ממלכת הזוהר › זוהר › בראשית › מאמר 23: תקונא דעלמא תתאה מעלמא עלאה › פיסקה 29 (ל ע"ב)

ויאמר אלהים יהי אור- כשהאיר האור קדמון עליון הופשרו צבאות המים שהיו קפואים בארץ, והארץ הוציאה צבאותיה, והיה עולה האור מסוף העולם ועד סופו, כיון שנסתכל ברשעים נגנז ואינו יוצא אלא בשבילים סתומים

בראשית · תקונא דעלמא תתאה מעלמא עלאה · מאמר 23 · פיסקה 29 · דף ל ע"ב

לשון הזוהר

כֹּלָּא הֲוָה בֵּיהּ בְּאַרְעָא סָתִים וְלָא אִתְגַּלְיָיא, וְחֵילָא וְתֻקְפָּא וּמַיָּא גְּלִידִין בְּגַוָּהּ וְלָא נְגִידוּ וְלָא אִתְפַּשְּׁטוּ עַד דְּאַנְהִיר עֲלָהּ נְהוֹרָא דִּלְעֵילָּא, וּנְהוֹרָא מְחָאת בְּקוּלְטוֹי וְאִשְׁתְּרִיאוּ חֵילָהּ, הָדָא הוּא דִכְתִיב וַיֹּאמֶר אלהי"ם יְהִי אוֹר.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: כלא הוה ביה בארעא סתים ולא אתגלייא, וחילא ותקפא ומיא גלידין בגוה ולא נגידו ולא אתפשטו עד דאנהיר עלה נהורא דלעילא, ונהורא מחאת בקולטוי ואשתריאו חילה, הדא הוא דכתיב ויאמר אלהי"ם יהי אור.

מן המפרשים

כתם פז: וכולא הוה בארעא סתים ולא אתגליא. יחזור לסוד 'והארץ היתה תהו ובהו'. כי כל ההויות היו נסתרים בארץ העליונה וכל הכחות היו טמונים וצפונים בקרבה, עד שלא נתמשכו הכחות ונגלו ולא הובדלו:

שעת רצון: כלא הוה בה בארעא סתים ולא אתגלייא וחילא ותקפא ומיא גלידין בגווה ולא נגידו ולא אתפשטו. פירוש, גם אימא נקרא 'ארץ', כי היא נזרעת בזרע קודש מאבא, והיא 'ארץ החיים' (לק"ת קהלת) . והנה בנותנו אבא בה בתוכה אותם ג' שמות ע"ב, שהם ע"ב…

מקדש מלך: עד דאנהיר עלה נהורא דלעילא הוא אור החסד דחסד ראשון דזעיר. כי מימי ג"ת נ"ה שנקרשו הפשירם מי החסד. הגדול והכה אורו במייא גלידין שנקלטו ונתקשרו זה בזה ואז אשתריאו ונפתחו כחותיה והראו פעולתם:

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר