ממלכת הזוהר › זוהר › בשלח › מאמר 1: ׳ויהי בשלח פרעה את העם׳ - מתפילת חבקוק ועד ריפוי רוח ישראל ביציאתם › פיסקה 6 (מד ע"א)

תירוץ - ריח גן עדן העולה מסדינו בעת תיקון מיטתו

בשלח · ׳ויהי בשלח פרעה את העם׳ - מתפילת חבקוק ועד ריפוי רוח ישראל ביציאתם · מאמר 1 · פיסקה 6 · דף מד ע"א

לשון הזוהר

אֶלָּא שַׁפִּיר קָאַמְרַת, אֲבָל ׳הִנִּה נָא יָדַעְתִּי׳ - הִיא יַדְעָה, וְלָא אָחֳרָא, בְּגִין דְּהִיא מְתַקְנַת עַרְסֵיהּ, בְּשַׁעֲתָא דְּשָׁכִיב בְּלֵילְיָא, וּבְשַׁעֲתָא דְּקָאִים בְּצַפְרָא. וְהַאי דְּקַאמְרֵי דְּשׁוּשִׁיפָא חִוָּורָא זְרִיקַת לֵיהּ בְּעַרְסֵיהּ, הָכִי הֲוָה, וּבָהּ יַדְעָה. דְּאָרְחָא דְּעָלְמָא, כֵּיוָן דְּקָאִים בַּר נָשׁ מֵעַרְסֵיהּ, סָלִיק שׁוּשִׁיפָא דְּנָאִים בָּהּ, רֵיחָא מְנוּוָלָא. וְהַאי, בְּשַׁעֲתָא דְּסַלְקַת הַהוּא שׁוּשִׁיפָא מֵעַרְסֵיהּ, הֲוָה סָלִיק רֵיחִין, (קכ"ז) כְּרֵיחִין דְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן. אָמְרָה, אִי לָאו דְּקַדִּישָׁא הוּא, וּקְדוּשָׁה דְּמָרֵיהּ עָלֵיהּ, לָא סָלִיק רֵיחָא קַדִּישָׁא הָכִי.

תרגום

אֶלָּא יָפֶה אָמְרָה, אֲבָל ׳הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי׳ - הִיא יָדְעָה וְלֹא אַחֵר, מִשּׁוּם שֶׁהִיא תִּקְנָה אֶת מִטָּתוֹ בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁכַב בַּלַּיְלָה וּבְשָׁעָה שֶׁקָּם בַּבּקֶר. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ שֶׁסָּדִין לָבָן שָׂמָה לוֹ בְּמִטָּתוֹ, כָּךְ הָיָה, וּבָזֶה הִיא יָדְעָה. שֶׁדֶּרֶךְ הָעוֹלָם, כֵּיוָן שֶׁעוֹמֵד אָדָם מִמִּטָּתוֹ, מַעֲלֶה הַסָּדִין שֶׁיָּשַׁן בּוֹ רֵיחַ מְנֻוָּל. וְזֶה, בְּשָׁעָה שֶׁלָּקְחָה אוֹתוֹ סָדִין מִמִּטָּתוֹ, הָיָה מַעֲלֶה רֵיחוֹת כְּרֵיחוֹת גַּן עֵדֶן. אָמְרָה, אִלּוּלֵי ׳שֶׁקָּדוֹשׁ הוּא׳ וּקְדֻשַּׁת אֲדוֹנוֹ עָלָיו, לֹא הָיָה מַעֲלֶה כָּזֶה רֵיחַ קָדוֹשׁ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אלא שפיר קאמרת, אבל ׳הנה נא ידעתי׳ - היא ידעה, ולא אחרא, בגין דהיא מתקנת ערסיה, בשעתא דשכיב בליליא, ובשעתא דקאים בצפרא. והאי דקאמרי דשושיפא חוורא זריקת ליה בערסיה, הכי הוה, ובה ידעה. דארחא דעלמא, כיון דקאים בר נש מערסיה, סליק שושיפא דנאים בה, ריחא מנוולא. והאי, בשעתא דסלקת ההוא שושיפא מערסיה, הוה סליק ריחין, (קכ"ז) כריחין דגנתא דעדן. אמרה, אי לאו דקדישא הוא, וקדושה דמריה עליה, לא סליק ריחא קדישא הכי.

התרגום: אלא יפה אמרה, אבל ׳הנה נא ידעתי׳ - היא ידעה ולא אחר, משום שהיא תקנה את מטתו בשעה ששכב בלילה ובשעה שקם בבקר. וזה שאמרו שסדין לבן שמה לו במטתו, כך היה, ובזה היא ידעה. שדרך העולם, כיון שעומד אדם ממטתו, מעלה הסדין שישן בו ריח מנול. וזה, בשעה שלקחה אותו סדין ממטתו, היה מעלה ריחות כריחות גן עדן. אמרה, אלולי ׳שקדוש הוא׳ וקדשת אדונו עליו, לא היה מעלה כזה ריח קדוש.

מן המפרשים

מקדש מלך: אלישע זכה בהאי עלמא וכו' אין הכוונה על הנבואה שהרי כתב הרב בליקוטים דרוש הנבואה ששמואל ואחיה השילוני ואליהו הם גדולים מכל הנביאים ואפילו מאלישע שמשה הוא מפנים דפרקין עילאין דנ"ה דזעיר דאצילות ומשם היא נבואתו ואחריו שמואל מפנים…

אור החמה: ההוא שושיפא מערסא הוה סליק וגומר הענין כמ"ש בפ' תרומה דף קכ"ז שהנשמות שיש להם גוף בעולם הזה שהם נשמות צדיקים כשעולים בכל לילה בסוד מיין נוקבין ויהבין ריחא בסוד מעשיהם אז שואבים ריח ג"ע ומאותו הריח היורד עם הנשמה ההיא בשעה שהם…

הסולם: אלא שפיר קאמרת וכו': ומשיב. אלא יפה אמרה, אבל הנה נא ידעתי, היא ידעה ולא אחר, משום שהיא היתה מתקנה מטתו בשעה ששכב בה בלילה ובשעה שקם בבקר. ומה שאמרו, שסדין לבן הטילה במטתו, כן היה, ובו היתה יודעת, כי מדרך העולם הוא, שכיון שאדם…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר