ממלכת הזוהר › זוהר › בראשית › מאמר 48: ויכולו › פיסקה 1 (מז ע"ב)

׳מה רב טובך אשר צפנת׳ - האור הגנוז לצדיקים, וזוכים לו בתורה

בראשית · ויכולו · מאמר 48 · פיסקה 1 · דף מז ע"ב

לשון הזוהר

וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם. רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח ׳מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם׳, תָּא חֲזִי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּרָא לְבַר נָשׁ בְּעָלְמָא וְאַתְקִין לֵיהּ לְמֶהֱוֵי שְׁלִים בְּפוּלְחָנֵיהּ וּלְאִתְתַּקְּנָא אָרְחוֹי, בְּגִין דְּיִזְכֵּי לִנְהוֹרָא עִלָּאָה דְּגָנִיז קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְצַדִּיקַיָּיא, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר ׳עַיִן לֹא רָאָתָה אלהי"ם זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ׳. וּבְמָה זָכֵי בַּר נָשׁ לְהַהוּא נְהוֹרָא, בְּאוֹרַיְיתָא, דְּכָל מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא בְּכָל יוֹמָא יִזְכֵּי לְמֶהֱוֵי לֵיהּ חוּלָקָא בְּעָלְמָא דְאָתֵי וְיִתְחַשֵּׁב לֵיהּ כְּאִלּוּ בָּאנֵי עָלְמִין, דְּהָא בְּאוֹרַיְיתָא אִתְבְּנִי עָלְמָא וְאִשְׁתַּכְלַל, הָדָא הוּא דִכְתִיב ׳יהו"ה בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה׳, וּכְתִיב ׳וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם׳. וְכָל דְּאִשְׁתַּדַּל בָּהּ שַׁכְלִיל עָלְמִין וְקַיִּים לֵיהּ. וְתָא חֲזִי, בְּרוּחָא עָבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא, וּבְרוּחָא מִתְקַיְּימָא רוּחָא דְּאִינּוּן דְּלָעָאן בְּאוֹרַיְיתָא, וְכָל שֶׁכֵּן רוּחָא דְּהֶבֶל דְּרַבְיֵי דְּבֵי רַב<. מז:> ׳מָה רַב טוּבְךָ׳, דָּא טוּבָא דְּאִתְגְּנִיז. ׳לִירֵאֶיךָ׳, לְאִינּוּן דָּחֲלֵי חֶטְאָה.

