ממלכת הזוהר › זוהר › בראשית › מאמר 64: וינחם ה' - ויתעצב אל לבו › פיסקה 7 (נז ע"ב)

כשמת אדם גנזו הקב"ה סמוך לגן עדן - שראה אור דק יוצא משם וחפר שם מערה

בראשית · וינחם ה' - ויתעצב אל לבו · מאמר 64 · פיסקה 7 · דף נז ע"ב

לשון הזוהר

וְחָס עֲלֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְגָנִיז לֵיהּ בְּשַׁעְתָּא דְמִית סָמִיךְ לְגִנְּתָא. מָה עָבַד אָדָם, עָבַד מְעָרְתָּא חֲדָא וְאִתְטַמַּר בָּהּ הוּא וְאִתְּתֵיהּ. מְנָא יָדַע, אֶלָּא חֲמָא חַד נְהוֹרָא דַּקִּיק עָיֵיל בְּהַהוּא אֲתַר דְּנָפִיק מִגִּנְּתָא דְעֵדֶן וְתָאַב תִּיאוּבְתֵּיהּ לְקִבְרֵיהּ, וְתַמָּן הוּא אֲתַר סָמוּךְ לִתְרַע דְּגִנְּתָא דְעֵדֶן.

תרגום

וְחָס עָלָיו הקב"ה וּגְנָזוֹ בְּשָׁעָה שֶׁמֵּת סָמוּךְ לַגָּן. מֶה עָשָׂה אָדָם? עָשָׂה מְעָרָה אַחַת וְהִסְתַּתֵּר בָּהּ הוּא וְאִשְׁתּוֹ. מֵאֵיפֹה יָדַע? אֶלָּא רָאָה אוֹר דַּק אֶחָד שֶׁנִּכְנַס בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁיּוֹצֵא מִגַּן עֵדֶן, וְהִתְאַוָּה תַאֲוָתוֹ לְקִבְרוֹ, וְשָׁם הוּא מָקוֹם סָמוּךְ לְשַׁעַר גַּן עֵדֶן.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וחס עליה קודשא בריך הוא וגניז ליה בשעתא דמית סמיך לגנתא. מה עבד אדם, עבד מערתא חדא ואתטמר בה הוא ואתתיה. מנא ידע, אלא חמא חד נהורא דקיק עייל בההוא אתר דנפיק מגנתא דעדן ותאב תיאובתיה לקבריה, ותמן הוא אתר סמוך לתרע דגנתא דעדן.

התרגום: וחס עליו הקב"ה וגנזו בשעה שמת סמוך לגן. מה עשה אדם? עשה מערה אחת והסתתר בה הוא ואשתו. מאיפה ידע? אלא ראה אור דק אחד שנכנס באותו מקום שיוצא מגן עדן, והתאוה תאותו לקברו, ושם הוא מקום סמוך לשער גן עדן.

מן המפרשים

מקדש מלך: חס עליה קב"ה וגניז ליה וכו' פירוש ע"י האור שהראה לו הקב"ה יוצא מג"ע למערת המכפלה אז עשה שם מקום קבר לו ולאשתו. ובזה ניחא שתחלה אמר בשעתא דמית סמיך לגנתא. ולבסוף אמר עבד מערתא חדא ואתטמר בה וכו':

הסולם: מה עבד וכו': מה עשה אדם. עשה מערה אחת, היינו מערת המכפלה, והתחבאו בה אדם ואשתו. מאין ידע, לבחור במקום ההוא. אלא ראה שם אור אחד דק, שיצא מגן עדן, ונכנס באותו המקום. ונתעורר חשקו להקבר שם. ושם הוא מקום סמוך לפתח גן עדן.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: