ממלכת הזוהר › זוהר › בראשית › מאמר 48: ויכולו › פיסקה 16 (מח ע"א)

׳הפורס סוכת שלום על ירושלים׳ מדור הסוכה - פורסת כנפיה כאם על בנים ונותנת נשמות חדשות

בראשית · ויכולו · מאמר 48 · פיסקה 16 · דף מח ע"א

לשון הזוהר

אַמַּאי עַל יְרוּשָׁלִָם, אֶלָּא דָּא הִיא מְדוֹרָא דְּהַהִיא סֻכָּה, וּבְעִינָא לְזַמְּנָא לְהַהִיא סֻכָּה דְּאִתְפַּרְסַת עֲלָנָא וּלְמִשְׁרָא עִמָּנָא וּלְמֶהֱוֵי מְגִינָּא עֲלָנָא כְּאִמָּא דְּשַׁרְיָיא עַל בְּנִין, וּבְגִין דָּא לָא דָּחֲלִין מִכָּל סִטְרִין, וְעַל דָּא הַפּוֹרֵס סוּכַּת שָׁלוֹם עָלֵינוּ. תָּא חֲזִי, בְּשַׁעְתָּא דְּיִשְׂרָאֵל מְבָרְכִין וּמְזַמְּנִין לְהַאי סֻכַּת שָׁלוֹם אוּשְׁפִּיזָא קַדִּישָׁא, וְאָמְרֵי הַפּוֹרֵס סֻכַּת שָׁלוֹם, כְּדֵין קְדוּשְּׁתָא עִלָּאָה נַחֲתָא וּפְרִיסַת גַּדְפָהָא עֲלַיְיהוּ דְיִשְׂרָאֵל, וּמְכַסְּיָא לוֹן כְּאִמָּא עַל בְּנִין, וְכָל זִינִין בִּישִׁין אִתְכְּנִישׁוּ מֵעָלְמָא, וְיָתְבִי יִשְׂרָאֵל תְּחוֹת קְדוּשְּׁתָא דְמָארֵיהוֹן, וּכְדֵין דָּא סֻכַּת שָׁלוֹם יָהִיב נִשְׁמָתִין חַדְתִּין לִבְנָהָא, מַאי טַעְמָא, בְּגִין דְּבֵיהּ נִשְׁמָתִין שַׁרְיָין וּמִנֵּיהּ נָפְקִין, וְכֵיוָן דְּשַׁרְיָא וּפְרִיסַת גַּדְפָהָא עַל בְּנָהָא, אֲרִיקַת נִשְׁמָתִין חַדְתִּין לְכָל חַד וְחַד.

