העובר על שלש העבירות גולה נשמתו בכבד מרה וטחול - ונידון בגיהנם
בראשית · ויצו ה' אלהים על האדם לאמר · מאמר 22 · פיסקה 4 · דף כז ע"ב
לשון הזוהר
כָּל שׁוֹפְכֵי דָּמִים מִמָּרָה אִנּוּן, דְּעַרְקִין דִּדְמָא דְלִבָּא, מִיָּד דְּחָזָאן מָרָה כֻּלְּהוֹן בָּרְחִין קֳדָמָהּ. וְעֶרְיָין כֻּלְּהוּ אִתְכַּסְיָין בַּחֲשׁוֹכָא בְּדָם אוּכָּמָא דִּטְחוֹל. מַאן דְּעָבַר עַל שְׁפִיכַת דְּמָא וַעֲבוֹדָה זָרָה וְגִּלּוּי עֲרָיוֹת גַּלְיָא נִשְׁמְתֵיהּ בְּכָבֵד מָרָה טְחוֹל, וְדַיְינִין לֵיהּ בְּגֵיהִנָּם, וּתְלָת מְמַנָּן עֲלַיְיהוּ, מַשְׁחִית אַף וְחֵימָה.
תרגום
כָּל שׁוֹפְכֵי דָמִים הֵם מִמָּרָה, שֶׁעָרְקֵי הַדָּם שֶׁל הַלֵּב, מִיָּד כְּשֶׁרוֹאִים מָרָה, כֻּלָּם בּוֹרְחִים מִלְּפָנֶיהָ. וְכָל הָעֲרָיוֹת מִתְכַּסִּים בַּחֹשֶׁךְ בְּדָם שָׁחֹר שֶׁל הַטְּחוֹל. מִי שֶׁעוֹבֵר עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים וַעֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת, גּוֹלָה נִשְׁמָתוֹ בְּכָבֵד מָרָה טְחוֹל, וְדָנִים אוֹתוֹ בַּגֵּיהִנֹּם. וּשְׁלֹשָׁה מְמֻנִּים עֲלֵיהֶם - מַשְׁחִית אַף וְחֵמָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כל שופכי דמים ממרה אנון, דערקין דדמא דלבא, מיד דחזאן מרה כלהון ברחין קדמה. ועריין כלהו אתכסיין בחשוכא בדם אוכמא דטחול. מאן דעבר על שפיכת דמא ועבודה זרה וגלוי עריות גליא נשמתיה בכבד מרה טחול, ודיינין ליה בגיהנם, ותלת ממנן עלייהו, משחית אף וחימה.
התרגום: כל שופכי דמים הם ממרה, שערקי הדם של הלב, מיד כשרואים מרה, כלם בורחים מלפניה. וכל העריות מתכסים בחשך בדם שחר של הטחול. מי שעובר על שפיכות דמים ועבודה זרה וגלוי עריות, גולה נשמתו בכבד מרה טחול, ודנים אותו בגיהנם. ושלשה ממנים עליהם - משחית אף וחמה.
מן המפרשים
הסולם: כל שופכי דמים ממרה אינון, דערקין דדמא דלבא מיד דחזאן מרה, כלהון ברחין קדמה: כל שופכי הדם באים מהקליפה השוכנת במרה וע"כ עורקי הדם שבלב כשרואים טפה של מרה מיד כולם בורחים מפניה. כלומר, על דרך שאמרו חז"ל ( ברכות סא: ) הכבד כועס…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: