ממלכת הזוהר › זוהר › בראשית › מאמר 22: ויצו ה' אלהים על האדם לאמר › פיסקה 26 (כח ע"ב)

׳וידעו כי ערומים׳ - ישראל בשעבוד מצרים בלא תורה

בראשית · ויצו ה' אלהים על האדם לאמר · מאמר 22 · פיסקה 26 · דף כח ע"ב

לשון הזוהר

וּמִיָּד ׳וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ׳ יִשְׂרָאֵל ׳כִּי עֵרוּמִּים הֵם׳, בְּטוּנָא דְמִצְרַיִם דַּהֲווּ בְּלָא אוֹרַיְיתָא, וְאִתְּמַר בְּהוּ ׳וְאַתְּ עֵרוֹם וְעֶרְיָה׳. וְאִיּוֹב בְּגִין דָּא אָמַר ב' זִמְנִין ׳עָרוֹם יָצָאתִי מִבֶּטֶן אִמִּי, וְעָרוֹם אָשׁוּב שָׁמָּה׳. מָה דַּהֲוָה מֹשֶׁה אִתְהַפַּךְ לְעֵרֶב רַב לְשַׁמָּה וְלִשְׁנִינָה. ׳אָשׁוּב שָׁמָּה׳, הָכָא רָמִיז דְּעָתִיד לְאִתְחַזְּרָא בֵּינַיְיהוּ בְּגָלוּתָא בַּתְרָאָה וְאָזִיל בֵּינַיְיהוּ לְשַׁמָּה, וְאִיהוּ אָמַר ׳יהו"ה נָתַן וַיהו"ה לָקָח יְהִי שֵׁם יהו"ה מְבוֹרָךְ׳.

תרגום

וּמִיָּד - ׳וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ׳ יִשְׂרָאֵל כִּי עֵירֻמִּם הֵם. בַּשִּׁעְבּוּד שֶׁל מִצְרַיִם שֶׁהָיוּ בְּלִי תוֹרָה, וְנֶאֱמַר בָּהֶם וְאַתְּ עֵרוֹם וְעֶרְיָה. וְאִיּוֹב בִּגְלַל זֶה אָמַר פַּעֲמַיִם עָרֹם יָצָתִי מִבֶּטֶן אִמִּי, וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָּה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ומיד ׳ותפקחנה עיני שניהם וידעו׳ ישראל ׳כי ערומים הם׳, בטונא דמצרים דהוו בלא אורייתא, ואתמר בהו ׳ואת ערום ועריה׳. ואיוב בגין דא אמר ב' זמנין ׳ערום יצאתי מבטן אמי, וערום אשוב שמה׳. מה דהוה משה אתהפך לערב רב לשמה ולשנינה. ׳אשוב שמה׳, הכא רמיז דעתיד לאתחזרא בינייהו בגלותא בתראה ואזיל בינייהו לשמה, ואיהו אמר ׳יהו"ה נתן ויהו"ה לקח יהי שם יהו"ה מבורך׳.

התרגום: ומיד - ׳ותפקחנה עיני שניהם וידעו׳ ישראל כי עירמם הם. בשעבוד של מצרים שהיו בלי תורה, ונאמר בהם ואת ערום ועריה. ואיוב בגלל זה אמר פעמים ערם יצתי מבטן אמי, וערם אשוב שמה.

מן המפרשים

מהרח"ו: מה דהוה משה אתהפך וכו'. הענין כי 'משה' בהפוך הם אותיות 'שמה': דף כ"ט (ע"ב) . צינור המגיע מחכמה לבינה איקרי 'שבילך במים רבים' ו'נתיב לא ידעו עיט'. וצינור שבו משפיע בינה למטה איקרי דרך 'בים דרכך', ואיקרי אורח 'ואורח צדיקים כאור…

מקדש מלך: ערום יצאתי וכו' פירוש איוב אומר ברוח הקודש בעד ישראל וכאילו ישראל אומרים פסוק זה ערום יצאתי כשיצאו ממצרים ששם נתקנו כמו עובר במעי אמו היו ערומים בלא תורה וערום אשוב שמה. כששבו אל הגלות היו ערומים. ותיבת שמה אותיות משה לרמוז לו…

הסולם: ומיד, ותפקחנה וגו' בטונא דמצרים דהוו בלא אורייתא, ואתמר בהו ואת ערום ועריה: הכתוב ותפקחנה וגו' רומז ג"כ על ישראל. שידעו ישראל בשעבוד מצרים שהם ערומים, דהיינו שהיו שם בלי תורה, ונאמר בהם גם בגלות האחרון, ואת ערום ועריה. כלומר…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר