ממלכת הזוהר › זוהר › במדבר › מאמר 5: ׳בידך אפקיד רוחי׳ - פקדון הנפש בלילה, וראש וזנב בשליטת האומות › פיסקה 11 (קיט ע"ב)

הראש נוטר את הזנב - ׳שמוני נטרה את הכרמים׳

במדבר · ׳בידך אפקיד רוחי׳ - פקדון הנפש בלילה, וראש וזנב בשליטת האומות · מאמר 5 · פיסקה 11 · דף קיט ע"ב

לשון הזוהר

וְהַשְׁתָּא שְׁאַר עַמִּין דְּאִינּוּן אֲחִידָן בִּזְנָבָא, סַלְּקִין לְעֵילָּא, וְשַׁלְטִין וּמַחְיָין, וְרֵישָׁא כָּפִיף לְעַפְרָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם וְגוֹ'׳ (עמוס ה, ב). וְעִם כָּל דָּא, הַאי רֵישָׁא מַדְבַּר לְזַנְבָא וְנָטִיר (ס"א ונטיל) לֵיהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳שָׂמוּנִי נוֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים׳ (שיר השירים א, ו) - אִלֵּין עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, דְּאִינּוּן זַנְבָא. אָתָא רִבִּי יְהוּדָה וְנָשִׁיק יְדוֹי, אָמַר אִלְמָלֵי לָא שָׁאִילְנָא מִלָּה בְּעָלְמָא, אֶלָּא דְּשָׁאִילְנָא דָּא וְרַוַוחְנָא לֵיהּ, דַּי לִי. דְּהַשְׁתָּא יְדַעְנָא עַמִּין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וְשׁוּלְטָנוּתָא דִּלְהוֹן הֵיךְ מִתְדַּבָּר. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דְּעָלַיְיהוּ כְּתִיב, ׳כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ וְגוֹ'׳ (תהילים קלה, ד).

תרגום

וְעַכְשָׁו, שְׁאָר הָעַמִּים שֶׁהֵם אֲחוּזִים בַּזָּנָב, עוֹלִים לְמַעְלָה, וְשׁוֹלְטִים וּמַכִּים, וְהָרֹאשׁ כָּפוּף לֶעָפָר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם וְגוֹ'׳ (עמוס ה, ב). וְעִם כָּל זֶה, הָרֹאשׁ הַזֶּה מַנְהִיג אֶת הַזָּנָב וְשׁוֹמֵר (ומסיע) אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים׳ (שיר השירים א, ו) - אֵלֶּה עַמִּים עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁהֵם הַזָּנָב. בָּא רַבִּי יְהוּדָה, וְנָשַׁק יָדָיו וְאָמַר, אִלְמָלֵא לֹא שָׁאַלְתִּי דָבָר בָּעוֹלָם, אֶלָּא שֶׁשָּׁאַלְתִּי זֶה וְהִרְוַחְתִּי אוֹתוֹ - דַּי לִי, שֶׁעַכְשָׁו יָדַעְתִּי עַמִּים עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וְשִׁלְטוֹנָם אֵיךְ מֻנְהָג. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁעֲלֵיהֶם כָּתוּב ׳כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ וְגוֹ'׳ (תהלים קלה, ד).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: והשתא שאר עמין דאינון אחידן בזנבא, סלקין לעילא, ושלטין ומחיין, ורישא כפיף לעפרא, כמה דאת אמר ׳נפלה לא תוסיף קום וגו'׳ (עמוס ה, ב). ועם כל דא, האי רישא מדבר לזנבא ונטיר (ס"א ונטיל) ליה, כמה דאת אמר ׳שמוני נוטרה את הכרמים׳ (שיר השירים א, ו) - אלין עמין עובדי עבודת כוכבים ומזלות, דאינון זנבא. אתא רבי יהודה ונשיק ידוי, אמר אלמלי לא שאילנא מלה בעלמא, אלא דשאילנא דא ורווחנא ליה, די לי. דהשתא ידענא עמין עובדי כוכבים ומזלות, ושולטנותא דלהון היך מתדבר. זכאה חולקיהון דישראל, דעלייהו כתיב, ׳כי יעקב בחר לו יה וגו'׳ (תהילים קלה, ד).

התרגום: ועכשו, שאר העמים שהם אחוזים בזנב, עולים למעלה, ושולטים ומכים, והראש כפוף לעפר, כמו שנאמר ׳נפלה לא תוסיף קום וגו'׳ (עמוס ה, ב). ועם כל זה, הראש הזה מנהיג את הזנב ושומר (ומסיע) אותו, כמו שנאמר ׳שמני נטרה את הכרמים׳ (שיר השירים א, ו) - אלה עמים עובדי כוכבים ומזלות, שהם הזנב. בא רבי יהודה, ונשק ידיו ואמר, אלמלא לא שאלתי דבר בעולם, אלא ששאלתי זה והרוחתי אותו - די לי, שעכשו ידעתי עמים עובדי כוכבים ומזלות ושלטונם איך מנהג. אשרי חלקם של ישראל, שעליהם כתוב ׳כי יעקב בחר לו יה וגו'׳ (תהלים קלה, ד).

מן המפרשים

מקדש מלך: ומ"ש ועכ"ד האי רישא וכו': פי' שאע"פי שהט"ס דנוקבא הם בקליפה עכ"ז מדבר לזנבא שהיא מלכות דידה. ולא"וה האחוזים בה וזהו שהביא ראיה מפ' שמוני נוטרה את הכרמים שהם או"ה הנק' זנבא היונקים ממ' דנוקבא הנקרא זנבא ג"כ:

הסולם: והשתא שאר עמין וכו' : ועתה שאר העמים שהם נאחזים בזנב (כנ"ל אות מ'"ו) של המלכות, עולים למעלה ושולטים ומכים, והראש כפוף לעפר. כש"א נפלה לא תוסיף קום וגו'. ועם כל זה, הראש מנהיג את הזנב, ושומר אותו, כש"א, שמוני נוטרה את הכרמים,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: