ממלכת הזוהר › זוהר › בראשית › מאמר 57: נגעי בני אדם › פיסקה 9 (נה ע"א)

לילית נעמה ואגרת בת מחלת קיימות - עד שיעביר הקב"ה את רוח הטומאה מן הארץ

בראשית · נגעי בני אדם · מאמר 57 · פיסקה 9 · דף נה ע"א

לשון הזוהר

אָמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא, וְהָא אִינּוּן מֵתִין כִּבְנֵי נָשָׁא, מַאי טַעְמָא אִיהִי קַיְימַת עַד הַשְׁתָּא. אָמַר לֵיהּ, הָכִי הוּא, אֲבָל לִילִית וְנַעֲמָה וְאָגְרַת בַּת מָחֲלַת דְּנַפְקָא מִסִּטְרָא דִלְהוֹן כֻּלְּהוּ קַיָּימוֹת עַד דִּיבַעֵר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רוּחַ מְסָאֲבָא מֵעָלְמָא, דִּכְתִיב ׳וְאֶת רוּחַ הַטּוּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ׳.

תרגום

אָמַר לוֹ רַבִּי אַבָּא, וַהֲרֵי הֵם מֵתִים כִּבְנֵי אָדָם, מָה הַטַּעַם הִיא עוֹמֶדֶת עַד עַכְשָׁו? אָמַר לוֹ, כָּךְ זֶה! אֲבָל לִילִית וְנַעֲמָה וְאַגְרַת בַּת מָחֲלַת שֶׁיָּצְאָה מֵהַצַּד שֶׁלָּהֶם, כֻּלָּן קַיָּמוֹת, עַד שֶׁיְּבַעֵר הקב"ה רוּחַ הַטֻּמְאָה מִן הָעוֹלָם, שֶׁכָּתוּב (זכריה יג) וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר ליה רבי אבא, והא אינון מתין כבני נשא, מאי טעמא איהי קיימת עד השתא. אמר ליה, הכי הוא, אבל לילית ונעמה ואגרת בת מחלת דנפקא מסטרא דלהון כלהו קיימות עד דיבער קודשא בריך הוא רוח מסאבא מעלמא, דכתיב ׳ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ׳.

התרגום: אמר לו רבי אבא, והרי הם מתים כבני אדם, מה הטעם היא עומדת עד עכשו? אמר לו, כך זה! אבל לילית ונעמה ואגרת בת מחלת שיצאה מהצד שלהם, כלן קימות, עד שיבער הקב"ה רוח הטמאה מן העולם, שכתוב (זכריה יג) ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ.

מן המפרשים

כתם פז: ודא הוא רזא דמלה אבל בהאי מה כתיב ויולד. וכבר ידעת כי ההזרעה באדם נקראת הולדה, כשם שההמלטה נקראת באשה לידה:

הסולם: אמר ליה ר' אבא וכו': א"ל ר"א, והרי אלו השדים מתים כבני אדם ולמה אמרת שנעמה עודנה חיה עתה. אמר לו כן הוא. שהשדים מתים כבני אדם. אבל לילית ונעמה, ואגרת בת מחלת הבאה מצדם, כולן חיות, עד שיבער הקב"ה את רוח הטומאה מן הארץ. שכתוב…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר