ממלכת הזוהר › זוהר › בראשית › מאמר 22: ויצו ה' אלהים על האדם לאמר › פיסקה 25 (כח ע"ב)

מחשבתו הטובה של משה נצטרפה למעשה - והערב רב מזרע עמלק גרמו לשבירת הלוחות

בראשית · ויצו ה' אלהים על האדם לאמר · מאמר 22 · פיסקה 25 · דף כח ע"ב

לשון הזוהר

תרגום

וְעִם כָּל זֶה, מַחֲשָׁבָה טוֹבָה הקב"ה מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה, שֶׁהוּא לֹא קִבֵּל אוֹתָם וְנָתַן בָּהֶם אוֹת בְּרִית, אֶלָּא לְכַסּוֹת עֶרְוַת אָבִיו. והקב"ה אָמַר לוֹ וְאֶעֱשֶׂה אֹתְךְ לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם מִמֶּנּוּ, וּבִגְלָלָם אָמַר מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי, שֶׁהֵם מִזֶּרַע עֲמָלֵק שֶׁכָּתוּב בּוֹ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק, וְהֵם גָּרְמוּ לִשְׁבֹּר אֶת שְׁנֵי לוּחוֹת הַתּוֹרָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר:

התרגום: ועם כל זה, מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, שהוא לא קבל אותם ונתן בהם אות ברית, אלא לכסות ערות אביו. והקב"ה אמר לו ואעשה אתך לגוי גדול ועצום ממנו, ובגללם אמר מי אשר חטא לי אמחנו מספרי, שהם מזרע עמלק שכתוב בו תמחה את זכר עמלק, והם גרמו לשבר את שני לוחות התורה.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

לקריאה נעימה של כל המאמר