מאה ושלשים שנה הוליד אדם רוחות ושדים מכח הזוהמה - וכשהוסרה ממנו הוליד בדמותו כצלמו
בראשית · נגעי בני אדם · מאמר 57 · פיסקה 4 · דף נה ע"א
לשון הזוהר
רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, מְאָה וּתְלָתִין שְׁנִין אִתְפָּרַשׁ אָדָם מֵאִתְּתֵיהּ, וְכָל אִינּוּן מְאָה וּתְלָתִין שְׁנִין הֲוָה אוֹלִיד רוּחִין וְשֵׁדִין בְּעָלְמָא בְּגִין הַהוּא חֵילָא דְזוּהֲמָא דַּהֲוָה שָׁאִיב בֵּיהּ, כֵּיוָן דַּחֲסִיל מִנֵּיהּ הַהוּא זוּהֲמָא, תָּב וְקַנִּי לְאִנְתְּתֵיהּ וְאוֹלִיד בַּר, כְּדֵין כְּתִיב ׳וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ׳.
תרגום
רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, מֵאָה וּשְׁלוֹשִׁים שָׁנִים נִפְרַד אָדָם מֵאִשְׁתּוֹ, וְכָל אוֹתָם מֵאָה וּשְׁלוֹשִׁים הַשָּׁנִים הָיָה מוֹלִיד רוּחוֹת וְשֵׁדִים בָּעוֹלָם בִּגְלַל אוֹתוֹ כֹּחַ הַזֻּהֲמָה שֶׁהָיָה שָׁאוּב בּוֹ. כֵּיוָן שֶׁהוּסְרָה מִמֶּנּוּ אוֹתָהּ הַזֻּהֲמָה, שָׁב וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהוֹלִיד בֵּן. אָז כָּתוּב וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: רבי שמעון אמר, מאה ותלתין שנין אתפרש אדם מאתתיה, וכל אינון מאה ותלתין שנין הוה אוליד רוחין ושדין בעלמא בגין ההוא חילא דזוהמא דהוה שאיב ביה, כיון דחסיל מניה ההוא זוהמא, תב וקני לאנתתיה ואוליד בר, כדין כתיב ׳ויולד בדמותו כצלמו׳.
התרגום: רבי שמעון אמר, מאה ושלושים שנים נפרד אדם מאשתו, וכל אותם מאה ושלושים השנים היה מוליד רוחות ושדים בעולם בגלל אותו כח הזהמה שהיה שאוב בו. כיון שהוסרה ממנו אותה הזהמה, שב וקנא את אשתו והוליד בן. אז כתוב ויולד בדמותו כצלמו.
מן המפרשים
הסולם: רבי שמעון אמר וכו': רש"א, מאה ושלשים שנה נפרד אדם מאשתו, וכל אלו מאה ושלשים שנה היה מוליד רוחות ושדים בעולם, משום אותו כח הזוהמא שהיה הולך ונשאב הימנו, כיון שנכלה כל הזוהמא ממנו, חזר וקנא את אשתו והוליד בן. אז כתוב ויולד…