הארץ היתה בכלל השמים דבוקה בצדו - והשמים הושיבוה במקומה
בראשית · את השמים ואת הארץ · מאמר 25 · פיסקה 4 · דף ל ע"ב
לשון הזוהר
אֲבָל בִּכְלָלָא דְשָׁמַיִם הֲוָה וְנָפְקוּ כַּחֲדָא, מִתְדַּבְּקָא בְּסִטְרוֹי דָּא בְּדָא. כַּד אִתְנְהִיר רֵאשִׁיתָא דְכֹלָּא, שָׁמַיִם נָטְלוּ לָהּ וְאוֹתִיבוּ לָהּ בְּאַתְרָהּ, דִּכְתִיב ׳וְאֵת הָאָרֶץ׳, ׳וְאֵת׳ כְּלָלָא דְאַתְוָון דְּאִנּוּן ׳אֵת׳ (גר"א דכתיב ואת הארץ כללא דאתוון דאינון את כד אתנהיר ראשיתא דכולא ואת שמים נטלו לה ואותיבו לה באתרהא כד).
תרגום
אֲבָל בִּכְלַל שֶׁל הַשָּׁמַיִם הָיְתָה. וְיָצְאוּ כְּאֶחָד דְּבוּקָה בְּצִדּוֹ זֶה בָּזֶה. כְּשֶׁהֵאִיר רֵאשִׁית הַכֹּל, שָׁמַיִם לָקְחוּ אוֹתָהּ וְהוֹשִׁיבוּ אוֹתָהּ בִּמְקוֹמָהּ, שֶׁכָּתוּב וְאֵת הָאָרֶץ. וְאֵת - כְּלַל הָאוֹתִיּוֹת שֶׁהֵם א"ת.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אבל בכללא דשמים הוה ונפקו כחדא, מתדבקא בסטרוי דא בדא. כד אתנהיר ראשיתא דכלא, שמים נטלו לה ואותיבו לה באתרה, דכתיב ׳ואת הארץ׳, ׳ואת׳ כללא דאתוון דאנון ׳את׳ (גר"א דכתיב ואת הארץ כללא דאתוון דאינון את כד אתנהיר ראשיתא דכולא ואת שמים נטלו לה ואותיבו לה באתרהא כד).
התרגום: אבל בכלל של השמים היתה. ויצאו כאחד דבוקה בצדו זה בזה. כשהאיר ראשית הכל, שמים לקחו אותה והושיבו אותה במקומה, שכתוב ואת הארץ. ואת - כלל האותיות שהם א"ת.
מן המפרשים
כתם פז: טי"ת תשיעאה דכלא את דאתנהיר מעילאה ואתכליל ביה ואתעביד בסתימו דנקודה רזא דיו"ד דהיא נקודה חדא. פירוש, כי בצורת הטי"ת יש בה צורת יו"ד כפופה וסתומה מצויירת בקרבה, להורות כי האור הראשון נעלם ונגנז בתוך היסוד, והוא הטוב הגנוז בין…
אור החמה: כד אתנהיר ראשיתא דכול' דהיינו שהחכמה קבלה כח ושפע מהכתר להשפיע למטה בשמים כדי שתתאצל הארץ מ' למטה ממנו שמים שהם ו' קצוות נטלו לה למלכות ואותיבו לה באתרה למטה והיינו וא"ת הארץ בוא"ו דהיינו ו' שהוא ת"ת דהיינו תורה מא' ועד ת' ע"י…
עטרת צבי: ואת הארץ סתמא דא אפיק וכו' אבל ואת הארץ סתמא דא אפיק וכו' אבל בכללא דשמיא הוה. נ"ל דקאי על סוד עיבור זו"נ, שהנוקבא היתה כלולה בז"א בסוד עטרה לבד קשורה בו, והיסוד ז"א הלביש לת"ת, ונקודת המלכות מלבישה את היסוד, כמבואר כ"ז באורך…