ממלכת הזוהר › זוהר › בראשית › מאמר 64: וינחם ה' - ויתעצב אל לבו › פיסקה 3 (נז ע"ב)

׳וינחם ה' כי עשה את האדם׳ - שמח כששבחוהו המלאכים, וכשחטא אדם נתעצב

בראשית · וינחם ה' - ויתעצב אל לבו · מאמר 64 · פיסקה 3 · דף נז ע"ב

לשון הזוהר

רַבִּי חִיָּיא אָמַר, ׳וַיִּנָּחֶם יהו"ה כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ׳, נָטַל תַּנְחוּמִין וְחֶדְוָה, כַּד עָבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאָדָם בְּאַרְעָא דְּאִיהוּ כְּגַוְונָא עִלָּאָה, וְכָל מַלְאֲכֵי עִלָּאֵי מְשַׁבְּחָן לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כַּד חֲמוּ לֵיהּ בִּדְיוֹקְנָא עִלָּאָה וְאָמְרוּ ‹נז:›׳וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאלהי"ם וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ׳, לְבָתַר כַּד חָטָא אָדָם אִתְעַצַּב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל דְּחָטָא דְּיָהַב פִּתְחוֹן פֶּה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת דְּאָמְרוּ קַמֵּיהּ בְּקַדְמֵיתָא כַּד בָּעָא לְמִבְרֵי לֵיהּ ׳מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ׳.

תרגום

רַבִּי חִיָּיא אָמַר, וַיִּנָּחֶם יהו"ה כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ - נָטַל תַּנְחוּמִים וְחֶדְוָה. כְּשֶׁעָשָׂה הקב"ה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ, שֶׁהוּא כְּדֻגְמָא עֶלְיוֹנָה, וְכָל הַמַּלְאָכִים הָעֶלְיוֹנִים מְשַׁבְּחִים אֶת הקב"ה כְּשֶׁרָאוּ אוֹתוֹ בַּדְּיוֹקָן עֶלְיוֹנָה, וְאָמְרוּ (תהלים ח) וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִי"ם וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ. אַחַר כָּךְ כְּשֶׁחָטָא אָדָם, הִתְעַצֵּב הקב"ה עַל שֶׁחָטָא. שֶׁנָּתַן פִּתְחוֹן פֶּה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁאָמְרוּ לְפָנָיו בַּתְּחִלָּה כְּשֶׁרָצָה לִבְרֹא אוֹתוֹ, מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: רבי חייא אמר, ׳וינחם יהו"ה כי עשה את האדם בארץ׳, נטל תנחומין וחדוה, כד עבד קודשא בריך הוא לאדם בארעא דאיהו כגוונא עלאה, וכל מלאכי עלאי משבחן ליה לקודשא בריך הוא כד חמו ליה בדיוקנא עלאה ואמרו ‹נז:›׳ותחסרהו מעט מאלהי"ם וכבוד והדר תעטרהו׳, לבתר כד חטא אדם אתעצב קודשא בריך הוא על דחטא דיהב פתחון פה למלאכי השרת דאמרו קמיה בקדמיתא כד בעא למברי ליה ׳מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו׳.

התרגום: רבי חייא אמר, וינחם יהו"ה כי עשה את האדם בארץ - נטל תנחומים וחדוה. כשעשה הקב"ה את האדם בארץ, שהוא כדגמא עליונה, וכל המלאכים העליונים משבחים את הקב"ה כשראו אותו בדיוקן עליונה, ואמרו (תהלים ח) ותחסרהו מעט מאלהי"ם וכבוד והדר תעטרהו. אחר כך כשחטא אדם, התעצב הקב"ה על שחטא. שנתן פתחון פה למלאכי השרת שאמרו לפניו בתחלה כשרצה לברא אותו, מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו.

מן המפרשים

אור יקר: [סימן ה] ראשונה ויסתאכון ליה פעמים הרכה כדפיר׳ לעיל סימן שני. רע הוא שם הקליפה בעצמה והפועל פעולה זו שהוא מוליד חצונים נקרא רע שהוא עושה רעים בקליפה בעצמה אמנם רשע פירש חייב רשע בדינו בפרט(י) הזה עם היותו צדיק וזכאי בכמה דברים…

כתם פז: וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ רבי יוסי פתח הוי מושכי העון בחבלי השוא אלין בני נשא דחטאן קמי מאריהון בכל יומא. יבאר, כי בההביל אדם את עונותיו אחד אחד באמרו עון זה קטן הוא ואין בו ממש, הנה בהרבות מהם יתקבצו העונות ההם מיום ליום…

אור החמה: וכולא בקרא פי' בשלמא לדידן ניח' כי וינחם הוא כענין ויתעצב לאיבוד הרשעים אבל לר' ייסא קשה כי וינחם הוא לטב ויתעצב לביש זה על הצלה וזה על איבוד א"כ לא היה ראוי שיהיו בפסוק א'. הרמ"ק זלה"ה:

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: