מעשה ברבי אבא שהכה את השמח בבית טרוניא שבבבל
במדבר · ׳שמחו את ירושלם׳ - אין שמחה אלא בחבור המטרוניתא בבעלה · מאמר 2 · פיסקה 4 · דף קיח ע"א
לשון הזוהר
רִבִּי אַבָּא חָמָא חַד בַּר נָשׁ, דְּהֲוָה חַדֵּי בְּבֵי טְרוֹנְיָיא דְּבָבֶל. בָּטַשׁ בֵּיהּ, אָמַר ׳שִׂמְחוּ אֶת׳ יְרוּשָׁלַם כְּתִיב (אמר רבי אבא), בְּזִמְנָא דִּיְרוּשָׁלַ ם בְּחֶדְוָה, בָּעֵי בַּר נָשׁ לְמֶחְדֵּי. רִבִּי אֶלְעָזָר לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר ׳שִׂמְחוּ אֶת׳ יְרוּשָׁלַם, הַיְינוּ דִּכְתִּיב, ׳עִבְדוּ אֶת יהו"ה בְּשִׂמְחָה׳ (תהילים ק, ב).
תרגום
רַבִּי אַבָּא רָאָה אִישׁ שֶׁהָיָה שָׂמֵחַ בְּבֵית טְרוֹנְיָא שֶׁבְּבָבֶל. הִכָּה בּוֹ וְאָמַר, שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלם כָּתוּב (אָמַר רַבִּי אַבָּא), בִּזְמַן שֶׁיְּרוּשָׁלַיִם בְּשִׂמְחָה צָרִיךְ אָדָם לִשְׂמֹחַ. רַבִּי אֶלְעָזָר לְטַעְמוֹ, שֶׁאָמַר שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלם, הַיְנוּ שֶׁכָּתוּב ׳עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה׳ (תהלים ק, ב).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: רבי אבא חמא חד בר נש, דהוה חדי בבי טרונייא דבבל. בטש ביה, אמר ׳שמחו את׳ ירושלם כתיב (אמר רבי אבא), בזמנא דירושל ם בחדוה, בעי בר נש למחדי. רבי אלעזר לטעמיה, דאמר ׳שמחו את׳ ירושלם, היינו דכתיב, ׳עבדו את יהו"ה בשמחה׳ (תהילים ק, ב).
התרגום: רבי אבא ראה איש שהיה שמח בבית טרוניא שבבבל. הכה בו ואמר, שמחו את ירושלם כתוב (אמר רבי אבא), בזמן שירושלים בשמחה צריך אדם לשמח. רבי אלעזר לטעמו, שאמר שמחו את ירושלם, הינו שכתוב ׳עבדו את ה' בשמחה׳ (תהלים ק, ב).
מן המפרשים
אור החמה: א"ר אבא בזמנא וכו' כי כמו שאסור לשמוח בלא ירושלים כך מצוה ממש לשמוח בשמחתה. וז"ש בעי למחדי שצריך ממש לשמוח והיינו דקאמר קרא שמחו את ירושלים דרך מצוה ממש כדפירש. ור"א ור' אבא פליגי ואיכא בינייהו ישראל שהוא דר בחוצה לארץ בזמן…
הסולם: רבי אבא חמא וכו' : ר"א ראה אדם אחד, שהיה שמח בבי טרוניא שבבבל, בעט בו. אמר, כתוב. בזמן שירושלים בשמחה צריך האדם לשמוח. ולא בזמן הגלות. ר' אלעזר הולך לטעמו, שאמר, שמחו את ירושלים היינו שכתוב, עבדו את ה' בשמחה. דהיינו שירושלים…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: