ׳וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל׳, וְאַחַר כָּךְ ׳וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יהו"ה׳נקט לשון 'העם' ולא 'ישראל'. אֶלָּא אָמַר רַבִּי יְהוּדָה,'וירא ישראל' בסוד הדברים אין הכוונה לעם ישראל אלא ל אוֹתוֹיעקב אבינו ישראל סבא זָקֵן שֶׁיָּרַד עִם בָּנָיו לַגָּלוּתלעוזרם לעשות הבירורין וְסָבַל עָלָיו אֶת הַגָּלוּתאף שהשלים החובה הפרטית שלו בק"ל שנים וְהִכְנִיס אֶת בָּנָיו לַגָּלוּת, כדי לפרוע השטר חוב של 'גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה' הוּא רָאָה מַמָּשׁכפשוטו [ובמקדש מלך: לא כרבי שחזר לזה העולם בצלם דהבלא דגרמי או במלבוש חלוקא דרבנן כמ"ש בשער הנבואה אלא הוא ממש בגופו הקדוש] אֶת כָּל אוֹתָן נְקָמוֹת וּגְבוּרוֹת שֶׁעָשָׂה הקב"ה בְּמִצְרַיִם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל׳ - יִשְׂרָאֵל מַמָּשׁ. יעקב אבינו שנקרא ישראל, וזהו שבתחילה הזכיר וירא ישראל ובסוף הזכיר וירא העם. וְאָמַר רַבִּי יְהוּדָה, הֶעֱלָהכפשוטו הקב"ה אֶת אוֹתוֹ יעקב אבינו - מקברו זָקֵן וְאָמַר לוֹ, קוּם תִּרְאֶה אֶת בָּנֶיךְ יוֹצְאִים מִתּוֹךְ עַם חָזָק. קוּם תִּרְאֶה אֶת הַגְּבוּרוֹת שֶׁעָשִׂיתִי בִּשְׁבִיל בָּנֶיךְ בְּמִצְרַיִם.
בלשון הזוהר
דָּבָר אַחֵר (שמות יד לא) ׳וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדוֹלָה׳ וְגוֹ׳, הַאי קְרָא לָאו רֵישֵׁיהּ סֵיפֵיהּ, וְלָאו סֵיפֵיהּ רֵישֵׁיהּ. בְּקַדְמִיתָא ׳וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל׳, וּבָתַר ׳וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יהו"ה׳. אֶלָּא אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, הַהוּא סָבָא דְּנָחַת עִם בְּנוֹי בְּגָלוּתָא, וְסָבִיל עָלֵיהּ גָּלוּתָא, וְאָעִיל לִבְנוֹי בְּגָלוּתָא, הוּא מַמָּשׁ חָמָא, כָּל אִינּוּן נוּקְמִין, וְכָל גְּבוּרָאן, דְּעָבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמִצְרַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל׳ - יִשְׂרָאֵל מַמָּשׁ. וְאָמַר רִבִּי יְהוּדָה, סָלִיק קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְהַאי סָבָא, וְאֲמַר לֵיהּ, קוּם חָמֵי בְּנָיךְ דְּנָפְקִין מִגּוֹ עַמָּא תַּקִּיפָא. קוּם חָמֵי גְּבוּרָן דַּעֲבָדִית, בְּגִין בְּנָיךְ בְּמִצְרַיִם.
פחד יעקב ברדתו למצרים - ׳אל תירא מרדה׳
וְהַיְנוּ מַה שֶּׁאָמַר רַבִּי יֵיסָא, בְּשָׁעָה שֶׁנָּסְעוּ יִשְׂרָאֵל לָרֶדֶת לְגָלוּת מִצְרַיִם, פַּחַד וְאֵימָה חֲזָקָה נָפְלוּ עָלָיו. על יעקב אבינו אָמַר הקב"ה לְיַעֲקֹב, לָמָּה אַתָּה פּוֹחֵד? ׳אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה׳ (בראשית מו, ג) - מִמַּה שֶּׁכָּתוּב ׳אַל תִּירָא׳ - מַשְׁמָע שֶׁפַּחַד הָיָה פּוֹחֵד.
בלשון הזוהר
וְהַיְינוּ דְּאָמַר רִבִּי יֵיסָא, בְּשַׁעֲתָא דְּנַטְלֵי יִשְׂרָאֵל לְנַחְתָּא בְּגָלוּתָא דְּמִצְרַיִם, דְּחִילוּ וְאֵימָתָא תַּקִּיפָא נָפַל עֲלוֹי. אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיַעֲקֹב, אֲמַאי אַתְּ דָּחִיל. ׳אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה׳ (בראשית מו, ג) - מִמַּה דִּכְתִּיב ׳אַל תִּירָא׳ - מַשְׁמַע דְּחִילוּ הֲוָה דָּחִיל.
שלושת פחדי יעקב - הבטחת הקבורה וראיית הגאולה
אָמַר לוֹ, ׳כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךְ שָׁם׳ וא"א לך להיות גדול אלא שם (בראשית מו, ג). אָמַר לוֹ, יעקב אבינו אֲנִי פּוֹחֵדא. שֶׁיִּכְלוּ בָנַי. א. מן הצד הרוחני שיפלו למ"ט שערי טומאה ב. מן הצד הגשמי מתוך עול הצער והשיעבוד אָמַר לוֹ, הקב"ה ׳אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךְ מִצְרַיְמָה׳ (בראשית מו, ד). אָמַר לוֹ, יעקב אבינו עוֹד אֲנִי פּוֹחֵדב. - שֶׁלֹּא אֶזְכֶּה לְהִקָּבֵר בֵּין אֲבוֹתַיג. וְלֹא אֶרְאֶה אֶת גְּאֻלַּת בָּנַי וְהַגְּבוּרוֹת שֶׁתַּעֲשֶׂה לָהֶם. אָמַר לוֹ, הקב"ה ׳וְאָנֹכִי אַעַלְךְ גַם עָלֹה׳ - ׳אַעַלְךְ׳ - לְהִקָּבֵר בְּקִבְרֵי אֲבוֹתֶיךְ. ׳גַם עָלֹה׳ - לִרְאוֹת אֶת גְּאֻלַּת בָּנֶיךְ וְהַגְּבוּרוֹת שֶׁאֶעֱשֶׂה לָהֶם.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ, ׳כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם׳ (בראשית מו, ג). אָמַר לֵיהּ, דָּחִילְנָא דִּי יְשִׁיצוּן בָּנַי. אָמַר לֵיהּ, ׳אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה׳. אָמַר לֵיהּ תּוּ דָּחִילְנָא, דְּלָא אַזְכֵּי לְאִתְקַבְּרָא בֵּינִי אֲבָהָתַי, וְלָא אַחְמֵי פּוּרְקָנָא דְּבָנַי, וּגְבוּרָאן דְּתַעְבִיד לְהוּ. אָמַר לֵיהּ, ׳וְאָנֹכִי אֲעַלְךָ גַּם עָלֹה׳ - ׳אַעַלְךָ׳ לְאִתְקַבְּרָא בְּקִבְרֵי אֲבָהָתָךְ. ׳גַּם עָלֹה׳, לְמֵחֱמֵי פּוּרְקָנָא דִבְרָךְ, וּגְבוּרָאן דְּאַעֲבִיד לְהוּ.
יעקב הרואה בפועל את היד הגדולה בגאולה
וְאוֹתוֹ יוֹם שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, הֶעֱלָה הקב"ה אֶת יַעֲקֹב וְאָמַר לוֹ, קוּם תִּרְאֶה בִּגְאֻלַּת בָּנֶיךְ, שֶׁכַּמָּה חֲיָלוֹת וּגְבוּרוֹת עָשִׂיתִי לָהֶם. וְיַעֲקֹב הָיָה שָׁםשבעה ימים ולילות ממכת בכורות בליל פסח ש וְרָאָה אֶת הַכֹּל, ואף את יציאתם ממצרים ואח"כ בקריעת הים ורק אחר שביעי של פסח חזר למקומו זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה׳ (שמות יד, לא).
בלשון הזוהר
וְהַהוּא יוֹמָא דְּנָפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, סָלִיק לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיַעֲקֹב, וְאָמַר לֵיהּ, קוּם, חָמֵי בְּפוּרְקָנָא דִבְרָךְ, דְּכַמָּה חֵילִין וּגְבוּרָאן עֲבָדִית לְהוּ. וְיַעֲקֹב הֲוָה תַּמָן, וְחָמָא כֹּלָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדוֹלָה׳.
׳בפניו׳ - מחלוקת אם יעקב או אברהם בהוצאה ממצרים
רַבִּי יִצְחָק אָמַר, מִכָּאן,אתה למד שראה יעקב בגאולת בניו שהרי כתוב ׳וַיּוֹצִאֲךְ בְּפָנָיו בְּכֹחוֹ הַגָּדֹל מִמִּצְרָיִם׳ותימה הוא (דברים ד, לז) - מַה זֶּה ׳בְּפָנָיו׳היה צריך לכתוב בפניך או בפניכם אלא ? ׳בְּפָנָיו׳ זֶה יַעֲקֹב, כשנ"א מבקשי פניך יעקב סלה היינו שכל האבות נקראים מבקשי פניך בא ללמד שֶׁהִכְנִיס לְשָׁם אֶת כֻּלָּם. לראות בגאולתם, אעפ"כ בייחוד ליעקב שעליו הכתוב אומר מבקשי פניך יעקב סלה וכיוון שיעקב הוא שירד עמם למצרים, א"כ מן הדין שעליו לראות בשמחתם בעת גאולתם רַבִּי חִזְקִיָּה אָמַר, ׳וַיּוֹצִאֲךְ בְּפָנָיו׳ - ׳בְּפָנָיו׳ זֶה אַבְרָהָם, שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו׳ (בראשית יז, יז).
בלשון הזוהר
ר' יִצְחָק אָמַר, מֵהָכָא, ׳וַיּוֹצִיאֲךָ בְּפָנָיו בְּכֹחוֹ הַגָּדוֹל מִמִּצְרַיִם׳ (דברים ד, לז) - מַאי ׳בְּפָנָיו׳. ׳בְּפָנָיו׳ דָּא יַעֲקֹב, דְּאָעִיל לְכֻלְּהוּ תַּמָּן. רִבִּי חִזְקִיָּה אָמַר, ׳וַיּוֹצִיאֲךָ בְּפָנָיו׳ - ׳בְּפָנָיו׳ דָּא אַבְרָהָם, דִּכְתִּיב ׳וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו׳ (בראשית יז, יז).
אברהם הרואה את יוצאי מצרים - קיום ההבטחה
בֹּא רְאֵה, אַבְרָהָם אָמַר, בזמן שתמה ׳הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְגוֹ'׳ (בראשית יז, יז). אָמַר לוֹ הקב"ה, חַיֶּיךְ, אַתָּה תִּרְאֶה כַּמָּה אוּכְלוּסִים וְכַמָּה חֲיָלוֹת שֶׁיֵּצְאוּ מִמְּךְ. בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, כָּל אוֹתָם שְׁבָטִים, כָּל אוֹתָם רְבָבוֹת, הֶעֱלָה הקב"ה אֶת אַבְרָהָםמקברו וְרָאָה אוֹתָם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיּוֹצִאֲךְ בְּפָנָיו׳ - בפניו הראהו כנגד נפילת אפים של אברהם על פניו. רַבִּי אַבָּא אָמַר, כָּל הָאָבוֹת הִזְדַּמְּנוּ לְשָׁם בְּכָל אוֹתָהּ הַגְּאֻלָּה, ואף יצחק. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיּוֹצִאֲךְ בְּפָנָיו׳. מַה זֶּה ׳בְּפָנָיו׳? - אֵלּוּ הָאָבוֹת. שהם עומדים בסוד ג' פנים של חג"ת
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, אַבְרָהָם אָמַר, ׳הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְגוֹ'׳ (בראשית יז, יז). אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, חַיֶּיךָ, אַתְּ תֶּחמֵי כַּמָּה אֹכְלוֹסִין, וְכַמָּה חַיָּילִין דְּיִפְקוּן מִמְּךָ. בְּשַׁעֲתָא דְּנָפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, כָּל אִינּוּן שְׁבָטִין, כָּל אִינּוּן רִבְוָון, סָלִיק קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַבְרָהָם, וְחָמָא לוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיּוֹצִיאֲךָ בְּפָנָיו׳. רִבִּי אַבָּא אָמַר, כֻּלְּהוּ אֲבָהָתָא אִזְדְּמָנוּ תַּמָּן בְּכָל הַהוּא פּוּרְקָנָא, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב ׳וַיּוֹצִיאֲךָ בְּפָנָיו׳. מַאי ׳בְּפָנָיו׳ - אִלֵּין אֲבָהָתָא.
זכות האבות ודוד המלך - מרכבה לגאולת ישראל תמיד
רַבִּי אֶלְעָזָרס"ל כרבי אבא שכל האבות הזדמנו לשם אלא דס"ל שג' אבות מוזכרים כ"א בפרטות ולזה אָמַר, ׳וַיּוֹצִאֲךְ בְּפָנָיו׳ - זֶה יַעֲקֹב. שנקרא פנים והוא בת"ת שכלול בה ו"ק- וזהו כדוגמת פנים של מעלה. ׳בְּכֹחוֹ׳ - זֶה יִצְחָק. בסוד גבורה ׳הַגָּדֹל׳ - זֶה אַבְרָהָם.בסוד חסד שנקרא גדול [וכוונת ר' אבא ור' אלעזר שהספירות העליונות פעלו ענין הגאולה והיו מזדמנין בהם האבות בסוד נשמתם- רמ"ק] אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְכֵן בִּשְׁבִיל הָאָבוֹת מִזְדַּמֶּנֶת תָּמִיד גְּאֻלָּה לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּתוּב ׳וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר׳ויש להתבונן (ויקרא כו, מב) - הָאָבוֹת מֵילָא, אֲבָל מַה זֶּה ׳וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר׳? אֶלָּא לְהַכְלִיל עִמָּם אֶת דָּוִד הַמֶּלֶךְ, שהוא מושרש במלכות בסוד אר"ץ שֶׁהוּא מֶרְכָּבָה עִם הָאָבוֹת, וְהֵם מְעוֹרְרִים תָּמִיד גְּאֻלָּה לְיִשְׂרָאֵל.
בלשון הזוהר
רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, ׳וַיּוֹצִיאֲךָ בְּפָנָיו׳: דָּא יַעֲקֹב. ׳בְּכֹחוֹ׳: דָּא יִצְחָק. ׳הַגָּדוֹל׳: דָּא אַבְרָהָם. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, וְכֵן בְּגִינֵיהוֹן דַּאֲבָהָתָא, אִזְדָּמַן פּוּרְקָנָא תָּדִיר לְיִשְׂרָאֵל, דִּכְתִּיב ׳וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכּוֹר וְהָאָרֶץ אֶזְכּוֹר׳ (ויקרא כו, מב) - אֲבָהָתָא תִּינַח, מַהוּ ׳וְהָאָרֶץ אֶזְכּוֹר׳. אֶלָּא, לְאַכְלְלָא עִמְּהוֹן דָּוִד מַלְכָּא, דְּאִיהוּ רְתִיכָא בַּאֲבָהָתָא וְאִינּוּן מִתְעָרִין פּוּרְקָנָא תָּדִיר לְיִשְׂרָאֵל.
יד גדולה - חמש אצבעות נוספות ועקירת הדרגות
כו] וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יהו"ה בְּמִצְרַיִם.׳וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יהו"ה בְּמִצְרַיִם׳ (שמות יד, לא). וְכִירק עַכְשָׁו עָשָׂה, ה' את היד הגדולה, וַהֲרֵיכבר מִקֹּדֶם לָכֵן זֶה נַעֲשָׂה? על אדמת מצרים, וא"כ מהו שאומר הכתוב 'וירא ישראל' שמשמע עכשיו ו מַה זֶּה ׳אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יהו"ה׳? אֶלָּא יָד לֹא נִקְרֵאת פָּחוֹת מֵחָמֵשׁ אֶצְבָּעוֹת. כנגד ה' גבורות דיד שמאל ׳הַגְּדלָה׳ - שֶׁכְּלוּלִים בָּהּ חָמֵשׁ אֶצְבָּעוֹת אֲחֵרוֹת, היינו כאשר ה' גבורות כלולות בה' חסדים אז יד שמאל נקראת 'היד הגדולה' וכללות אותם החסדים עם הגבורות וְאָז נִקְרָאִים גְּדוֹלָה. והתכללות זו נעשתה רק עכשיו בקריעת ים סוף. וְכָל אֶצְבַּע וְאֶצְבַּע עוֹלָה לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל, כי כל העשרה הבחנות יש גם בכל אצבע ואצבע, והקב"ה עוֹשֶׂה בָּהֶםבאותם י' הבחנות שבכל אצבע ואצבע מאותו היד - היינו נ' כוחות (ס"א: כָּעֵת נִסִּים) נִסִּים וּגְבוּרוֹת, וּבָזֶהדווקא ע"י הופעת כל אותם נ' כוחות של קדושה נֶעֶקְרוּ כָּל הַדְּרָגוֹתשל הטומאה מֵהִשְׁתַּלְשְׁלוּתָם. מִכָּאן לָמַדְנוּענין זֶה, שֶׁבַּחֲמֵשׁ הָאֶצְבָּעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹתמצד חמשה חסדים שעל ידם היו חמש מכות ראשונות דצכע"ד כָּתוּב ׳וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה׳ ולא אמר ויחזק ה' כמו שאמר אח"כ אך (שמות ז, יג). כֵּיוָן שֶׁנִּשְׁלְמוּ אוֹתָן חָמֵשׁ, אותם ה' חסדים שׁוּב לֹא הָיָה דָּבָר בִּרְשׁוּת פַּרְעֹה, שלא היה הדבר ברשותו לשוב משום שכעת היו מצד ה' גבורות וְאָז כָּתוּב ׳וַיְחַזֵּק יהו"ה אֶת לֵב פַּרְעֹה׳ (שמות יד, ח).
בלשון הזוהר
׳וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יהו"ה בְּמִצְרַיִם׳ (שמות יד, לא). וְכִי הַשְׁתָּא עָשָׂה, וְהָא מִקַּדְמַת דְּנָא אִתְעָבִיד, מַאי ׳אֶת הַיָּד הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יהו"ה׳. אֶלָּא, יַד לָא אִקְרֵי פָּחוּת מֵחָמֵשׁ אֶצְבְּעָאן. ׳הַגְּדוֹלָה׳: דִּכְלִילָן בָּהּ חָמֵשׁ אֶצְבְּעָאן אַחֲרָנִין, וְאִתְקְרוּן כְּדֵין גְּדוֹלָה. וְכָל אֶצְבְּעָא וְאֶצְבְּעָא, סָלִיק לְחוּשְׁבָּנָא רַבָּא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבִיד בְּהוּ (ס"א: הַשְׁתָּא נִיסִּין) נִיסִּין וּגְבוּרָן, וּבְהַאי אִתְעַקְּרוּ כֻּלְּהוּ דַּרְגִּין מִשִּׁלְשׁוּלֵיהוֹן. מִכָּאן אוֹלִיפְנָא דָּא, דִּבְחָמֵשׁ אֶצְבְּעָאן קָמָאי, כְּתִיב ׳וַיְחַזֵּק לֵב פַּרְעֹה׳ (שמות ז, יג). כֵּיוָן דְּאִשְׁתְּלָמוּ אִינּוּן חָמֵשׁ, תּוּ לָא הֲוָה מִלָּה בִּרְשׁוּתֵיהּ דְּפַרְעֹה, כְּדֵין כְּתִיב ׳וַיְחַזֵּק יהו"ה אֶת לֵב פַּרְעֹה׳.
׳ויאמינו בה׳ - אמונת ההתייצבות אחר ראיית הגבורות
וְעַל זֶה ׳וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה וְגוֹ'׳שנכללו החמש גבורות בה' חסדים עד שגם הגבורות נקראו היד הגדולה, (שמות יד, לא) - ׳וַיַּאֲמִינוּ בַּיהו"ה׳. וְכִי עַד עַכְשָׁו לֹא ׳הֶאֱמִינוּ בַּיהו"ה׳, וַהֲרֵימיד כשבישרם משה בשורת הגאולה האמינו בה' שהרי כָּתוּב ׳וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ וְגוֹ'׳ (שמות ד, לא)? וַהֲרֵי רָאוּ כָּל אוֹתָם גְּבוּרוֹת שֶׁעָשָׂה לָהֶם הקב"ה בְּמִצְרַיִם. אֶלָּא מַה זֶּה ׳וַיַּאֲמִינוּ׳האמינו למפרע ב? - אוֹתוֹ הַדָּבָר שֶׁאָמַר להם קודם לכן שאמר ׳וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּאת ישועת ה' וְגוֹ'׳.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא ׳וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדוֹלָה וְגוֹ'׳ (שמות יד, לא) - ׳וַיַּאֲמִינוּ בַּיהו"ה׳. וְכִי עַד הַשְׁתָּא לָא הֶאֱמִינוּ בַּיהו"ה, וְהָא כְּתִיב ׳וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ וְגוֹ'׳ (שמות ד, לא). וְהָא חָמוּ כָּל אִינּוּן גְּבוּרָאן דְּעָבַד לְהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמִצְרַיִם. אֶלָּא, מַאי ׳וַיַּאֲמִינוּ׳ - הַהוּא מִלָּה דְּאָמַר ׳וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ וְגוֹ'׳.
קושיית ראיית מצרים מתים מול ׳לא תוסיפו לראותם׳
רַבִּי יֵיסָא שָׁאַל וְאָמַר, כָּתוּב ׳וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת׳ (שמות יד, ל). וְכָתוּב ׳לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם׳ (שמות יד, יג). אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, רָאוּ אוֹתָם מֵתִים. אָמַר לוֹ, אִם כָּתוּב ׳לֹא תוֹסִיפוּ לִרְאוֹתָם׳ - חַיִּים - הָיִיתִי אוֹמֵר כָּךְ. אָמַר לוֹ רַבִּי אַבָּא, יָפֶה שָׁאַלְתָּ.
בלשון הזוהר
ר' יֵיסָא שָׁאִיל וְאָמַר, כְּתִיב ׳וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת׳ (שמות יד, ל). וּכְתִיב ׳לא תּוֹסִיפוּ לִרְאוֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם׳. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, מֵתִין חָמוּ לְהוּ. אָמַר לֵיהּ, אִי כְּתִיב ׳לא תּוֹסִיפוּ לִרְאוֹתָם׳ - חַיִּים - הֲוָה אֲמֵינָא הָכִי. אָמַר לֵיהּ ר' אַבָּא, יֵאוֹת שָׁאִילְתָּא.
עולם למעלה ועולם למטה - ראשית ההדלקה וסיום
אֶלָּא בֹּא רְאֵה, כָּתוּב ׳מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם׳ (דברי הימים א טז, לו) - וְשָׁנִינוּ - עוֹלָם לְמַעְלָה וְעוֹלָם לְמַטָּה. עוֹלָם שֶׁלְּמַעְלָה - מִשָּׁם הִיא הָרֵאשִׁית לְהַדְלִיק מְנוֹרוֹת. הָעוֹלָם שֶׁלְּמַטָּה - שָׁם הַסִּיּוּם, וְנִכְלָל מֵהַכֹּל, וּמֵעוֹלָם הַזֶּה שֶׁלְּמַטָּה מִתְעוֹרְרוֹת גְּבוּרוֹת לַתַּחְתּוֹנִים.
בלשון הזוהר
אֶלָּא תָּא חֲזֵי, כְּתִיב ׳מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם׳ (דברי הימים א טז, לו), וְתָנֵינָן, עוֹלָם לְעֵילָּא, וְעוֹלָם לְתַתָּא. עוֹלָם דִּלְעֵילָּא - מִתַּמָּן הוּא שֵׁירוּתָא לְאַדְלְקָא בּוּצִינִין. עוֹלָם דִּלְתַתָּא - תַּמָּן הוּא סִיּוּמָא, וְאִתְכְּלִיל מִכֹּלָּא, וּמֵהַאי עוֹלָם דִּלְתַתָּא, מִתְעֲרָן גְּבוּרָן לְתַתָּאֵי.
מסירת מצרים לדין העולם התחתון - עד שיתעורר שוב
וּבְעוֹלָם זֶה עוֹשֶׂה הקב"ה אוֹתוֹת לְיִשְׂרָאֵל וּמַרְחִישׁ לָהֶם נִסִּים. וּכְשֶׁהִתְעוֹרֵר עוֹלָם זֶה לַעֲשׂוֹת נִסִּים, כָּל הַמִּצְרִים נִשְׁקְעוּ בַיָּם עַל יְדֵי עוֹלָם זֶה, וְהִתְרַחֵשׁ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל נֵס בְּעוֹלָם זֶה. וְעַל זֶה כָּתוּב ׳לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם׳ (שמות יד, יג) - עַד שֶׁיִּתְעוֹרֵר אוֹתוֹ עוֹלָם וְיִמָּסְרוּ לְדִינָיו. וְכֵיוָן שֶׁנִּמְסְרוּ לוֹ לִדּוֹן, אָז כָּתוּב ׳וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם׳ (שמות יד, ל) - זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם׳. ׳עַד הָעוֹלָם׳ דַּוְקָא. וְאָז כָּתוּב ׳וַיַּאֲמִינוּ בַּיהו"ה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ׳.
בלשון הזוהר
וּבְהַאי עוֹלָם, עָבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָתִין לְיִשְׂרָאֵל, וְרָחִישׁ לוֹן נִיסָא. וְכַד אִתְּעַר הַאי עוֹלָם לְמֶעְבַּד נִסִּין, כֻּלְּהוּ מִצְרָאֵי אִשְׁתְּקָעוּ בְּיַמָּא, עַל יְדָא דְּהַאי עוֹלָם, וְאִתְרְחִישׁ לוֹן לְיִשְׂרָאֵל נִיסָא בְּהַאי עוֹלָם. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳לֹא תּוֹסִיפוּ לִרְאוֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם׳ - עַד דְּיִתְּעַר הַהוּא עוֹלָם, וְיִתְמַסְּרוּן בְּדִינוֹי. וְכֵיוָן דְּאִתְמְסָרוּ בֵּיהּ לְמִתְּדָן, כְּדֵין כְּתִיב ׳וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם׳ - הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם׳. ׳עַד הָעוֹלָם׳ דַּיְקָא. כְּדֵין כְּתִיב, ׳וַיַּאֲמִינוּ בַּיהו"ה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ׳.
׳אז ישיר משה׳
קדושת נשמתו וסוד שירת המטרוניתא
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.