ממלכת הזוהר › זוהר › במדבר › מאמר 1: ׳וידבר ה' במדבר סיני׳ - השלמת העולמות ומנין ישראל שכולו ברכה › פיסקה 12 (קיז ע"ב)

המונה ואינו מברך נתפס - והברכה בעין טובה ואהבת הלב

במדבר · ׳וידבר ה' במדבר סיני׳ - השלמת העולמות ומנין ישראל שכולו ברכה · מאמר 1 · פיסקה 12 · דף קיז ע"ב

לשון הזוהר

וְאִי אִיהוּ מָנֵי שְׁבָחָא דְּחַבְרֵיהּ, וְלָא אוֹדֵי עָלֵיהּ בִּרְכָאן. הוּא נִתְפַּס בְּקַדְמִיתָא מִלְּעֵילָּא. וְאִי אִיהוּ מְבָרֵךְ לֵיהּ, הוּא מִתְבָּרֵךְ מִלְּעֵילָּא. וּבִרְכְתָא בָּעֵי לְבָרְכָא לָהּ בְּעֵינָא טָבָא, וְלָא בְּעֵינָא בִּישָׁא. וּבְכֹלָּא בָּעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רְחִימוּתָא דְּלִבָּא. וּמַה מַאן דִּמְבָרֵךְ לְחַבְרֵיהּ, בָּעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דִּיְּבָרֵךְ לֵיהּ בְּעֵינָא טָבָא, בְּלִבָּא טָבָא. מַאן דִּמְבָרֵךְ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, דְּבָעֵי עֵינָא טָבָא, וְלִבָּא טָבָא, וּרְחִימוּתָא דְּלִבָּא. בְּגִין כָּךְ ׳וְאָהַבְתָּ אֶת יהו"ה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וְגוֹ'׳ (דברים ו, ה).

תרגום

וְאִם הוּא מוֹנֶה אֶת שֶׁבַח חֲבֵרוֹ וְלֹא מוֹדֶה עָלָיו בְּרָכוֹת - הוּא נִתְפָּס בַּתְּחִלָּה מִלְמַעְלָה. וְאִם הוּא מְבָרֵךְ אוֹתוֹ - הוּא מִתְבָּרֵךְ מִלְמַעְלָה. וְהַבְּרָכָה צָרִיךְ לְבָרֵךְ אוֹתָהּ בְּעַיִן טוֹבָה, וְלֹא בְּעַיִן רָעָה. וּבַכֹּל רוֹצֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַהֲבַת הַלֵּב. וּמַה מִּי שֶׁמְּבָרֵךְ אֶת חֲבֵרוֹ, רוֹצֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיְּבָרֵךְ אוֹתוֹ בְּעַיִן טוֹבָה, בְּלֵב טוֹב - מִי שֶׁמְּבָרֵךְ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁצָּרִיךְ עַיִן טוֹבָה וְלֵב טוֹב וְאַהֲבַת הַלֵּב. בִּגְלַל זֶה, ׳וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךְ בְּכָל לְבָבְךְ וְגוֹ'׳ (שם ו, ה).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ואי איהו מני שבחא דחבריה, ולא אודי עליה ברכאן. הוא נתפס בקדמיתא מלעילא. ואי איהו מברך ליה, הוא מתברך מלעילא. וברכתא בעי לברכא לה בעינא טבא, ולא בעינא בישא. ובכלא בעי קודשא בריך הוא רחימותא דלבא. ומה מאן דמברך לחבריה, בעי קודשא בריך הוא דיברך ליה בעינא טבא, בלבא טבא. מאן דמברך לקודשא בריך הוא, על אחת כמה וכמה, דבעי עינא טבא, ולבא טבא, ורחימותא דלבא. בגין כך ׳ואהבת את יהו"ה אלהיך בכל לבבך וגו'׳ (דברים ו, ה).

התרגום: ואם הוא מונה את שבח חברו ולא מודה עליו ברכות - הוא נתפס בתחלה מלמעלה. ואם הוא מברך אותו - הוא מתברך מלמעלה. והברכה צריך לברך אותה בעין טובה, ולא בעין רעה. ובכל רוצה הקדוש ברוך הוא אהבת הלב. ומה מי שמברך את חברו, רוצה הקדוש ברוך הוא שיברך אותו בעין טובה, בלב טוב - מי שמברך את הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה שצריך עין טובה ולב טוב ואהבת הלב. בגלל זה, ׳ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך וגו'׳ (שם ו, ה).

מן המפרשים

אור החמה: הא אתפס בקדמיתא וכו' כוונת הענין כי ההזכרה לאדם גורם הזכרת עונותיו ושישלוט בו עין הרע וכאשר הוא מודה עליו הברכה כנזכר מייחד ימין ושמאל עליו לטובה וכאשר אינו עושה כן והוא הזכיר אותו מעורר עליו הדין והקליפה ולזה נעשה כתובע דין…

הסולם: ואי איהו מני וכו' : ואם הוא מונה שבחו של חברו, ואינו מודה על הברכות, הוא נתפס תחלה מלמעלה, דהיינו שניזק מחמתו. ואם הוא מברך אותו, הוא עצמו מתברך מלמעלה. וצריך לברכו בעין טובה ולא בעין רעה. ובכל דבר רוצה הקב"ה אהבת הלב בשעה…

מקדש מלך, פירוש הרמ"ז: ואי איהו מברך ליה וכו' כי אין אדם נותן מה שאין לו ואם הוא משפיע ברכה על חבירו מוכרח הוא שהוא יבורך בראשונה וכמר"זל על פ' ואני אברכם:וכן אמרו בפי' ואלו נאמרים כל כהן המברך מתברך ושאינו מברך אינו מתברך:פי' אינו מתברך לגמרי אפי'…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר