ממלכת הזוהר › זוהר › בראשית › מאמר 23: תקונא דעלמא תתאה מעלמא עלאה › פיסקה 20 (ל ע"א)

׳מי ברא אלה׳ - חכמה אינה עומדת לשאלה, ומ"י עומד לשאלה ולא לידיעה

בראשית · תקונא דעלמא תתאה מעלמא עלאה · מאמר 23 · פיסקה 20 · דף ל ע"א

לשון הזוהר

׳שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה׳, עַד הָכָא אִסְתַּלְּקוּ מִלִּין דְּלָא לְשַׁאֲלָא כְּדִלְעֵילָּא, דְּחָכְמָה אִשְׁתַּכְלֵיל מֵאַיִן וְלָא קַיְימָא לְשַׁאֲלָא דְּסָתִים וְעַמִּיק לֵית דִּיקוּם בֵּיהּ, כֵּיוָן דְּאִתְפַּשַּׁט נְהוֹרָא עַמִּיקָא נְהוֹרֵיהּ קַיְימָא בִּשְׁאֵלְתָּא אַף עַל גַּב דְּאִיהוּ סָתִים מִכֹּלָּא דִּלְתַתָּא, וְקָרָאן לֵיהּ עַל פּוּם שְׁאֵילְתָּא ׳מִי׳, ׳מִי בָרָא אֵלֶּה׳. וְהַיְנוּ רָזָא דְּקָאֲמָרָן ׳מִבֶּטֶן מִי יָצָא הַקָּרַח׳. ׳מִבֶּטֶן מִי׳ וַדַּאי, הַהוּא דְּקַיְימָא לִשְׁאֵלְתָּא, וְלֵית לְשַׁאֲלָא מָה לְעֵילָּא מָה לְתַתָּא אֶלָּא לְשַׁאֲלָא אֲתַר דְּנָפְקָן לְמִנְדַּע, וְלָא לְמִנְדַּע לֵיהּ דְּהָא לָא יָכְלִין, אֶלָּא קַיְימָא לִשְׁאֵלְתָּא וְלָא לְמִנְדַּע בֵּיה.

תרגום

שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה. עַד כָּאן עָלוּ הדְּבָרִים שֶׁלֹּא לִשְׁאֹל כְּשֶׁלְּמַעְלָה. שֶׁחָכְמָה נִתְקְנָה מֵאַיִן וְלֹא עוֹמֶדֶת לִשְׁאֵלָה שֶׁסְּתוּמָה וַעֲמֻקָּה, אֵין שֶׁיַּעֲמֹד בָּהּ. כֵּיוָן שֶׁהִתְפַּשֵּׁט אוֹר עָמֹק, אוֹרוֹ עוֹמֵד בִּשְׁאֵלָה אַף עַל גַּב שֶׁהוּא סָתוּם מכֹּל שֶׁלְּמַטָּה, וְקוֹרְאִים לוֹ עַל פִּי שְׁאֵלָה מִי. מִי בָרָא אֵלֶּה. וְהַיְנוּ סוֹד שֶׁאָמַרְנוּ מִבֶּטֶן מִי יָצָא הַקָּרַח. מִבֶּטֶן מִי וַדַּאי אוֹתוֹ שֶׁעוֹמֵד לַשְּׁאֵלָה. וְאֵין לִשְׁאֹל מַה לְמַעְלָה וּמַה לְּמַטָּה, אֶלָּא לִשְׁאֹל מָקוֹם שֶׁיּוֹצְאִים לָדַעַת, וְלֹא לָדַעַת אוֹתוֹ, שֶׁהֲרֵי לֹא יְכוֹלִים. אֶלָּא עוֹמֵד לַשְּׁאֵלָה וְלֹא לָדַעַת בּוֹ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה׳, עד הכא אסתלקו מלין דלא לשאלא כדלעילא, דחכמה אשתכליל מאין ולא קיימא לשאלא דסתים ועמיק לית דיקום ביה, כיון דאתפשט נהורא עמיקא נהוריה קיימא בשאלתא אף על גב דאיהו סתים מכלא דלתתא, וקראן ליה על פום שאילתא ׳מי׳, ׳מי ברא אלה׳. והינו רזא דקאמרן ׳מבטן מי יצא הקרח׳. ׳מבטן מי׳ ודאי, ההוא דקיימא לשאלתא, ולית לשאלא מה לעילא מה לתתא אלא לשאלא אתר דנפקן למנדע, ולא למנדע ליה דהא לא יכלין, אלא קיימא לשאלתא ולא למנדע ביה.

התרגום: שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. עד כאן עלו הדברים שלא לשאל כשלמעלה. שחכמה נתקנה מאין ולא עומדת לשאלה שסתומה ועמקה, אין שיעמד בה. כיון שהתפשט אור עמק, אורו עומד בשאלה אף על גב שהוא סתום מכל שלמטה, וקוראים לו על פי שאלה מי. מי ברא אלה. והינו סוד שאמרנו מבטן מי יצא הקרח. מבטן מי ודאי אותו שעומד לשאלה. ואין לשאל מה למעלה ומה למטה, אלא לשאל מקום שיוצאים לדעת, ולא לדעת אותו, שהרי לא יכולים. אלא עומד לשאלה ולא לדעת בו.

מן המפרשים

כתם פז: הכא אסתלקו מלין דלא לשאלה וכו'. כלומר, עד כאן תחום הדברים שיכול האדם ורשאי לשאול ולישא וליתן בו, והוא בשש קצוות הבנין. בסוד, 'כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך וכו' ולמקצה השמים ועד קצה השמים' (דברים ד לב) :

שעת רצון: שאו מרום כו' דחכמה אשתכליל מאין ולא קיימא לשאלה דסתים ועמיק לית דיקום ביה. פירוש, נודע שא"א נקרא 'אין', שאינו תופס בו שם, ואפילו אות, ונרמז בקוצו של יו"ד דהוי"ה, וע"י א"א נתקן אבא, בסוד 'והחכמה מאין תמצא' (איוב כח יב) , ולכן…

הסולם: שאו מרום עיניכם וגו' עד הכא אסתלקו מלין דלא לשאלה: שאו מרום עיניכם וגו' דהיינו אל הבינה הנקראת מרום, כי עד כאן, דהיינו עד הבינה, נתעלו הדברם באופן שאין שם שאלה. שאלה, פירושו העלאת מ"ן לזווג, כמו שואלין על הגשמים. וענין זה…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר