חטא בגלוי דוחה את השכינה מן העולם - כדור המבול, ומעשה ר' שמעון בשערי טבריה
בראשית · וינחם ה' - ויתעצב אל לבו · מאמר 64 · פיסקה 11 · דף נז ע"ב
לשון הזוהר
תָּא חֲזִי, כֻּלְּהוֹן דָּרִין דַּהֲווּ בְּיוֹמוֹי דְּנֹחַ כֻּלְּהוּ אַפְשִׁיטוּ חוֹבִין עַל עָלְמָא בְּאִתְגַּלְיָא לְעֵינֵיהוֹן דְּכֹלָּא. רַבִּי שִׁמְעוֹן הֲוָה אָזִיל יוֹמָא חַד בְּפִילֵי דִטְבֶרְיָה, חֲמָא בְּנֵי נָשָׁא דַּהֲוֵי מְקַטְּרִי בְּקִיטְרָא דְּקַשְׁתָּא בְּקוּלְפָא דְּקַנְסִיר, אָמַר, וּמָה חוֹבָא דָא בְּאִתְגַּלְיָא לְאַרְגָּזָא לְמָרֵיהוֹן, יָהִיב עֵינוֹי בְּהוּ וְאִתְרְמִיוּ לְגוֹ יַמָּא וּמִיתוּ. תָּא חֲזִי, כָּל חוֹבָא דְּאִתְעֲבִיד בְּאִתְגַּלְיָא דָּחֵי לָהּ לִשְׁכִינְתָּא מֵאַרְעָא וְסַלִּיקַת דִּיּוּרָהּ מֵעָלְמָא. אִלֵּין הֲווּ אָזְלִין בְּרֵישָׁא זָקִיף וְעָבְדֵי חוֹבַיְיהוּ בְּאִתְגַּלְיָא וְדָחוּ לָהּ לִשְׁכִינְתָּא מֵעָלְמָא, עַד דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דָּחָא לוֹן וְאַעֲבִיר לוֹן מִנֵּיהּ, וְעַל דָּא כְּתִיב ׳הָגוֹ רָשָׁע לִפְנֵי מֶלֶךְ׳ וְגוֹ׳, 'הָגוֹ סִגִים מִכָּסֶף' וְגוֹ':
תרגום
בֹּא וּרְאֵה, כָּל הַדּוֹרוֹת שֶׁהָיוּ בִּימֵי נֹחַ, כֻּלָּם הֵפִיצוּ חֲטָאִים עַל הָעוֹלָם בְּגָלוּי לְעֵינֵי כֹל. רַבִּי שִׁמְעוֹן הָיָה הוֹלֵךְ יוֹם אֶחָד בְּשַׁעֲרֵי טְבֶרְיָה. רָאָה בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ קוֹשְׁרִים בְּקֶשֶׁר הַקֶּשֶׁת בְּכַדֵּי חֶרֶס. אָמַר, וּמַה חֵטְא זֶה בְּגָלוּי לְהַרְגִּיז אֶת רִבּוֹנָם? נָתַן עֵינוֹ בָהֶם וְנִזְרְקוּ לְתוֹךְ הַיָּם וּמֵתוּ. בֹּא וּרְאֵה, כָּל חֵטְא שֶׁנַּעֲשֶׂה בְּגָלוּי, דּוֹחֶה אֶת הַשְּׁכִינָה מֵהָאָרֶץ וּמְסַלֶּקֶת אֶת דִּירָתָהּ מִן הָעוֹלָם. אֵלּוּ הָיוּ הוֹלְכִים בְּרֹאשׁ זָקוּף וְעוֹשִׂים חֲטָאֵיהֶם בְּגָלוּי, וְדָחוּ אֶת הַשְּׁכִינָה מֵהָעוֹלָם, עַד שהקב"ה דָּחָה אוֹתָם וְהֶעֱבִיר אוֹתָם מִמֶּנּוּ. וְעַל זֶה כָּתוּב (משלי כה) הָגוֹ רָשָׁע לִפְנֵי מֶלֶךְ וְגוֹ', הָגוֹ סִיגִים מִכָּסֶף וְגוֹ'.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תא חזי, כלהון דרין דהוו ביומוי דנח כלהו אפשיטו חובין על עלמא באתגליא לעיניהון דכלא. רבי שמעון הוה אזיל יומא חד בפילי דטבריה, חמא בני נשא דהוי מקטרי בקיטרא דקשתא בקולפא דקנסיר, אמר, ומה חובא דא באתגליא לארגזא למריהון, יהיב עינוי בהו ואתרמיו לגו ימא ומיתו. תא חזי, כל חובא דאתעביד באתגליא דחי לה לשכינתא מארעא וסליקת דיורה מעלמא. אלין הוו אזלין ברישא זקיף ועבדי חובייהו באתגליא ודחו לה לשכינתא מעלמא, עד דקודשא בריך הוא דחא לון ואעביר לון מניה, ועל דא כתיב ׳הגו רשע לפני מלך׳ וגו׳, 'הגו סגים מכסף' וגו':
התרגום: בא וראה, כל הדורות שהיו בימי נח, כלם הפיצו חטאים על העולם בגלוי לעיני כל. רבי שמעון היה הולך יום אחד בשערי טבריה. ראה בני אדם שהיו קושרים בקשר הקשת בכדי חרס. אמר, ומה חטא זה בגלוי להרגיז את רבונם? נתן עינו בהם ונזרקו לתוך הים ומתו. בא וראה, כל חטא שנעשה בגלוי, דוחה את השכינה מהארץ ומסלקת את דירתה מן העולם. אלו היו הולכים בראש זקוף ועושים חטאיהם בגלוי, ודחו את השכינה מהעולם, עד שהקב"ה דחה אותם והעביר אותם ממנו. ועל זה כתוב (משלי כה) הגו רשע לפני מלך וגו', הגו סיגים מכסף וגו'.
מן המפרשים
כתם פז: מיד תריך ליה קודשא בריך הוא מגן עדן. לפי שפגם בגן עדן העליון היא העטרת, כי שניהם מכוונים זה כנגד זה:
הסולם: תא חזי כלהון וכו': בוא וראה. כל הדורות שהיו בימי נח, כולם הפשיטו, היינו שגילו את עונותיהם בעולם, בגלוי לעיני כל. ר"ש היה מהלך יום אחד בשערי טבריה. ראה בני אדם, שהיו מקשרים חצים בקשרי הקשת ויורים לתוך כדי חרס. כלומר, שהיו…