ממלכת הזוהר › זוהר › בראשית › מאמר 48: ויכולו › פיסקה 13 (מח ע"א)

רוחות שנשארו בלא גוף כשקדש היום - פגומים שאין השם הקדוש שורה בהם

בראשית · ויכולו · מאמר 48 · פיסקה 13 · דף מח ע"א

לשון הזוהר

תָּא חֲזִי, בְּשַׁעְתָּא דְּאִתְבְּרִיאָן אִתְקַדַּשׁ יוֹמָא וְאִשְׁתְּאָרוּ רוּחָא בְּלָא גוּפָא, וְאִלֵּין אִינּוּן בִּרְיָין דְּלָא ‹מח.›אִשְׁתַּכְלָלוּ וּמִסְּטַר שְׂמָאלָא אִינּוּן זוּהֲמָא דְּדַהֲבָא, וְעַל דָּא בְּגִין דְּלָא אִשְׁתַּכְלָלוּ וְאִינּוּן פְּגִימִין, שְׁמָא קַדִּישָׁא לָא שַׁרְיָא בְּהוּ וְלָא אִתְדַּבְּקוּ בֵּיהּ, וּדְחִילוּ דִלְהוֹן מִשְּׁמָא קַדִּישָׁא אִיהוּ, וְזָעִין וְדָחֲלִין מִנֵּיהּ, וּשְׁמָא קַדִּישָׁא לָא שַׁרְיָא בַּאֲתַר פָּגִים. וְתָא חֲזִי, הַאי בַּר נָשׁ דְּאִתְפְּגִים דְּלָא שָׁבַק בַּר בְּהַאי עָלְמָא, כַּד נָפַק מִנֵּיהּ לָא אִתְדַּבַּק בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא וְלָא עָאלִין לֵיהּ בְּפַרְגּוֹדָא, בְּגִין דְּאִיהוּ פָּגִים וְלָא אִשְׁתְּלִים, וְאִילָנָא דְּאִתְעַקַּר בַּעֲיָא נְטִיעָה זִמְנָא אַחֲרָא, בְּגִין דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא אִשְׁתְּלִים בְּכָל סִטְרִין, וּפְגִימוּ לָא אִתְדַּבַּק בֵּיהּ לְעָלְמִין. וְתָא חֲזִי, הַנֵּי בִּרְיָין פְּגִימִין אִינּוּן מֵעֵילָּא וּמִתַּתָּא, וּבְגִינֵי כָּךְ לָא מִתְדַּבְּקָן לְעֵילָּא וְלָא מִתְדַּבְּקָן לְתַתָּא, וְאִלֵּין דִּכְתִיב בְּהוּ ׳אֲשֶׁר בָּרָא אלהי"ם לַעֲשׂוֹת׳ דְּלָא אִשְׁתְּלִימוּ עֵילָּא וְתַתָּא. וְאִי תֵּימָא הָא רוּחִין אִינּוּן אַמַּאי לָאו אִשְׁתְּלִימוּ לְעֵילָּא, אֶלָּא כֵּיוָן דְּלָא אִשְׁתְּלִימוּ לְתַתָּא בְּאַרְעָא לָא אִשְׁתְּלִימוּ לְעֵילָּא. וְכֻלְּהוּ מִסְּטַר שְׂמָאלָא קָא אַתְיָין, וּמִתְכַּסְיָין מֵעֵינָא דִּבְנֵי נָשָׁא, וְקַיְימֵי לְקִבְלַיְיהוּ לְאַבְאָשָׁא לוֹן. תְּלָת לוֹן כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וּתְלָת לוֹן כִּבְנֵי נָשָׁא, וְהָא אוֹקְמוּהָ.

תרגום

בֹּא ורְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁנִּבְרְאוּ הִתְקַדֵּשׁ הַיּוֹם וְנִשְׁאֲרוּ רוּחַ בְּלִי גוּף, וְאֵלּוּ הֵם בְּרִיּוֹת שֶׁלֹּא נִתְקְנוּ, וּמִצַּד שְׂמֹאל הֵם זֻהֲמַת הַזָּהָב, וְעַל זֶה מִשּׁוּם שֶׁלֹּא נִתְקְנוּ וְהֵם פְּגוּמִים, הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ לֹא שׁוֹרֶה בָהֶם וְלֹא נִדְבְּקוּ בּוֹ, וְהַפַּחַד שֶׁלָּהֶם מֵהַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הוּא, וְזָעִים וּפוֹחֲדִים מִמֶּנּוּ, וְהַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ לֹא שׁוֹרֶה בְּמָקוֹם פָּגוּם. וּבֹא וּרְאֵה, זֶה הָאָדָם שֶׁנִּפְגַּם שֶׁלֹּא הִשְׁאִיר בֵּן בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּשֶׁיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ לֹא נִדְבָּק בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ וְלֹא מַכְנִיסִים אוֹתוֹ בַּפַּרְגּוֹד, מִשּׁוּם שֶׁהוּא פָגוּם וְלֹא נִשְׁלָם, וְעֵץ שֶׁנֶּעֱקַר צָרִיךְ נְטִיעָה פַּעַם אַחֶרֶת, מִשּׁוּם שֶׁהַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ שָׁלֵם בְּכָל הַצְּדָדִים, וְחִסָּרוֹן לֹא יִדְבַּק בּוֹ לְעוֹלָמִים. וּבֹא וּרְאֵה, אוֹתָם בְּרִיּוֹת פְּגוּמִים הֵם מִלְמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה, וְלָכֵן לֹא נִדְבָּקִים לְמַעְלָה וְלֹא נִדְבָּקִים לְמַטָּה, וְאֵלוּ שֶׁכָּתוּב בָּהֶם 'אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִי"ם לַעֲשׂוֹת׳ שֶׁלֹּא נִשְׁלְמוּ לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. וְאִם תֹּאמַר הֲרֵי רוּחוֹת הֵם, לָמָּה לֹא נִשְׁלְמוּ לְמַעְלָה, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִשְׁלְמוּ לְמַטָּה בָּאָרֶץ לֹא נִשְׁלְמוּ לְמַעְלָה. וְכֻלָּם מִצַּד שְׂמֹאל בָּאִים, וּמְכֻסִּים מֵעֵינֵי בְּנֵי אָדָם, וְעוֹמְדִים כְּנֶגְדָּם לְהָרַע לָהֶם. בְּשָׁלֹשׁ הֵם כְּמוֹ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וּבְשָׁלֹשׁ הֵם כְּמוֹ בְּנֵי אָדָם, וַהֲרֵי הֶעֱמִידוּהָ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי, בשעתא דאתבריאן אתקדש יומא ואשתארו רוחא בלא גופא, ואלין אינון בריין דלא ‹מח.›אשתכללו ומסטר שמאלא אינון זוהמא דדהבא, ועל דא בגין דלא אשתכללו ואינון פגימין, שמא קדישא לא שריא בהו ולא אתדבקו ביה, ודחילו דלהון משמא קדישא איהו, וזעין ודחלין מניה, ושמא קדישא לא שריא באתר פגים. ותא חזי, האי בר נש דאתפגים דלא שבק בר בהאי עלמא, כד נפק מניה לא אתדבק בשמא קדישא ולא עאלין ליה בפרגודא, בגין דאיהו פגים ולא אשתלים, ואילנא דאתעקר בעיא נטיעה זמנא אחרא, בגין דשמא קדישא אשתלים בכל סטרין, ופגימו לא אתדבק ביה לעלמין. ותא חזי, הני בריין פגימין אינון מעילא ומתתא, ובגיני כך לא מתדבקן לעילא ולא מתדבקן לתתא, ואלין דכתיב בהו ׳אשר ברא אלהי"ם לעשות׳ דלא אשתלימו עילא ותתא. ואי תימא הא רוחין אינון אמאי לאו אשתלימו לעילא, אלא כיון דלא אשתלימו לתתא בארעא לא אשתלימו לעילא. וכלהו מסטר שמאלא קא אתיין, ומתכסיין מעינא דבני נשא, וקיימי לקבלייהו לאבאשא לון. תלת לון כמלאכי השרת, ותלת לון כבני נשא, והא אוקמוה.

התרגום: בא וראה, בשעה שנבראו התקדש היום ונשארו רוח בלי גוף, ואלו הם בריות שלא נתקנו, ומצד שמאל הם זהמת הזהב, ועל זה משום שלא נתקנו והם פגומים, השם הקדוש לא שורה בהם ולא נדבקו בו, והפחד שלהם מהשם הקדוש הוא, וזעים ופוחדים ממנו, והשם הקדוש לא שורה במקום פגום. ובא וראה, זה האדם שנפגם שלא השאיר בן בעולם הזה, כשיוצא ממנו לא נדבק בשם הקדוש ולא מכניסים אותו בפרגוד, משום שהוא פגום ולא נשלם, ועץ שנעקר צריך נטיעה פעם אחרת, משום שהשם הקדוש שלם בכל הצדדים, וחסרון לא ידבק בו לעולמים. ובא וראה, אותם בריות פגומים הם מלמעלה ומלמטה, ולכן לא נדבקים למעלה ולא נדבקים למטה, ואלו שכתוב בהם 'אשר ברא אלהי"ם לעשות׳ שלא נשלמו למעלה ולמטה. ואם תאמר הרי רוחות הם, למה לא נשלמו למעלה, אלא כיון שלא נשלמו למטה בארץ לא נשלמו למעלה. וכלם מצד שמאל באים, ומכסים מעיני בני אדם, ועומדים כנגדם להרע להם. בשלש הם כמו מלאכי השרת, ובשלש הם כמו בני אדם, והרי העמידוה.

מן המפרשים

כתם פז: תא חזי בשעתא דאתבריאו אתקדש יומא ואשתארו רוחא בלא גופא. בכוונת מכוון יתברך שמו היה זה, כי ממנו לא יפלא כל דבר, וברצונו נשארו רוחות בלא הרכבה מד' יסודות:

הסולם: תא חזי בשעתא דאתבריאו אתקדש יומא, ואשתארו רוחא בלא גופא, בוא וראה, בשעה שנבראו הרוחות והשדים, קידש היום, ולא הספיק לעשות להם גופים, ונשארו רוחות בלי גוף, ואלין אינון בריין דלא אשתכללו ומסטר שמאלא אינון, זוהמא דדהבא, ואלו הם…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר