ממלכת הזוהר › זוהר › בראשית › מאמר 64: וינחם ה' - ויתעצב אל לבו › פיסקה 6 (נז ע"ב)

אדם פגם את המזבח ולא הקריב קרבן - ונגזר עליו ׳לעבד את האדמה׳ ומיתה

בראשית · וינחם ה' - ויתעצב אל לבו · מאמר 64 · פיסקה 6 · דף נז ע"ב

לשון הזוהר

אָמַר לֵיהּ אֲנָא אַעֲלִית לָךְ לְגִנְּתָא דְעֵדֶן לְקָרְבָא קָרְבָּנָא, וְאַתְּ פְּגִימְתְּ מַדְבְּחָא דְּלָא אִתְקָרַב קָרְבָּנָא, מִכָּאן וּלְהָלְאָה ׳לַעֲבוֹד אֶת הָאֲדָמָה׳, וְגָזַר עֲלֵיהּ מִיתָה.

תרגום

אָמַר לוֹ: אֲנִי הִכְנַסְתִּי אוֹתְךָ לְגַן עֵדֶן לְהַקְרִיב קָרְבָּן, וְאַתָּה פָּגַמְתָּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ שֶׁלֹּא נִקְרָב הַקָּרְבָּן!? מִכָּאן וָהָלְאָה - לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה. וְגָזַר עָלָיו מִיתָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר ליה אנא אעלית לך לגנתא דעדן לקרבא קרבנא, ואת פגימת מדבחא דלא אתקרב קרבנא, מכאן ולהלאה ׳לעבוד את האדמה׳, וגזר עליה מיתה.

התרגום: אמר לו: אני הכנסתי אותך לגן עדן להקריב קרבן, ואתה פגמת את המזבח שלא נקרב הקרבן!? מכאן והלאה - לעבד את האדמה. וגזר עליו מיתה.

מן המפרשים

אור יקר: לעבוד את האדמה וגזר עליה מיתא וחם עליה קב״ה וגניז ליה בשעתא דמית סמיך לגנתא דעדן מה עבד אדם עבד מערתא חדא ואתטמר בה הוא ואתתיה מנא ידע אלא חמא חד נהורא דקיק עייל בההוא אתר דנפיק מגנתא דעדן ותאיב ההוא אתרא לתיאובתא לקבריה ותמן…

מהרח"ו: ואת פגימת מדבחא. הוא סוד המלכות הנקראת מזבח, והב"ה הכניסו 'לעבדה ולשמרה' ( בראשית ב טו ) , הם סוד הקרבנות הנקראים עבודה כמו שאמרו ז"ל (אבות פ"ב מ"ב, אדר"נ פ"ד) , והענין כי ודאי שאין שם בהמות וחיות בג"ע, אך הכונה כי סוד הקרבנות…

הסולם: א"ל אנא אעלית וכו': אמר לו אני הכנסתיך לגן עדן להקריב קרבן, לעשות יחוד קב"ה ושכינתיה, ואתה פגמת את המזבח, שהיא הנוקבא, עד שאי אפשר עוד להקריב קרבן. מכאן ולהלאה, לך מכאן, לעבוד את האדמה. וגזר עליו מיתה. והקב"ה חס עליו, וכשמת…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: