ממלכת הזוהר › זוהר › במדבר › מאמר 1: ׳וידבר ה' במדבר סיני׳ - השלמת העולמות ומנין ישראל שכולו ברכה › פיסקה 13 (קיז ע"ב)

כופר במקום החשבון - וברכת ישראל בתחלה ובסוף

במדבר · ׳וידבר ה' במדבר סיני׳ - השלמת העולמות ומנין ישראל שכולו ברכה · מאמר 1 · פיסקה 13 · דף קיז ע"ב

לשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, הָא אוּקְמוּהָ לֵית בִּרְכָתָא דִּלְעֵילָּא שַׁרְיָא, עַל מִלָּה דְּאִתְמְנֵי. וְאִי תֵּימָא, יִשְׂרָאֵל אֵיךְ אִתְמְנוּן. אֶלָּא כּוּפְרָא נַטְלֵי מִנַּיְיהוּ, וְהָא אוּקְמוּהָ, וְחוּשְׁבָּנָא לָא הֲוִי עַד דְּיִתְכְּנִישׁ כָּל הַהוּא כּוּפְרָא, וְסָלִיק לְחוּשְׁבְּנָא, וּבְקַדְמֵיתָא מְבָרְכָן לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, וּלְבָתַר מְנָאָן הַהוּא כּוּפְרָא, וּלְבָתַר מְהַדְּרִין וּמְבָרְכִין לוֹן לְיִשְׂרָאֵל. אִשְׁתְּכָחוּ דְּיִשְׂרָאֵל מִתְבָּרְכִין בְּקַדְמִיתָא וּבְסוֹפָא, וְלָא סָלִיק בְּהוּ מוֹתָנָא.

תרגום

בֹּא רְאֵה, הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, אֵין הַבְּרָכָה שֶׁלְּמַעְלָה שׁוֹרָה עַל דָּבָר שֶׁנִּמְנֶה. וְאִם תֹּאמַר, יִשְׂרָאֵל אֵיךְ נִמְנוּ? אֶלָּא כֹּפֶר לָקַח מֵהֶם, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, וְהַחֶשְׁבּוֹן לֹא הָיָה עַד שֶׁנֶּאֱסַף כָּל אוֹתוֹ הַכֹּפֶר וְעָלָה לַחֶשְׁבּוֹן. וּבַתְּחִלָּה מְבָרְכִים אֶת יִשְׂרָאֵל, אַחַר כָּךְ מוֹנִים אוֹתוֹ כֹּפֶר, אַחַר כָּךְ חוֹזְרִים וּמְבָרְכִים אֶת יִשְׂרָאֵל. נִמְצָא שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִתְבָּרְכִים בַּתְּחִלָּה וּבַסּוֹף, וְלֹא עוֹלָה בָהֶם מַגֵּפָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי, הא אוקמוה לית ברכתא דלעילא שריא, על מלה דאתמני. ואי תימא, ישראל איך אתמנון. אלא כופרא נטלי מנייהו, והא אוקמוה, וחושבנא לא הוי עד דיתכניש כל ההוא כופרא, וסליק לחושבנא, ובקדמיתא מברכן להו לישראל, ולבתר מנאן ההוא כופרא, ולבתר מהדרין ומברכין לון לישראל. אשתכחו דישראל מתברכין בקדמיתא ובסופא, ולא סליק בהו מותנא.

התרגום: בא ראה, הרי פרשוה, אין הברכה שלמעלה שורה על דבר שנמנה. ואם תאמר, ישראל איך נמנו? אלא כפר לקח מהם, והרי פרשוה, והחשבון לא היה עד שנאסף כל אותו הכפר ועלה לחשבון. ובתחלה מברכים את ישראל, אחר כך מונים אותו כפר, אחר כך חוזרים ומברכים את ישראל. נמצא שישראל מתברכים בתחלה ובסוף, ולא עולה בהם מגפה.

מן המפרשים

אור החמה: לית ברכתא דלעילא שריא וכו' דכתיב ישלח ה' את הברכה באסמיך בדבר הסמוי מן העין והטעם לזה להיות הדברים התחתונים ניתנים תחת ממשלת החיצונים הנה בהיות האדם מונה הדבר ומגבילו ומגדירו כגדר מספר פלוני הנה סלק משם הברכה שהיא המרבה הדבר…

הסולם: ת"ח הא אוקמוה וכו': בוא וראה, הרי העמידוהו שאין הברכה שלמעלה שורה על דבר שנמנה. ואם תאמר, ישראל איך נמנו. אלא כופר לקחו מהם, וכבר העמידוהו, והחשבון לא היה עד שנאסף כל אותו הכופר, ועלה לחשבון. ובתחילה היו מברכים את ישראל, ואח"כ…

מקדש מלך, פירוש הרמ"ז: הא אוקמוה וכו' איתא בערכי הכינויים ערך מספר שבחי' המספר שנמצא בזוהר שהוא בדעת ושהוא במלכות שהענין הוא בדעת זעיר שביסוד אימא המתפשט עד חזה דזעיר ושם סיומו ויוצא האור למלכות. והנה כללות האור הוא ה' חסדים וה' גבור' שהם עשרה…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר