׳את האדם׳ - זכר ונוקבא כאחד, ולא נפרדו להיות פנים בפנים
בראשית · וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים · מאמר 50 · פיסקה 4 · דף מט ע"א
לשון הזוהר
אֶת הָאָדָם, הָא אוֹקִימְנָא. אֲבָל דְּכַר וְנוּקְבָא כַּחֲדָא וְלָא הֲווּ מִתְפָּרְשָׁן לְמֶהֱוֵי אַפִּין בְּאַפִּין.
תרגום
אֶת הָאָדָם, הֲרֵי הֶעֱמַדְנוּ, אֲבָל זָכָר וְנוּקְבָּא כְּאֶחָד, וְלֹא הָיוּ נִפְרָדִים לִהְיוֹת פָּנִים בְּפָנִים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: את האדם, הא אוקימנא. אבל דכר ונוקבא כחדא ולא הוו מתפרשן למהוי אפין באפין.
התרגום: את האדם, הרי העמדנו, אבל זכר ונוקבא כאחד, ולא היו נפרדים להיות פנים בפנים.
מן המפרשים
אור יקר: אמאי אלא יצר טוב לגרמיה וכו׳ פירוש עד השתא סלקא דעתין.
הסולם: את האדם, הא אוקימנא, אבל דכר ונוקבא כחדא, ולא הוו מתפרשן למהוי אפין באפין. את האדם, הרי פרשנוה, אבל את האדם כולל דכר ונוקבא יחד, דהיינו דו פרצופין, ולא היו נפרדים זה מזה להיות פנים בפנים. מה כתיב, עפר מן האדמה, השתא קיימא…