׳וידבר ה' במדבר סיני׳
השלמת העולמות ומנין ישראל שכולו ברכה
בריאת האדם בדיוקן עליונים ותחתונים - אורו מאיר מסוף העולם
׳וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד וְגוֹ'׳ (במדבר א, א). רַבִּי אַבָּא פָּתַח, ׳וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ וְגוֹ'׳ (בראשית א, כז) '. הַפָּסוּק הַזֶּה נִתְבָּאֵר. בֹּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָאָדָם, עָשָׂה אוֹתוֹ בַּדְּיוֹקָן שֶׁל עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְהָיָה כָּלוּל מֵהַכֹּל, וְהָיָה אוֹרוֹ מֵאִיר מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְהָיוּ פוֹחֲדִים מִמֶּנּוּ הַכֹּל.
בלשון הזוהר
׳וַיְדַבֵּר יהו"ה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד וְגוֹ'׳ (במדבר א, א). רִבִּי אַבָּא פָּתַח, ׳וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ וְגוֹ'׳ (בראשית א, כז). הַאי קְרָא אִתְּמַר. תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּבָרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאָדָם עָבֵד לֵיהּ בְּדִיּוּקְנָא דְּעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי, וַהֲוָה כָּלִיל מִכֹּלָּא, וַהֲוָה נְהוֹרֵיהּ נָהִיר, מִסַּיְיפֵי עָלְמָא עַד סַיְיפֵי עָלְמָא, וַהֲווּ דַּחֲלִין קַמֵּיהּ כֹּלָּא.
׳בצלמו׳ ו ׳בצלם אלהים׳ - שתי דרגות לזכר ולנוקבא
וְאַף עַל גַּב שֶׁהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל בַּפָּסוּק הַזֶּה. ׳וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ׳ (בראשית א, כז) - כֵּיוָן שֶׁאָמַר בְּצַלְמוֹ, מַה זֶּה ׳בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ׳? אֶלָּא וַדַּאי שְׁתֵּי דְרָגוֹת שֶׁכְּלוּלוֹת ׳זָכָר וְנוּקְבָּא׳, אַחַת לְזָכָר וְאַחַת לַנּוּקְבָּא.
בלשון הזוהר
וְאַף עַל גַּב דְּהָא אוּקְמוּהָ, אִית לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ בְּהַאי קְרָא. ׳וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אוֹתוֹ׳ - כֵּיוָן דְּאָמַר בְּצַלְמוֹ, מַאי ׳בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אוֹתוֹ׳. אֶלָּא וַדַּאי תְּרֵין דַּרְגִּין דִּכְלִילָן דְּכַר וְנוּקְבָּא, חַד לִדְכַר, וְחַד לְנוּקְבָּא.
שני פרצופים בבריאת האדם - והנוקבא כלולה משני צדדים
וְלָכֵן שְׁנֵי פַרְצוּפִים הָיוּ בְּוַדַּאי, וְסוֹף הַפָּסוּק מוֹכִיחַ, שֶׁכָּתוּב ׳זָכָר וְנוּקְבָּא בָּרָא אֹתָם׳. וְכָלוּל הָיָה מִכָּל הַצְּדָדִים (מִשְּׁנֵי צְדָדִים). וְאַף עַל גַּב שֶׁהַנּוּקְבָּא אֲחוּזָה בְּצִדּוֹ, הֲרֵי הִיא גַּם כְּלוּלָה מִשְּׁנֵי צְדָדִים, לִהְיוֹת שָׁלֵם בַּכֹּל.
בלשון הזוהר
וּבְגִין כַּךְ דּוּ פַּרְצוּפִין הֲווֹ ודַּאי, וְסֵיפָא דִּקְרָא אוֹכַח, דִּכְתִּיב ׳זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אוֹתָם׳. וְכָלִיל הֲוָה מִכָּל סִטְרִין (נ"א מתרין סטרין). וְאַף עַל גַּב דְּנוּקְבָּא אֲחִידַת בְּסִטְרוֹי, הָא הִיא נָמֵי כְּלִילָא מִתְּרֵין סִטְרִין, לְמֶהֱוִי שְׁלִים בְּכֹלָּא.
הסתלקות החכמה בחטא האדם - והשתלת העולם בשת
וְהָיָה מִסְתַּכֵּל בַּחָכְמָה לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. כֵּיוָן שֶׁסָּרַח, הִתְמַעֲטוּ הַפַּרְצוּפִים, וְהַחָכְמָה הִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ, וְלֹא הָיָה מִסְתַּכֵּל אֶלָּא בְּדִבְרֵי גוּפוֹ. אַחַר כָּךְ הוֹלִיד בָּנִים מֵעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְלֹא הִתְיַשְּׁבוּ זֶה וָזֶה בָּעוֹלָם עַד שֶׁהוֹלִיד בֵּן, וּמִמֶּנּוּ נִשְׁלַם (נִשְׁתַּל) הָעוֹלָם, שֶׁנִּקְרָא שֵׁת, וְכָךְ פֵּרְשׁוּהָ.
בלשון הזוהר
וַהֲוָה מִסְתָּכַּל בְּחָכְמְתָא, לְעֵילָּא וְתַתָּא. כֵּיוָן דְּסָּרַח, אִתְמַעֲטוּ פַּרְצוּפִין, וְחָכְמְּתָא אִסְתָּלָקַת מִנֵּיהּ, וְלָא הֲוָה מִסְתָּכַל אֶלָּא בְּמִלֵי דְּגוּפֵיהּ. לְבָתַר אוֹלִיד בְּנִין מֵעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי, וְלָא אִתְיָשָׁבוּ דָּא וְדָא בְּעָלְמָא, עַד דְּאוֹלִיד בַּר, וּמִנֵּיהּ אִשְׁתְּלִים (ס"א אשתיל) עָלְמָא, דְּאִקְרֵי שֵׁת, וְהָא אוּקְמוּהָ.
אחיזת האבות בעולם - בימין, בשמאל ובאמצע הגוף
וְעִם כָּל זֶה, הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן לֹא הֻשְׁלַם וְלֹא הָיָה שָׁלֵם וְלֹא נִמְצָא בְקִיּוּמוֹ, עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם וְעָמַד הָעוֹלָם. אֲבָל לֹא הֻשְׁלַם עַד שֶׁאַבְרָהָם נִמְצָא בּוֹ בָּעוֹלָם, וְאָחַז בּוֹ בְּיָמִין כְּמִי שֶׁאוֹחֵז בִּימִינוֹ אֶת מִי שֶׁנּוֹפֵל. בָּא יִצְחָק וְאָחַז בִּידֵי הָעוֹלָם בִּשְׂמֹאל וְהִתְקַיֵּם יוֹתֵר. כֵּיוָן שֶׁבָּא יַעֲקֹב, אָחַז בְּאֶמְצַע הַגּוּף, וְנִכְלָל בִּשְׁנֵי צְדָדִים, עָמַד הָעוֹלָם וְלֹא הָיָה מִתְמוֹטֵט.
בלשון הזוהר
וְעִם כָּל דָּא, עָלְמָא תַּתָּאָה לָא אִשְׁתְּלִים, וְלָא הֲוָה שְׁלִים, וְלָא אִשְׁתְּכַח בְּקִיּוּמֵיהּ, עַד דְּאָתָא אַבְרָהָם, וְאִתְקַיָּים עָלְמָא. אֲבָל לָא אִשְׁתְּלִים, עַד דְּאַבְרָהָם אִשְׁתְּכַח בֵּיהּ בְּעָלְמָא, וְאָחִיד בֵּיהּ בִּימִינָא, כְּמַאן דְּאָחִיד בִּימִינֵיהּ, לְמַאן דְּנָפִיל. אָתָא יִצְחָק, וְאָחִיד בִּידֵיהּ דְּעָלְמָא בִּשְׂמָאלָא, וְאִתְקָיָּים יַתִּיר. כֵּיוָן דְּאָתָא יַעֲקֹב, אָחִיד בְּאֶמְצָעִיתָא בְּגוּפָא, וְאִתְכְּלִיל בִּתְרֵין סִטְרִין, אִתְקַיָּים עָלְמָא וְלָא הֲוָה מִתְמוֹטֵט.
שתילת העולם בשבטים - והשלמתו בתורה ובמשכן
וְעִם כָּל זֶה לֹא נִשְׁתַּל (נשלם) בְּשָׁרָשָׁיו עַד שֶׁהוֹלִיד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים וְשִׁבְעִים נֶפֶשׁ, וְנִשְׁתַּל (ונשלם) הָעוֹלָם. וְעִם כָּל זֶה לֹא הִשְׁתַּלֵּם עַד שֶׁקִּבְּלוּ יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה בְּהַר סִינַי וְהוּקַם הַמִּשְׁכָּן, וְאָז עָמְדוּ הָעוֹלָמוֹת וְנִשְׁלְמוּ, וְהִתְבַּשְּׂמוּ עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים.
בלשון הזוהר
וְעִם כָּל דָּא לָא אַשְׁתִּיל (ס"א אשתלים) בְּשָׁרְשׁוֹי, עַד דְּאוֹלִיד תְּרֵיסָר שְׁבָטִין, וְשִׁבְעִין נַפְשָׁאן, וְאַשְׁתִּיל (ס"א ואשתלים) עָלְמָא. וְעִם כָּל דָּא לָא אִשְׁתְּלִים, עַד דְּקַבִּילוּ יִשְׂרָאֵל אוֹרַיְיתָא בְּטוּרָא דְּסִינַי, וְאִתְּקַם מַשְׁכְּנָא, כְּדֵין אִתְקָיָּימוּ עָלְמִין וְאִשְׁתְּלִימוּ, וְאִתְבְּסָמוּ עִלָּאִין וְתַתָּאִין.
פקידת חילות התורה והמשכן - שאין נפרדים זה מזה
כֵּיוָן שֶׁהַתּוֹרָה וְהַמִּשְׁכָּן הוּקְמוּ, רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִפְקֹד הַחֲיָלוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה, כַּמָּה צְבָאוֹת הֵם שֶׁל הַתּוֹרָה, כַּמָּה צְבָאוֹת הֵם שֶׁל הַמִּשְׁכָּן. בֹּא רְאֵה, כָּל דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְיַשֵּׁב בִּמְקוֹמוֹ, לֹא מִתְיַשֵּׁב עַד שֶׁנִּזְכָּר בַּפֶּה, וּמִתְמַנֶּה עָלָיו. אַף כָּאן - רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִפְקֹד חֵילוֹת הַתּוֹרָה וְחֵילוֹת הַמִּשְׁכָּן, וְכֻלָּם הָיוּ כְּאֶחָד וְלֹא נִפְרָדִים זֶה מִזֶּה, הַכֹּל כְּמוֹ לְמַעְלָה, שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה וְהַמִּשְׁכָּן לֹא נִפְרָדִים זֶה מִזֶּה, וְהוֹלְכִים כְּאֶחָד.
בלשון הזוהר
כֵּיוָן דְּאוֹרַיְיתָא וּמַשְׁכְּנָא אִתּוֹקָמוּ, בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִפְקַד חֵילוֹי דְּאוֹרַיְיתָא, כַּמָה חַיָּילִין אִינּוּן דְּאוֹרַיְיתָא, כַּמָה חַיָּילִין אִינּוּן דְּמַשְׁכְּנָא. תָּא חֲזֵי, כָּל מִלָּה דְּבָעֵי לְאִתְיַישְּׁבָא בְּדוּכְתֵּיהּ, לָא מִתְיַישְּׁבָא עַד דְּאִדְכַּר בְּפוּמָא, וְאִתְמְנֵי עָלָהּ. אוּף הָכָא - בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִפְקַד חַיָּילִין דְּאוֹרַיְיתָא, וְחַיָּילִין דְּמַשְׁכְּנָא, וְכֻלְּהוּ הֲווֹ כְּחַד וְלָא מִתְפָּרְשֵׁי דָּא מִן דָּא, כֹּלָּא כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, דְּהָא אוֹרַיְיתָא וּמַשְׁכְּנָא לָא מִתְפָּרְשֵׁי דָּא מִן דָּא, וְאָזְלִין כַּחֲדָא.
׳במדבר סיני באהל מועד׳ - אחד לתורה ואחד למשכן
וּמִשּׁוּם זֶה חֵילוֹתֵיהֶם עוֹלִים בְּחֶשְׁבּוֹן לְהִוָּדַע אֲלֵיהֶם, פְּרָט לְאוֹתָם אֲחֵרִים שֶׁאֵין לָהֶם חֶשְׁבּוֹן. וְלָכֵן כָּתוּב, ׳וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד׳ (במדבר א, א) - אִם ׳בְּאֹהֶל מוֹעֵד׳, לָמָּה ׳בְּמִדְבַּר סִינַי׳? אֶלָּא אֶחָד לַתּוֹרָה וְאֶחָד לַמִּשְׁכָּן.
בלשון הזוהר
וּבְגִין כַּךְ, חַיָּילֵיהוֹן עָאלִין בְּחוּשְׁבָּנָא לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא גַּבַּיְיהוּ, בַּר אִינּוּן אַחֲרָנִין דְּלֵית לוֹן חוּשְׁבָּנָא. וּבְגִין כַּךְ כְּתִיב, ׳וַיְדַבֵּר יהו"ה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד׳. אִי ׳בְּאֹהֶל מוֹעֵד׳, אֲמַאי ׳בְּמִדְבַּר סִינַי׳. אֶלָּא חַד לְאוֹרַיְיתָא וְחַד לְמַשְׁכְּנָא.
חדש זיו - רמז לחדש ולשנה שמאירים ללבנה
וְזֶה וָזֶה - ׳בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית׳ (במדבר א, א) - וְהַכֹּל אֶחָד, וְזֶה נִקְרָא חֹדֶשׁ זִיו, רֶמֶז לְאוֹתוֹ חֹדֶשׁ וְשָׁנָה שֶׁמֵּאִיר לַלְּבָנָה, שֶׁהֲרֵי אָז כָּל הָעוֹלָמוֹת נִמְצָאִים בִּשְׁלֵמוּת. ׳לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם׳ - לְהוֹדִיעַ שֶׁכְּשֶׁיָּצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, זֶה הָיָה בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן.
בלשון הזוהר
וְהַאי וְהַאי - ׳בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית׳ (במדבר א, א) - וְכֹלָּא חַד, וְהַאי אִקְרֵי ׳חֹדֶשׁ זִיו רֶמֶז לְהַהוּא יַרְחָא וְשַׁתָּא דְּנָהִיר לְסִיהֲרָא, דְּהָא כְּדֵין עָלְמִין כֻּלְּהוּ אִשְׁתְּכָחוּ בִּשְׁלִימוּ׳ (מלכים א ו, א). לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם - לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא דְּהָא כַּד נַפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הֲוָה.
׳ה' זכרנו יברך׳ - הנמנים במדבר שהקב"ה מוסיף עליהם
וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב.רַבִּי יִצְחָק פָּתַח,בפרשה זו של פקידת ישראל ׳ה' זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ יְבָרֵךְ אֶת בֵּיתישראל וְגוֹ'׳ (תהלים קטו, יב). ׳ה' זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ׳ - אֵלֶּה הַגְּבָרִים, זכרנו א. מלשון זכרים רמב"ן, ב. מלשון זכרון מקד"מ שֶׁהָיוּ עוֹלִים בַּחֶשְׁבּוֹן בַּמִּדְבָּר,מבן כ' שנה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבָרֵךְ אוֹתָם בתחילה בברכה פרטית וּמוֹסִיף עֲלֵיהֶם בְּכָל זְמַן.בברכה כללית. או"ח
בלשון הזוהר
רִבִּי יִצְחָק פָּתַח, ׳יהו"ה זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ יְבָרֵךְ אֶת בֵּית וְגוֹ'׳ (תהילים קטו, יב). ׳יהו"ה זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ׳ - אִלֵּין גּוּבְרִין, דַּהֲווֹ עָאלִין בְּחוּשְׁבָּנָא בְּמַדְבְּרָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְבָרֵךְ לוֹן, וְאוֹסִיף עָלַיְיהוּ בְּכָל זִמְנָא.
האומר שבחו של חברו - צריך לברכו ולהודות עליו
בֹּא רְאֵה,בא להשיב על השאלה מדוע בירך דווקא את הדור ההוא בפרטות מקד"מ, מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁבַח חֲבֵרוֹ, בדברים הנוגעים לגופו כגון חכמתו יופיו ומידותיו אוה"ח, או אף במעלות שֶׁל בָּנָיו, אוֹ שֶׁל מָמוֹנוֹ כגון שנתברך בעושר וכדו' - צָרִיךְהמשבח לְבָרְכוֹמצד חסד שבימין וּלְהוֹדוֹת עָלָיועל טובתו של חבירו בִּבְרָכוֹת.מצד הוד שבשמאל [הודאות לשון 'הוד'], כדי שלא יתעוררו עליו דינים [כי בכל ברכה נפעלים ב' ענינים: א. הבקשה על הריבוי, ב. ההודאה עליו. והברכה היא מצד החסד, וההודאה עליו היא מצד 'הוד' ]. מִנַּיִן לָנוּ? מִמֹּשֶׁה, שֶׁכָּתוּב ׳וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב׳ (דברים א, י) - אַחַר כָּךְ מַה כָּתוּב? מיד אחר שהזכיר שבחם ׳ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וְגוֹ'׳ הרי שבירכם בריבוי, ובדבריו אלו (דברים א, יא). שְׁתֵּי בְרָכוֹת הָיוּ: אַחַת - ׳ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם׳יוסף עליכם וגו' - הֲרֵי אַחַת.מצד ימין. אַחַר כָּךְהודאת הברכות, שהכתוב אומר - ׳וִיבָרֵךְ אֶתְּכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם׳ - לְהוֹדוֹת עֲלֵיהֶם, בְּרָכוֹת עַל בְּרָכוֹת. והיינו שאף השמאל יודה בברכת הימין.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, הַאי מַאן דְּאָמַר שְׁבָחָא דְּחַבְרֵיהּ, דִּבְנוֹי, אוֹ דְּמָמוֹנֵיהּ, בָּעֵי לְבָרְכָא לֵיהּ, וּלְאוֹדָאָה עָלֵיהּ בִּרְכָאן. מְנָלָן. מִמֹּשֶׁה, דִּכְתִּיב, ׳וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרוֹב׳ (דברים א, י) - לְבָתַר מַה כְּתִיב, ׳יהו"ה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם יוֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וְגוֹ'׳. תְּרֵין בִּרְכָאן הֲווֹ: חַד - ׳יהו"ה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם וְגוֹ'׳. הָא חַד. לְבָתַר - ׳וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם׳. לְאוֹדָאָה עָלַיְיהוּ, בִּרְכָאן עַל בִּרְכָאן.
המונה ואינו מברך נתפס - והברכה בעין טובה ואהבת הלב
וְאִם הוּא מוֹנֶה אֶת שֶׁבַח חֲבֵרוֹ וְלֹא מוֹדֶה עָלָיו בְּרָכוֹתא. ריבוי ב. הודאה. - הוּאהמשבח המשבח נִתְפָּס בַּתְּחִלָּה מִלְמַעְלָה. כי הזכרת השבח גורם שתשלוט עין הרע ויתעוררו דינים באדם [וממילא נעשה כמוסר דין על חבירו- אוה"ח]. כי הזכרת השבח מעוררת עין הרע ודינים [וממילא נעשה כמוסר דין על חבירו- אוה"ח]. וְאִם הוּא מְבָרֵךְ אוֹתוֹומייחד ימין ושמאל עליו לטובה אוה"חומייחד ימין ושמאל עליו לטובה אוה"ח - הוּא מִתְבָּרֵךְ מִלְמַעְלָה. שנעשה צינור לאותו הדבר הנמשך - אוה"ח, וכדרשת חז"ל בסוטה לח: 'ואני אברכם' כל כהן המברך מתברך וכו', שאין אדם יכול ליתן מה שאין לו, ובהכרח שיתברך קודם כדי שיוכל ליתן לאחר - מקד"מ. שנעשה צינור לאותו הדבר הנמשך - אוה"ח. וְהַבְּרָכָה צָרִיךְ לְבָרֵךְ אוֹתָהּ בְּעַיִן טוֹבָה, שירצה בטובת חבירו בעין טובה ובלב טוב, שירצה בטובת חבירו, וְלֹא בְּעַיִן רָעָה. אוה"ח. אף אם רק ירצה שיהיה לו כשל רעהו זו עין רעה מקד"מ וּבַכֹּלבכל מעשה ומכל אמירה בכל דבר רוֹצֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּאאת את אַהֲבַת הַלֵּב.ולא רק מן השפה ולחוץ.והדברים ק"ו ולא רק מן השפה ולחוץ.והדברים ק"ו וּמַה מִּי שֶׁמְּבָרֵךְ אֶת חֲבֵרוֹ, רוֹצֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיְּבָרֵךְ אוֹתוֹא.א. בְּעַיִן טוֹבָה,ב. ב. בְּלֵב טוֹב - מִי שֶׁמְּבָרֵךְ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּאשכוונתו שיתברכו המאורות העליוניםשכוונתו שיתברכו המאורות העליונים, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁצָּרִיךְא.א. עַיִן טוֹבָהב.ב. וְלֵב טוֹבועליהם הוסיף ענין נוסף: ג.ג. וְאַהֲבַת הַלֵּב.אמר הכתובאמר הכתוב בִּגְלַל זֶה, ׳וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךְ בְּכָל לְבָבְךְ וְגוֹ'׳ שאין הציוי רק על המעשה החיצוני, והדיבור מן השפה ולחוץ, אלא על הכוונה הפנימית שתבוא מתוך אהבת הלב, ומתוך כך ישפיע ברכה בעולם?? שאין הציוי רק על המעשה החיצוני והדיבור מן השפה ולחוץ, אלא על הכוונה הפנימית שתבוא מתוך אהבת הלב, ומתוך כך יתברכו המאורות העליונים ויתרבה השפע בעולם, (שם ו, ה).
בלשון הזוהר
וְאִי אִיהוּ מָנֵי שְׁבָחָא דְּחַבְרֵיהּ, וְלָא אוֹדֵי עָלֵיהּ בִּרְכָאן. הוּא נִתְפַּס בְּקַדְמִיתָא מִלְּעֵילָּא. וְאִי אִיהוּ מְבָרֵךְ לֵיהּ, הוּא מִתְבָּרֵךְ מִלְּעֵילָּא. וּבִרְכְתָא בָּעֵי לְבָרְכָא לָהּ בְּעֵינָא טָבָא, וְלָא בְּעֵינָא בִּישָׁא. וּבְכֹלָּא בָּעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רְחִימוּתָא דְּלִבָּא. וּמַה מַאן דִּמְבָרֵךְ לְחַבְרֵיהּ, בָּעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דִּיְּבָרֵךְ לֵיהּ בְּעֵינָא טָבָא, בְּלִבָּא טָבָא. מַאן דִּמְבָרֵךְ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, דְּבָעֵי עֵינָא טָבָא, וְלִבָּא טָבָא, וּרְחִימוּתָא דְּלִבָּא. בְּגִין כָּךְ ׳וְאָהַבְתָּ אֶת יהו"ה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וְגוֹ'׳ (דברים ו, ה).
כופר במקום החשבון - וברכת ישראל בתחלה ובסוף
בֹּא רְאֵה, הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, אֵין הַבְּרָכָה שֶׁלְּמַעְלָה שׁוֹרָה עַל דָּבָר שֶׁנִּמְנֶה. וְאִם תֹּאמַר, יִשְׂרָאֵל אֵיךְ נִמְנוּ? אֶלָּא כֹּפֶר לָקַח מֵהֶם, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, וְהַחֶשְׁבּוֹן לֹא הָיָה עַד שֶׁנֶּאֱסַף כָּל אוֹתוֹ הַכֹּפֶר וְעָלָה לַחֶשְׁבּוֹן. וּבַתְּחִלָּה מְבָרְכִים אֶת יִשְׂרָאֵל, אַחַר כָּךְ מוֹנִים אוֹתוֹ כֹּפֶר, אַחַר כָּךְ חוֹזְרִים וּמְבָרְכִים אֶת יִשְׂרָאֵל. נִמְצָא שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִתְבָּרְכִים בַּתְּחִלָּה וּבַסּוֹף, וְלֹא עוֹלָה בָהֶם מַגֵּפָה.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, הָא אוּקְמוּהָ לֵית בִּרְכָתָא דִּלְעֵילָּא שַׁרְיָא, עַל מִלָּה דְּאִתְמְנֵי. וְאִי תֵּימָא, יִשְׂרָאֵל אֵיךְ אִתְמְנוּן. אֶלָּא כּוּפְרָא נַטְלֵי מִנַּיְיהוּ, וְהָא אוּקְמוּהָ, וְחוּשְׁבָּנָא לָא הֲוִי עַד דְּיִתְכְּנִישׁ כָּל הַהוּא כּוּפְרָא, וְסָלִיק לְחוּשְׁבְּנָא, וּבְקַדְמֵיתָא מְבָרְכָן לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, וּלְבָתַר מְנָאָן הַהוּא כּוּפְרָא, וּלְבָתַר מְהַדְּרִין וּמְבָרְכִין לוֹן לְיִשְׂרָאֵל. אִשְׁתְּכָחוּ דְּיִשְׂרָאֵל מִתְבָּרְכִין בְּקַדְמִיתָא וּבְסוֹפָא, וְלָא סָלִיק בְּהוּ מוֹתָנָא.
מגפה עולה במנין - שנסתלקה הברכה ושרתה סטרא אחרא
לָמָּה הַמַּגֵּפָה עוֹלָה בְמִנְיָן? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁבְּרָכָה לֹא שׁוֹרָה בְמִנְיָן. כֵּיוָן שֶׁמִּסְתַּלֶּקֶת הַבְּרָכָה, הַסִּטְרָא אַחֲרָא שׁוֹרֶה עָלָיו, וְיָכוֹל לְהִנָּזֵק. בִּגְלַל זֶה בְּמִנְיָן לוֹקְחִים כֹּפֶר וּפִדְיוֹן, לְסַלֵּק אוֹתוֹ מֵהֶם.
בלשון הזוהר
מוֹתָנָא אֲמַאי סָלִיק בְּמִנְיָינָא. אֶלָּא בְּגִין דְּבִרְכְתָא לָא שַׁרְיָא בְּמִנְיָינָא, כֵּיוָן דְּאִסְתָּלַק בִּרְכָתָא, סִטְרָא אַחֲרָא שָׁארֵי עֲלוֹי, וְיָכִיל לְאַתְזְקָא. בְּגִין דָּא בְּמִנְיָינָא נַטְלִין כּוּפְרָא וּפִדְיוֹנָא, לְסַלְּקָא עָלֵיהּ מִנַּיְיהוּ.
׳בית ישראל׳ - הנשים, ו ׳בית אהרן׳ - המברכים בעין טובה
׳יְבָרֵךָ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל׳ (תהלים קטו, יב) - אֵלּוּ הַנָּשִׁים, שֶׁלֹּא עוֹלוֹת בַּמִּנְיָן. ׳יְבָרֵךְ אֶת בֵּית אַהֲרֹן׳ - שֶׁהֵם מְבָרְכִים אֶת הָעָם בְּעַיִן טוֹבָה וּבְלֵב טוֹב וּבְאַהֲבַת הַלֵּב. ׳אֶת בֵּית אַהֲרֹן׳ - כָּךְ גַּם הַנָּשִׁים (שֶׁלָּהֶם), שֶׁמִּתְבָּרְכוֹת בַּבְּרָכָה (שֶׁלָּהֶם). ׳יְבָרֵךָ יִרְאֵי ה'׳ - אֵלֶּה הֵם הַלְוִיִּם, וְכֻלָּם מִתְבָּרְכִים, כִּי הֵם יְרֵאִים מהקב"ה. ׳הַקְּטַנִּים עִם הַגְּדלִים׳ - אַף עַל גַּב שֶׁלֹּא עוֹלִים בַּמִּנְיָן.
בלשון הזוהר
(ס"א מעליה מותנא) ׳יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל׳ (תהלים קטו, יב) - אִלֵּין נָשִׁין, דְּלָא סַלְּקִין בְּמִנְיָינָא. ׳יְבָרֵךְ אֶת בֵּית אַהֲרֹן׳ - דְּאִינּוּן מְבָרְכִין לְעַמָּא, בְּעֵינָא טָבָא וּבְלִבָּא טָבָא, וּבִרְחִימוּתָא דְּלִבָּא. ׳אֶת בֵּית אַהֲרֹן׳ - הָכִי נָמֵי נָשִׁין (דלהון), דְּאִתְבָּרְכָן בְּבִרְכָתָא (ס"א דלהון). ׳יְבָרֵךְ יִרְאֵי יהו"ה׳. אִלֵּין אִינּוּן לֵיוָאֵי, וְכֻלְּהוּ מִתְבָּרְכִין, בְּגִין דְּדַחֲלִין לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. ׳הַקְּטַנִים עִם הַגְּדוֹלִים׳ - אַף עַל גַּב דְּלָא עָאלִין בְּמִנְיָינָא.
מנין זה להתברך היה - ולהשלים שלמות העולמים
בֹּא רְאֵה, לֹא נִמְצָא מִנְיָן בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁהִתְבָּרְכוּ בוֹ כְּמִנְיָן זֶה, שֶׁמִּנְיָן זֶה לְהִתְבָּרֵךְ הָיָה, וּלְהַשְׁלִים שְׁלֵמוּת הָעוֹלָמִים הָיָה, וּבְמָקוֹם שֶׁהַבְּרָכוֹת יוֹצְאוֹת נִמְנוּ, שֶׁכָּתוּב ׳בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי׳ (במדבר א, א) - שֶׁהוּא זִיו בִּרְכוֹת הָעוֹלָם, שֶׁמִּמֶּנּוּ יוֹצֵא זִיו לָעוֹלָם. וְעַל זֶה נִקְרָא חֹדֶשׁ זִי"ו, שֶׁהַזִּיו שֶׁל הַכֹּל יוֹצֵא מִמֶּנּוּ, וְעַל זֶה כָּתוּב ׳יְבָרֶכְךְ ה' מִצִּיּוֹן׳ (תהלים קלד, ג) - וְהַכֹּל דָּבָר אֶחָד, וְכָתוּב ׳כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה וְגוֹ'׳ (שם קלג, ג).
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי לָא אִשְׁתְּכַח מִנְיָינָא בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל דְּאִתְבָּרְכָן בֵּיהּ, כְּהַאי מִנְיָינָא. דְּהַאי מִנְיָינָא לְאִתְבָּרְכָא הֲוָה, וּלְאַשְׁלְמָא שְׁלֵימוּתָא דְּעָלְמִין הֲוָה, וּבַאֲתָר דְּבִרְכָּאן נָפְקִין אִתְמְנוּן, דִּכְתִּיב ׳בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי׳ - דְּאִיהוּ זִיוָא דְּבִרְכָּאָן דְּעָלְמָא, דְּמִנֵּיהּ נָפִיק זִיוָא לְעָלְמָא. וְעַל דָּא אִקְרֵי חֹדֶשׁ זִי"ו, דְּזִיוָא דְּכֹלָּא נָפִיק מִנֵּיהּ, וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳יְבָרֶכְךָ יהו"ה מִצִּיּוֹן׳ (תהילים קלד, ג) - וְכֹלָּא חַד מִלָּה וּכְתִיב ׳כִּי שָׁם צִוָּה יהו"ה אֶת הַבְּרָכָה וְגוֹ'׳ (תהילים קלג, ג).
ברכת ישראל מן העץ העליון שהמזון של הכל בו
רַבִּי יְהוּדָה הָיָה מָצוּי לִפְנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר לוֹ, יִשְׂרָאֵל, מֵאֵיזֶה מָקוֹם הֵם מִתְבָּרְכִים? אָמַר לוֹ, אוֹי לָעוֹלָם שֶׁלֹּא מַשְׁגִּיחִים וְלֹא מִסְתַּכְּלִים בְּנֵי אָדָם בִּכְבוֹד הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן. בֹּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁנִּמְצְאוּ יִשְׂרָאֵל צַדִּיקִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהָעוֹלָמוֹת הָיוּ (עִמּוֹ) מְצוּיִים בְּעֵץ אֶחָד עֶלְיוֹן קָדוֹשׁ, שֶׁהַמָּזוֹן שֶׁל הַכֹּל בּוֹ, הָיָה מִתְבָּרֵךְ מִמָּקוֹם שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת כְּנוּסוֹת בּוֹ, וּבוֹ נִנְטַע וְנִשְׁתְּלוּ שָׁרָשָׁיו.
בלשון הזוהר
רִבִּי יְהוּדָה הֲוָה שְׁכִיחַ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר לֵיהּ יִשְׂרָאֵל מֵאָן אֲתָר אִתְבָּרְכָן. אָמַר לֵיהּ, וַוי לְעָלְמָא, דְּלָא מַשְׁגִּיחִין וְלָא מִסְתַּכְּלִין בְּנֵי נָשָׁא, בִּיקָרָא דְּמַלְכָּא עִלָּאָה. תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּאִשְׁתְּכָחוּ יִשְׂרָאֵל זַכָּאִין קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וַהֲווּ עָלְמִין (ס"א עמיה) שְׁכִיחִין בְּחַד אִילָנָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא, דִּמְזוֹנָא דְּכֹלָּא בֵּיהּ, הֲוָה מִתְבָּרֵךְ מֵאֲתָר דְּכָל בִּרְכָאן כְּנִישִׁין בֵּיהּ. וּבֵיהּ אִתְנְטַע וְאַשְׁתִּילוּ שָׁרְשׁוֹי.
׳מציון מכלל יפי׳ - אור העולם המאיר לכל העולמות
וְיִשְׂרָאֵל לְמַטָּה הָיוּ מִתְבָּרְכִים (ונשתלו שָׁרָשָׁיו) מִמָּקוֹם שֶׁכָּל אוֹתָן בְּרָכוֹת יוֹצְאוֹת בּוֹ וְלֹא מִתְעַכְּבוֹת לָצֵאת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳יְבָרֶכְךְ ה' מִצִּיּוֹן׳, וְכָתוּב ׳כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם׳ - וְזֶהוּ אוֹר הָעוֹלָם, שֶׁכָּתוּב ׳מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ׳ (תהלים נ, ב) - הוֹפִיעַ - הֵאִיר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן׳ (דברים לג, ב) - (וְזֶה אוֹר) וּכְשֶׁמֵּאִיר, מֵאִיר לְכָל הָעוֹלָמוֹת.
בלשון הזוהר
וְיִשְׂרָאֵל לְתַתָּא, הֲווֹ מִתְבָּרְכָן (ואשתילו שרשוי) מֵאֲתָר דְּכָל אִינּוּן בִּרְכָאן נָפְקִין בֵּיהּ, וְלָא מִתְעַכְּבֵי לְמֵיפַּק, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳יְבָרֶכְךָ יהו"ה מִצִּיּוֹן׳, וּכְתִיב ׳כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיּוֹרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן כִּי שָׁם צִוָּה יהו"ה אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם׳ (תהילים קלג, ג). וְדָא אִיהוּ נְהִירוּ דְּעָלְמָא. דִּכְתִּיב, ׳מִצִּיּוֹן מִכְּלָל יוֹפִי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ׳ (תהילים נ, ב). הוֹפִיעַ: נָהִיר. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן׳ (דברים לג, ב) (ס"א ודא נהירו). וְכַד יְנָהֵר, יְנָהֵר לְכֻלְּהוּ עָלְמִין.
התעוררות האור - הכל בחברות ובאהבה, ושלום למעלה ולמטה
וּכְשֶׁאוֹר זֶה מִתְעוֹרֵר, הַכֹּל הוּא בַּחֲבֵרוּת (הַכֹּל הוּא בַּחֲבִיבוּת), הַכֹּל הוּא בְּאַהֲבָה, הַכֹּל הוּא בִּשְׁלֵמוּת, וְאָז הוּא שְׁלוֹם הַכֹּל, שָׁלוֹם שֶׁלְּמַעְלָה וְשֶׁלְּמַטָּה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ׳ (תהלים קכב, ז).
בלשון הזוהר
וְכַד הַאי נְהִירוּ אִתְּעַר, כֹּלָּא הוּא בְּחַבְרוּתָא (ס"א כלא הוא בחביבותא), כֹּלָּא הוּא בִּרְחִימוּתָא, כֹּלָּא הוּא בִּשְׁלִימוּ, כְּדֵין הוּא שְׁלָמָא דְּכֹלָּא, שְׁלָמָא דְּעֵילָּא וְתַתָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ׳ (תהילים קכב, ז).
׳שמחו את ירושלם׳
אין שמחה אלא בחבור המטרוניתא בבעלה
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.