מוץ ותבן שבארץ הקדושה - שלא מצד הזהמה
בלק · הינוקא בן רב המנונא סבא - קרבות התורה על שלחנו · מאמר 6 · פיסקה 54 · דף קפט ע"א
לשון הזוהר
פָּתַח הַהוּא יַנּוּקָא וְאָמַר, ׳וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ וְגוֹ'׳ (בראשית א, כח). וּכְתִיב ׳וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ׳. וְכִי אִי לָאו דְּאָתָא נָחָשׁ עַל חַוָּה לָא יַעְבִיד (נח ס"א ע"א) תּוֹלָדִין לְעָלְמָא, אוֹ אִי לָא חָאבוּ יִשְׂרָאֵל בְּעוֹבָדָא דְּעֶגְלָא, לָא יַעַבְדּוּן תּוֹלָדִין. אֶלָּא וַדַּאי, אִי לָא יֵיתֵי נָחָשׁ עַל חַוָּה, תּוֹלָדִין יַעְבִיד אָדָם מִיָּד וַדַּאי, דְּהָא גְּזֵרָה אִתְגְּזַר מִיָּד דְּאִתְבְּרֵי, דִּכְתִּיב ׳פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ׳. וְאִינּוּן תּוֹלָדִין יֵהוֹן כֻּלְּהוֹן בִּנְקִיוּ בְּלָא זוּהֲמָא כְּלַל. אוּף הָכִי אַרְעָא קַדִישָׁא, דְּהָא לָא עָאל בָּהּ רְשׁוּ אַחֲרָא, אִית בָּהּ מוֹץ וְתֶבֶן, דְּלָאו מֵהַהוּא סְטָר. וּלְבַר מֵאַרְעָא, הַהוּא מוֹץ וְתֶבֶן דִּסְטָר אַחֲרָא הֲוִי, דְּאַזְלָא בָּתַר קְדוּשָּׁה, כְּקוֹף בָּתַר בְּנֵי נָשָׁא.
תרגום
פָּתַח אוֹתוֹ יַנּוּקָא וְאָמַר, ׳וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ וְגוֹ'׳ (בראשית א, כז). וְכָתוּב ׳וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ׳ - וְכִי אִם לֹא שֶׁבָּא נָחָשׁ עַל חַוָּה, לֹא יַעֲשֶׂה תוֹלָדוֹת לָעוֹלָם?! אוֹ אִם לֹא חָטְאוּ יִשְׂרָאֵל בְּחֵטְא הָעֵגֶל, לֹא יַעֲשׂוּ תוֹלָדוֹת?! אֶלָּא וַדַּאי אִם לֹא יָבֹא נָחָשׁ עַל חַוָּה, יַעֲשֶׂה אָדָם תּוֹלָדוֹת מִיָּד וַדַּאי, שֶׁהֲרֵי נִגְזְרָה גְזֵרָה מִיָּד שֶׁנִּבְרָא, שֶׁכָּתוּב ׳פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ׳ - וְאוֹתָם תּוֹלָדוֹת הָיוּ כֻלָּם בְּנִקָּיוֹן לְלֹא זֻהֲמָה כְּלָל. גַּם כָּךְ הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהֲרֵי לֹא נִכְנְסָה בָּהּ רָשׁוּת אַחֶרֶת, יֵשׁ בָּהּ מוֹץ וְתֶבֶן שֶׁלֹּא מֵאוֹתוֹ הַצַּד. וּמִחוּץ לָאָרֶץ אוֹתוֹ מוֹץ וְתֶבֶן מִצַּד אַחֵר הוּא, שֶׁהוֹלְכִים אַחַר קְדֻשָּׁה כְּקוֹף אַחֲרֵי בְּנֵי אָדָם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: פתח ההוא ינוקא ואמר, ׳ויברא אלהים את האדם בצלמו וגו'׳ (בראשית א, כח). וכתיב ׳ויאמר להם אלהים פרו ורבו׳. וכי אי לאו דאתא נחש על חוה לא יעביד (נח ס"א ע"א) תולדין לעלמא, או אי לא חאבו ישראל בעובדא דעגלא, לא יעבדון תולדין. אלא ודאי, אי לא ייתי נחש על חוה, תולדין יעביד אדם מיד ודאי, דהא גזרה אתגזר מיד דאתברי, דכתיב ׳פרו ורבו ומלאו את הארץ׳. ואינון תולדין יהון כלהון בנקיו בלא זוהמא כלל. אוף הכי ארעא קדישא, דהא לא עאל בה רשו אחרא, אית בה מוץ ותבן, דלאו מההוא סטר. ולבר מארעא, ההוא מוץ ותבן דסטר אחרא הוי, דאזלא בתר קדושה, כקוף בתר בני נשא.
התרגום: פתח אותו ינוקא ואמר, ׳ויברא אלהים את האדם בצלמו וגו'׳ (בראשית א, כז). וכתוב ׳ויאמר להם אלהים פרו ורבו׳ - וכי אם לא שבא נחש על חוה, לא יעשה תולדות לעולם?! או אם לא חטאו ישראל בחטא העגל, לא יעשו תולדות?! אלא ודאי אם לא יבא נחש על חוה, יעשה אדם תולדות מיד ודאי, שהרי נגזרה גזרה מיד שנברא, שכתוב ׳פרו ורבו ומלאו את הארץ׳ - ואותם תולדות היו כלם בנקיון ללא זהמה כלל. גם כך הארץ הקדושה, שהרי לא נכנסה בה רשות אחרת, יש בה מוץ ותבן שלא מאותו הצד. ומחוץ לארץ אותו מוץ ותבן מצד אחר הוא, שהולכים אחר קדשה כקוף אחרי בני אדם.
מן המפרשים
קרני אור: ותירץ לו פתח ותירץ לו פתח כו' ויברא אלהי"ם את האדם כו' פרו ורבו. דמשמע דמיד שנברא נצטוה על פריה ורביה קודם שבא נחש על חוה, ולכאורה יקשה האיך היו יכולים להוליד בלא יצה"ר, דזיווג א"א בלא קצת יצה"ר. אבל זה אינו קושיא, וז"ש ' וכי…
הסולם: פתה ההוא ינוקא וכו': פתח אותו הילד ואמר, ויברא אלקים את האדם בצלמו וגו'. וכתוב, ויאמר להם אלקים פרו ורבו. שואל, וכי אם לא היה בא נחש על חוה לא היו תולדות בעולם. או אם לא היו חוטאים ישראל במעשה העגל לא היו עושים תולדות. והרי…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: