ממלכת הזוהר › זוהר › בראשית › מאמר 65: לא ידון רוחי באדם - הפסקת שפע רוח החיים › פיסקה 1 (נח ע"א)

כשבני העולם צדיקים רוח חיים שופעת למקום יעקב ולמקום דוד - וכשחטאו נסתלקה, ׳לא ידון רוחי׳

בראשית · לא ידון רוחי באדם - הפסקת שפע רוח החיים · מאמר 65 · פיסקה 1 · דף נח ע"א

לשון הזוהר

וַיֹּאמֶר יהו"ה לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעוֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, תָּא חֲזִי, כַּד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא עָבַד לְהַאי עָלְמָא לְאִשְׁתַּמְּשָׁא ‹נח.›כְּגַוְונָא דִלְעֵילָּא, וְכַד בְּנֵי עָלְמָא אִינּוּן זַכָּאִין דְּאָזְלֵי בְּאֹרַח מֵישַׁר, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַתְעַר רוּחָא דְחַיֵּי דִּלְעֵילָּא, עַד דְּמָטוּ אִינּוּן חַיִּין לַאֲתַר דְּיַעֲקֹב שַׁרְיָא בֵּיהּ, וּמִתַּמָּן נָגְדֵי אִינּוּן חַיִּין עַד דְּאִתְמְשִׁיךְ הַהוּא רוּחָא לְהַאי עוֹלָם דְּדָוִד מַלְכָּא שַׁרְיָא בֵּיהּ, וּמִתַּמָּן נָגְדֵי בִּרְכָאן לְכֻלְּהוּ אִינּוּן תַּתָּאֵי. וְהַהוּא רוּחָא עִלָּאָה אִתְנְגִיד וְאִתְמְשִׁיךְ לְתַתָּא, וְיָכְלִין לְאִתְקַיְּימָא בְּעָלְמָא. וּבְגִינֵי כָּךְ ׳לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׳ דָּא הוּא עוֹלָם דְּדָוִד מַלְכָּא, וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב ׳לְעֹלָם׳ בְּלָא וָא"ו, דְּהָא כַּד הַהוּא רוּחָא אִתְנְגִיד לְהַהוּא עוֹלָם, מִתַּמָּן נָפְקֵי בִּרְכָאן וְחַיִּין לְכֹלָּא לְאִתְקַיְּימָא, הַשְׁתָּא דְּחָבוּ בְּנֵי נָשָׁא אִסְתַּלַּק כֹּלָּא, בְּגִין דְּלָא יִמְטֵי הַהוּא רוּחָא דְחַיֵּי לְהַאי עוֹלָם לְאִתְהֲנָאָה מִנֵּיהּ תַּתָּאֵי וּלְאִתְקַיְּימָא בֵּיהּ.

תרגום

וַיֹּאמֶר יהו"ה לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁבָּרָא הקב"ה אֶת הָעוֹלָם, עָשָׂה אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, וּכְשֶׁבְּנֵי הָעוֹלָם הֵם צַדִּיקִים שֶׁהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ יָשָׁר, הקב"ה מְעוֹרֵר רוּחַ חַיִּים שֶׁלְּמַעְלָה, עַד שֶׁמַּגִּיעִים אוֹתָם חַיִּים לַמָּקוֹם שֶׁיַּעֲקֹב שָׁרוּי בּוֹ. וּמִשָּׁם שׁוֹפְעִים אוֹתָם חַיִּים, עַד שֶׁנִּמְשֶׁכֶת אוֹתָהּ רוּחַ לָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ שָׁרוּי בּוֹ, וּמִשָּׁם שׁוֹפְעוֹת הַבְּרָכוֹת לְכָל אוֹתָם הַתַּחְתּוֹנִים. וְאוֹתָהּ רוּחַ עֶלְיוֹנָה שׁוֹפַעַת וְנִמְשֶׁכֶת לְמַטָּה, וִיכוֹלִים לְהִתְקַיֵּם בָּעוֹלָם. וּמִשּׁוּם כָּךְ לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, זֶהוּ עוֹלָם שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, וְלָכֵן כָּתוּב לְעֹלָם בְּלִי וָא"ו. שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁאוֹתָהּ רוּחַ שׁוֹפַעַת לְאוֹתוֹ עוֹלָם, מִשָּׁם יוֹצְאוֹת בְּרָכוֹת וְחַיִּים לַכֹּל לְהִתְקַיֵּם. עַכְשָׁו שֶׁחָטְאוּ בְּנֵי אָדָם, הִסְתַּלֵּק הַכֹּל, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַגִּיעַ אוֹתוֹ רוּחַ חַיִּים לְעוֹלָם זֶה לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ הַתַּחְתּוֹנִים וּלְהִתְקַיֵּם בּוֹ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ויאמר יהו"ה לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר וגו'. אמר רבי אלעזר, תא חזי, כד ברא קודשא בריך הוא עלמא עבד להאי עלמא לאשתמשא ‹נח.›כגוונא דלעילא, וכד בני עלמא אינון זכאין דאזלי בארח מישר, קודשא בריך הוא אתער רוחא דחיי דלעילא, עד דמטו אינון חיין לאתר דיעקב שריא ביה, ומתמן נגדי אינון חיין עד דאתמשיך ההוא רוחא להאי עולם דדוד מלכא שריא ביה, ומתמן נגדי ברכאן לכלהו אינון תתאי. וההוא רוחא עלאה אתנגיד ואתמשיך לתתא, ויכלין לאתקיימא בעלמא. ובגיני כך ׳לעולם חסדו׳ דא הוא עולם דדוד מלכא, ובגין כך כתיב ׳לעלם׳ בלא וא"ו, דהא כד ההוא רוחא אתנגיד לההוא עולם, מתמן נפקי ברכאן וחיין לכלא לאתקיימא, השתא דחבו בני נשא אסתלק כלא, בגין דלא ימטי ההוא רוחא דחיי להאי עולם לאתהנאה מניה תתאי ולאתקיימא ביה.

התרגום: ויאמר יהו"ה לא ידון רוחי באדם לעלם בשגם הוא בשר וגו'. אמר רבי אלעזר, בא ראה, כשברא הקב"ה את העולם, עשה את העולם הזה להשתמש כמו שלמעלה, וכשבני העולם הם צדיקים שהולכים בדרך ישר, הקב"ה מעורר רוח חיים שלמעלה, עד שמגיעים אותם חיים למקום שיעקב שרוי בו. ומשם שופעים אותם חיים, עד שנמשכת אותה רוח לעולם הזה שדוד המלך שרוי בו, ומשם שופעות הברכות לכל אותם התחתונים. ואותה רוח עליונה שופעת ונמשכת למטה, ויכולים להתקים בעולם. ומשום כך לעולם חסדו, זהו עולם של דוד המלך, ולכן כתוב לעלם בלי וא"ו. שהרי כשאותה רוח שופעת לאותו עולם, משם יוצאות ברכות וחיים לכל להתקים. עכשו שחטאו בני אדם, הסתלק הכל, בשביל שלא יגיע אותו רוח חיים לעולם זה להנות ממנו התחתונים ולהתקים בו.

מן המפרשים

אור יקר: [סימן ו] גס היא מתעוררת בדין וכדין אוסיף מהבינה דין על דין המלכות והגבורה, ודע דיגא על דינא ואתקיף לההוא אתר וכו/ וכולא בקרא פירוש בשלמא לדידן ניחא כי וינחם הוא כענין ויתעצב לאיבוד הרשעים אבל לר׳ ייסא קשה כי וינחם הוא לטב…

אור החמה: בנין דלא יתרחק וגו' טעם למלת לא ידון וגו' והיינו פי' בשגם הוא בשר והכוונה שבעולם הזה הוא ג"כ הקליפה יונקת משם כדמפרש ואזיל:

מקדש מלך: רוחא דחוי דלעילא פירוש בינה לאתר דיעקב שרייא פירוש זעיר ששם אחוז יעקב אבינו. להאי עולם דדוד מלכא שרייא ביה : פי' מלכות ששם אחוז דוד: לעולם חסדו פירוש מלכות יש שם חסדים. לעלם בלא ו' פירוש לרמוז אל הנוקבא:

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: