ממלכת הזוהר › זוהר › בלק › מאמר 6: הינוקא בן רב המנונא סבא - קרבות התורה על שלחנו › פיסקה 65 (קפט ע"ב)

עצת הזקנים לעקר את משה - ומשם עצת פעור

בלק · הינוקא בן רב המנונא סבא - קרבות התורה על שלחנו · מאמר 6 · פיסקה 65 · דף קפט ע"ב

לשון הזוהר

פָּתַח אִיהוּ וְאָמַר. ׳וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן וְגוֹ'׳ (במדבר כב, ד). וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְאֶל זִקְנֵי מִדְיָן לָא כְּתִיב, אֶלָּא וַיֹּאמֶר מוֹאָב. עוּלֵמִין נַטְלוּ עֵיטָא מִסַבְיָא, וְסַבְיָא אִתְמְשָׁכוּ אֲבַּתְרַיְיהוּ, וְאִינּוּן יַהֲבוּ לוֹן עֵיטָא. מַאי עֵיטָא יָהֲבוּ לוֹן. עֵיטָא בִּישָׁא נַטְלוּ לְגַרְמַיְיהוּ. אָמְרוּ לוֹן לְמוֹאָב, גִּדּוּלָא בִּישָׁא גִּדַּלְנָא בֵּינָנָא. וּמַנוֹ. מֹשֶׁה רַבֵּיהוֹן. עַל חַד כּוּמָרָא דְּהֲוָה בֵּינָנָא, דְּרַבֵי לֵיהּ וְגַדִיל לֵיהּ בְּבֵיתֵיהּ, וְיָהַב לֵיהּ בְּרָתֵּיהּ לְאִנְתּוּ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא יָהַב לֵיהּ מָמוֹנָא, וְשָׁדַר לֵיהּ לְמִצְרַיִם, לְשֵׁיצָאָה כָּל אַרְעָא. וְאִיהוּ, וְכָל בֵּיתֵיהּ, אִתְמְשָׁכוּ אֲבַּתְרֵיהּ. אִי לְהַהוּא רַבֵּיהוֹן, נֵיכוּל לְאַעְקְרָא מִן עָלְמָא, כָּל עַמָּא דִּילֵיהּ יִתְעַקְּרוּן מִיָּד מֵעָלְמָא. וְכָל עֵיטָא בִּישָׁא מֵהַהוּא מִלָּה דִּפְעוֹר, מִמִּדְיָן הֲוָה.

תרגום

פָּתַח הוּא וְאָמַר, ׳וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן וְגוֹ'׳ (במדבר כב, ד). וַיּאמְרוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְאֶל זִקְנֵי מִדְיָן לֹא כָתוּב, אֶלָּא וַיֹּאמֶר מוֹאָב. עֲלָמִים לָקְחוּ עֵצָה מִזְּקֵנִים, וְהַזְּקֵנִים נִמְשְׁכוּ אַחֲרֵיהֶם, וְהֵם נָתְנוּ לָהֶם עֵצָה. אֵיזוֹ עֵצָה נָתְנוּ לָהֶם? עֵצָה רָעָה לָקְחוּ לְעַצְמָם. אָמְרוּ לָהֶם לְמוֹאָב: גִּדּוּל רָע גִּדַּלְנוּ בֵינֵינוּ. וּמִיהוּ? מֹשֶׁה רַבָּם. עַל כֹּמֶר אֶחָד שֶׁהָיָה בֵּינֵינוּ, שֶׁגִּדְּלוֹ וְהִגְדִּילוֹ בְּבֵיתוֹ וְנָתַן לוֹ בִּתּוֹ לְאִשָּׁה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא נָתַן לוֹ מָמוֹן וְשִׁלְּחוֹ לְמִצְרַיִם, לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הָאָרֶץ. וְהוּא וְכָל בֵּיתוֹ נִמְשְׁכוּ אַחֲרָיו. אִם נוּכַל לַעֲקֹר אוֹתוֹ רַבָּם מֵהָעוֹלָם, כָּל עַמּוֹ יֵעָקְרוּ מִיָּד מִן הָעוֹלָם. וְכָל הָעֵצָה הָרָעָה מֵאוֹתוֹ דְּבַר פְּעוֹר הָיָה מִמִּדְיָן.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: פתח איהו ואמר. ׳ויאמר מואב אל זקני מדין וגו'׳ (במדבר כב, ד). ויאמרו זקני מואב ואל זקני מדין לא כתיב, אלא ויאמר מואב. עולמין נטלו עיטא מסביא, וסביא אתמשכו אבתרייהו, ואינון יהבו לון עיטא. מאי עיטא יהבו לון. עיטא בישא נטלו לגרמייהו. אמרו לון למואב, גדולא בישא גדלנא ביננא. ומנו. משה רביהון. על חד כומרא דהוה ביננא, דרבי ליה וגדיל ליה בביתיה, ויהב ליה ברתיה לאנתו. ולא עוד, אלא יהב ליה ממונא, ושדר ליה למצרים, לשיצאה כל ארעא. ואיהו, וכל ביתיה, אתמשכו אבתריה. אי לההוא רביהון, ניכול לאעקרא מן עלמא, כל עמא דיליה יתעקרון מיד מעלמא. וכל עיטא בישא מההוא מלה דפעור, ממדין הוה.

התרגום: פתח הוא ואמר, ׳ויאמר מואב אל זקני מדין וגו'׳ (במדבר כב, ד). ויאמרו זקני מואב ואל זקני מדין לא כתוב, אלא ויאמר מואב. עלמים לקחו עצה מזקנים, והזקנים נמשכו אחריהם, והם נתנו להם עצה. איזו עצה נתנו להם? עצה רעה לקחו לעצמם. אמרו להם למואב: גדול רע גדלנו בינינו. ומיהו? משה רבם. על כמר אחד שהיה בינינו, שגדלו והגדילו בביתו ונתן לו בתו לאשה. ולא עוד, אלא נתן לו ממון ושלחו למצרים, להשמיד את כל הארץ. והוא וכל ביתו נמשכו אחריו. אם נוכל לעקר אותו רבם מהעולם, כל עמו יעקרו מיד מן העולם. וכל העצה הרעה מאותו דבר פעור היה ממדין.

מן המפרשים

מקדש מלך: וסבייא אתמשכו וכו' פי' עולימין של מואב נטלו עצה מזקני מדין במה נאבד שונאיהם של ישראל. והזקנים נמשכו אחריהם ונתנו להם עצה להשחיתם:

יהל אור: עולמין נטלי עיטא מסביא. [ א"ה . עיין באדרת אליהו פרשת בלק מהדורא רביעאה פסוק ד' וזה לשונו: אמרו בזוהר אמרו עולמיא לסבייא. פי' כוונת הזוהר שמתרץ קושיית הגמרא שאמרו ( בבא קמא לח, א ) ומה מדין שלא באו אלא לעזור את מואב אמר הקב"ה…

קרני אור: אתמשכו אתמשכו כו'. ור"ל קודם שנטלו עולמין עצה מסבייא לא עלתה על לבן כלל על ישראל, אבל כיון דעולמין נטלו מהם עצה עלתה על לבן דבר זה ' ואתמשכו אבתרייהו ', ר"ל סבייא אחר עולמין:

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: