׳ויהי בשלח פרעה את העם׳
מתפילת חבקוק ועד ריפוי רוח ישראל ביציאתם
פתיחת רשבי - מה נשתנה חבקוק משאר הנביאים
׳וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְגוֹ'׳ (שמות יג, יז). רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח, ׳תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא עַל שִׁגְיוֹנוֹת׳ (חבקוק ג, א) - פָּסוּק זֶה קָשֶׁה, וְיֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ, מַה שּׁוֹנָה ׳תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא׳ - יוֹתֵר מִכָּל שְׁאָר נְבִיאֵי הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא כָתוּב בָּהֶם תְּפִלָּה לִישַׁעְיָה הַנָּבִיא, אוֹ לְיִרְמְיָה, אוֹ לִיחֶזְקֵאל, אוֹ לְהוֹשֵׁעַ, אוֹ לִשְׁאָר נְבִיאֵי הָעוֹלָם?
בלשון הזוהר
׳וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְגוֹ'׳ (שמות יג, יז). רִבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח, ׳תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא עַל שִׁגְיוֹנוֹת׳ (חבקוק ג, א) - הַאי קְרָא קַשְׁיָא, וְאִית לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ, מַאי שְׁנָא ׳תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא׳ - יַתִּיר מִכָּל שְׁאַר נְבִיאֵי עָלְמָא, דְּלָא כְּתִיב בְּהוּ תְּפִלָּה לִישַׁעְיָה הַנָּבִיא, אוֹ לְיִרְמִיָּה, אוֹ לִיחֶזְקֵאל, אוֹ לְהוֹשֵׁעַ, אוֹ לִשְׁאַר נְבִיאֵי עָלְמָא.
זכיית אלישע בעולם הזה - האישה הגדולה במעשיה
אֶלָּא כָּךְ שָׁנִינוּ, אֱלִישָׁע זָכָה בָּעוֹלָם הַזֶּה מַה שֶּׁלֹּא זָכָה נָבִיא אַחֵר, פְּרָט לְמֹשֶׁה. (וְעִם כָּל זֶה לֹא רָצָה לְהַטְרִיחַ אֶת רִבּוֹנוֹ) בֹּא רְאֵה מַה כָּתוּב, ׳וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע אֶל שׁוּנֵם וְשָׁם אִשָּׁה גְדוֹלָה׳ (מלכים ב ד, ח) - מַה זֶּה ׳אִשָּׁה גְדוֹלָה׳? אֶלָּא גְּדוֹלָה בְּמַעֲשֶׂיהָ, שֶׁכָּל בְּנֵי (ס"א: הַדּוֹר) הַבַּיִת מִשְׁתַּבְּחִים בָּהּ, וְהִיא עִקַּר הַבַּיִת. וּמִשּׁוּם שֶׁבַּעְלָהּ לֹא הָיָה מָצוּי בַּבַּיִת לִהְיוֹת עִקָּר, לֹא נִזְכַּר הוּא, אֶלָּא הִיא.
בלשון הזוהר
אֶלָּא הָכִי תָּנֵינָן, אֱלִישָׁע זָכָה בְּהַאי עָלְמָא מַה דְּלָא זָכָה נְבִיאָה אָחֳרָא, בַּר מִמֹּשֶׁה. (וְעִם כָּל דָּא לָא בָּעָא לְאַטְרְחָא לְמָארֵיהּ) תָּא חֲזִי, מַאי כְּתִיב, ׳וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּעֲבוֹר אֱלִישָׁע אֶל שׁוּנֵם וְשָׁם אִשָּׁה גְּדוֹלָה׳ (מלכים ב ד, ח) - מַאי ׳אִשָּׁה גְּדוֹלָה׳. אֶלָּא גְּדוֹלָה בְּעוֹבָדָהָא, דְּכָל בְּנֵי (ס"א: דָּרָא) בֵּיתָא, מִשְׁתַּבְּחִין בָּהּ, וְהִיא עִקָרָא דְּבֵיתָא. וּבְגִין דְּבַעֲלָהּ לָא הֲוָה שְׁכִיחַ בְּבֵיתָא, לְמֶהֱוֵי עִקָרָא, לָא הֲוָה אִדְכַּר הוּא, אֶלָּא הִיא.
גדולת האישה השונמית - שמחתה באורח לעומת שאר הנשים
וְעוֹד, ׳וְשָׁם אִשָּׁה גְדוֹלָה׳ (מלכים ב ד, ח) - גְּדוֹלָה עַל כָּל שְׁאָר נְשׁוֹת הָעוֹלָם. שֶׁהֲרֵי שְׁאָר נְשׁוֹת הָעוֹלָם, כְּשֶׁרוֹאוֹת אוֹרֵחַ בַּבַּיִת, מִצְטַעֲרוֹת בּוֹ וְדוֹחֲקוֹת אוֹתוֹ, וְכָל שֶׁכֵּן לְהוֹצִיא עָלָיו מָמוֹן, וְהִיא שָׂמְחָה בָּאוֹרֵחַ וּלְהוֹצִיא עָלָיו מָמוֹן, כָּל שֶׁכֵּן כֵּיוָן שֶׁרָאֲתָה אֶת אֱלִישָׁע, שָׂמְחָה בּוֹ מְאֹד. וְעַל כֵּן הַשֶּׁבַח שֶׁל הַכֹּל הוּא שֶׁל הָאִשָּׁה, שֶׁהֲרֵי הָאוֹרֵחַ שֶׁל הַבַּיִת הוּא שֶׁל הָאִשָּׁה. וְלָכֵן כָּתוּב ׳וְשָׁם אִשָּׁה גְדוֹלָה׳, גְּדוֹלָה עַל שְׁאָר הַנָּשִׁים.
בלשון הזוהר
וְתוּ, ׳וְשָׁם אִשָּׁה גְּדוֹלָה׳ (מלכים ב ד, ח) - גְּדוֹלָה עַל כָּל שְׁאַר נְשֵׁי עָלְמָא. דְּהָא שְׁאַר נְשֵׁי עָלְמָא, כַּד חָמָאן אוּשְׁפִּיזָא בְּבֵיתָא, מִצְטַעֲרָן בֵּיהּ, וְדָחֲקָן בֵּיהּ, כָּל שֶׁכֵּן לְאַפָּקָא עָלֵיהּ מָמוֹנָא, וְהִיא חֲדַת בֵּיהּ בְּאוּשְׁפִּיזָא, וּלְאַפָּקָא עָלֵיהּ מָמוֹנָא, כָּל שֶׁכֵּן כֵּיוָן דְּחָמַת לֵיהּ לֶאֱלִישָׁע חַדַת בֵּיהּ לַחֲדָּא. וְעַל דָּא, שְׁבָחָא דְּכֹלָּא דְּאִתְּתָא הִיא, דְּהָא אוּשְׁפִּיזָא דְּבֵיתָא דְּאִתְּתָא הִיא. וּבְגִין כַּךְ ׳וְשָׁם אִשָּׁה גְּדוֹלָה׳, גְּדוֹלָה עַל שְׁאַר נָשִׁין.
סימני קדושת איש האלהים - הסדין הלבן ואי מציאת קרי
׳וַתֹּאמֶר אֶל אִישָׁהּ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ הוּא׳ (מלכים ב ד, ט) - בַּמֶּה יָדְעָה? אֶלָּא הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ הַחֲבֵרִים, שֶׁסָּדִין לָבָן שָׂמָה לוֹ בְּמִטָּתוֹ, וְלֹא רָאֲתָה בּוֹ קֶרִי מֵעוֹלָם, וְלֹא עָבַר זְבוּב עַל שֻׁלְחָנוֹ.
בלשון הזוהר
׳וַתֹּאמֶר אֶל אִישָׁהּ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלהִים קָדוֹשׁ הוּא׳ (מלכים ב ד, ט) - בְּמָּה יַדְעָה. אֶלָּא הָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּא, דְּשׁוּשִׁיפָא חִוָּורָא זְרִיקַת לֵיהּ בְּעַרְסֵיהּ, וְלָא חָמַת בֵּיהּ קֶרִי מֵעוֹלָם, וְלָא אַעְבָּר זְבוּבָא בְּפָתוֹרֵיהּ.
׳הנה נא ידעתי׳ - קושיית ייחוד ידיעתה מכל הרואים אותו
הַדְּבָרִים הַלָּלוּ קָשִׁים. אִם תֹּאמַר שֶׁלֹּא רָאֲתָה בּוֹ קֶרִי, הֲרֵי רַבִּים הֵם בְּנֵי אָדָם כָּאֵלֶּה בָּעוֹלָם, מָה הַשֹּׁנִי כָּאן? וְאִם תֹּאמַר שֶׁלֹּא עָבַר זְבוּב עַל שֻׁלְחָנוֹ, לָמָּה כָּתוּב ׳הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי׳? וְכִי הִיא יָדְעָה וְלֹא אַחֵר? וַהֲרֵי כָּל אֵלּוּ שֶׁרָאוּהוּ אוֹכֵל בְּשֻׁלְחָנוֹ הָיוּ יוֹדְעִים!
בלשון הזוהר
הָנֵי מִילֵי קַשְׁיָין. אִי תֵּימָא דְּלָא חָמַת בֵּיהּ קֶרִי, הָא סַגִּיאִין אִינּוּן בְּנֵי נָשָׁא הָכִי בְּעָלְמָא, מַה שִׁנּוּיָא הָכָא. וְאִי תֵּימָא דְּלָא עָבַר זְבוּבָא בְּפָתוֹרֵיהּ, אֲמַאי כְּתִיב, ׳הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי׳. וְכִי הִיא יַדְעַת, וְלָא אָחֳרָא, וְהָא כָּל אִינּוּן דְּחָמוּ לֵיהּ אָכִיל בְּפָתוֹרֵיהּ הֲווֹ יַדְעֵי.
תירוץ - ריח גן עדן העולה מסדינו בעת תיקון מיטתו
אֶלָּא יָפֶה אָמְרָה, אֲבָל ׳הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי׳ - הִיא יָדְעָה וְלֹא אַחֵר, מִשּׁוּם שֶׁהִיא תִּקְנָה אֶת מִטָּתוֹ בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁכַב בַּלַּיְלָה וּבְשָׁעָה שֶׁקָּם בַּבּקֶר. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ שֶׁסָּדִין לָבָן שָׂמָה לוֹ בְּמִטָּתוֹ, כָּךְ הָיָה, וּבָזֶה הִיא יָדְעָה. שֶׁדֶּרֶךְ הָעוֹלָם, כֵּיוָן שֶׁעוֹמֵד אָדָם מִמִּטָּתוֹ, מַעֲלֶה הַסָּדִין שֶׁיָּשַׁן בּוֹ רֵיחַ מְנֻוָּל. וְזֶה, בְּשָׁעָה שֶׁלָּקְחָה אוֹתוֹ סָדִין מִמִּטָּתוֹ, הָיָה מַעֲלֶה רֵיחוֹת כְּרֵיחוֹת גַּן עֵדֶן. אָמְרָה, אִלּוּלֵי ׳שֶׁקָּדוֹשׁ הוּא׳ וּקְדֻשַּׁת אֲדוֹנוֹ עָלָיו, לֹא הָיָה מַעֲלֶה כָּזֶה רֵיחַ קָדוֹשׁ.
בלשון הזוהר
אֶלָּא שַׁפִּיר קָאַמְרַת, אֲבָל ׳הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי׳ - הִיא יַדְעָה, וְלָא אָחֳרָא, בְּגִין דְּהִיא מְתַקְנַת עַרְסֵיהּ, בְּשַׁעֲתָא דְּשָׁכִיב בְּלֵילְיָא, וּבְשַׁעֲתָא דְּקָאִים בְּצַפְרָא. וְהַאי דְּקַאמְרֵי דְּשׁוּשִׁיפָא חִוָּורָא זְרִיקַת לֵיהּ בְּעַרְסֵיהּ, הָכִי הֲוָה, וּבָהּ יַדְעָה. דְּאָרְחָא דְּעָלְמָא, כֵּיוָן דְּקָאִים בַּר נָשׁ מֵעַרְסֵיהּ, סָלִיק שׁוּשִׁיפָא דְּנָאִים בָּהּ, רֵיחָא מְנוּוָלָא. וְהַאי, בְּשַׁעֲתָא דְּסַלְקַת הַהוּא שׁוּשִׁיפָא מֵעַרְסֵיהּ, הֲוָה סָלִיק רֵיחִין, כְּרֵיחִין דְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן. אָמְרָה, אִי לָאו דְּקַדִּישָׁא הוּא, וּקְדוּשָׁה דְּמָרֵיהּ עָלֵיהּ, לָא סָלִיק רֵיחָא קַדִּישָׁא הָכִי.
ארבעת כלי העלייה - תיקון כנסת ישראל שנקראת עליית קיר
מִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ לִפְרשׁ מִן הַבַּיִת, כִּי לֹא נִזְהָר אָדָם כָּל כָּךְ בַּבַּיִת. אֲבָל אָמְרָה, ׳נַעֲשֶׂה נָּא עֲלִיַּת קִיר קְטַנָּה וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה׳ (מלכים ב ד, יג) - אַרְבָּעָה אֵלֶּה לָמָּה? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהֵם תִּקּוּן שֶׁל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרֵאת ׳עֲלִיַּת קִיר׳, וְכָךְ נִקְרֵאת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, ׳וַיַּסֵּב חִזְקִיָּה פָּנָיו אֶל הַקִּיר׳ (ישעיהו לח, ב).
בלשון הזוהר
בְּגִינֵי כַּךְ, בָּעֵי לְאִתְפָּרְשָׁא מִן בֵּיתָא, דְּלָא אִזְדְּהַר בַּר נָשׁ כָּל כַּךְ בְּבֵיתָא. אֲבָל אַמְרַת, ׳נַעֲשֶׂה נָא עֲלִיַּית קִיר קְטַנָּה וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה׳ (מלכים ב ד, י) - אַרְבַּע אִלֵּין לָמָּה. אֶלָּא בְּגִין דְּאִינּוּן תִּקּוּנָא דִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דְּאִתְקְרִיאַת ׳עֲלִיַּית קִיר׳, וְהָכִי אִתְקַרְיא, כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳וַיַּסֵּב חִזְקִיָּה פָּנָיו אֶל הַקִּיר׳ (ישעיהו לח, ב).
סדר מיטה שולחן כסא ומנורה - הקדמת החביב מכל
׳מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה׳ (מלכים ב ד, י) - הֵם אֵינָם כְּמוֹ תִּקּוּן הַשִּׁמּוּשׁ, שֶׁהֲרֵי צָרִיךְ בַּתְּחִלָּה כִּסֵּא, וְאַחַר כָּךְ שֻׁלְחָן, אַחַר כָּךְ מְנוֹרָה, אַחַר כָּךְ מִטָּה. לָמָּה הִקְדִּימָה מִטָּה? מִשּׁוּם שֶׁהִיא חֲבִיבָה עָלָיו יוֹתֵר מֵהַכֹּל, וּמַקְדִּים אָדָם מַה שֶּׁחָבִיב עָלָיו.
בלשון הזוהר
׳מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה׳ (מלכים ב ד, י) - לָאו אִינּוּן כְּתִיקוּן דְּשִׁמּוּשָׁא, דְּהָא כִּסֵּא קָא בָּעֵי בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר שֻׁלְחָן, לְבָתַר מְנוֹרָה, לְבָתַר מִטָּה. אֲמַאי אַקְדִּימַת מִטָּה. בְּגִין דְּהִיא חֲבִיבָה עָלֵיהּ יַתִּיר מִכֹּלָּא, וְאַקְדִּים בַּר נָשׁ מַה דְּחָבִיב עָלֵיהּ.
׳ויהי היום׳ - ראש השנה שבו נפקדים עקרות ובני העולם
׳וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹא שָׁמָּה׳ (מלכים ב ד, יא) - ׳וַיְהִי הַיּוֹם׳, אֵיזֶהוּ יוֹם זֶה? אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ. וּבֹא רְאֵה, אוֹתוֹ יוֹם, יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה הָיָה, שֶׁבּוֹ נִפְקְדוּ עַקְרוֹת הָעוֹלָם וְנִפְקָדִים בּוֹ בְּנֵי הָעוֹלָם. ׳קָרָא לַשּׁוּנַמִּית׳ וְאָמַר, ׳הִנֵּה חָרַדְתְּ אֵלֵינוּ אֶת כָּל הַחֲרָדָה הַזֹּאת׳ (מלכים ב ד, יג) - מִשּׁוּם כָּךְ הִצְטָרַכְתִּי לְעַיֵּן הַיּוֹם הַזֶּה בְּדִינֵי הָעוֹלָם, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּן בַּיּוֹם הַזֶּה אֶת הָעוֹלָם. וּמִשּׁוּם שֶׁנִּפְרַדְתִּי לְבַד בְּמָקוֹם זֶה, הִצְטָרַכְתִּי לְהִסְתַּכֵּל בָּרֹגֶז שֶׁל הָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
׳וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבוֹא שָׁמָּה׳ (מלכים ב ד, י-יא) - ׳וַיְהִי הַיּוֹם׳, מַאן הוּא יוֹמָא דָּא. אֶלָּא כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ. וְתָּא חֲזֵי, הַהוּא יוֹמָא, יוֹמָא טָבָא דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הֲוָה, דְּאִתְפְּקָדוּ בֵּיהּ עֲקָרוֹת דְּעָלְמָא, וְאִתְפַּקְּדָן בֵּיהּ בְּנֵי עָלְמָא. ׳קָרָא לַשּׁוּנַמִּית׳ וְאָמַר, ׳הִנֵּה חָרַדְתְּ אֵלֵינוּ אֶת כָּל הַחֲרָדָה הַזֹּאת׳ (מלכים ב ד, יג) - בְּגִינֵי כַּךְ, אִצְטְרִיכְנָא לְעַיְּינָא יוֹמָא דָּא בְּדִינִי דְּעָלְמָא, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דָּאִין בְּיוֹמָא דָּא לְעָלְמָא. וּבְגִין דְּאִתְפָּרַשְׁנָא בִּלְחוֹד בַּאֲתָר דָּא, אִצְטְרִיכְנָא לְאִסְתַּכְּלָא בִּרְגִיזוּ דְּעָלְמָא.
׳היש לדבר אל המלך׳ - ביום שנקרא הקב"ה מלך המשפט
׳וּמֶה לַעֲשׂוֹת לָךְ הֲיֵשׁ לְדַבֶּר לָךְ אֶל הַמֶּלֶךְ אוֹ אֶל שַׂר הַצָּבָא׳ (מלכים ב ד, יג) - וְכִי דָבָר זֶה לְשֵׁם מָה הָאִשָּׁה צְרִיכָה, שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ יוֹצֵאת וְלֹא הוֹלֶכֶת וְלֹא נִכְנֶסֶת לְהֵיכַל הַמֶּלֶךְ? אֶלָּא יוֹם זֶה הָיָה גּוֹרֵם, שֶׁכָּל בְּנֵי הָעוֹלָם יוֹשְׁבִים (נ"א: עוֹמְדִים) בְּדִין, וּבְאוֹתוֹ יוֹם נִקְרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֶלֶךְ. הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט. אָמַר לָהּ, אִם אַתְּ צְרִיכָה בִּשְׁבִילֵךְ אֵצֶל הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן, עַל הַמַּעֲשִׂים שֶׁבְּיָדַיִךְ.
בלשון הזוהר
׳וּמַה לַעֲשׂוֹת לָךְ הֲיֵשׁ לְדַבֵּר לָךְ אֶל הַמֶּלֶךְ אוֹ אֶל שַׂר הַצָּבָא׳ (מלכים ב ד, יג) - וְכִי מִלָּה דָּא לְמָה אִצְטְרִיכָא לְגַבֵּי אִתְּתָא, דְּלָא נַפְקַת וְלָא אַזְלַת וְלָא עָאלַת בְּהֵיכְלָא דְּמַלְכָּא. אֶלָּא, יוֹמָא דָּא הֲוָה גָּרִים, דְּכָל בְּנֵי עָלְמָא יַתְבִין (נ"א: קַיְימִין) בְּדִינָא, וּבְהַהוּא יוֹמָא אִקְרֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מֶלֶךְ. הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט. אָמַר לָהּ, אִי אַתְּ אִצְטְרִיךְ לָךְ לְגַבֵּי מַלְכָּא עִלָּאָה, עַל עוֹבָדִין דִּי בִּידָךְ.
׳בתוך עמי אנכי ישבת׳ - הנפרד לבדו נתפס ראשון בדין
׳וַתֹּאמֶר בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת׳ (מלכים ב ד, יג) - מָה אָמְרָה? אֶלָּא בְּשָׁעָה (בִּזְמַן) שֶׁהַדִּין תָּלוּי בָּעוֹלָם, שֶׁלֹּא יִפָּרֵד אָדָם לְבַדּוֹ, וְלֹא יִהְיֶה רָשׁוּם לְמַעְלָה וְלֹא יַכִּירוּ אוֹתוֹ לְבַדּוֹ, שֶׁהֲרֵי בִּזְמַן (אַחֵר) שֶׁהַדִּין תָּלוּי בָּעוֹלָם, אוֹתָם שֶׁרְשׁוּמִים וְנוֹדָעִים לְבַדָּם - אַף עַל גַּב שֶׁהֵם צַדִּיקִים, הֵם נִתְפָּסִים בָּרִאשׁוֹנָה. וְעַל כָּךְ לֹא צָרִיךְ לָאָדָם לְהִפָּרֵד מִן הָעָם לְעוֹלָם, שֶׁבְּכָל זְמַן רַחֲמֵי הקב"ה עַל הָעָם כֻּלָּם כְּאֶחָד. (נ"א: וְאֵין צָרִיךְ הָאָדָם לפרש מִן הָעָם לָעוֹלָם) וְלָכֵן אָמְרָה ׳בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי ישָׁבֶת׳ - וְלֹא רוֹצָה לְהִפָּרֵד מֵהֶם, כְּמוֹ שֶׁעָשִׂיתִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
בלשון הזוהר
׳וַתֹּאמֶר בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת׳ (מלכים ב ד, יג) - מַאי קָאַמְרַת. אֶלָּא בְּשַׁעֲתָא (נ"א: בזמנא) דְּדִינָא תַּלְיָא בְּעָלְמָא, לָא יִתְפְּרַשׁ בַּר נָשׁ בִּלְחוֹדוֹי, וְלָא יִתְרְשִׁים לְעֵילָּא, וְלָא יִשְׁתְּמוֹדְעוּן בֵּיהּ בִּלְחוֹדוֹי, דְּהָא בְּזִמְנָא (אחרא) דְּדִינָא תַּלְיָא בְּעָלְמָא, אִינּוּן דְּאִשְׁתְּמוֹדְעוּן וּרְשִׁימִין בִּלְחוֹדַיְיהוּ - אַף עַל גַּב דְּזַכָּאִין אִינּוּן, אִינּוּן אִתָּפְסָן בְּקַדְמִיתָא. וְעַל דָּא, לָא לִבָעֵי לֵיהּ לְאִינִישׁ, לְאִתְפָּרְשָׁא מִבֵּין עַמָּא לְעָלַם, דִּבְכָל זִמְנָא רַחֲמֵי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל עַמָּא כֻּלְּהוּ כְּחַד. (נ"א: ולא לבעי ליה לאיניש לאתפרשא מן עמא לעלם) וּבְגִינֵי כַּךְ אָמְרָה, ׳בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת׳ - וְלָא בְּעֵינָא לְאִתְפָּרְשָׁא מִנַּיְיהוּ, כְּמָה דְּעָבֵדְנָא עַד יוֹמָא דֵּין.
הבטחת הבן וקשרו לצד הנוקבא - הגורם למותו קודם זמנו
׳וַיֹּאמֶר גֵּיחֲזִי אֲבָל בֵּן אֵין לָהּ וְגוֹ'׳ (מלכים ב ד, יד) - אָמַר לָהּ אֱלִישָׁע, הֲרֵי וַדַּאי שֶׁהַשָּׁעָה עוֹמֶדֶת, שֶׁהֲרֵי הַיּוֹם גּוֹרֵם. ׳וַיֹּאמֶר לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אַתְּ חֹבֶקֶת בֵּן׳ - ׳וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע׳ - ׳לַמּוֹעֵד׳ וַדַּאי. אַחַר כָּךְ מֵת. מָה הַטַּעַם מֵת? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁנִּתַּן לָהּ וְלֹא לְבַעְלָהּ. וְנִקְשַׁר מִמָּקוֹם שֶׁל נוּקְבָּא. וּמִי שֶׁמִּתְקַשֵּׁר בַּנּוּקְבָּא, הַמָּוֶת מְזֻמָּן לְפָנָיו. מִנַּיִן לָנוּ שֶׁלָּהּ הוּא נִתַּן? שֶׁכָּתוּב ׳אַתְּ חֹבֶקֶת בֵּן׳.
בלשון הזוהר
׳וַיֹּאמֶר גֵּחֲזִי אֲבָל בֵּן אֵין לָהּ וְגוֹ'׳ (מלכים ב ד, יד) - אָמַר לָהּ אֱלִישָׁע, הָא וַדַּאי שַׁעֲתָא קַיְּימָא, דְּהָא יוֹמָא גָּרִים. ׳וַיֹּאמֶר לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אַתְּ חוֹבֶקֶת בֶּן׳ - ׳וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֶּן לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע׳ - ׳לַמּוֹעֵד׳ וַדַּאי. לְבָתַר מִית. מַאי טַעֲמָא מִית. אֶלָּא בְּגִין דְּאִתְיְיהִב לָהּ, וְלָא לְבַעְלָהּ. וּמֵאֲתָר דְּנוּקְבָּא אִתְקָשָּׁר. וּמַאן דְּאִתְקָשָּׁר בְּנוּקְבָּא, מוֹתָא אִזְדַּמְּנַת קָמֵיהּ. מְנָא לָן דְּלָהּ אִתְיְהִיב, דִּכְתִּיב ׳אַתְּ חוֹבֶקֶת בֵּן׳.
׳אליך ולא אליה׳ - הנקשר לאיש ניצול ממות הנוקבא
שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ.בֹּא רְאֵה, בְּאַבְרָהָם כָּתוּב ׳שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךְ׳ (בראשית יח, י) - וְלֹא אֵלֶיהָ, ׳אֵלֶיךְ׳ וַדַּאי, בְּךְ נִקְשַׁר, יצחק שעתיד להוולד עתיד להיות נקשר בך מצד הדוכרא ולא בה היינו וְלֹא, והתקשרות של יצחק לדוכרא היתה אחר מעשה העקידה שאז נסתלקה ממנו נפש שבאה מצד שרה [ולשרה בן]. והטעם כי בַּנּוּקְבָּא. מִי שֶׁבָּא מִצַּד הַנּוּקְבָּא, הַמָּוֶת מַקְדִּים לְרַגְלָיו.כמו שראינו בפסוק ׳וַתַּעַל וַתַּשְׁכִּבֵהוּ עַל מִטַּת אִישׁ הָאֱלֹהִים׳ושם היה זה מצד הנוקבא ונצרך 'איש האלוהים' שהוא מצד הנוקבא להחיות להנער הוא חבקוק שוב. - מִשּׁוּם שֶׁשָּׁם רָאֲתָה קְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה מֵהַכֹּל. ׳וַיֹּאמֶר לָהּ הֲשָׁלוֹם לָךְ הֲשָׁלוֹם לְאִישֵׁךְ הֲשָׁלוֹם לַיָּלֶד׳ (מלכים ב ד, כו) - מִכָּאן שֶׁהִיא עִקַּר הַבַּיִת, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהִיא הָלְכָה אַחֲרָיו, וְלֹא בַּעְלָהּ. ׳וַיִּגַּשׁ גֵּיחֲזִי לְהָדְפָהּ׳, הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּאַבְרָהָם כְּתִיב ׳שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ׳ (בראשית יח, י) - וְלֹא אֵלֶיהָ, ׳אֵלֶיךָ׳ וַדַּאי, בָּךְ אִתְקָשָּׁר, וְלָא בְּנוּקְבָא. מַאן דְּאָתֵי מִסִּטְרָא דְּנוּקְבָּא, מוֹתָא אַקְדִּים לְרַגְלוֹי. ׳וַתַּעַל וַתַּשְׁכִּיבֵהוּ עַל מִטַּת אִישׁ הָאֱלהִים׳ - בְּגִין דְּתַמָּן חָמַת קְדוּשָׁה עִלָּאָה מִכֹּלָּא. ׳וַיֹּאמֶר לָהּ הֲשָׁלוֹם לָךְ הֲשָׁלוֹם לְאִישֵׁךְ הֲשָׁלוֹם לַיָּלֶד׳ (מלכים ב ד, כו) - מִכָּאן, דְּהִיא עִקָרָא דְּבֵיתָא, וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְּאִיהִי אַזְלַת אֲבַתְרֵיהּ, וְלֹא בַּעְלָהּ. ׳וַיִּגַּשׁ גֵּחֲזִי לְהָדְפָהּ׳, הָא אוּקְמוּהָ.
׳איש האלהים הרפה לה׳ - מקומו האמיתי שלא כבעיר
׳וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים הַרְפֵּה לָהּ׳ (מלכים ב ד, כז) - מַה שּׁוֹנֶה כָּאן שֶׁאָמַר ׳אִישׁ הָאֱלֹהִים׳, וּכְשֶׁהָיָה בָּעִיר אֱלִישָׁע? אֶלָּא כָּאן וַדַּאי ׳אִישׁ הָאֱלֹהִים׳, שֶׁכָּאן (ס"א: הוּא) מְקוֹמוֹ וְלֹא בָּעִיר, וְלֹא בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ בְּנֵי הַנְּבִיאִים לְפָנָיו.
בלשון הזוהר
׳וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלהִים הַרְפֵּה לָהּ׳ (מלכים ב ד, כז) - מַאי שְׁנָא הָכָא דְּאָמַר ׳אִישׁ הָאֱלֹהִים׳, וְכַד הֲוָה בְּמָתָא אֱלִישָׁע. אֶלָּא הָכָא וַדַּאי ׳אִישׁ הָאֱלהִים׳, דְּהָכָא (ס"א: הוּא) חַזָא דּוּכְתֵּיהּ, וְלָא בְּמָתָא, וְלָא בְּשַׁעֲתָא דַּהֲווֹ בְּנִי נְבִיאֵי קָמֵיהּ.
הסתרת המיתה מאלישע - מתנת הבן שאינה יכולה לחזור
׳וַיהו"ה הֶעְלִים מִמֶּנִּי וְגוֹ'׳, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַיהו"ה הִמְטִיר עַל סְדם וְעַל עֲמֹרָה׳ (בראשית יט, כד) - זֶה בֵּית דִּין שֶׁל מַטָּה. ׳וְלֹא הִגִּיד לִי׳, מָה הַטַּעַם לֹא יָדַע אֱלִישָׁע? אֶלָּא אָמַר הקב"ה, וּמָה אֲנִי אֶהֱרֹג אֶת זֶה? אִם אֹמַר לוֹ - לֹא יָמוּת, כִּי הַמַּתָּנָה שֶׁלּוֹ הִיא. וַדַּאי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לָמוּת, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר, שֶׁכָּתוּב ׳אַתְּ חֹבֶקֶת בֵּן׳, וּמִמְּקוֹם הַנּוּקְבָּא גּוֹרֵם מָוֶת, וְלָכֵן לֹא אָמַר לוֹ.
בלשון הזוהר
׳וַיהו"ה הֶעְלִים מִמֶּנִּי וְגוֹ'׳, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר ׳וַיהו"ה הִמְטִיר עַל סְדוֹם וְעַל עֲמוֹרָה׳ (בראשית יט, כד) - דָּא בֵּי דִּינָא דִּלְתַתָּא. ׳וְלֹא הִגִּיד לִי׳, מַאי טַעֲמָא לֹא יָדַע אֱלִישָׁע. אֶלָּא אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּמָה אֲנָא קָטִיל לְהַאי, אִי אֵימָא לֵיהּ - לא יָמוּת, דְּהָא נְבִזְבְּזָא דִּילֵיהּ הוּא. וַדַּאי אִית לֵיהּ לְמֵימָת, דְּהָא אִתְּמַר, דִּכְתִּיב ׳אַתְּ חוֹבֶקֶת בֵּן׳, וּמֵאֲתָר דְּנוּקְבָּא גָּרִים מוֹתָא, וּבְגִינֵי כַּךְ לָא אָמַר לֵיהּ.
אי אמון בגיחזי הרשע - לכן לא עזבה את אלישע
׳וַיֹּאמֶר לְגֵיחֲזִי חֲגֹר מָתְנֶיךְ וְקַח מִשְׁעַנְתִּי בְיָדְךְ וָלֵךְ׳ (מלכים ב ד, כט) - וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ שֶׁהִסְתַּלֵּק הַנֵּס מִמֶּנּוּ. ׳חַי יהו"ה וְחֵי נַפְשְׁךְ אִם אֶעֶזְבֶךָּ׳, לָמָּה? כֵּיוָן שֶׁגֵּיחֲזִי הָיָה הוֹלֵךְ. אֶלָּא שֶׁהִיא יָדְעָה אֶת דַּרְכֵי אוֹתוֹ גֵּיחֲזִי הָרָשָׁע, שֶׁאֵינוֹ כְּדָאִי שֶׁיִּמָּצֵא נֵס עַל יָדוֹ.
בלשון הזוהר
׳וַיֹּאמֶר לְגֵחֲזִי חֲגוֹר מָתְנֶיךָ וְקַח מִשְׁעַנְתִּי בְיָדְךָ וָלֵךְ׳ (מלכים ב ד, כט) - וְהָא אוּקְמוּהָ וְאִסְתְּלַק נִיסָא מִנֵּיהּ. ׳חַי יהו"ה וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ׳, אֲמַאי. כֵּיוָן דְּגֵיחֲזִי הֲוָה אָזִיל. אֶלָּא הִיא יַדְעַת אָרְחוֹי דְּהַהוּא רָשָׁע דְּגֵיחֲזִי, דְּלָאו אִיהוּ כְּדַאי דְּיִשְׁתְּכַח נִיסָא עַל יְדוֹי.
׳וישם פיו על פיו׳ - קשירת הנער למקום חיים עליון
׳וַיָּשֶׂם פִּיו עַל פִּיו וְעֵינָיו עַל עֵינָיו וְגוֹ'׳ (מלכים ב ד, לד) - לָמָּה? אֶלָּא שֶׁאֱלִישָׁע הִשְׁגִּיחַ וְיָדַע שֶׁמָּקוֹם (שֶׁהָאִשָּׁה הוּא) זֶה הוּא שֶׁגָּרַם, שֶׁנִּקְשָׁר בּוֹ כָּעֵת. ׳וַיָּשֶׂם פִּיו עַל פִּיו וְעֵינָיו עַל עֵינָיו׳ - לִקְשֹׁר אוֹתוֹ לְמָקוֹם אַחֵר עֶלְיוֹן, הַמָּקוֹם שֶׁנִּמְצָאִים בּוֹ חַיִּים.
בלשון הזוהר
׳וַיָּשֶׂם פִּיו עַל פִּיו וְעֵינָיו עַל עֵינָיו וְגוֹ'׳ (מלכים ב ד, לד) - אֲמַאי. אֶלָּא דְּאַשְׁגַּח אֱלִישָׁע וְיָדַע דְּאַתְרָא (דאתתא הוא) דָּא הוּא דְּגָרִים, דְּאִתְקְשָׁר בֵּיהּ הַשְׁתָּא. ׳וַיָּשֶׂם פִּיו עַל פִּיו וְעֵינָיו עַל עֵינָיו׳ - לְקַשְּׁרָא לֵיהּ בְּאַתְרָא אָחֳרָא עִלָּאָה, אֲתָר דְּחַיִּין אִשְׁתְּכָחוּ בֵּיהּ.
עוררות רוח להשבת נפשו - שבע העיטושים כנגד שבעים שנה
וְלֹא יָכֹל לַעֲקֹר אוֹתוֹ מִמָּקוֹם שֶׁנִּקְשַׁר בּוֹ בַּתְּחִלָּה, אֶלָּא עוֹרֵר רוּחַ אַחַת מִלְמַעְלָה, וְנִקְשַׁר בְּמָקוֹם זֶה וְהֵשִׁיב לוֹ אֶת נַפְשׁוֹ. שֶׁאִם לֹא כָּךְ, לֹא הָיָה עוֹמֵד לְעוֹלָמִים. ׳וַיְזוֹרֵר הַנַּעַר עַד שֶׁבַע פְּעָמִים׳ (מלכים ב ד, לה) - וְלֹא עָלָה יוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָּהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה׳ (תהלים צ, י).
בלשון הזוהר
וְלָא יָכִיל לְאַעְקְרָא לֵיהּ מֵאֲתָר דְּאִתְקַשָּׁר בֵּיהּ בְּקַדְמִיתָא, אֶלָּא אִתְּעַר רוּחָא חֲדָא מִלְּעֵילָּא, וְאִתְקְשַׁר בְּהַאי אֲתָר, וְאָתִיב לֵיהּ נַפְשֵׁיהּ. דְּאִי לָאו הָכִי לָא הֲוָה קָאִים לְעָלְמִין. ׳וַיְזוֹרֵר הַנַּעַר עַד שֶׁבַע פְּעָמִים׳ - וְלָא סָלִיק יַתִּיר, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר ׳יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָּהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה׳ (תהילים צ, י).
שני חיבוקי חבקוק - חיבוק אמו וחיבוק אלישע המעלה
וְזֶה הוּא חֲבַקּוּק הַנָּבִיא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳אַתְּ חֹבֶקֶת בֵּן׳ (מלכים ב ד, טז). אִם כָּךְ, הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת חָבוּק, לָמָּה פַּעֲמַיִם - חֲבַקּוּק? אֶלָּא אֶחָד שֶׁל אִמּוֹ, וְאֶחָד שֶׁל אֱלִישָׁע שֶׁהִתְחַבֵּק עִמּוֹ. דָּבָר אַחֵר, שְׁנֵי חִבּוּקִים הָיוּ בוֹ, בֵּין לְצַד זֶה בֵּין לְצַד זֶה. חִבּוּק אֶחָד, אוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁהָיָה תָּלוּי בּוֹ בַּתְּחִלָּה. חִבּוּק אַחֵר, שֶׁהֶעֱלָה אוֹתוֹ לִדְרָגוֹת יוֹתֵר עֶלְיוֹנוֹת, וְלָכֵן חֲבַקּוּק-שְׁנַיִם.
בלשון הזוהר
וְדָא הוּא חֲבַקּוּק נְבִיאָה, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר ׳אַתְּ חוֹבֶקֶת בֵּן׳ (מלכים ב ד, טז). אִי הָכִי חָבוּק מִבָּעֵי לֵיהּ, אֲמַאי חֲבַקּוּק תְּרֵי. אֶלָּא, חַד דְּאִמֵּיהּ, וְחַד דְּאֱלִישָׁע, דְּאִתְחַבָּק עִמֵּיהּ. דָּבָר אַחֵר תְּרֵי חִבּוּקִין הֲווֹ בֵּיהּ, בֵּין לְהַאי סִטְרָא בֵּין לְהַאי סִטְרָא. חִבּוּקָא חֲדָא, הַהוּא אֲתָר דְּהֲוָה תָּלֵי בֵּיהּ בְּקַדְמִיתָא. חִבּוּקָא אַחֲרִינָא דְּסָלִיק לֵיהּ לְדַרְגִּין עִלָּאִין יַתִּיר, וּבְגִין כָּךְ חֲבַקּוּק תְּרֵי.
תפילה של יד - על שגיונות ביום שליטת הגבורה בעולם
׳תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא׳ (חבקוק ג, א) - אֵיזוֹ ׳תְּפִלָּה׳? אֶלָּא זֶהוּ מָקוֹם שֶׁהָיָה קָשׁוּר בּוֹ בַּתְּחִלָּה, וְזֶהוּ תְּפִלָּה שֶׁל יָד. ׳עַל שִׁגְיֹנוֹת׳ - שֶׁאוֹתוֹ יוֹם שֶׁנִּקְשַׁר בּוֹ, הָיוּ תְלוּיִים שִׁגְיוֹנוֹת הָעוֹלָם לִפְנֵי הקב"ה, וּגְבוּרָה הָיְתָה שׁוֹלֶטֶת, וְלָכֵן נִקְשְׁרָה בּוֹ תְּפִלָּה זוֹ (נ"א: בְּזוֹ הַתְּפִלָּה). דָּבָר אַחֵר ׳תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא׳ (חבקוק ג, א) - ׳תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק׳, מִשּׁוּם חֲבַקּוּק שֶׁהוּא עָשָׂה בִּשְׁבִילוֹ. ׳יהו"ה שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי וְגוֹ'׳ (חבקוק ג, ב) - בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁמִּתְעוֹרֶרֶת עָלָיו רוּחַ נְבוּאָה עַל מָקוֹם זֶה שֶׁהוּא תְּפִלָּה, הָיָה בָּא וְהָיָה פּוֹחֵד וּמִזְדַּעֲזֵעַ. מָשָׁל אוֹמְרִים, מִי שֶׁנִּנְשַׁךְ מִכֶּלֶב, מִקּוֹלוֹ הוּא מִזְדַּעֲזֵעַ.
בלשון הזוהר
׳תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא׳ (חבקוק ג, א) - מַאי ׳תְּפִלָּה׳. אֶלָּא דָּא הוּא אֲתָר, דְּהֲוָה קָשִׁיר בֵּיהּ בְּקַדְמִיתָא, וְדָא הוּא תְּפִלָּה שֶׁל יָד. ׳עַל שִׁגְיוֹנוֹת׳ - דְּהַהוּא יוֹמָא דְּאִתְקְשָׁר בֵּיהּ, שִׁגְיוֹנוֹת דְּעָלְמָא הֲווֹ תַּלְיָין קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּגְבוּרָה הֲוָה שָׁלִיט, וְעַל דָּא אִתְקְשַׁר בֵּיהּ הַאי תְּפִלָּה (נ"א: בְּהַאי תְּפִלָּה). דָּבָר אַחֵר ׳תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא׳ (חבקוק ג, א) - ׳תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק׳, בְּגִין חֲבַקּוּק, דְּאִיהוּ עָבִיד בְּגִינֵיהּ. ׳יהו"ה שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי וְגוֹ'׳ - תָּא חֲזֵי, כַּד הֲוָה אִתְּעַר עָלֵיהּ רוּחָא דִּנְבוּאָה עַל אֲתָר דָּא דְּהוּא תְּפִלָּה, הֲוָה אָתֵי וַהֲוָה דָּחִיל וּמִזְדַּעְזִע. מַתְלָא אַמְרִי, מַאן דְּנָשִׁיךְ מִכַּלְבָּא, מִקָּלֵיהּ אִזְדַּעְזָע.
׳פעלך בקרב שנים חייהו׳ - תפילה שלא ימות עוד כבתחילה
׳יהו"ה פָּעָלְךָ בְּקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ׳ (חבקוק ג, ב) - מִי זֶה ׳פָּעָלְךָ׳? אֶלָּא עָלָיו אָמַר, שֶׁהוּא פֹּעַל שֶׁלּוֹ. ׳בְּקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ׳ - תֵּן לוֹ חַיִּים לְ ׳פָעָלְךָ׳ זֶה, ׳בְּקֶרֶב שָׁנִים׳ עֶלְיוֹנוֹת. דָּבָר אַחֵר, ׳חַיֵּיהוּ׳ - שֶׁלֹּא יָמוּת כְּמוֹ שֶׁבַּתְּחִלָּה.
בלשון הזוהר
׳יהו"ה פָּעָלְךָ בְּקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ׳ - מַאן ׳פָּעָלְךָ׳. אֶלָּא, עָלֵיהּ קָאָמַר, דְּאִיהוּ פֹּעַל דִּילֵיהּ. ׳בְּקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ׳ - הָב לֵיהּ חַיִּין לְהַאי ׳פָּעָלְךָ׳, בְּקֶרֶב שְׁנִין עִלָּאִין. דָּבָר אַחֵר, ׳חַיֵּיהוּ׳ - דְּלָא יָמוּת כַּד בְּקַדְמִיתָא.
פשר ׳שגיונות׳ - ניגון המשרה רוח נבואה על הנביאים
׳עַל שִׁגְיוֹנוֹת׳, מַה זֶּה ׳עַל שִׁגְיוֹנוֹת׳? ׳עַל שְׁגִיאוֹת׳ הָיָה צָרִיךְ (לִכְתֹּב), כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יט יג) ׳שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין׳. אֶלָּא (הַכֹּל הוּא. אֲבָל) שִׁגְיֹנוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ז א) ׳שִׁגָּיוֹן לְדָוִד׳ - מִינֵי תִשְׁבָּחוֹת הָיוּ לִפְנֵי הַנְּבִיאִים לְהַשְׁרוֹת עֲלֵיהֶם רוּחַ נְבוּאָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א י ה) ׳וּפָגַעְתָּ חֶבֶל נְבִיאִים יֹרְדִים מֵהַבָּמָה וְלִפְנֵיהֶם נֵבֶל וְתֹף׳ וְגוֹ׳, וְכָתוּב (מלכים ב ג טו) ׳וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן׳ וְגוֹ׳. וְכָל שֶׁכֵּן חֲבַקּוּק שֶׁהִצְטָרֵךְ לוֹ יוֹתֵר מִכֻּלָּם, לְנַחַת הָרוּחַ, וּלְבַשֵּׂם אֶת אוֹתוֹ מָקוֹם, לְהַמְשִׁיךְ עָלָיו רוּחַ נְבוּאָה. וְכֵן כְּמוֹ כָּךְ כָּל הַנְּבִיאִים, פְּרָט לְמֹשֶׁה שֶׁעָלָה עַל כָּל שְׁאָר נְבִיאֵי הָעוֹלָם. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ!
בלשון הזוהר
׳עַל שִׁגְיוֹנוֹת׳, מַאי ׳עַל שִׁגְיוֹנוֹת׳. ׳עַל שְׁגִיאוֹת׳ מִבָּעֵי לֵיהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהילים יט יג) ׳שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין׳. אֶלָּא (כלא הוא אבל) שִׁגְיוֹנוֹת, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהילים ז א) ׳שִׁגָּיוֹן לְדָוִד׳ - זִינִי תּוּשְׁבְּחָן הֲווֹ קָמַיְיהוּ דִּנְבִיאֵי, לְמִישְׁרֵי עָלַיְיהוּ רוּחַ נְבוּאָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמואל א י ה) ׳וּפָגַעְתָּ חֶבֶל נְבִיאִים יוֹרְדִים מֵהַבָּמָה וְלִפְנֵיהֶם נֵבֶל וְתוֹף׳ וְגוֹ׳, וּכְתִיב (מלכים ב ג טו) ׳וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן׳ וְגוֹ׳. וְכָל שֶׁכֵּן חֲבַקּוּק, דְּאִצְטְרִיךְ לֵיהּ יַתִּיר מִכֻּלְּהוֹן, לְנַיְיחָא דְּרוּחָא, וּלְבַסְּמָא לְהַהוּא אֲתָר, לְאַמְשָׁכָא עָלֵיהּ רוּחַ נְבוּאָה. וְכֵן כֻּלְּהוּ נְבִיאֵי כְּהַאי גַּוְונָא, בַּר מִמֹּשֶׁה דְּסָלִיק עַל כָּל שְׁאַר נְבִיאֵי דְּעָלְמָא, זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ.
שירת יציאת מצרים - עוררות רוח ישראל השבורה שלא תפרח
וְגוֹ'. בֹּא רְאֵה,בשעה כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, רוּחָם הָיְתָה שְׁבוּרָה בְתוֹכָם,מקושי השיעבוד וְהָיוּ שׁוֹמְעִיםאת אוֹתָם תִּשְׁבָּחוֹתששרו המלאכים וְלֹא יְכוֹלִים לִשְׂמֹחַ. וּבְשָׁעָה שֶׁכָּל הָאוּכְלוּסִין וְהַמֶּרְכָּבוֹת יָצְאוּ עִם הַשְּׁכִינָה, כֻּלָּםכל פמליא של מעלה הֵרִימוּ שִׁירִים וְתִשְׁבָּחוֹת לִפְנֵיבאותה שעה הקב"ה, וְעוֹרֵר הקב"ה אֶת רוּחָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל,ועל ידי כך וְהָיוּ שׁוֹמְעִים אֶת אוֹתָם תִּשְׁבָּחוֹת, של המלאכים מתוך שמחה וחדווה וְעָמְדָה רוּחָם בְּתוֹכָם שֶׁלֹּא. פָרְחוּ.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כַּד נַפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, רוּחֵיהוֹן הֲוָה תָּבִיר בְּגַוַּויְיהוּ, וַהֲווּ שַׁמְעִין אִינּוּן תּוּשְׁבְּחָן, וְלָא יַכְלִין לְמֶחדֵי. וּבְשַׁעֲתָא דְּכֻלְּהוּ אוֹכְלֹסִין וּרְתִיכִין נַפְקוּ בִּשְׁכִינְתָּא, כֻּלְּהוּ אָרִימוּ תּוּשְׁבְּחָן וְשִׁירִין קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִתְּעַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רוּחֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, וַהֲווּ שַׁמְעִין אִינּוּן תּוּשְׁבְּחָן, וְקָאִים רוּחֵיהוֹן בְּגַוַויְיהוּ דְּלָא פַּרְחָן.
טעם המוות ביציאת מצרים - ריפוי בריחות הדרכים וקול התשבחות
והמשל בזה רק אחר כְּשֶׁאָדָם עוֹזֵב עֲבוֹדָה, קשה שהיה טורח ועמל בה רק אָז יוֹדֵעַ אֶת שִׁבְרוֹן הָעֲצָמוֹת וְשִׁבְרוֹן הָרוּחַ. מאותה העבודה, מתוך שיש לו פניות להתבונן בגודל הקושי והסבל כָּךְ יִשְׂרָאֵל,רק אחר כְּשֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם, אָז טָעֲמוּ טַעַם הַמָּוֶת,יותר ממה שטעמו קודם והקב"ה רִפֵּא אוֹתָם, משבר רוחם שֶׁכָּתוּב ׳וַיהו"ה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם וְגוֹ'׳לנחותם הדרך, וכיצד היתה רפואתם ע"י (שמות יג, כא). וְכָל הַדְּרָכִים הָיוּמעלין מַעֲלוֹת רֵיחוֹת שֶׁל רְפוּאָה, וְנִכְנָסִים לְגוּפָם וּמִתְרַפְּאִים,ומתוך כך היה בהם הכוח והרוח להקשיב לשירת המלאכים, ויותר מכך כי ע"י וְקוֹל הַתִּשְׁבָּחוֹת שֶׁהָיוּ שׁוֹמְעִים, הָיוּ שְׂמֵחִים וְנָחִים בְּרוּחָם.
בלשון הזוהר
בַּר נָשׁ כַּד אִיהוּ שָׁבִיק פּוּלְחָנָא, כְּדֵין יָדַע תְּבִירוּ דְּגַרְמוֹי, תְּבִירוּ דְּרוּחֵיהּ. כַּךְ יִשְׂרָאֵל, כַּד נַפְקוּ מִמִּצְרַיִם, כְּדֵין טָעִימוּ טַעֲמָא דְּמוֹתָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַסֵּי לוֹן, דִּכְתִּיב, ׳וַיהו"ה הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם וְגוֹ'׳ (שמות יג, כא). וְכָל אוֹרְחִין, הֲווֹ סַלְּקִין רֵיחִין דְּאַסְוָתָא, וְעָאלִין לְגוּפַיְיהוּ וְאִתָּסְיָין, וְקַל תּוּשְׁבְּחָן דַּהֲווֹ שַׁמְעִין, הֲווֹ חַדָּאן וְנַיְיחִין בְּרוּחֵיהוֹן.
ליווי פרעה ושריו את ישראל - בזכות שבועת אבימלך לאבות
ובאותה שעה שיצאו ממצרים וּפַרְעֹה וְכָל אוֹתָם הָאוּכְלוּסִים שֶׁלּוֹ העם שהיו גרו במצרים, הָיוּ הוֹלְכִים אַחֲרֵיהֶם לְלַוּוֹת אוֹתָם, עַד שֶׁיָּצְאוּ ׳מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם׳.ולא רק אנשי מצרים אלא אף וְכֵן כָּל אוֹתָם גְּדוֹלִיםשהם ה שָׂרִיםהעליונים הַמְמֻנִּים עֲלֵיהֶםעל מצרים וְעַל שְׁאָר הָעַמִּים, לִוּוּ אֶת הַשְּׁכִינָה וְאֶת יִשְׂרָאֵל כֻּלָּם, עַד שֶׁחָנוּ בְּאֵיתָם בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר.וכל ענין זה רמוז בכמה תיבות זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְגוֹ'׳[כי א. 'ויהי' לשון צער אף שהיו צריכים להיות בשמחה גדולה על יציאתם, ב. וענין זה שליוה פרעה ושרים עליונים לו את השכינה נרמז בתיבת 'את' המורה על השכינה. *** ב] דרך ארץ פלישתים כִּי קָרוֹב הוא. (שמות יג, יז). כִּי קָרוֹב הוּא. יש לשאול מה נתינת טעם יש בזה שלא נחם אלהי"ם דרך ארץ פלישתים ׳כִּי קָרוֹב הוּא׳. ׳כִּי קָרוֹב הוּא׳,מה קרוב? זו אוֹתָהּ שְׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע אֲבִימֶלֶךְ לָאָבוֹת עַל אוֹתוֹ טוֹב שֶׁעָשׂוּ הַפְּלִשְׁתִּים לָאָבוֹת, אברהם ויצחק שֶׁכָּתוּב ׳כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי וְעִם הָאָרֶץ אֲשֶׁר גַּרְתָּה בָּהּ׳ ומשום שעדיין שבועה זו היתה מזמן קרוב, לפיכך לא נחם אלהים לעבור דרכם. (בראשית כא, כג).
בלשון הזוהר
וּפַרְעֹה וְכָל אִינּוּן אוּכְלוֹסִין דִּילֵיהּ, הֲווֹ אַזְלֵי בַּתְרַיְיהוּ, לְאוֹזְפָא לוֹן, עַד דְּנַפְקוּ מֵאַרְעָא דְּמִצְרַיִם. וְכֵן כָּל אִינּוּן רַבְרְבִין דִּמְמָנָן עָלֵיהוֹן, וְעַל שְׁאַר עַמִּין, אוֹזִיפוּ לָהּ לִשְׁכִינְתָּא וּלְיִשְׂרָאֵל כֻּלְּהוּ, עַד דְּשָׁארוּ בְּאֵיתָם בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְגוֹ'׳. ׳כִּי קָרוֹב הוּא, כִּי׳ - קָרוֹב הוּא. הַהוּא אוֹמָאָה דְּאוֹמֵי אֲבִימֶלֶךְ לַאֲבָהָן, עַל הַהוּא טִיבוּ דְּעָבְדוּ פְּלִשְׁתִּים לַאֲבָהָן, דִּכְתִּיב ׳כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי וְעִם הָאָרֶץ אֲשֶׁר גַּרְתָּה בָּהּ׳ (בראשית כא, כג).
׳ויהי בשלח פרעה את העם׳
מליל נקמתו ועד ליווי ישראל בעצמו
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.