תרגום

וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם. רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח, ׳מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם׳, בּא ורְאֵה, הקב"ה בָּרָא אֶת הָאָדָם בָּעוֹלָם וְהִתְקִין אוֹתוֹ לִהְיוֹת שָׁלֵם בַּעֲבוֹדָתוֹ וּלְתַקֵּן אֶת דְּרָכָיו, כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לָאוֹר הָעֶלְיוֹן שֶׁגָּנַז הקב"ה לַצַּדִּיקִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִי"ם זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ. וּבַמֶּה יִזְכֶּה הָאָדָם לְאוֹתוֹ הָאוֹר? בַּתּוֹרָה. שֶׁכָּל מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה בְּכָל יוֹם יִזְכֶּה לִהְיוֹת לוֹ חֵלֶק בָּעוֹלָם הַבָּא וְיֵחָשֵׁב לוֹ כְּאִלּוּ בָּנָה עוֹלָמוֹת, שֶׁהֲרֵי בַּתּוֹרָה נִבְנָה הָעוֹלָם וְנִתְקַן, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב יהו"ה בְּחָכְמָה יָסַד אֶרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה, וְכָתוּב וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם. שֶׁכָּל שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בָּהּ מְתַקֵּן עוֹלָמוֹת וּמְקַיֵּם אוֹתָם. וּבֹא וּרְאֵה, בְּרוּחַ עָשָׂה הקב"ה אֶת הָעוֹלָם, וּבְרוּחַ הוּא עוֹמֵד. רוּחַ שֶׁל אֵלּוּ שֶׁעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, וְכָל שֶׁכֵּן רוּחַ הֶבֶל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן. ׳מָה רַב טוּבְךָ׳, זֶה הַטּוּב שֶׁנִּגְנַז. ׳לִירֵאֶיך׳, לְאוֹתָם יִרְאֵי חֵטְא.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ויכלו השמים והארץ וכל צבאם. רבי אלעזר פתח ׳מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם׳, תא חזי, קודשא בריך הוא ברא לבר נש בעלמא ואתקין ליה למהוי שלים בפולחניה ולאתתקנא ארחוי, בגין דיזכי לנהורא עלאה דגניז קודשא בריך הוא לצדיקייא, כמה דאת אמר ׳עין לא ראתה אלהי"ם זולתך יעשה למחכה לו׳. ובמה זכי בר נש לההוא נהורא, באורייתא, דכל מאן דאשתדל באורייתא בכל יומא יזכי למהוי ליה חולקא בעלמא דאתי ויתחשב ליה כאלו באני עלמין, דהא באורייתא אתבני עלמא ואשתכלל, הדא הוא דכתיב ׳יהו"ה בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה׳, וכתיב ׳ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום׳. וכל דאשתדל בה שכליל עלמין וקיים ליה. ותא חזי, ברוחא עביד קודשא בריך הוא עלמא, וברוחא מתקיימא רוחא דאינון דלעאן באורייתא, וכל שכן רוחא דהבל דרביי דבי רב<. מז:> ׳מה רב טובך׳, דא טובא דאתגניז. ׳ליראיך׳, לאינון דחלי חטאה.

התרגום: ויכלו השמים והארץ וכל צבאם. רבי אלעזר פתח, ׳מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם׳, בא וראה, הקב"ה ברא את האדם בעולם והתקין אותו להיות שלם בעבודתו ולתקן את דרכיו, כדי שיזכה לאור העליון שגנז הקב"ה לצדיקים, כמו שנאמר עין לא ראתה אלהי"ם זולתך יעשה למחכה לו. ובמה יזכה האדם לאותו האור? בתורה. שכל מי שמשתדל בתורה בכל יום יזכה להיות לו חלק בעולם הבא ויחשב לו כאלו בנה עולמות, שהרי בתורה נבנה העולם ונתקן, זהו שכתוב יהו"ה בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, וכתוב ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום. שכל שמשתדל בה מתקן עולמות ומקים אותם. ובא וראה, ברוח עשה הקב"ה את העולם, וברוח הוא עומד. רוח של אלו שעוסקים בתורה, וכל שכן רוח הבל תינוקות של בית רבן. ׳מה רב טובך׳, זה הטוב שנגנז. ׳ליראיך׳, לאותם יראי חטא.

מן המפרשים

אור יקר: מה רב טובך כדמסיק א״כ בל פתיחה זו אינה לא מעלה ולא מורדת לענין ביאור הכתוב הזה ומה גם לשון תא חזי בראש דבריו שבלא ספק צריך ביאור. ב) אומרו.

כתם פז: ואמר רבי אלעזר האי מסייע למה דאמרן. שאמר רבי אלעזר, שהוא אמר למעלה (לד.) 'הא אוקמיה דאינון מיין &#9670; תתאין רחישו זינין כגוונא דלעילא', כי זה נרמז במאמר הזה ג"כ שאמר 'תוצא הארץ נפש חיה למינהו. כי באמרו 'למינהו יורה, כי הם…

מהרח"ו: דף מ"ז ע"ב. שמים וארץ פרט וכלל וכו'. תורה שבע"פ איהי יום שביעי. ענין תורה שבכתב הוא כי הכתיבה נפק מחכמה עלאה, ועל דא איקרי תורה שבכתב. ג' שבתות הם מלכות יסוד חסד, וי"א מלכות בינה חסד, וחסד איהו שביעי. וי"א דתרי שבתי אינון יסוד…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: