נדבקה בקין ובאדם - ומנעמה ועזא ועזאל התפשטו רוחות ושדים
בראשית · יהי מארת · מאמר 8 · פיסקה 5 · דף יט ע"ב
לשון הזוהר
כַּד אִתְיְלִיד קַיִן לָא יָכְלָא לְאִתְדַּבְּקָא בֵּיהּ, לְבָתַר אִתְקְרִיבַת בַּהֲדֵיהּ וְאוֹלִידַת רוּחִין וְטִיסִין. אָדָם מְאָה וּתְלָתִין שְׁנִין שִׁמֵּשׁ בְּרוּחִין נוּקְבִין, עַד דַּאֲתָת נַעֲמָה, וּמִגּוֹ שַׁפִּירוּ דִילָהּ טָעוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים בַּתְרָהּ עַזָּ"א וַעזא"ל וְאוֹלִידַת מִנַּיְיהוּ, וּמִנָּהּ אִתְפַּשְּׁטוּ רוּחִין בִּישִׁין וְשֵׁדִין בְּעָלְמָא, דְּאִיהִי אַזְלא וּמְשׁוֹטֶטֶת בְּלֵילְיָא (נ"א בְּלִילִית), וְאַזְלא בְּעָלְמָא וְחַיְיכַת (נ"א וְחַיְיכָן) בִּבְנֵי נָשָׁא וְעָבְדי לוֹן דְּאוֹשְׁדוּן קֶרִי, וּבְכָל אֲתַר דְּאַשְׁכְּחָן בְּנֵי נָשָׁא נַיְימִין יְחִידָאִין בְּבֵיתָא שָׁרָן עֲלַיְיהוּ וַאֲחִידָן לוֹן וּמִתְדַּבְּקָן בְּהוּ, וְנָטְלֵי מִנַּיְיהוּ תֵּאוּבְתָּא וְאוֹלִידָן מִנַּיְיהוּ. וְתוּ פָּגְעִין בֵּיהּ בְּמַרְעִין וְלָא יָדַע, וְכָל דָּא בִּגְרִיעוּ דְסִיהֲרָא.
תרגום
כְּשֶׁנּוֹלַד קַיִן לֹא יָכְלָה לְהִתְדַּבֵּק בּוֹ, אַחַר כָּךְ הִתְקָרְבָה אֵלָיו וְהוֹלִידָה רוּחוֹת וּמְעוֹפְפִים. אָדָם שִׁמֵּשׁ מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנִים עִם רוּחוֹת נְקֵבוֹת, עַד שֶׁבָּאָה נַעֲמָה, וּמִתּוֹךְ יָפְיָהּ טָעוּ אַחֲרֶיהָ בְּנֵי הָאֱלֹהִים עֲזָ"א וַעֲזָאֵ"ל, וְהוֹלִידָה מֵהֶם. וּמִמֶּנָּה הִתְפַּשְּׁטּוּ רוּחוֹת רָעוֹת וְשֵׁדִים בָּעוֹלָם, שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת וּמְשׁוֹטֶּטֶּת בַּלַּיְלָה (נ"א: בלילית) וְהוֹלֶכֶת בָּעוֹלָם וּמְשַׂחֶקֶת (נ"א ומשחקות) בִּבְנֵי אָדָם וְגוֹרֶמֶת לָהֶם שֶׁיִּשְׁפְּכוּ קֶרִי. וּבְכָל מָקוֹם שֶׁמּוֹצָאוֹת בְּנֵי אָדָם יְשֵׁנִים יְחִידִים בְּבַיִת, שׁוֹרוֹת עֲלֵיהֶם, וְאוֹחֲזוֹת וְנִדְבָּקוֹת בָּהֶם, וְלוֹקְחוֹת מֵהֶם תַּאֲוָה וּמוֹלִידוֹת מֵהֶם, וְעוֹד פּוֹגְעוֹת בּוֹ בְּמַחֲלוֹת, וְהוּא לֹא יוֹדֵעַ. וְכָל זֶה בִּפְגִימַת הַלְּבָנָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כד אתיליד קין לא יכלא לאתדבקא ביה, לבתר אתקריבת בהדיה ואולידת רוחין וטיסין. אדם מאה ותלתין שנין שמש ברוחין נוקבין, עד דאתת נעמה, ומגו שפירו דילה טעו בני האלהים בתרה עז"א ועזא"ל ואולידת מנייהו, ומנה אתפשטו רוחין בישין ושדין בעלמא, דאיהי אזלא ומשוטטת בליליא (נ"א בלילית), ואזלא בעלמא וחייכת (נ"א וחייכן) בבני נשא ועבדי לון דאושדון קרי, ובכל אתר דאשכחן בני נשא ניימין יחידאין בביתא שרן עלייהו ואחידן לון ומתדבקן בהו, ונטלי מנייהו תאובתא ואולידן מנייהו. ותו פגעין ביה במרעין ולא ידע, וכל דא בגריעו דסיהרא.
התרגום: כשנולד קין לא יכלה להתדבק בו, אחר כך התקרבה אליו והולידה רוחות ומעופפים. אדם שמש מאה ושלשים שנים עם רוחות נקבות, עד שבאה נעמה, ומתוך יפיה טעו אחריה בני האלהים עז"א ועזא"ל, והולידה מהם. וממנה התפשטו רוחות רעות ושדים בעולם, שהיא הולכת ומשוטטת בלילה (נ"א: בלילית) והולכת בעולם ומשחקת (נ"א ומשחקות) בבני אדם וגורמת להם שישפכו קרי. ובכל מקום שמוצאות בני אדם ישנים יחידים בבית, שורות עליהם, ואוחזות ונדבקות בהם, ולוקחות מהם תאוה ומולידות מהם, ועוד פוגעות בו במחלות, והוא לא יודע. וכל זה בפגימת הלבנה.
מן המפרשים
כתם פז: ועד דאתיליד קין לא יכלה לאתדבקא ביה. יחזור לאדם הראשון. וזה הענין יתבאר ממה שכתב רש"י ז"ל (בראשית ד א) והוא מקובל מרבותינו ז"ל, 'והאדם ידע' כבר קודם ענין של מעלה קודם שחטא ונטרד מגן עדן וכן ההריון והלידה שאם כתב וידע אדם נשמע…
אור החמה: אדם מאה ותלתין וגו' מיני שדים קא חשיב הא' מקין הב' מאדם הג' מנעמה והיינו דקאמר עד דאתא נעמה שהיא אשה והולידה מזכרים אחרים כי עד עתה מינים הקודמים היו מזכרים בני אדם ונקבות חצונות עתה נקבה בת אדם וזכרים חצונים: אור קדמאה חסד:
מקדש מלך: עד דאתת נעמה פי' אף על פי שבק"ל שנה היה אד"הר מוליד רוחין בישין לא נתרבה ביותר עד שבאה נעמה ומנה אתפשטו וכו' דחייכת בבני נשא:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: