ממלכת הזוהר › זוהר › בראשית › מאמר 23: תקונא דעלמא תתאה מעלמא עלאה › פיסקה 2 (כט ע"א)

רשם ובנה ולא עמד, עד שהתעטף בזוהר אחד

בראשית · תקונא דעלמא תתאה מעלמא עלאה · מאמר 23 · פיסקה 2 · דף כט ע"א

לשון הזוהר

דְּעַד לָא בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא הֲוָה שְׁמֵיהּ סָתִים בְּגַוֵּיהּ חַד, וְלָא קַיְימָא מִלָּה (וְהוּא הֲוָה בִּלְחוֹדוֹי) עַד דְּסָלִיק בִּרְעוּתָא (דְּמַחֲשָׁבָה לְקַיְּימָא כֹּלָּא. בְּמָטוּן דִּסְמִיטְרָא) לְמִבְרֵי עָלְמָא, וַהֲוָה רָשִׁים וּבָנֵי וְלָא קַיְימָא, עַד דְּאִתְעַטַּף בְּעִטּוּפָא דְּחַד זִיהֲרָא וּבָרָא עָלְמָא (נ"א יַמִּינָא דְּעָלְמָא קַדְמָאָה), (נ"א שָׁמַיִם).

תרגום

שֶׁעַד שֶׁלֹּא בָרָא הקב"ה אֶת הָעוֹלָם, הָיָה שְׁמוֹ סָתוּם בְּתוֹכוֹ אֶחָד, וְלֹא עָמַד הַדָּבָר, (והוא היה לבדו) עַד שֶׁעָלָה בְּרָצוֹן (שֶׁל הַמַּחֲשָׁבָה לְהַעֲמִיד הַכֹּל בְּמָטוּן דִּסְמִיטְרָא) לִבְרֹא עוֹלָם, וְהָיָה רוֹשֵׁם וּבוֹנֶה וְלֹא עָמַד, עַד שֶׁהִתְעַטֵּף בְּעִטּוּף שֶׁל זֹהַר אֶחָד וּבָרָא העוֹלָם (נ"א: ימין של עולם קדמון), (נ"א שמים).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: דעד לא ברא קודשא בריך הוא עלמא הוה שמיה סתים בגויה חד, ולא קיימא מלה (והוא הוה בלחודוי) עד דסליק ברעותא (דמחשבה לקיימא כלא. במטון דסמיטרא) למברי עלמא, והוה רשים ובני ולא קיימא, עד דאתעטף בעטופא דחד זיהרא וברא עלמא (נ"א ימינא דעלמא קדמאה), (נ"א שמים).

התרגום: שעד שלא ברא הקב"ה את העולם, היה שמו סתום בתוכו אחד, ולא עמד הדבר, (והוא היה לבדו) עד שעלה ברצון (של המחשבה להעמיד הכל במטון דסמיטרא) לברא עולם, והיה רושם ובונה ולא עמד, עד שהתעטף בעטוף של זהר אחד וברא העולם (נ"א: ימין של עולם קדמון), (נ"א שמים).

מן המפרשים

שעת רצון: דעד לא ברא קב"ה עלמא הוה שמיה סתים בגויה ולא קיימא מלה. פירוש, השתא נחית לפרש עומק גדול בפסוק 'אפריון עשה לו המלך שלמה', ופירש אותו על בריאת עולם האצילות כולו מעיקרו. וזהו שאמר ' דעד לא ברא ', עולם האצילות. ' הוה שמיה סתים…

עטרת צבי: ואומר דעד לא ברא קב"ה עלמא הוה ואומר דעד לא ברא קב"ה עלמא הוה הוא ושמיה סתים בגויה חד. ר"ל קודם הווית כל הכלים 'הוה הוא', ר"ל עתיק של כל עולם הנקרא 'הוא' (כדאיתא באד"ר וזוטא {רצ.} ובכמה מקומות בזהר ידוע ומפורסם, עיין מה שכתבנו…

מקדש מלך: דעד לא ברא קב"ה עלמא פירוש קודם שברא א"ס ב"ה עולם האצילות הוה שמיה סתים בגויה חד פירוש שמותיו ית' שהם הספירות והפרצופים היו כלולים בתוך א"ס ולא היה נגלה שום פרצוף לא עתיק ולא אריך ולא או"א וזו"ן. ולא קיימי מלה עד וכו' כתיב…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: