ממלכת הזוהר › זוהר › בראשית › מאמר 55: קין והבל › פיסקה 2 (נד ע"א)

ההולך בדרך אמת ממשיך רוח קדושה, ובנו קדוש - וההולך לשמאל ממשיך רוח טומאה, ובנו ממנה

בראשית · קין והבל · מאמר 55 · פיסקה 2 · דף נד ע"א

לשון הזוהר

תָּא חֲזִי, כַּד בַּר נָשׁ אָזִיל בְּאֹרַח קְשׁוֹט, הוּא אָזִיל לְיַמִּינָא וְאַמְשִׁיךְ עֲלֵיהּ רוּחָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה מֵעֵילָּא, וְהַאי רוּחַ סָלִיק בִּרְעוּתָא קַדִּישָׁא לְאִתְאַחֲדָא לְעֵילָּא וּלְאִתְדַּבְּקָא בִּקְדוּשָּׁה עִלָּאָה דְּלָא אִתְעֲדִי מִנֵּיהּ. וְכַד בַּר נָשׁ אָזִיל בְּאוֹרַח בִּישׁ וְסָטֵי אוֹרְחוֹי, הוּא אַמְשִׁיךְ עֲלֵיהּ רוּחַ מְסָאֲבָא דְּלִסְטַר שְׂמָאלָא וְסָאִיב לֵיהּ וְאִסְתָּאַב בֵּיהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר ׳וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם׳, אָתָא לְאִסְתָּאֲבָא מְסָאֲבִין לֵיהּ. וְתָא חֲזִי, בְּשַׁעְתָּא דְּבַר נָשׁ אָזִיל בְּאֹרַח קְשׁוֹט וְאַמְשִׁיךְ עֲלֵיהּ רוּחָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה וְאִתְדַּבֵּיק בֵּיהּ, בְּרָא דְּיוֹלִיד וְיִפּוֹק מִנֵּיהּ לְעָלְמָא הוּא מָשִׁיךְ עֲלֵיהּ קְדוּשָּׁה עִלָּאָה וִיהֵא קַדִּישׁ בִּקְדוּשָּׁה דְמָארֵיהּ, כְּמָה דִכְתִיב ׳וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים׳ וְגוֹ'. וְכַד אִיהוּ אָזִיל בִּסְטַר שְׂמָאלָא וְאַמְשִׁיךְ עֲלֵיהּ רוּחַ מְסָאֲבָא וְאִתְדַּבַּק בֵּיהּ, בְּרָא דְּיִפּוֹק מִנֵּיהּ לְעָלְמָא הוּא אַמְשִׁיךְ עֲלֵיהּ רוּחַ מְסָאֲבוּ וְיִסְתָּאַב בִּמְסָאֲבוּ דְּהַהוּא סִטְרָא. וְעַל דָּא כְּתִיב ׳מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעוֹלָה הִיא לְמָעְלָה׳, כַּד אִיהוּ בְּאִתְדַּבְּקוּת יַמִּינָא סַלְקָא הִיא לְעֵילָּא, וְכַד אִיהוּ בְּאִתְדַּבְּקוּת שְׂמָאלָא, הַהוּא סְטַר שְׂמָאלָא דְּאִיהוּ רוּחַ מְסָאֲבוּ נָחִית מֵעֵילָּא לְתַתָּא וְשַׁוִּי דִּיּוּרֵיהּ בְּבַר נָשׁ וְלָא אַעְדִּי מִנֵּיהּ, וּבְרָא דְּאוֹלִיד בְּהַהוּא מְסָאֲבוּ אִיהוּ הָוֵי בְּרֵיהּ מֵהַהוּא רוּחַ.

תרגום

בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁבֶּן אָדָם הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ אֱמֶת, הוּא הוֹלֵךְ לְיָמִין וּמַמְשִׁיךְ עָלָיו רוּחַ קְדוֹשָׁה עֶלְיוֹנָה מִלְמַעְלָה, וְאוֹתָהּ רוּחַ עוֹלָה בְרָצוֹן קָדוֹשׁ לְהֵאָחֵז לְמַעְלָה וּלְהִדָּבֵק בִּקְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה שֶׁלֹּא תָּסוּר מִמֶּנּוּ. וּכְאשר אָדָם הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ רָעָה וְסוֹטֶה בִּדְרָכָיו, הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו רוּחַ טֻמְאָה שֶׁלְּצַד שְׂמֹאל, וּמְטַמֵּא אוֹתוֹ וְנִטְמָא בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא) וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם. בָּא לְהִטָּמֵא - מְטַמְּאִים אוֹתוֹ. וּבֹא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ אֱמֶת וּמַמְשִׁיךְ עָלָיו רוּחַ קְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה וְנִדְבָּק בָּהּ, הַבֵּן שֶׁיּוֹלִיד וְיֵצֵא מִמֶּנּוּ לָעוֹלָם הוּא מַמְשִׁיךְ עָלָיו קְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה וְיִהְיֶה קָדוֹשׁ בִּקְדֻשַּׁת רִבּוֹנוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם כ) וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדשִׁים וְגוֹ'. וּכְאשר הוּא הוֹלֵךְ בְּצַד שְׂמֹאל וּמַמְשִׁיךְ עָלָיו רוּחַ טֻמְאָה וְנִדְבָּק בָּהּ, הַבֵּן שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנּוּ לָעוֹלָם הוּא מַמְשִׁיךְ עָלָיו רוּחַ טֻמְאָה וְיִטְמָא בְּטֻמְאַת אוֹתוֹ הַצַּד. וְעַל זֶה כָּתוּב מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה. וּכְשֶׁהוּא בִּדְבֵקוּת הַיָּמִין, עוֹלָה הִיא לְמַעְלָה. וּכְשֶׁהוּא בִּדְבֵקוּת הַשְּׂמֹאל, אוֹתוֹ צַד שְׂמֹאל שֶׁהוּא רוּחַ טֻמְאָה יוֹרֵד מִלְמַעְלָה לְמַטָּה, וְשָׂם דִּירָתוֹ בְּבֶן הָאָדָם וְלֹא זָז מִמֶּנּוּ. וְהַבֵּן שֶׁהוֹלִיד בְּאוֹתָהּ טֻמְאָה הוּא נִהְיָה בְּנוֹ מֵאוֹתוֹ רוּחַ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי, כד בר נש אזיל בארח קשוט, הוא אזיל לימינא ואמשיך עליה רוחא קדישא עלאה מעילא, והאי רוח סליק ברעותא קדישא לאתאחדא לעילא ולאתדבקא בקדושה עלאה דלא אתעדי מניה. וכד בר נש אזיל באורח ביש וסטי אורחוי, הוא אמשיך עליה רוח מסאבא דלסטר שמאלא וסאיב ליה ואסתאב ביה, כמה דאת אמר ׳ולא תטמאו בהם ונטמתם בם׳, אתא לאסתאבא מסאבין ליה. ותא חזי, בשעתא דבר נש אזיל בארח קשוט ואמשיך עליה רוחא קדישא עלאה ואתדביק ביה, ברא דיוליד ויפוק מניה לעלמא הוא משיך עליה קדושה עלאה ויהא קדיש בקדושה דמאריה, כמה דכתיב ׳והתקדשתם והייתם קדושים׳ וגו'. וכד איהו אזיל בסטר שמאלא ואמשיך עליה רוח מסאבא ואתדבק ביה, ברא דיפוק מניה לעלמא הוא אמשיך עליה רוח מסאבו ויסתאב במסאבו דההוא סטרא. ועל דא כתיב ׳מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה׳, כד איהו באתדבקות ימינא סלקא היא לעילא, וכד איהו באתדבקות שמאלא, ההוא סטר שמאלא דאיהו רוח מסאבו נחית מעילא לתתא ושוי דיוריה בבר נש ולא אעדי מניה, וברא דאוליד בההוא מסאבו איהו הוי בריה מההוא רוח.

התרגום: בא ראה, כשבן אדם הולך בדרך אמת, הוא הולך לימין וממשיך עליו רוח קדושה עליונה מלמעלה, ואותה רוח עולה ברצון קדוש להאחז למעלה ולהדבק בקדשה עליונה שלא תסור ממנו. וכאשר אדם הולך בדרך רעה וסוטה בדרכיו, הוא מושך עליו רוח טמאה שלצד שמאל, ומטמא אותו ונטמא בו, כמו שנאמר (ויקרא יא) ולא תטמאו בהם ונטמתם בם. בא להטמא - מטמאים אותו. ובא וראה, בשעה שאדם הולך בדרך אמת וממשיך עליו רוח קדשה עליונה ונדבק בה, הבן שיוליד ויצא ממנו לעולם הוא ממשיך עליו קדשה עליונה ויהיה קדוש בקדשת רבונו, כמו שכתוב (שם כ) והתקדשתם והייתם קדשים וגו'. וכאשר הוא הולך בצד שמאל וממשיך עליו רוח טמאה ונדבק בה, הבן שיצא ממנו לעולם הוא ממשיך עליו רוח טמאה ויטמא בטמאת אותו הצד. ועל זה כתוב מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה. וכשהוא בדבקות הימין, עולה היא למעלה. וכשהוא בדבקות השמאל, אותו צד שמאל שהוא רוח טמאה יורד מלמעלה למטה, ושם דירתו בבן האדם ולא זז ממנו. והבן שהוליד באותה טמאה הוא נהיה בנו מאותו רוח.

מן המפרשים

אור יקר: ועל דא כתיב בשלמה (שמואל ב, r( נשי עלמא ואתחבר באנתתיה ואוליד בר וקרא שמיה יהודה אמר רזא דרוחא דאתאביד דאתלבש בגופא אחרא בעלמא.

הסולם: ת"ח, כד בר נש אזיל בארח קשוט, הוא אזיל לימינא, ואמשיך עליה רוחא קדישא עלאה מעילא: בוא וראה, כאשר האדם הולך בדרך האמת, הוא הולך לימין, וממשיך על עצמו רוח קודש העליון מלמעלה. והאי רוח סליק ברעותא קדישא לאתאחדא לעילא ולאתדבקא…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר