ממלכת הזוהר › זוהר › בראשית › מאמר 23: תקונא דעלמא תתאה מעלמא עלאה › פיסקה 30 (ל ע"ב)

׳ויהי אור׳ האור הראשון - האיר מסוף העולם ועד סופו ונגנז מפני החוטאים

בראשית · תקונא דעלמא תתאה מעלמא עלאה · מאמר 23 · פיסקה 30 · דף ל ע"ב

לשון הזוהר

וּמֵהָכָא נָפְקוּ כָּל חֵילִין וְתוּקְפִּין, וְאַרְעָא אִתְבַּסְּמַת וְאַפִּיקַת חֵילָהָא לְבָתַר, כֵּיוָן דְּנָהִיר וְנָחִית הֲוָה אִסְתַּלַּק נְהוֹרֵיהּ מִסְּיָיפֵי עָלְמָא עַד סְיָיפֵי עָלְמָא, כַּד אִסְתַּכַּל בְּחַיָּיבֵי עָלְמָא אִתְגְּנִיז וְאִתְטְמִיר, וְלָא נָפִיק אֶלָּא בִּשְׁבִילוֹי סְתִימִין דְּלָא אִתְגַּלְיָין.

תרגום

הַכֹּל הָיָה בָּאָרֶץ סָתוּם וְלֹא הִתְגַּלָּה, וְכֹחַ וְתֹקֶף וּמַיִם קְפוּאִים בְּתוֹכָהּ, וְלֹא נִמְשְׁכוּ וְלֹא הִתְפַּשְּׁטוּ, עַד שֶׁהֵאִיר עָלֶיהָ הָאוֹר שֶׁלְּמַעְלָה, וְהָאוֹר הִכָּה בִּקְלִיטוֹתֶיהָ וְהִפְשִׁירוּ צִבְאוֹתֶיהָ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר. זֶהוּ אוֹר רִאשׁוֹן עֶלְיוֹן שֶׁהָיָה מִקֹּדֶם לָכֵן. וּמִכָּאן יָצְאוּ כָּל הַצְּבָאוֹת וְהַכֹּחוֹת, וְהָאָרֶץ הִתְבַּשְּׂמָה וְהוֹצִיאָה צִבְאוֹתֶיהָ, אַחַר כָּךְ, כֵּיוָן שֶׁהֵאִיר וְיָרַד, הָיָה עוֹלֶה אוֹרוֹ מִסּוֹף הָעוֹלָם עַד סוֹף הָעוֹלָם. כְּשֶׁהִסְתַּכֵּל בְּחוֹטְאֵי הָעוֹלָם, נִגְנַז וְנִטְמַן, וְלֹא יָצָא אֶלָּא בִּשְׁבִילָיו הַסְּתוּמִים שֶׁלֹּא הִתְגַּלּוּ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ומהכא נפקו כל חילין ותוקפין, וארעא אתבסמת ואפיקת חילהא לבתר, כיון דנהיר ונחית הוה אסתלק נהוריה מסייפי עלמא עד סייפי עלמא, כד אסתכל בחייבי עלמא אתגניז ואתטמיר, ולא נפיק אלא בשבילוי סתימין דלא אתגליין.

התרגום: הכל היה בארץ סתום ולא התגלה, וכח ותקף ומים קפואים בתוכה, ולא נמשכו ולא התפשטו, עד שהאיר עליה האור שלמעלה, והאור הכה בקליטותיה והפשירו צבאותיה. זהו שכתוב ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור. זהו אור ראשון עליון שהיה מקדם לכן. ומכאן יצאו כל הצבאות והכחות, והארץ התבשמה והוציאה צבאותיה, אחר כך, כיון שהאיר וירד, היה עולה אורו מסוף העולם עד סוף העולם. כשהסתכל בחוטאי העולם, נגנז ונטמן, ולא יצא אלא בשביליו הסתומים שלא התגלו.

מן המפרשים

שעת רצון: ומהכא נפקו כל חיילין ותוקפין וארעא אתבסמת ואפיקת חילאה. פירוש כאמור, שכל זמן שלא קבלה הנוקבא בביאה שניה בחינת החיה אינה ראויה להוליד. 'ומהכא', מבחינת החיה. ' נפקו כל חיילין ותוקפין ', שהם הנר"ן. 'וארעא', שהיא הנוקבא, בתחילה…

הסולם: ומהכא נפקו כל חילין ותוקפין, ומכאן מאור נקודת החירק, יוצאים ומתגלים כל הכחות והגבורות שבהמלכות, וארעא אתבסמת ואפיקת חילהא לבתר והארץ, דהיינו המלכות, נמתקה, והוציאה אח"כ, דהיינו ביום ג', את כחותיה.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר