לה' הארץ ומלואה - כנסת ישראל ותבל הנדונה מלמעלה
בשלח · ׳ויסר את אפן מרכבתיו׳ - שבירת שלטון מעלה, ומעשה שושביני כנסת ישראל · מאמר 10 · פיסקה 30 · דף נ ע"א
לשון הזוהר
לַיהו"ה (כ"ב:) הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ. לַיהו"ה - דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ - דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְכָל אוּכְלוֹסִין דִּילָהּ, דְּמִתְחַבְּרָן בַּהֲדָהּ, וְאִקְרוּן מְלוֹאָהּ וַדַּאי הוּא. כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, ׳מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ תֵּבֵל וְיוֹשְׁבֵי בָהּ׳ (ישעיהו ו, ג) - דָּא הוּא אַרְעָא דִּלְתַתָּא, דְּאִקְרֵי תֵּבֵל, וַאֲחִידַת בְּדִינָא (דעלמא) דִּלְעֵילָּא, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳וְהוּא יִשְׁפוֹט תֵּבֵל בְּצֶדֶק, בֵּין לְחָד, בֵּין לְעַמָּא חַד, בֵּין לְכָל עָלְמָא, מֵהַאי דִּינָא הוּא אִתְּדָן׳ (תהילים ט, ט).
תרגום
׳לַה' הָאָרֶץ וּמְלֹאָהּ׳. לַה' - זֶה הקב"ה. הָאָרֶץ וּמְלֹאָהּ - זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל וְכָל הָאוּכְלוּסִין שֶׁלָּהּ שֶׁמִּתְחַבְּרִים עִמָּהּ, וְנִקְרָאִים מְלֹאָהּ וַדַּאי הוּא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ׳ (ישעיה ו, ג). ׳תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ׳ - זוֹהִי אֶרֶץ שֶׁל מַטָּה שֶׁנִּקְרֵאת תֵּבֵל, וַאֲחוּזָה בַּדִּין (שֶׁל עוֹלָם) שֶׁל מַעְלָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק׳ (תהלים ט, ט) - בֵּין לְאֶחָד, בֵּין לְעַם אֶחָד, בֵּין לְכָל הָעוֹלָם - מֵהַדִּין הַזֶּה הוּא נִדּוֹן.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ליהו"ה (כ"ב:) הארץ ומלואה. ליהו"ה - דא קודשא בריך הוא. הארץ ומלואה - דא כנסת ישראל, וכל אוכלוסין דילה, דמתחברן בהדה, ואקרון מלואה ודאי הוא. כמה דאת אמר, ׳מלא כל הארץ כבודו תבל ויושבי בה׳ (ישעיהו ו, ג) - דא הוא ארעא דלתתא, דאקרי תבל, ואחידת בדינא (דעלמא) דלעילא, הדא הוא דכתיב, ׳והוא ישפוט תבל בצדק, בין לחד, בין לעמא חד, בין לכל עלמא, מהאי דינא הוא אתדן׳ (תהילים ט, ט).
התרגום: ׳לה' הארץ ומלאה׳. לה' - זה הקב"ה. הארץ ומלאה - זו כנסת ישראל וכל האוכלוסין שלה שמתחברים עמה, ונקראים מלאה ודאי הוא, כמו שנאמר ׳מלא כל הארץ כבודו׳ (ישעיה ו, ג). ׳תבל וישבי בה׳ - זוהי ארץ של מטה שנקראת תבל, ואחוזה בדין (של עולם) של מעלה. זהו שכתוב ׳והוא ישפט תבל בצדק׳ (תהלים ט, ט) - בין לאחד, בין לעם אחד, בין לכל העולם - מהדין הזה הוא נדון.
מן המפרשים
מקדש מלך: אנפוי דשכינתא פי' שהצדיקים מחזירים ז"ון פב"ב: א"נ לפי שהשכינה מתלבשת בתוכם והם פניה הנגלים. וי"מ כי המ"ן הם תכשיטין בפני הכלה ובגדי צבעונים להתנאות לבעלה נמצא שהצדיקים הם פני השכינה המייפין אותה. אלא לדוד מזמור ובספר בראשית…
אור יקר: מלא כל הארץ כבודו, הענין שמדה זו היא נדונת ממציאות ראש התחלתה ועד למבזה, שהכל היא תופסת בהנהגתה, נמצאו כל המאורות וכל המלאכים וכל הנמצאים הם מלואה, יושבים בתוכה ממש, והיינו.
הסולם: לה' הארץ ומלואה: לה' זה הקב"ה, דהיינו ז"א, הארץ ומלואה, זה כנסת ישראל, שהיא המלכות, וכל ההמון שלה המתחבר עמה, ונקראים מלואה, ודאי הוא כן, כמש"א מלא כל הארץ כבודו. תבל ויושבי בה, זה הוא ארץ שלמטה שנקרא תבל, ונאחזת בדין של מעלה,…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: