ממלכת הזוהר › זוהר › בראשית › מאמר 23: תקונא דעלמא תתאה מעלמא עלאה › פיסקה 7 (כט ע"ב)

׳והמלך ישמח באלהים׳ - שמחה המאחדת את הכל, והיא עיקר הבית

בראשית · תקונא דעלמא תתאה מעלמא עלאה · מאמר 23 · פיסקה 7 · דף כט ע"ב

לשון הזוהר

׳וְהַמֶּלֶךְ יִשְׂמַח בֵּאלהי"ם׳ עִלָּאָה לְאַחֲדָא בֵּיהּ תְּחוֹת רֵישֵׁיהּ, וּלְקָרְבָא לֵיהּ בְּחֶדְוָה לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא חַד. ׳וְהַמֶּלֶךְ יִשְׂמַח בֵּאלֹהִי"ם׳, חֵדוּ נְהוֹרָא (נ"א בִּנְהוֹרָא) דְּאַפִּיק בְּחַד שְׁבִילָא טָמִיר וְגָנִיז וְעָיֵיל בֵּיהּ, ב', תְּרֵין דְּאִנּוּן חַד, וְעַל דָּא עָלְמָא אִשְׁתַּכְלַל בְּקִיּוּמָא שְׁלִים. ׳וְהַמֶּלֶךְ יִשְׂמַח בֵּאלהי"ם׳ עָלְמָא (נ"א נַהֲרָא עִילָּאָה) (תַּתָּאָה, חָדֵי בְּעָלְמָא) עִלָּאָה עַמִּיקָא (נ"א סְתִימָא הַהוּא דְּשַׁדַּר) (חֵדוּ דְּנָגִיד וְנָפִיק בְּאָן אֲתַר חָדֵי ׳בֵּאלהי"ם׳. בֵּיהּ חָדֵי. בֵּיהּ שַׁדַּר) חַיִּים לְכֹלָּא, חַיֵּי מַלְכָּא אִקְּרוּן. דָּא עִקָּרָא ‹כט:›דְבֵיתָא, בֵּיתָא דָּא בָּנֵי בֵּיתָא דְעָלְמָא וּבָנֵי עָלְמָא, וְדָא הוּא ׳בְּרֵאשִׁית בָּרָא אלהי"ם׳, ב' רֵאשִׁית, רֵאשִׁית חָכְמָה, כַּד כָּנִישׁ כֹּלָּא לְגַוֵּיהּ וְאִתְעֲבִיד יַמָּא רַבָּא לְשַׁאֲבָא כֹּלָּא,

תרגום

וְהַמֶּלֶךְ יִשְׂמַח בֵּאלֹהִים, עֶלְיוֹן לֶאֱחֹז בּוֹ תַּחַת רֹאשׁוֹ וּלְקָרבוֹ בְּשִׂמְחָה לִהְיוֹת הַכֹּל אֶחָד. וְהַמֶּלֶךְ יִשְׂמַח בֵּאלֹהִים - שִׂמְחַת אוֹר (נ"א באור) שֶׁהוֹצִיא בִּשְׁבִיל אֶחָד טָמוּן וְגָנוּז וְנִכְנָס בּוֹ, ב' שְׁנַיִם שֶׁהֵם אֶחָד, וְעַל זֶה הָעוֹלָם נִתְקַן בְּקִיּוּם שָׁלֵם. וְהַמֶּלֶךְ יִשְׂמַח בֵּאלֹהִים - עוֹלָם (נ"א נָהָר עֶלְיוֹן) (תַּחְתּוֹן, שָׂמֵחַ בָּעוֹלָם) עֶלְיוֹן עָמוֹק (סָתוּם אוֹתוֹ שֶׁשָּׁלַח) (שִׂמְחָה שֶׁנִּמְשָׁךְ וְיוֹצֵא, בְּאֵיזֶה מָקוֹם שָׂמֵחַ 'בֵּאלֹהִים' בּוֹ שָׂמֵחַ בּוֹ שָׁלַח) חַיִּים לַכֹּל, חַיֵּי הַמֶּלֶךְ נִקְרָאִים. זֶה עִקַּר הַבַּיִת. בַּיִת זֶה בּוֹנֶה בֵּיִת הָעוֹלָם וּבוֹנֶה הָעוֹלָם. וְזֶהוּ בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, ב' רֵאשִׁית. רֵאשִׁית חָכְמָה כְּשֶׁכּוֹנֵס הַכֹּל לְתוֹכוֹ וְנַעֲשֶׂה יָם גָּדוֹל לִשְׁאֹב הַכֹּל.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳והמלך ישמח באלהי"ם׳ עלאה לאחדא ביה תחות רישיה, ולקרבא ליה בחדוה למהוי כלא חד. ׳והמלך ישמח באלהי"ם׳, חדו נהורא (נ"א בנהורא) דאפיק בחד שבילא טמיר וגניז ועייל ביה, ב', תרין דאנון חד, ועל דא עלמא אשתכלל בקיומא שלים. ׳והמלך ישמח באלהי"ם׳ עלמא (נ"א נהרא עילאה) (תתאה, חדי בעלמא) עלאה עמיקא (נ"א סתימא ההוא דשדר) (חדו דנגיד ונפיק באן אתר חדי ׳באלהי"ם׳. ביה חדי. ביה שדר) חיים לכלא, חיי מלכא אקרון. דא עקרא ‹כט:›דביתא, ביתא דא בני ביתא דעלמא ובני עלמא, ודא הוא ׳בראשית ברא אלהי"ם׳, ב' ראשית, ראשית חכמה, כד כניש כלא לגויה ואתעביד ימא רבא לשאבא כלא,

התרגום: והמלך ישמח באלהים, עליון לאחז בו תחת ראשו ולקרבו בשמחה להיות הכל אחד. והמלך ישמח באלהים - שמחת אור (נ"א באור) שהוציא בשביל אחד טמון וגנוז ונכנס בו, ב' שנים שהם אחד, ועל זה העולם נתקן בקיום שלם. והמלך ישמח באלהים - עולם (נ"א נהר עליון) (תחתון, שמח בעולם) עליון עמוק (סתום אותו ששלח) (שמחה שנמשך ויוצא, באיזה מקום שמח 'באלהים' בו שמח בו שלח) חיים לכל, חיי המלך נקראים. זה עקר הבית. בית זה בונה בית העולם ובונה העולם. וזהו בראשית ברא אלהים, ב' ראשית. ראשית חכמה כשכונס הכל לתוכו ונעשה ים גדול לשאב הכל.

מן המפרשים

אור יקר: כד אתער גבורה כי רישא דנוקבא בין חרין דרועין דדכורא, לכך שמאל היא תחת לראש נוקכא, וימין מחבקת למעלה, וז״ש לאחדא ביה תחות רישא. ובהיות סוד אלהים החיבוק, דאיהו מצד הגבורה, בתגבורת הבינה. אז היא בחדוא. כי השמחה מצד הגבורה וז״ש…

כתם פז: נהרא עילאה נחית לתתא ועביד לה ימא רבא. יחזור לעניינו הראשון, לאפריון עשה לו המלך שלמה שאמר למעלה 'תיקונא תתאה מעלמא עילאה', וביאר היאך היה התיקון ההוא. ואמר, שהנהר העליון שהיא הבינה היוצאת מהחכמה שנקראת עדן, יורד למטה דרך…

אור החמה: כדין כניש כולא לגויה פי' כל הנחלים הנמשכים מהבינה אל המ' ואתעביד ימא רבא שממש היא נותנת בה כח לקבל הנחלים וכל מציאיות הנמצאות. וז"ש ימא רבא כלי גדול מחזיק מרובה והיינו לשאבא כולא:

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר