׳טוב עין הוא יברך׳ - שמלחם התורה שלו אכלו
בלק · הינוקא בן רב המנונא סבא - קרבות התורה על שלחנו · מאמר 6 · פיסקה 29 · דף קפז ע"ב
לשון הזוהר
אָתוּ וּנְשָׁקוּה כְּמִלְּקַדְּמִין, אָמְרוּ, הָבוּ וְנִבְרִיךְ. אָמַר אִיהוּ, אֲנִי אֲבָרֵךְ, דְּכָל מַה דִּשְׁמַעְתּוּן עַד הָכָא מִנַּאי הֲוָה, וַאֲקַיֵּים בִּי ׳טוֹב עַיִן הוּא יְבוֹרָךְ׳ (משלי כב, ט) - קָרֵי בֵּיהּ יְבָרֵךְ. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּנָתָן ׳מִלַּחְמוֹ לַדָּל׳. מִלַּחְמָא וּמֵיכְלָא דְּאוֹרַיְיתָא דִּילִי אָכַלְתּוּן. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה. בְּרָא רְחִימָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הָא תָּנֵינָן בַּעַל הַבַּיִת בּוֹצֵעַ וְאוֹרֵחַ מְבָרֵךְ. אָמַר לֵיהּ, לָאו אֲנָא בַּעַל הַבַּיִת, וְלָאו אַתּוּן אוֹרְחִין. אֲבָל קְרָא אַשְׁכַּחְנָא, וַאֲקַיֵּים לֵיהּ. דְּהָא אֲנָא ׳טוֹב עַיִן׳ וַדַּאי, בְּלָא שָׁאִילוּ דִּלְכוֹן אֲמֵינָא עַד הַשְׁתָּא, וְלַחְמָא וּמֵיכְלָא דִּילִי אֲכַלְתּוּן.
תרגום
בָּאוּ וְנָשְׁקוּ אוֹתוֹ כְּמִקֹּדֶם. אָמְרוּ, הָבָה וּנְבָרֵךְ. אָמַר הוּא, אֲנִי אֲבָרֵךְ, שֶׁכָּל מַה שֶּׁשְּׁמַעְתֶּם עַד כָּאן מִמֶּנִּי הָיָה, וַאֲקַיֵּם בִּי ׳טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ׳ (משלי כב, ט) - קוֹרְאִים בּוֹ יְבָרֵךְ. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם ׳שֶׁנָּתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל׳. מִלֶּחֶם וְאֹכֶל שֶׁל הַתּוֹרָה שֶׁלִּי אֲכַלְתֶּם. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בֵּן אָהוּב שֶׁל הקב"ה, הֲרֵי שָׁנִינוּ בַּעַל הַבַּיִת בּוֹצֵעַ וְאוֹרֵחַ מְבָרֵךְ. אָמַר לוֹ, אֵינִי בַּעַל הַבַּיִת וְאֵינְכֶם אוֹרְחִים. אֲבָל מָצָאתִי פָסוּק וַאֲקַיְּמוֹ, שֶׁהֲרֵי אֲנִי בְּוַדַּאי ׳טוֹב עַיִן׳, בְּלִי שְׁאֵלוֹ תֵיכֶם אָמַרְתִּי עַד עַתָּה, וְלֶחֶם וְאֹכֶל שֶׁלִּי אֲכַלְתֶּם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אתו ונשקוה כמלקדמין, אמרו, הבו ונבריך. אמר איהו, אני אברך, דכל מה דשמעתון עד הכא מנאי הוה, ואקיים בי ׳טוב עין הוא יבורך׳ (משלי כב, ט) - קרי ביה יברך. מאי טעמא. בגין דנתן ׳מלחמו לדל׳. מלחמא ומיכלא דאורייתא דילי אכלתון. אמר רבי יהודה. ברא רחימא דקודשא בריך הוא, הא תנינן בעל הבית בוצע ואורח מברך. אמר ליה, לאו אנא בעל הבית, ולאו אתון אורחין. אבל קרא אשכחנא, ואקיים ליה. דהא אנא ׳טוב עין׳ ודאי, בלא שאילו דלכון אמינא עד השתא, ולחמא ומיכלא דילי אכלתון.
התרגום: באו ונשקו אותו כמקדם. אמרו, הבה ונברך. אמר הוא, אני אברך, שכל מה ששמעתם עד כאן ממני היה, ואקים בי ׳טוב עין הוא יברך׳ (משלי כב, ט) - קוראים בו יברך. מה הטעם? משום ׳שנתן מלחמו לדל׳. מלחם ואכל של התורה שלי אכלתם. אמר רבי יהודה, בן אהוב של הקב"ה, הרי שנינו בעל הבית בוצע ואורח מברך. אמר לו, איני בעל הבית ואינכם אורחים. אבל מצאתי פסוק ואקימו, שהרי אני בודאי ׳טוב עין׳, בלי שאלו תיכם אמרתי עד עתה, ולחם ואכל שלי אכלתם.
מן המפרשים
מקדש מלך: לאו אנא בעל הבית וכו' פי' איני מחשיב עצמי ב"ה ואתם אורחים אלא כולנו אחד: ובריך וידוי לא יכלין למסבל כסא נ"ב אין תימא איך היה מברך והוא היה קטן כי אם יודע למי מזמנים סגי וכן הלכה דלא בעינן פורח:
קרני אור: שלם לכון שלם לכון כו'. ר"ל מרומז שר"י יהיה לו ג"כ שלום ר"ל שיחיה, וכ"ז היה יודע ברוה"ק:
הסולם: אתו ונשקוה וכו': באו ונשקוהו כמקודם. אמרו, תנו ונברך. אמר הוא, הילד, אני אברך, כי כל מה ששמעתם עד עתה ממני שמעתם, ואקיים בי טוב עין הוא יבורך. קרא בו יברך. מהו הטעם. משום שנתן מלחמו לדל. ומלחם ומאכל התורה שלי אכלתם. א"ר יהודה…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: