לחם ויין עקר השלחן - ׳לכו לחמו בלחמי׳ שהתורה מבקשת
בלק · הינוקא בן רב המנונא סבא - קרבות התורה על שלחנו · מאמר 6 · פיסקה 64 · דף קפט ע"ב
לשון הזוהר
אָמַר הַהוּא יַנּוּקָא, חַבְרַיָּיא. נָהֲמָא וְחַמְרָא עִיקָּרָא דְּפָתוֹרָא אִינּוּן, כָּל שְׁאַר מֵיכְלָא אֲבַּתְרַיְיהוּ אִתְמְשַׁךְ. וְהָא אוֹרַיְיתָא רַוְוחַת לוֹן, וְדִילָהּ אִינּוּן. אוֹרַיְיתָא בָּעָאת מִנַּיְיכוּ, בְּבָעוּ, בִּרְחִימוּ, וְאָמְרָה ׳לְכוּ לַחֲמוּ בְּלַחְמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי׳ (משלי ט, ה). וְהוֹאִיל וְאוֹרַיְיתָא זְמִינַת לְכוּ, וְהִיא בָּעָאת מִנַּיְיכוּ מִלָּה דָּא, אִית לְכוּ לְמֶעְבַּד רְעוּתָא דִּילָהּ. (נ"א הוא) בְּמָטוּ מִנַּיְיכוּ, הוֹאִיל וְאִיהִי זְמִינָא לְכוּ, דְּתָעֲבְדוּן רְעוּתָהּ. אָמְרוּ הָכִי הוּא ודַּאי. יָתְבוּ וְאַכְלוּ וְחַדוּ בַּהֲדֵיהּ. כֵּיוָן דְּאָכְלוּ אִתְעַכְּבוּ עַל פָּתוֹרָא.
תרגום
אָמַר אוֹתוֹ יַנּוּקָא, חֲבֵרִים, לֶחֶם וְיַיִן עִקַּר הַשֻּׁלְחָן הֵם. כָּל שְׁאָר הַמַּאֲכָלִים נִמְשָׁכִים אַחֲרֵיהֶם. וְהַתּוֹרָה הִרְוִיחָה אוֹתָם, וְשֶׁלָּהּ הֵם. הַתּוֹרָה רוֹצָה מִכֶּם בְּבַקָּשָׁה, בְּאַהֲבָה, וְאוֹמֶרֶת, ׳לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחְמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי׳ (משלי ט, ה) - וְהוֹאִיל וְהַתּוֹרָה מְזֻמֶּנֶת לָכֶם וְהִיא רוֹצֶה מִכֶּם דָּבָר זֶה, יֵשׁ לָכֶם לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנָהּ. (הוּא) בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, הוֹאִיל וְהִיא מְזֻמֶּנֶת לָכֶם, שֶׁתַּעֲשׂוּ רְצוֹנָהּ. אָמְרוּ, כָּךְ זֶה בְּוַדַּאי. יָשְׁבוּ וְאָכְלוּ וְשָׂמְחוּ אִתּוֹ. כֵּיוָן שֶׁאָכְלוּ, הִתְעַכְּבוּ עַל הַשֻּׁלְחָן.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר ההוא ינוקא, חברייא. נהמא וחמרא עיקרא דפתורא אינון, כל שאר מיכלא אבתרייהו אתמשך. והא אורייתא רווחת לון, ודילה אינון. אורייתא בעאת מנייכו, בבעו, ברחימו, ואמרה ׳לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי׳ (משלי ט, ה). והואיל ואורייתא זמינת לכו, והיא בעאת מנייכו מלה דא, אית לכו למעבד רעותא דילה. (נ"א הוא) במטו מנייכו, הואיל ואיהי זמינא לכו, דתעבדון רעותה. אמרו הכי הוא ודאי. יתבו ואכלו וחדו בהדיה. כיון דאכלו אתעכבו על פתורא.
התרגום: אמר אותו ינוקא, חברים, לחם ויין עקר השלחן הם. כל שאר המאכלים נמשכים אחריהם. והתורה הרויחה אותם, ושלה הם. התורה רוצה מכם בבקשה, באהבה, ואומרת, ׳לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי׳ (משלי ט, ה) - והואיל והתורה מזמנת לכם והיא רוצה מכם דבר זה, יש לכם לעשות את רצונה. (הוא) בבקשה מכם, הואיל והיא מזמנת לכם, שתעשו רצונה. אמרו, כך זה בודאי. ישבו ואכלו ושמחו אתו. כיון שאכלו, התעכבו על השלחן.
מן המפרשים
מקדש מלך: נהמא וחמרא עיקרא דפתורא פי' לפי שאמר להם ב' חידושים פ' א' והיה באכלכם מלחם וכו' שהוא נהמא: ופסוק ב' ובגפן שהוא חמרא. וז"ש נהמא וחמרא עיקרא דפתורא:
קרני אור: רווחת לון רווחת לון. ר"ל התורה יש לה הב' אלו, דהיינו נהמא וחמרא כו'. ואפשר דבקש מהם שיאכלו על שלחנו, דמשום דאמרו הרבה תורה בשלחנו כאילו יאכלו מנהמא וחמרא דתורה עצמה, וכן משמע דאכלו ממש על שלחנו, וז"ש יתבי ואכלו כו' :
הסולם: אמר ההוא ינוקא וכו': אמר אותו הילד, חברים, לחם ויין, הם עיקר השלחן, כל שאר המאכלים הם נמשכים אחריהם. והרי התורה הרויחה אותם, לחם ויין, ושלה הם, והתורה מבקשת מכם בבקשה באהבה, ואמרה, לכו לחמו בלחמי, ושתו ביין מסכתי. וכיון שהתורה…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: