׳אז ישיר משה׳
קדושת נשמתו וסוד שירת המטרוניתא
קידוש משה מטרם היצירה - עיטורו משבט לוי
׳אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה׳ (שמות טו, א). רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח, ׳בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וְגוֹ'׳ (ירמיה א, ה). אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהקב"ה הִתְרַצָּה בָהֶם יוֹתֵר מִכָּל שְׁאָר הָעַמִּים. וּמֵרֹב הָאַהֲבָה שֶׁהוּא אוֹהֵב אוֹתָם, הֵקִים עֲלֵיהֶם נְבִיא אֱמֶת וְרוֹעֶה נֶאֱמָן. וְעוֹרֵר עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ יוֹתֵר מִכָּל שְׁאָר הַנְּבִיאִים הַנֶּאֱמָנִים. וְהוֹצִיאוֹ מֵחֶלְקוֹ מַמָּשׁ מִמַּה שֶּׁהִפְרִישׁ יַעֲקֹב מִבָּנָיו לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא - שֵׁבֶט לֵוִי. וְכֵיוָן שֶׁהָיָה לֵוִי שֶׁלּוֹ, לָקַח אוֹתוֹ הקב"ה וְעִטֵּר אוֹתוֹ בְּכַמָּה עֲטָרוֹת, וּמָשַׁח אוֹתוֹ בְּשֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ הָעֶלְיוֹן, וְאָז הוֹצִיא מִבָּנָיו רוּחַ קֹדֶשׁ לָעוֹלָם, וְחָגַר אוֹתוֹ בְּאַבְנֵטָיו הַקְּדוֹשִׁים, הָאֱמוּנָה הַגְּדוֹלָה.
בלשון הזוהר
(שמות טו א) ׳אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה׳. ר׳ יְהוּדָה פָּתַח, (ירמיהו א ה) ׳בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וְגוֹ׳׳. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בְּהוּ יַתִּיר מִכָּל שְׁאַר עַמִּין. וּמִסְּגִיאוּת רְחִימוּתָא דְּרָחִים לְהוּ, אוֹקִים עָלַיְיהוּ נְבִיאָה דִּקְשׁוֹט, וְרַעְיָא מְהֵימָנָא. וְאִתְּעַר עָלֵיהּ רוּחָא קַדִּישָׁא, יַתִּיר מִכָּל שְׁאַר נְבִיאֵי מְהֵימְנֵי. וְאַפִּיק לֵיהּ מֵחוּלָקֵיהּ מַמָּשׁ, מִמַּה דְּאַפְרִישׁ יַעֲקֹב מִבְּנוֹי לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, שִׁבְטָא דְּלֵוִי. וְכֵיוָן דְּהֲוָה לֵוִי דִּילֵיהּ, נָטַל לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאַעְטַר לֵיהּ בְּכַמָּה עִטְרִין, וּמָשַׁח לֵיהּ בִּמְשַׁח רְבוּת קַדִּישָׁא דִּלְעֵילָּא, וּכְדֵין אַפִּיק מִבְּנוֹי, רוּחָא קַדִּישָׁא לְעָלְמָא, וְזָרִיז לֵיהּ בְּהֵימְנוֹיי קַדִּישֵׁי, מְהֵימָנוּתָא רַבָּא.
יצירת רוח משה ממחצב הספיר - מאתיים וארבעים ושמונה אורות
לָמַדְנוּ, בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה שֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ שֶׁל מֹשֶׁה הַנָּבִיא הַנֶּאֱמָן לָרֶדֶת לָעוֹלָם, הוֹצִיא הקב"ה רוּחַ קֹדֶשׁ מִמַּחְצַב הַסַּפִּיר שֶׁל אֶבֶן טוֹבָה, שֶׁהָיָה גָּנוּז בְּמָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה (אוֹרוֹת, וְהֵאִיר עָלָיו. וְעִטְּרוֹ בשס"ה) עֲטָרוֹת שֶׁעוֹמְדוֹת לְפָנָיו, וְהִפְקִיד אוֹתוֹ עַל כָּל אֲשֶׁר לוֹ. וְנָתַן לוֹ מֵאָה וְשִׁבְעִים וּשְׁלֹשָׁה מַפְתְּחוֹת. (נ"א: גָּנוּז שָׁם, וְעִטֵּר אוֹתוֹ בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ עֲטָרוֹת, וְהֵאִיר עָלָיו מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אוֹרוֹת, וְעוֹמֵד לְפָנָיו, והפקיד אוֹתוֹ בְּכָל ביתו, וְנָתַן לוֹ מֵאָה וְשִׁבְעִים וּשְׁלֹשָׁה מַפְתְּחוֹת. (נ"א: מָאתַיִם וְשִׁבְעִים וַחֲמִשָּׁה)) וְעִטְּרוֹ בְּחָמֵשׁ עֲטָרוֹת, וְכָל עֲטָרָה וַעֲטָרָה עוֹלָה וּמְאִירָה בְּאֶלֶף עוֹלָמוֹת שֶׁמְּאִירִים, וּמְנוֹרוֹת שֶׁגְּנוּזוֹת בְּגִנְזֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ הָעֶלְיוֹן.
בלשון הזוהר
תָּנָא, בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דְּמָטָא זִמְנֵיהּ דְּמֹשֶׁה נְבִיאָה מְהֵימָנָא לְאַחֲתָא לְעָלְמָא, אַפִּיק קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רוּחָא קַדִּישָׁא מִגִּזְרָא דִּסַפִּירוּ דְּאֶבֶן טָבָא, דְּהֲוָה גָּנִיז בְּמָאתַן וְאַרְבְּעִין וּתְמַנְיָא (נהורין, ואתנהיר עליה. ואעטריה בשס"ה) עִטְּרִין, קַיְימֵי קָמֵיהּ, וְאַפְקִיד לֵיהּ בְּכָל דִּילֵיהּ (נ"א: בֵּיתֵיהּ). וְיָהַב לֵיהּ מֵאָה וְשִׁבְעִין וּתְלַת מַפְתְּחִין. (נ"א: גניז תמן ואעטריה בתלת מאה ושתין וחמש עטרי ואנהיר עליה מאתן וארבעין ותמניא נהורין וקאים קמיה ואפקיד ליה בכל ביתא דיליה ויהב ליה מאה ושבעין ותלת מפתחן. (נ"א: מאתן ושבעין וחמש)) וְאַעְטַר לֵיהּ בְּחָמֵשׁ עִטְרִין, וְכָל עִטְרָא וְעִטְרָא סָלִיק וְאַנְהִיר בְּאֶלֶף עָלְמִין דְּנַהֲרִין, וּבוּצִינִין דּגְנִיזִין בְּגִנְזַיָּיא דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא עִלָּאָה.
מסע רוח משה בהיכלות - קבלתו בין הצבאות
וְאָז הֶעֱבִיר אוֹתוֹ בְּכָל הַמְּנוֹרוֹת (נ"א: הַבְּשָׂמִים) שֶׁבְּגַן עֵדֶן, וְהִכְנִיסוֹ לְהֵיכָלוֹ, וְהֶעֱבִירוֹ בְּכָל חֵילוֹתָיו וְגֵיסוֹתָיו. אָז כֻּלָּם הִזְדַּעְזְעוּ, פָּתְחוּ וְאָמְרוּ: הִסְתַּלְּקוּ מִסְּבִיבוֹ (צַד הַצְּדָדִים), שֶׁהֲרֵי הקב"ה עוֹרֵר רוּחַ לִשְׁלֹט לְהַרְגִּיז עוֹלָמוֹת. יָצָא קוֹל וְאָמַר: מִי הוּא זֶה שֶׁכָּל הַמַּפְתְּחוֹת הַלָּלוּ בְּיָדוֹ? פָּתַח קוֹל אַחֵר וְאָמַר: קַבְּלוּ אוֹתוֹ בְּתוֹכְכֶם! זֶהוּ שֶׁעָתִיד לָרֶדֶת בֵּין בְּנֵי אָדָם, וַעֲתִידָה תוֹרָה, גְּנִיזַת הַגְּנִיזוֹת, לְהִמָּסֵר בְּיָדוֹ, וּלְהַרְעִישׁ עוֹלָמוֹת שֶׁלְּמַעְלָה וְשֶׁלְּמַטָּה עַל יָדוֹ שֶׁל זֶה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כֻּלָּם הִתְרַגְּשׁוּ וְנָסְעוּ אַחֲרָיו. פָּתְחוּ וְאָמְרוּ, ׳הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם׳ (תהלים סו, יב).
בלשון הזוהר
כְּדֵין אַעְבְּרֵיהּ בְּכָל בּוּצִינִין (נ"א: בוסמין) דִּבְגִּנְתָּא דְּעֵדֶן, וְאַעֲלֵיהּ בְּהֵיכָלֵיהּ, וְאַעְבְּרֵיהּ בְּכָל חַיָּילִין וְגַיָּיסִין דִּילֵיהּ. כְּדֵין אִזְדַּעְזְעוּ כֻּלְּהוּ, פָּתְחוּ וְאָמְרוּ, אִסְתָּלָקוּ מִסַּחֲרָנֵיהּ, (סטרא דסטרין) דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְּעַר רוּחָא לְשַׁלְּטָאָה לְמִרְגַּז עָלְמִין. קָלָא נָפַק וְאָמַר, מַאן הוּא דֵּין, דְּכָל מַפְתְּחָן אִלֵּין בִּידוֹי. פָּתַח קָלָא אַחֲרָא וְאָמַר, קַבִּילוּ לֵיהּ בְּגַוַּויְיכוּ, דָּא הוּא דְּזַמִּין לְנַחְתָּא בֵּין בְּנִי נָשָׁא, וּזְמִינָא אוֹרַיְיתָא, גְּנִיזָא דְּגִנְזַיָּיא, לְאִתְמַסְּרָא בִּידוֹי, וּלְאַרְעֲשָׁא עָלְמִין דִּלְעֵילָּא וְתַתָּא עַל יְדָא דְּדֵין. בֵּיהּ שַׁעֲתָא אִתְרְגִישׁו כֻּלְּהוּ, וְנַטְלִין אֲבַתְרֵיהּ. פָּתְחוּ וְאָמְרוּ, ׳הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ בָּאנוּ בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם׳ (תהילים סו, יב).
עיטור אותיות מש"ה במ"ם ש"ין וה"א - כתרי המלך
אָז עָלְתָה אוֹתָהּ רוּחַ וְעָמְדָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. מ׳ פְּתוּחָה עָלְתָה וְהִתְעַטְּרָה בְּעַטְרוֹתֶיהָ, וְעִטְּרָה אוֹתוֹ בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ עֲטָרוֹת, וְהִפְקִידָה מַפְתְּחוֹתָיו בְּיָדוֹ. ש׳ שֶׁל הָאָבוֹת עִטְּרוּ אוֹתוֹ בְּשָׁלֹשׁ עֲטָרוֹת קְדוֹשׁוֹת, וְהִפְקִידוּ בְיָדוֹ אֶת כָּל מַפְתְּחוֹת הַמֶּלֶךְ, וְהִפְקִידוּ אוֹתוֹ בֶּאֱמוּנָה, לִהְיוֹת נֶאֱמַן הַבַּיִת. ה׳ עָלְתָה וְהִתְעַטְּרָה בַּעֲטָרוֹתָיו, וְקִבְּלָה אוֹתוֹ מֵהַמֶּלֶךְ.
בלשון הזוהר
כְּדֵין סַלְּקָא הַהוּא רוּחָא, וְקַיְּימָא קָמֵי מַלְכָּא. מ פְּתִיחָא, סָלִיק וְאִתְעַטָּר בְּעִטְּרוֹי, וְאַעְטְרֵיהּ בִּתְלַת מְאָה וְעֶשְׂרִין וְחָמֵשׁ עִטְּרִין, וְאַפְקִיד מַפְתְּחוֹי בִּידוֹי. ש דַּאֲבָהָתָא, אַעְטְרוּ לֵיהּ בִּתְלַת עִטְּרִין קַדִּישִׁין, וְאַפְקִידוּ כָּל מַפְתְּחָן דְּמַלְכָּא בִּידֵיהּ, וְאַפְקִידוּ לֵיהּ בְּהֵימְנוּתָא, מְהֵימָנָא דְּבֵיתָא. ה סַלְּקָא וְאִתְעַטְּרָא בְּעִטְּרוֹי, וְקַבִּילַת לֵיהּ מִן מַלְכָּא.
ירידת רוח משה לאניות הים - כלי הזין לפרעה
וְאָז יָרַד אוֹתוֹ הָרוּחַ לָאֳנִיּוֹת שֶׁשָּׁטוֹת בְּאוֹתוֹ הַיָּם הַגָּדוֹל, וְקִבְּלָה אוֹתוֹ לְגַדֵּל אוֹתוֹ לַמֶּלֶךְ, וְנָתְנָה לוֹ מִשָּׁם כְּלֵי זַיִן לְהַלְקוֹת אֶת פַּרְעֹה וְאֶת כָּל אַרְצוֹ. וּבְשַׁבָּתוֹת וּבְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים מַעֲלָה אוֹתוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ, וְאָז נִקְרָא שְׁמוֹ בָּאוֹתִיּוֹת הָרְשׁוּמוֹת הַלָּלוּ.
בלשון הזוהר
כְּדֵין, נָחַת הַהוּא רוּחָא בְּאַרְבִּין דְּשָׁאטָן, בְּהַהוּא יַמָּא רַבָּא, וְקַבִּילַת לֵיהּ לְגַדְּלָא לֵיהּ לְמַלְכָּא, וְהִיא יָהָבַת לֵיהּ מִתַּמָּן זִיּוּנִין, לְאַלְקָאָה לְפַרְעֹה וּלְכָל אַרְעֵיהּ. וּבְשַׁבְּתָא וּבְרֵישֵׁי יַרְחֵי, סַלְקַת לֵיהּ לְמַלְכָּא, כְּדֵין אִקְרֵי שְׁמֵיהּ, בְּאִלֵּין אַתְוָון רְשִׁימִין.
ליווי רוח משה בצאתו לעולם - ארבע מאות עשרים וחמש מנורות
וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁיָּצָא לָרֶדֶת לָאָרֶץ בַּזֶּרַע שֶׁל לֵוִי, נִתְקְנוּ אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ מְנוֹרוֹת לַמֶּלֶךְ, וְאַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ חֲקִיקוֹת מְמֻנִּים לִוּוּ אֶת אוֹתָהּ רוּחַ לִמְקוֹמָהּ. כְּשֶׁיָּצָא לָעוֹלָם, הֵאִירָה ה' בְּפָנָיו, וְהַבַּיִת הִתְמַלֵּא מִזִּיווֹ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָרָא עָלָיו הקב"ה, בְּטֶרֶם ׳אֶצָּרְךְ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךְ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךְ נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךְ׳.
בלשון הזוהר
וּבְהַהִיא שַׁעֲתָא, דְּנָפַק לְנַחְתָּא לְאַרְעָא, בְזַרְעָא דְּלֵוִי, אִתְתָּקָנוּ אַרְבַּע מְאָה וְעֶשְׂרִין וְחָמֵשׁ בּוּצִינִין לְמַלְכָּא, וְאַרְבַּע מְאָה וְעֶשְׂרִין וְחָמֵשׁ גְּלִיפִין מְמָנָן, אוֹזְפוּהָ לְהַהוּא רוּחָא לְאַתְרֵיהּ. כַּד נָפַק לְעָלְמָא, אִתְנַהֲרָא בְּאַנְפּוֹי, וּבֵיתָא אִתְמַלְיָיא מִזִּיוְתֵיהּ. בֵּיהּ שַׁעֲתָא, קָרָא עָלֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, ׳בְּטֶרְם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ׳.
הריגת השר הממונה - פתיחת השירה בראיית המוות
רַבִּי יִצְחָק אָמַר, בְּאוֹתָהּ שָׁעָהש הָרַג (נ"א: הִפִּיל) הקב"ה אֶת הַשַּׂר הַמְמֻנֶּה הַגָּדוֹל שֶׁל מִצְרַיִם, וְרָאוּ אוֹתוֹ ׳מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (דברים ד, מו) - וְאָז אָמְרוּ שִׁירָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת׳לשון יחיד לרמוז על שר של מצרים, ומחמת זה (שמות יד, ל), ׳אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל׳ ומענין הסמיכות יתבאר כי ענין השירה היה על ב' בחינות א. נס לישראל ב. נקמה ודין באומות. .
בלשון הזוהר
רִבִּי יִצְחָק אָמַר, בֵּיהּ שַׁעֲתָא קָטַל (נ"א: אַפִּיל) קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְרַבְרְבָא מְמָנָא דְּמִצְרָאֵי, וְחָמוּ לֵיהּ ׳מֹשֶׁה וּבְנִי יִשְׂרָאֵל׳ (דברים ד, מו) - כְּדֵין אָמְרוּ שִׁירָה. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת׳, ׳אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל׳.
כל התשבחות הפותחות ב ׳אז׳ - שאלת הטעם
׳אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳ (שמות טו, א). רַבִּי אַבָּא פָּתַח וְאָמַר, הִסְתַּכַּלְתִּי בְּכָל הַתִּשְׁבָּחוֹת שֶׁשִּׁבְּחוּ אֶת הקב"ה, וְכֻלָּם פָּתְחוּ בְּאָז. ׳אָז אָמַר שְׁלֹמֹה׳ (מלכים א ח, יב). ׳אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ׳ (יהושע י, יב). ׳אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל׳ (במדבר כא, יז). מָה הַטַּעַם?
בלשון הזוהר
׳אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנִי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳ (שמות טו, א). רִבִּי אַבָּא פָּתַח וְאָמַר, אִסְתַּכַּלְנָא בְּכָל תּוּשְׁבְּחָן דְּשַׁבְּחוּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְכוּלָּם פָּתְחוּ בְּאָז. ׳אָז אָמַר שְׁלֹמֹה׳ (מלכים א ח, יב). ׳אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ׳ (יהושע י, יב). ׳אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל׳ (במדבר כא, יז). מַאי טַעְמָא.
סוד אז - חיבור אל"ף וזי"ן במקור הנסים
אֶלָּא כָּךְ שָׁנִינוּ, כָּל הַנִּסִּים וְהַגְּבוּרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ לְיִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁהֵאִיר אוֹר עַתִּיקָא קַדִּישָׁא בְּעַטְרוֹתָיו, חֲקוּקִים רְשׁוּמִים בְּאָז, בְּא', וְא' בְּז', נָקַב בַּחֲשֵׁכָה וְהֵאִיר לְכָל עֵבֶר. וּכְשֶׁהִתְחַבֵּר הָאוֹר שֶׁל אָלֶ"ף וְהִגִּיעַ לְזַיִ"ן, מִי זוֹ זַיִ"ן? זוֹ ׳חֶרֶב לַיהו"ה מָלְאָה דָּם׳ (ישעיה לד, ו). אָז עָשָׂה נִסִּים וּגְבוּרוֹת, מִשּׁוּם שֶׁהִתְחַבְּרָה א' בְּז'. וְזוֹ הִיא הַשִּׁירָה. שִׁירָה הִיא שֶׁל כָּל הַצְּדָדִים, וְזֶהוּ ׳אָז יָשִׁיר׳.
בלשון הזוהר
אֶלָּא הָכִי תָּאנָא, כָּל נִסִּין וְכָל גְּבוּרָן דְּאִתְעָבֵידוּ לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, כַּד אִתְנְהִיר נְהִירוּ דְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא בְּעִטְּרוֹי, גְּלִיפִין רְשִׁימִין בְּאָז, בְּא', וְא' בְּז', אַנְקִיב בַּחֲשׁוֹכֵי, וְנָהִיר לְכָל עִיבָר. וְכַד אִתְחַבָּר נְהִירוּ דְּאָלֶ"ף וּמָטֵי לְזַיי"ן, מַאן זַיי"ן, דָּא ׳חֶרֶב לַיהו"ה מָלְאָה דָּם׳ (ישעיה לד, ו). כְּדֵין עָבִיד נִסִּין וּגְבוּרָאן, בְּגִין דְּאִתְחֲבָּר א' עִם ז'. וְדָא הוּא שִׁירָתָא. שִׁירָתָא הִיא דְּכָל סִטְרִין, וְדָא הוּא ׳אָז יָשִׁיר׳.
׳ישיר׳ לשון עתיד - תחיית הצדיקים לשורר שוב
כח] אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה.׳יָשִׁיר׳ומקשה: ? שָׁר הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! ולמה כתב בלשון עתיד אֶלָּא דָּבָר זֶהשירה זו היתה תָּלוּיתלויה לפי שלא נשלם תיקונה לגמרי וּמַשְׁלִים אֶת אוֹתוֹ הַזְּמַן, וּמַשְׁלִים לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לְשַׁבֵּחַ בַּשִּׁירָה הַזּוֹבדווקא ׳מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל׳ ובכך להשלים את תיקונה ועילויה [וכדברי הגמ' בסנהדרין צא: שעתידין ישראל לשבח שירה זו להקב"ה בתחיית המתים וגם מכאן למדנו לתחיית המתים מן התורה (שמות טו, א). מִכָּאן לָמַדְנוּ, שֶׁהַצַּדִּיקִים הָרִאשׁוֹנִים, שהם שורשים ראשונים לכל כללות ישראל [כמ"ש בספר הגלגולים] אַף עַל גַּב שֶׁהִתְעַלּוּ לִדְרָגוֹת עֶלְיוֹנוֹת שֶׁלְּמַעְלָה, בעולם האצילות וְנִקְשְׁרוּ בַּקֶּשֶׁר שֶׁל צְרוֹר הַחַיִּים,סוד המלכות שבה נצררים כל החיים וביחס אליהם טוב יותר היה שלא לירד שוב לעוה"ז בגוף מ"מ מפני גילוי כבוד מלכותו עֲתִידִים כֻּלָּם לְהֵחָיוֹת בְּגוּף[כמבואר בזוה"ק חיי שרה] שהצדיקים חיים תחילה קודם שאר ישראל וְלִרְאוֹת אוֹתוֹת וּגְבוּרוֹת שֶׁיַּעֲשֶׂה הקב"ה לְיִשְׂרָאֵל וְלוֹמַר שִׁירָה זוֹ. אחר תחיית המתים - שאז לעת"ל יעשוהו בבחינה יותר מעולה וזהו עומק 'אז תראי ונהרת' וכן 'אז תשמח בתולה במחול' וכו' זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אָז יָשִׁיר מֹשֶׁהשורש לכל השרשים, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל׳.
בלשון הזוהר
׳יָשִׁיר׳, שַׂר מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא מִלָּה דָּא תַּלְיָא, וְאַשְׁלִים לְהַהוּא זִמְנָא, וְאַשְׁלִים לְזִמְנָא דְּאָתֵי, דִּזְמִינִין יִשְׂרָאֵל לְשַׁבְּחָא שִׁירָתָא דָּא ׳מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל׳. מִכָּאן אוֹלִיפְנָא, דְּצַדִּיקַיָּיא קַדְמָאֵי, אַף עַל גַּב דְּאִסְתָּלָקוּ בְּדַרְגִּין עִלָּאִין דִּלְעֵילָּא, וְאִתְקַשָּׁרוּ בְּקִשּׁוּרָא דִּצְרוֹרָא דְּחַיֵּי, זְמִינִין כֻּלְּהוּ לְאַחֲיָיא בְּגוּפָא, וּלְמֶחמֵי אַתְיָין וּגְבוּרָן דְּקָא עָבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, וּלְמֵימָר שִׁירָתָא דָּא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל׳.
׳שאר עמו׳ - קיום העולם בזכות המשימים עצמם שיריים
רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר מִכָּאן, ׳יוֹסִיף יהו"ה שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת שְׁאָר עַמּוֹ׳ (ישעיה יא, יא). ׳לִקְנוֹת׳ - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, ׳יהו"ה קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ׳ (משלי ח, כב). ׳אֶת שְׁאָר עַמּוֹ׳ - אֵלּוּ הֵם הַצַּדִּיקִים שֶׁבָּהֶם שֶׁנִּקְרָאִים שְׁאָר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה׳ (במדבר יא, כו). וְשָׁנִינוּ, אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם אֶלָּא עַל אוֹתָם שֶׁעוֹשִׂים עַצְמָם שִׁירַיִם.
בלשון הזוהר
ר׳ שִׁמְעוֹן אָמַר מֵהָכָא, (ישעיהו יא יא) ׳יוֹסִיף יהו"ה שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת שְׁאַר עַמּוֹ׳. ׳לִקְנוֹת׳ - כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (משלי ח כב) ׳יהו"ה קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ׳. ׳אֶת שְׁאַר עַמּוֹ׳ - אִלֵּין אִינּוּן צַדִּיקַיָּיא דִּבְּהוֹן, דְּאִקְרוּן שְׁאַר, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (במדבר יא כו) ׳וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בְּמַּחֲנֶה׳. וְתָנֵינָן, לֵית עָלְמָא מִתְקַיְּימָא אֶלָּא עַל אִינּוּן דְּעַבְדֵי גַּרְמַיְיהוּ שִׁירַיִים.
ירידת הנשמות לעולם - אף מתי עצת הנחש יקומו
וְאִם תֹּאמַר, הוֹאִיל וְנִקְשְׁרוּ בִּצְרוֹר הַחַיִּים וּמִתְעַנְּגִים בָּעֹנֶג הָעֶלְיוֹן, לָמָּה יוֹרִיד אוֹתָם הקב"ה לָאָרֶץ? צֵא וּלְמַד מִזְּמַן רִאשׁוֹן, שֶׁכָּל אוֹתָם רוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת שֶׁהָיוּ בַּדַּרְגָּה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁלְּמַעְלָה, והקב"ה הוֹרִיד אוֹתָם לָאָרֶץ לְמַטָּה. כָּל שֶׁכֵּן עַכְשָׁו, שֶׁרוֹצֶה הקב"ה לְיַשֵּׁר אֶת הֶעָקֹם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא׳ (קהלת ז, כ). וְאִם תֹּאמַר, אוֹתָם שֶׁמֵּתוּ בְּעֶטְיוֹ שֶׁל נָחָשׁ. אֲפִלּוּ הֵם יָקוּמוּ וְיִהְיוּ בַּעֲלֵי עֵצָה לְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא, הוֹאִיל וְאִתְקַשָּׁרוּ בִּצְרוֹרָא דְּחַיֵּי, וּמִתְעַנְּגֵי בְּעִנּוּגָא עִלָּאָה, אֲמַאי יָחִית לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַרְעָא. פּוּק וְאוֹלִיף מִזִּמְנָא קַדְמָאָה, דְּכָל אִינּוּן רוּחִין וְנִשְׁמָתִין, דַּהֲווֹ בְּדַרְגָּא עִלָּאָה דִּלְעֵילָּא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָחִית לְהוּ לְאַרְעָא לְתַתָּא. כָּל שֶׁכֵּן הַשְׁתָּא, דְּבָעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיַשְּׁרָא לַעֲקִימָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טוֹב וְלא יֶחטָא׳ (קהלת ז, כ). וְאִי תֵּימָא, אִינּוּן דְּמִיתוּ בְּעֶטְיוֹ דְּנָחָשׁ. אֲפִילוּ אִינּוּן יְקוּמוּן, וִיהוֹן מָארֵי דְּעֵיטָא, לְמַלְכָּא מְשִׁיחָא.
׳אראנו נפלאות׳ - הראיה השנייה למי שכבר ראה
כט] אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְעַל זֶה שָׁנִינוּ, מֹשֶׁה עָתִיד לוֹמַר שִׁירָה לֶעָתִיד לָבֹא. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב ׳כִּימֵי צֵאתְךְ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת׳ויש לשאול מהו לשון (מיכה ז, טו). ׳אַרְאֶנּוּ׳ בלשון נסתר? ׳אַרְאֶךְ׳ הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! בלשון נוכח אֶלָּא ׳אַרְאֶנּוּ׳ מַמָּשׁ, כפשוטו - לְמִי שֶׁרָאָה בַּתְּחִלָּהבזמן יציאת מצרים, - יִרְאֶה פַּעַם שְׁנִיָּה, לעת"ל וְזֶהוּמה שנרמז בו ׳אַרְאֶנּוּ׳ב. ועוד אלעתיד לבוא זובח תודה יכבדנני ושם דרך , וְכָתוּב ׳אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים׳ גם שם נאמר בלשון נסתר 'אראנו' להורות כי מי אשר ראה בראשונה הוא אשר יראה לעת"ל ג. וכן אורך ימים אשביעהו (תהלים נ, כג), וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי. גם שם נאמר בדרך נסתר להורות ענין הראייה העתידית וְאָז, ׳אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהו"הַ׳ מפני מה אמר 'זאת' בא להורות כי שירה זו השיגו הכל ברוה"ק, ש'זאת' היא ה (שמות טו, א).
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא תָּנֵינָן, מֹשֶׁה זַמִּין לְמֵימָר שִׁירָתָא לְזִמְנָא דְּאָתֵי. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דִּכְתִּיב, ׳כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת׳ (מיכה ז, טו). ׳אַרְאֶנּוּ׳. ׳אַרְאֶךָ׳ מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא ׳אַרְאֶנּוּ׳ מַמָּשׁ, לְמַאן דְּחָמָא בְּקַדְמִיתָא, יֶחמֵי לֵיהּ תִּנְיָינוּת, וְדָא הוּא ׳אַרְאֶנּוּ׳, וּכְתִיב ׳אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלהִים׳ (תהילים נ, כג), וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי. וּכְדֵין ׳אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהו"ה׳.
שירת המטרוניתא - כל העולמות הכלולים באמירתה
שִׁירָה שֶׁל הַמַּטְרוֹנִיתָא לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. מטרוניתא בסוד נוקבא שנקראת זא"ת שכך שָׁנִינוּ, כָּל אָדָם שֶׁאוֹמֵר שִׁירָה זוֹשירת הים בְּכָל יוֹם וּמְכַוֵּן בָּהּ, שאז נחשב הדבר כביכול ששכינה מדברת מתוך גרונו זוֹכֶה לְאָמְרָהּ לֶעָתִיד לָבֹא. שֶׁהֲרֵי יֵשׁ בָּהּד' הבחנות: א. עוֹלָם שֶׁעָבַר, מצד מה שהיה בקריעת ים סוף ב. וְיֵשׁ בָּהּ עוֹלָם הַבָּא, מה שיעשה הקב"ה בתחיית המתים [בסוד ישיר] ג. וְיֵשׁ בָּהּ קִשְׁרֵי אלו הם ייחודי הספירות [כפי שיבאר לקמן בקרא דימינך ה' נאדרי בכח], הָאֱמוּנָה, וְיֵשׁ בָּהּהנהגות שהקב"ה ינהג ב יְמוֹת מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. [כפי שיבאר לקמן בסוד תהרוס קמיך] ומה שאמר 'את' השירה הזאת, 'את' בא לרבות כל השירות ש וּתְלוּיִים עָלֶיהָ (נ"א: אוֹת לְמַעְלָה) כָּל אוֹתָן תִּשְׁבָּחוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁאוֹמְרִים עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים. בשעה שישראל אומרים שירה
בלשון הזוהר
שִׁירָתָא דְּמַטְרוֹנִיתָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. תָּנֵינָן, כָּל בַּר נָשׁ דְּאָמַר שִׁירָתָא דָּא בְּכָל יוֹמָא, וּמְכַוֵּון בָּהּ, זָכֵי לְמֵימְרָא לְזִמְנָא דְּאָתֵי. דְּהָא אִית בָּהּ עָלְמָא דְּעָבַר, וְאִית בָּהּ עָלְמָא דְּאָתֵי, וְאִית בָּהּ קִשְׁרֵי מְהֵימָנוּתָא, וְאִית בָּהּ יוֹמֵי דְּמַלְכָּא מְשִׁיחָא. (נ"א: אֶת לְעֵילָּא כָּל אִינּוּן וְכוּ) וְתָלֵי עָלָהּ, כָּל אִינּוּן תּוּשְׁבְּחָאן אַחֲרָנִין, דְּקַאמְרֵי עִלָּאֵי וְתַתָּאֵי.
הבחנת שירה משיר - הילול המטרוניתא על ידי משה
׳הַשִּׁירָה׳ויש לשאול מפני מה אמר בלשון נקבה? ׳שִׁיר׳ זֶהבלשון זכר הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! אֶלָּא הַשִּׁירָהשיר-ה', שיר המלכות שֶׁמְּשַׁבַּחַת הַמַּטְרוֹנִיתָאהגבירה- לַמֶּלֶךְ. וּמֹשֶׁהשהיה מושרש בז"א אָמַראת השירה הזאת שהיא מִלְּמַטָּה מצד המלכות לְמַעְלָה, כלפי ז"א שהוא למעלה וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ.[וילך רפה.] ׳לַיהו"ה׳ולמ"ד הזה דלה' היינו כמו בעבור פירוש הדבר ששרו משה וישראל את השירה הזאת בעבור ה' במידת תפארת בסוד ז"א, וזה נעשה מב' טעמים א. - מִשּׁוּם שֶׁהַמֶּלֶךְ הֵאִיר לָהּ אֶתכדמיון השמש שמאיר בלבנה ומאירה והיינו מציאות הארה לעצמה כדי לעשות ניסים לישראל. וע"י הארת הפנים נתן מוחין שלה. ב. שיאיר הת"ת פניו אלי' ויסביר לה פנים יפות. פָּנֶיהָ (נ"א: שֶׁמְּאִירִים פְּנֵי הַמֶּלֶךְ כְּנֶגְדָּהּ). רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, כָּל אוֹתָםהארות [מוחין דאב"א -הארות דאב"א נקראים שמ"ן בכל מקום] שְׁמָנִים שֶׁהָיוּ ונמשכים לז"א שׁוֹפְעִים, מָשַׁךְ הַמֶּלֶךְתפארת [ז"א] הַקָּדוֹשׁ להמשיך הארתם אליה ו כְּנֶגְדָּהּ, מִשּׁוּם כָּךְ מְשַׁבַּחַת אוֹתוֹהגבירה- היא המלכות הַמַּטְרוֹנִיתָא.
בלשון הזוהר
׳הַשִּׁירָה׳. ׳שִׁיר׳ זֶה מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא שִׁירָתָא, דְּקָא מְשַׁבָּחַת מַטְרוֹנִיתָא לְמַלְכָּא. וּמֹשֶׁה מִתַּתָּא לְעֵילָּא קָאָמַר, וְהָא אוּקְמוּהָ. ׳לַיהו"ה׳ - בְּגִין דְּאַנְהִיר לָהּ מַלְכָּא אַנְפָּהָא (נ"א: דְּנָהִיר אַנְפּוֹי מַלְכָּא לְקָבְלָהּ). ר יוֹסֵי אָמַר, דְּכָל אִינּוּן מְשָׁחִין, דַּהֲווֹ נַגְדִּין, מָשִׁיךְ מַלְכָּא קַדִּישָׁא לְקַבְּלָהּ, בְּגִינִי כַּךְ מְשַׁבְּחָא לֵיהּ מַטְרוֹנִיתָא.
זכות משה וישראל - ידיעת שבח המלך למען המטרוניתא
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אִם כָּךְ, לָמָּה כָּתוּב ׳מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (דברים ד, מו) - וַהֲרֵי הַמַּטְרוֹנִיתָאהגבירה- צְרִיכָה לְשַׁבֵּחַ? אֶלָּא אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם הָיוּ יוֹדְעִים לְשַׁבֵּחַ אֶת הַמֶּלֶךְ בִּשְׁבִיל הַמַּטְרוֹנִיתָאהגבירה- כָּרָאוּי, מִשּׁוּם שֶׁכָּל אוֹתוֹ כֹּחַ וּגְבוּרָה שֶׁלָּהּ יָרְשָׁה מִן הַמֶּלֶךְ.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, אִי הָכִי, אֲמַאי כְּתִיב ׳מֹשֶׁה וּבְנִי יִשְׂרָאֵל׳ (דברים ד, מו), וְהָא מַטְרוֹנִיתָא בַּעְיָא לְשַׁבְּחָא. אֶלָּא, זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּמֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל, דְּאִינּוּן הֲווֹ יַדְעִין לְשַׁבְּחָא לְמַלְכָּא, בְּגִין מַטְרוֹנִיתָא כְּדְקָא יֵאוֹת, בְּגִין דְּכָל הַהוּא חֵילָא וּגְבוּרָה דִּילָהּ, יָרְתָא מִן מַלְכָּא.
׳קומי רני לראש אשמורות׳ - כנסת ישראל וסוד היסוד
רַבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר, ׳קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת׳ (איכה ב, יט). ׳קוּמִי רֹנִּי׳ - זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. ׳בַּלַּיְלָה׳ - בַּגָּלוּת. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, ׳בַּלַּיְלָה׳ - בִּזְמַן שֶׁשּׁוֹלֶטֶת וּמִתְעוֹרֶרֶת. ׳לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת׳?! בְּרֹאשׁ הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! אֶלָּא ׳לְרֹאשׁ׳, כַּכָּתוּב ׳עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה׳ (בראשית מז, לא). וּבֵאַרְנוּ, ׳רֹאשׁ הַמִּטָּה׳ זֶה יְסוֹד. אַף כָּאן ׳לְרֹאשׁ׳ - זֶה יְסוֹד, שֶׁהַמַּטְרוֹנִיתָא מִתְבָּרֶכֶת בּוֹ. ׳רֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת׳ - זֶהוּ רֹאשׁ שֶׁל נֶצַח וְהוֹד. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, זֶהוּ רֹאשׁ שֶׁל כִּתְרֵי הַמֶּלֶךְ וְהַסִּיּוּם. רַבִּי אַבָּא אָמַר, ׳לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת׳ כָּתוּב חָסֵר, וְזֶהוּ הָרֹאשׁ, ׳רֹאשׁ הַמִּטָּה׳. וְהַכֹּל נֶאֱמַר בַּמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ הָעֶלְיוֹן, וְזֶהוּ ׳לַיהו"ה׳.
בלשון הזוהר
ר' חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר, ׳קוּמִי רוֹנִּי בַּלַּיְלָה לְרֹאשׁ אַשְׁמוּרוֹת׳ (איכה ב, יט). ׳קוּמִי רוֹנִּי׳ - דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. ׳בַּלַּיְלָה׳ - בְּגָלוּתָא. ר' יוֹסֵי אָמַר, ׳בַּלַּיְלָה׳ - בְּזִמְנָא דְּהִיא שַׁלְטָא וּמִתְּעָרָא, ׳לְרֹאשׁ אַשְׁמוּרוֹת׳, בְּרֹאשׁ מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא ׳לְרֹאשׁ׳, כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה׳ (בראשית מז, לא). וְאוֹקִימְנָא, ׳רֹאשׁ הַמִּטָּה׳, דָּא יְסוֹד. אוּף הָכָא ׳לְרֹאשׁ׳ - דָּא יְסוֹד, דְּמַטְרוֹנִיתָא מִתְבָּרְכָא בֵּיהּ. ׳רֹאשׁ אַשְׁמוּרוֹת׳ - דָּא הוּא רֵישָׁא, דְּנֶצַח וְהוֹד. ר' יוֹסֵי אָמַר, דָּא הוּא רִישָׁא דְּכִתְרֵי מַלְכָּא וְסִיּוּמָא. רִבִּי אַבָּא אָמַר, ׳לְרֹאשׁ אַשְׁמְרוֹת׳ כְּתִיב חָסֵר, וְדָא הוּא רֵישָׁא, ׳רֹאשׁ הַמִּטָּה׳. וְכֹלָּא בְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא עִלָּאָה אִתְּמַר, וְדָא הוּא ׳לַיהו"ה׳.
הנהר היוצא מעדן - ׳אשירה ליהו"ה׳ ולא ׳לו׳
רַבִּי יֵיסָא אָמַר, ׳הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהו"ה׳ - זֶהוּ הַנָּהָר שֶׁיּוֹצֵא מֵעֵדֶן, שֶׁכָּל שֶׁמֶן וּמִשְׁחָה יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ לְהַדְלִיק מְנוֹרוֹת. וּמַשְׁמָע אַחַר כָּךְ שֶׁכָּתוּב ׳אָשִׁירָה לַּיהו"ה׳ - זֶה הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ הָעֶלְיוֹן, וְעַל זֶה לֹא כָתוּב ׳אָשִׁירָה לּוֹ׳.
בלשון הזוהר
רִבִּי יֵיסָא אָמַר, ׳הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהו"ה׳, דָּא הוּא נַהֲרָא דְּנָפִיק מֵעֵדֶן, דְּכָל מִשְׁחָא וּרְבוּ נָפִיק מִנֵּיהּ, לְאַדְלְקָא בּוּצִינִין. וּמַשְׁמַע לְבָתַר דִּכְתִּיב ׳אָשִׁירָה לַיהו"ה׳ - דָּא הוּא מַלְכָּא קַדִּישָׁא עִלָּאָה, וְעַל דָּא לָא כְּתִיב ׳אָשִׁירָה לּוֹ׳.
׳לאמר׳ - זכיית השירה לדורי דורות ולעולם הבא
לא] וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר. יש לדקדק כפל הלשון 'ויאמרו לאמור', ומבאר הזוהר שבא ללמד שאת השירה ישירו -׳וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר׳ - (זֶהוּ) לְדוֹרֵי דוֹרוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁתַּכַּח מֵהֶםהניסים והנפלאות שהיו עמם ושבחר בהם ה' להיות לו לעם - לְעוֹלָמִים. שֶׁכָּל מִי שֶׁזּוֹכֶה לַשִּׁירָה הַזּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה,א. זוֹכֶה לָהּ בָּעוֹלָם הַבָּא,ב. וְזוֹכֶה לְשַׁבֵּחַ בָּהּ בִּימוֹת מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בְּחֶדְוַת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. שֶׁכָּתוּב ׳לֵאמֹר׳א. - ׳לֵאמֹר׳ בְּאוֹתוֹ זְמַן.ב. ׳לֵאמֹר׳ בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה,ג. בִּזְמַן שֶׁשָּׁכְנוּ יִשְׂרָאֵלבטח בָּאָרֶץ.ד. ׳לֵאמֹר׳אח"כ כשיצאו בַּגָּלוּת.ה. ׳לֵאמֹר׳אח"כ כשיכנסו לארץ ישראל בִּגְאֻלַּת יִשְׂרָאֵל.ו. בתחיית המתים ׳לֵאמֹר׳ לָעוֹלָם הַבָּא.
בלשון הזוהר
׳וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר׳, לְדָרֵי דָּרִין, בְּגִין דְּלָא יִתְנְשֵׁי מִנַּיְיהוּ לְעָלְמִין. דְּכָל מַאן דְּזָכֵי לְהַאי שִׁירָתָא בְּהַאי עָלְמָא, זָכֵי לָהּ בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, וְזָכֵי לְשַׁבְּחָא בָּהּ בְּיוֹמוֹי דְּמַלְכָּא מְשִׁיחָא, בְּחֶדְוָותָא דְּכְּנְסֶת יִשְׂרָאֵל בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. דִּכְתִּיב ׳לֵאמֹר׳ - ׳לֵאמֹר׳ בְּהַהוּא זִמְנָא. ׳לֵאמֹר׳ בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, בְּזִמְנָא דְּשָׁרוּ יִשְׂרָאֵל בְּאַרְעָא. ׳לֵאמֹר׳ בְּגָלוּתָא. ׳לֵאמֹר׳ בְּפוּרְקָנָא דִּלְהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל. ׳לֵאמֹר׳ לְעָלְמָא דְּאָתֵי.
׳כי גאה גאה׳ - עליית המלך בעולם הזה והבא
אָשִׁירָה לַיהו"ה. ׳אָשִׁירָה לַיהו"ה׳?! נָשִׁיר הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! בלשון רבים שהרי כל ישראל שרו יחד את השירה עם משה ו מַה זֶּהלשון ׳אָשִׁירָה׳? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ מְשַׁבְּחִים אֶת תִּשְׁבַּחַת הַמַּטְרוֹנִיתָא. היא הגבירה - השכינה שמדברת מתוך גרונם לשיר לפני הארת תפארת [בסוד ז"א] (הִצְטָרְכוּ לְשַׁבֵּחַ) ׳לַיהו"ה׳ - זֶה הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ. תפארת [ז"א] ׳כִּי גָאֹה גָּאָה׳מלשון עלייה - שֶׁעָלָהת"ת עד הבינה וְהִתְעַטֵּר בְּעַטְרוֹתָיו לְהוֹצִיאא. בְרָכוֹתב. וְכֹחוֹתג. וּגְבוּרוֹת לְהַעֲלוֹת בַּכֹּל. ׳כִּי גָאֹה גָּאָה׳ - ׳גָּאֹה׳ בָּעוֹלָם הַזֶּה, ׳גָּאָה׳ לָעוֹלָם הַבָּא. ׳כִּי גָאֹה׳ בְּאוֹתוֹ זְמַן, ׳גָּאָה׳ כְּדֵי שֶׁיִּתְעַטֵּר בְּעַטְרוֹתָיו בְּחֶדְוָה שְׁלֵמָה.
בלשון הזוהר
׳אָשִׁירָה לַיהו"ה׳ נָשִׁיר מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי ׳אָשִׁירָה׳. אֶלָּא בְּגִין דַּהֲווֹ מְשַׁבְּחָן תּוּשַׁבַּחְתָּא דְּמַטְרוֹנִיתָא. (בעו לשבחא) ׳לַיהו"ה׳ - דָּא מַלְכָּא קַדִּישָׁא. ׳כִּי גָאֹה גָּאָה׳ - דְּסָלִיק וְאִתְעַטָּר בְּעִטְרוֹי, לְאַפָּקָא בִּרְכָּאן וְחֵילִין וּגְבוּרָאן, לְאַסָּקָא בְּכֹלָּא. ׳כִּי גָאֹה גָּאָה׳: ׳גָאֹה׳ בְּהַאי עָלְמָא, ׳גָּאָה׳ בְּעָלְמָא דְּאָתֵי. כִּי ׳גָאֹה׳ בְּהַהוּא זִמְנָא, ׳גָּאָה׳, בְּגִין דְּיִתְעֲטָּר בְּעִטְּרוֹי בְּחֶדְוָותָא שְׁלֵימוּתָא.
פקידת שרי מעלה קודם דין המצרים למטה
לד] סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם. מי הוא הסוס ומי הוא הרוכב, ולזה מפרש, הסוס - זה ׳סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם׳ (שמות טו, א) - הַשִּׁלְטוֹן שֶׁלְּמַטָּה היינו פרעה וממשלתו, והרוכב זה וְהַשִּׁלְטוֹן שֶׁלְּמַעְלָהממנו הוא סמא"ל, שכל מצרים שֶׁאֲחוּזִים בָּהֶם,[ב. שלטון שלמטה זו לילי"ת שהיא הסוס לשלטון של מעלה מצד סמא"ל שהוא רוכבו- אריז"ל פע"ח שער הזמירות] נִמְסְרוּ לְאוֹתוֹ הַיָּם הַגָּדוֹלבסוד המלכות העליונה היא הבינה ] וְשִׁלְטוֹן גָּדוֹל לַעֲשׂוֹת בָּהֶם נְקָמוֹת. וְשָׁנִינוּ, לֹא עוֹשֶׂה הַקָּב"ה דִּין לְמַטָּה, בכל אומה ולשון עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּשַׁלִּיטֵיהֶם לְמַעְלָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּבכאשר ׳יִפְקֹד יהו"הקודם יפקוד עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹםהם שרי וממוני האומות שלמעלה, ורק אח"כ יפקוד ה' וְעַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה עַל הָאֲדָמָה׳ האומות ומלכיהם שעל האדמה למטה (ישעיה כד, כא).
בלשון הזוהר
׳סוּס וְרוֹכְבוֹ רָמָה בַּיָּם׳ (שמות טו, א) - שׁוּלְטָנוּתָא דִּלְתַתָּא, וְשׁוּלְטָנוּתָא דִּלְעֵילָּא דַּאֲחִידָן בְּהוּ, אִתְמְסָרוּ בְּהַהוּא יַמָּא רַבָּא, וְשֻׁלְטָנוּתָא רַבָּא לְמֶעְבַּד בְּהוּ נוּקְמִין. וְתָנֵינָן, לָא עָבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דִּינָא לְתַתָּא, עַד דְּיַעֲבֵיד בְּשׁוּלְטָנֵיהוֹן לְעֵילָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳יִפְקוֹד יהו"ה עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם וְעַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה עַל הָאֲדָמָה׳ (ישעיהו כד, כא).
מסירת האוכלוסין למטרוניתא - נקמת סוס ורוכבו בים
׳רָמָה בַיָּם׳ - אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בּוֹ בַּלַּיְלָה הִתְעוֹרְרָההארת המלכות ב גְבוּרָה חֲזָקָה, שֶׁכָּתוּב בּוֹ ׳וַיּוֹלֶךְ יהו"ה אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּהרוח דגבורה מגבורה דז"א כָּל הַלַּיְלָה׳ הוא זמן שליטת המלכות (שמות יד, כא). (ס"א: שֶׁהִתְעוֹרְרָה בּוֹ גְּבוּרָה חֲזָקָה) בְּאוֹתוֹ זְמַן בִּקְשָׁה היא השכינה הַמַּטְרוֹנִיתָא מִן הַמֶּלֶךְ אֶת כָּל אוֹתָם אוּכְלוּסִים שֶׁלְּמַטָּהוְאף את וְכָל אוֹתָם שַׁלִּיטִים שֶׁלְּמַעְלָה שֶׁיִּמָּסְרוּ בְיָדֶיהָ.וכפי שביקשה ניתן לה ש וְכֻלָּם נִמְסְרוּ לְיָדֶיהָ לַעֲשׂוֹת בָּהֶם נְקָמוֹת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳סוּסכל המוני מטה וְרֹכְבוֹהמוני מעלה הממונים שעליהם רָמָה בַיָּם׳אמר הכתוב (שמות טו, א). ׳בַּיָּם׳ סְתָם, ובעוד שהמוני מטה פירש שטובעו 'בים סוף', על המוני מעלה אמר 'רמה בים' ולא פירש איזה ים, -להורות שגם ממונים של וּממונים של כולם רמה בים לְמַעְלָה וּלְמַטָּה.
בלשון הזוהר
׳רָמָה בַּיָּם׳ - אָמַר ר' יְהוּדָה, בֵּיהּ בְּלֵילְיָא, אִתְּעַר גְּבוּרָא תַּקִּיפָא, דִּכְתִּיב בֵּיהּ ׳וַיּוֹלֶךְ יהו"ה אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה׳. (ס"א: דאתער ביה גבורה תקיפא) בְּהַהוּא זִמְנָא, בָּעָאת מַטְרוֹנִיתָא מִן מַלְכָּא, כָּל אִינּוּן אֹכְלוֹסִין דִּלְתַתָּא, וְכָל אִינּוּן שׁוּלְטָנִין דִּלְעֵילָּא, דְּיִתְמַסְּרוּן בִּידָהָא. וְכֻלְּהוּ אִתְמְסָרוּ בִּידָהָא, לְמֶעְבַּד בְּהוּ נוּקְמִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳סוּס וְרוֹכְבוֹ רָמָה בַּיָּם׳. ׳בַּיָּם׳ סְתָם, לְעֵילָּא וְתַתָּא.
׳עזי וזמרת יה׳
מיצירת האדם ועד זיווג הגאולה לציון
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.