תרגום

לָמָּה עַל יְרוּשָׁלַיִם, אֶלָּא זֶהוּ מָדוֹר שֶׁל אוֹתָהּ סֻכָּה, וְצָרִיךְ לְזַמֵּן אֶת אוֹתָהּ סֻכָּה שֶׁנִּפְרֶסֶת עָלֵינוּ לִשְׁרוֹת עִמָּנוּ ולִהְיוֹת מְגִנָּה עָלֵינוּ כְּאֵם הַשּׁוֹרָה עַל בָּנִים, וְלָכֵן לֹא פוֹחֲדִים מִכָּל הָרוּחוֹת, וְלָכֵן הַפּוֹרֵס סֻכַּת שָׁלוֹם עָלֵינוּ. בֹּא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְבָרְכִים וּמַזְמִינִים לְסֻכַּת שָׁלוֹם זוֹ, הָאוֹרַחַת הַקְּדוֹשָׁה, וְאוֹמְרִים הַפּוֹרֵס סֻכַּת שָׁלוֹם, אָז קְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה יוֹרֶדֶת וּפוֹרֶסֶת כְּנָפֶיהָ עַל יִשְׂרָאֵל, וּמְכַסָּה אוֹתָם כְּאֵם עַל בָּנִים. וְכָל מִינִים רָעִים מִתְכַּנְּסִים מֵהָעוֹלָם, וְיִשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִים תַּחַת קְדֻשַּׁת רִבּוֹנָם, וְאָז סֻכַּת הַשָּׁלוֹם הַזּוֹ נוֹתֶנֶת נְשָׁמוֹת חֲדָשׁוֹת לְבָנֶיהָ, מָה הַטַּעַם, מִשּׁוּם שֶׁבָּהּ הַנְּשָׁמוֹת שְׁרוּיוֹת וּמִמֶּנָּה יוֹצְאוֹת, וְכֵיוָן שֶׁשּׁוֹרָה וּפוֹרֶסֶת כְּנָפֶיהָ עַל בָּנֶיהָ מְרִיקָה נְשָׁמוֹת חֲדָשׁוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמאי על ירושלם, אלא דא היא מדורא דההיא סכה, ובעינא לזמנא לההיא סכה דאתפרסת עלנא ולמשרא עמנא ולמהוי מגינא עלנא כאמא דשרייא על בנין, ובגין דא לא דחלין מכל סטרין, ועל דא הפורס סוכת שלום עלינו. תא חזי, בשעתא דישראל מברכין ומזמנין להאי סכת שלום אושפיזא קדישא, ואמרי הפורס סכת שלום, כדין קדושתא עלאה נחתא ופריסת גדפהא עלייהו דישראל, ומכסיא לון כאמא על בנין, וכל זינין בישין אתכנישו מעלמא, ויתבי ישראל תחות קדושתא דמאריהון, וכדין דא סכת שלום יהיב נשמתין חדתין לבנהא, מאי טעמא, בגין דביה נשמתין שריין ומניה נפקין, וכיון דשריא ופריסת גדפהא על בנהא, אריקת נשמתין חדתין לכל חד וחד.

התרגום: למה על ירושלים, אלא זהו מדור של אותה סכה, וצריך לזמן את אותה סכה שנפרסת עלינו לשרות עמנו ולהיות מגנה עלינו כאם השורה על בנים, ולכן לא פוחדים מכל הרוחות, ולכן הפורס סכת שלום עלינו. בא וראה, בשעה שישראל מברכים ומזמינים לסכת שלום זו, האורחת הקדושה, ואומרים הפורס סכת שלום, אז קדשה עליונה יורדת ופורסת כנפיה על ישראל, ומכסה אותם כאם על בנים. וכל מינים רעים מתכנסים מהעולם, וישראל יושבים תחת קדשת רבונם, ואז סכת השלום הזו נותנת נשמות חדשות לבניה, מה הטעם, משום שבה הנשמות שרויות וממנה יוצאות, וכיון ששורה ופורסת כנפיה על בניה מריקה נשמות חדשות לכל אחד ואחד.

מן המפרשים

כתם פז: אמאי על ירושלים. כלומר, בשלמא על ישראל צריכים פרישת הסוכה, אבל על ירושלים שהוא הבנין מעצים ואבנים, אמאי:

מהרח"ו: יהיבת נשמתין חדתין לבנהא. נראה מכאן שגם עתה יש נשמות חדשות, ר"ל שאינם מגולגלות, אבל אפשר יהיו מאותו אוצר הנקרא גוף (ראה יבמות סב. , זוהר לעיל כח: ), ולא יחלקו אלו המאמרים: דף מ"ח סוף ע"א. שמיטה ויובל מלכות בינה, ודוגמא דדא…

שער מאמרי רשב"י: שם בדמ"ח ע"א שורה כ"ח וז"ל תא חזי בשעתא דישראל מברכין ומזמנין להאי סכת שלום אושפיזא קדישא ואמרי הפור' סוכת שלום כו'. אריקת נשמתין חדתין כו'. אלו הנשמתין חדתין הם בחינת תוספת חלק נשמה ממש הבאה מן הבינה וזמ"ש ומכסיא לון כאימא על…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר