׳מקץ ימים׳ קץ כל בשר ולא ׳מקץ הימין׳ - ׳מפרי האדמה׳ כפרי עץ הדעת
בראשית · קין והבל · מאמר 55 · פיסקה 6 · דף נד ע"ב
לשון הזוהר
וּלְבָתַר אַיְיתִיאוּ קָרְבָּנָא, דָּא אַקְרִיב מִסִּטְרָא דִילֵיהּ וְדָא אַקְרִיב מִסִּטְרָא דִילֵיהּ, הָדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה׳ וְגוֹ'. רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, ׳וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים׳, מַאי ׳מִקֵּץ יָמִים׳, דָּא הוּא ׳קֵץ כָּל בָּשָׂר׳, וּמַאן אִיהוּ, דָּא מַלְאַךְ הַמָּוֶת. וְקַיִן מֵהַהוּא קֵץ יָמִים אַיְיתִי קָרְבָּנָא, דַּיְיקָא דְּקָאָמַר ׳מִקֵּץ יָמִים׳ וְלָא אָמַר מִקֵּץ יָמִין, וּבְגִין כָּךְ כָּתוּב בְּדָנִיֵּאל ׳וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמוֹד לְגוֹרָלְךָ׳. אָמַר לֵיהּ לְקֵץ הַיָּמִים אוֹ ׳לְקֵץ הַיָּמִין׳, אָמַר לֵיהּ ׳לְקֵץ הַיָּמִין׳, ‹נד:›וְקַיִן מִקֵּץ הַיָּמִים אַיְיתִי. וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר ׳וּמִפְּרִי הָעֵץ׳. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, ׳מִפְּרִי הָאֲדָמָה׳ כְּמָה דְאַתְּ אָמַר ׳אוֹי לְרָשָׁע רָע כִּי גְמוּל יָדָיו׳ וְגוֹ'. (׳כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ׳, 'פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ׳ דָּא מַלְאַךְ הַמָּוֶת, 'יֹאכֵלוּ׳) ׳גְמוּל יָדָיו׳ דָּא מַלְאַךְ הַמָּוֶת, ׳יֵעָשֶׂה לּוֹ׳, דְּאִתְמְשַׁךְ עֲלַיְיהוּ וְיִתְדַּבַּק בְּהוּ לְקַטְלָא לוֹן וּלְסָאֲבָא לוֹן, וְעַל דָּא קַיִן אַקְרִיב מִסִּטְרָא דִילֵיהּ.
תרגום
וְאַחַר כָּךְ הֵבִיאוּ קָרְבָּן. זֶה הִקְרִיב מִצַּד שֶׁלּוֹ, וְזֶה הִקְרִיב מִצַּד שֶׁלּוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה וְגוֹ'. רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים, מַה זֶּה מִקֵּץ יָמִים? זֶהוּ קֵץ כָּל בָּשָׂר. וּמִיהוּ זֶה? מַלְאַךְ הַמָּוֶת. וְקַיִן מֵאוֹתוֹ קֵץ יָמִים הֵבִיא קָרְבָּן. מְדוּיָּק שֶׁאָמַר מִקֵּץ יָמִים וְלֹא אָמַר מִקֵּץ יָמִין. וְלָכֵן כָּתוּב בְּדָנִיֵּאל (דניאל יב) וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךְ. אָמַר לוֹ, לְקֵץ הַיָּמִים אוֹ לְקֵץ הַיָּמִין? אָמַר לוֹ, לְקֵץ הַיָּמִין. וְקַיִן מִקֵּץ הַיָּמִים הֵבִיא. וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וּמִפְּרִי הָעֵץ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מִפְּרִי הָאֲדָמָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ג) אוֹי לְרָשָׁע רָע כִּי גְמוּל יָדָיו וְגוֹ'. גְּמוּל יָדָיו זֶה מַלְאַךְ הַמָּוֶת, יֵעָשֶׂה לּוֹ שֶׁנִּמְשָׁךְ עֲלֵיהֶם וְיִדְבַּק בָּהֶם לַהֲרֹג אוֹתָם וּלְטַמֵּא אוֹתָם. וְעַל זֶה קַיִן הִקְרִיב מִצִּדּוֹ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ולבתר אייתיאו קרבנא, דא אקריב מסטרא דיליה ודא אקריב מסטרא דיליה, הדא הוא דכתיב ׳ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה׳ וגו'. רבי שמעון אמר, ׳ויהי מקץ ימים׳, מאי ׳מקץ ימים׳, דא הוא ׳קץ כל בשר׳, ומאן איהו, דא מלאך המות. וקין מההוא קץ ימים אייתי קרבנא, דייקא דקאמר ׳מקץ ימים׳ ולא אמר מקץ ימין, ובגין כך כתוב בדניאל ׳ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך׳. אמר ליה לקץ הימים או ׳לקץ הימין׳, אמר ליה ׳לקץ הימין׳, ‹נד:›וקין מקץ הימים אייתי. ויבא קין מפרי האדמה, כמה דאת אמר ׳ומפרי העץ׳. אמר רבי אלעזר, ׳מפרי האדמה׳ כמה דאת אמר ׳אוי לרשע רע כי גמול ידיו׳ וגו'. (׳כי פרי מעלליהם יאכלו׳, 'פרי מעלליהם יאכלו׳ דא מלאך המות, 'יאכלו׳) ׳גמול ידיו׳ דא מלאך המות, ׳יעשה לו׳, דאתמשך עלייהו ויתדבק בהו לקטלא לון ולסאבא לון, ועל דא קין אקריב מסטרא דיליה.
התרגום: ואחר כך הביאו קרבן. זה הקריב מצד שלו, וזה הקריב מצד שלו. זהו שכתוב ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה וגו'. רבי שמעון אמר, ויהי מקץ ימים, מה זה מקץ ימים? זהו קץ כל בשר. ומיהו זה? מלאך המות. וקין מאותו קץ ימים הביא קרבן. מדויק שאמר מקץ ימים ולא אמר מקץ ימין. ולכן כתוב בדניאל (דניאל יב) ואתה לך לקץ ותנוח ותעמד לגרלך. אמר לו, לקץ הימים או לקץ הימין? אמר לו, לקץ הימין. וקין מקץ הימים הביא. ויבא קין מפרי האדמה, כמו שנאמר ומפרי העץ. אמר רבי אלעזר, מפרי האדמה, כמו שנאמר (ישעיה ג) אוי לרשע רע כי גמול ידיו וגו'. גמול ידיו זה מלאך המות, יעשה לו שנמשך עליהם וידבק בהם להרג אותם ולטמא אותם. ועל זה קין הקריב מצדו.
מן המפרשים
כתם פז: לבתר איתיאו קרבנא דא אקריב מסטרא דיליה וכו'. רבותינו ז"ל קבלו (פדר"א כ"א, קדושים פז.) , שהיה קרבנו זרע פשתן. ושמו סימן לדבר סופי אותיות של קרב"ן, לזכרון שהיה פשתן. ובפרקי רבי אליעזר (שם) הביאו, אמר רבי יהושע בן קרחה אמר הקב"ה…
מהרח"ו: קץ הימים. סוף דשמאלא: דף נ"ד. ארקא איהי מדורא חדא דתחות האי ארעא דידן: דף נ"ד ע"ב.
אור החמה: א"ל לקץ וגו' פי' כשאמר הב"ה לדניאל לך לקץ שאל ואמר לקץ ימים או לקץ ימין. וענהו השם לקץ ימין היא המ' שהיא סוף לימינו של הקב"ה שהיא סוף האצילות. וקץ הימים היינו קצרות ימים. מהרמ"ק זלה"ה: