ממלכת הזוהר › זוהר › בלק › מאמר 45: ׳ויקח בלק את בלעם׳ - כשלון הכשפים והעין הרעה מול ברכת ׳כה׳ › פיסקה 33 (ריא ע"ב)

בלעם רע עין שבעולם - והסודר המגן מעין רעה

בלק · ׳ויקח בלק את בלעם׳ - כשלון הכשפים והעין הרעה מול ברכת ׳כה׳ · מאמר 45 · פיסקה 33 · דף ריא ע"ב

לשון הזוהר

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, הָכִי אוֹלִיפְנָא, דְּאֲפִילּוּ הַאי זִמְנָא לָא שַׁרְיָא בֵּיהּ רוּחָא דְּקוּדְשָׁא. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי, אִי הָכִי, הָא כְּתִיב ׳וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים׳ - וּבְכָל אִינּוּן זִמְנִין אָחֲרָנִין לָא כְּתִיב בְּהוּ הָכִי. אָמַר לֵיהּ הָכִי הוּא. תָּא חֲזֵי, כְּתִיב ׳טוֹב עַיִן הוּא יְבוֹרָךְ׳ (משלי כב, ט) - וְהָא אוּקְמוּהָ אַל תִּקְרֵי יְבוֹרָךְ. אֶלָּא יְבָרֵךְ. וּבִלְעָם הֲוָה רַע עַיִן, דְּלָא אִשְׁתְּכַח רַע עַיִן בְּעָלְמָא כְּוָותֵיהּ, דִּבְכָל אֲתָר דְּהֲוָה מִסְתָּכַּל בְּעֵינוֹי, הֲוָה מִתְלַטְּיָיא. וְעַל דָּא אָמְרוּ, הַאי מַאן דְּאַעְבַּר בְּרֵיהּ בְּשׁוּקָא, וּמִסְתַּפֵי מֵעֵינָא בִּישָׁא, יֶחֱפֵּי סוּדְרָא עַל רֵישֵׁיהּ, בְּגִין דְּלָא יָכִיל עֵינָא בִּישָׁא לְשַׁלְּטָאָה עָלֵיהּ. אוּף הָכָא, כֵּיוָן דְּחָמָא בִּלְעָם, דְּלָא יָכִיל בְּחַרְשׁוֹי וְקִסְמוֹי לְאַבְאָשָׁא לְיִשְׂרָאֵל, בָּעָא לְאִסְתַּכָּל בְּהוּ בְּעֵינָא בִּישָׁא, בְּגִין דִּבְכָל אֲתָר דְּהֲוָה מִסְתָּכַּל בְּעֵינוֹי בִּישִׁין, הֲוָה מִתְלַטְּיָיא.

תרגום

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּךְ לָמַדְנוּ, שֶׁאֲפִלּוּ בַּזְּמַן הַזֶּה לֹא שָׁרְתָה בּוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי, אִם כָּךְ, הֲרֵי כָּתוּב ׳וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים׳ (במדבר כד, ב) - וּבְכָל אוֹתָן פְּעָמִים אֲחֵרוֹת לֹא כָתוּב בָּהֶן כָּךְ. אָמַר לוֹ, כָּךְ זֶה. בּא וּרְאֵה, כָּתוּב ׳טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ׳ (משלי כב, ט) - וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, אַל תִּקְרֵי יְבֹרָךְ אֶלָּא יְבָרֵךְ. וּבִלְעָם הָיָה רַע עַיִן, שֶׁלֹּא נִמְצָא רַע עַיִן בָּעוֹלָם כְּמוֹתוֹ, שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה מִסְתַּכֵּל בְּעֵינָיו, הָיָה מִתְקַלֵּל. וְעַל זֶה אָמְרוּ, מִי שֶׁמַּעֲבִיר בְּנוֹ בַּשּׁוּק וּפוֹחֵד מֵעַיִן רָעָה, יָשִׂים סוּדָר עַל רֹאשׁוֹ כְּדֵי שֶׁעַיִן רָעָה לֹא תוּכַל לִשְׁלֹט בּוֹ. גַּם כָּאן, כֵּיוָן שֶׁרָאָה בִלְעָם שֶׁלֹּא יָכוֹל בִּכְשָׁפָיו וּבִקְסָמָיו לְהַזִּיק לְיִשְׂרָאֵל, רָצָה לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם בְּעַיִן רָעָה, בִּגְלַל שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה מִסְתַּכֵּל בְּעֵינָיו הָרָעוֹת, הָיָה מִתְקַלֵּל.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר רבי אלעזר, הכי אוליפנא, דאפילו האי זמנא לא שריא ביה רוחא דקודשא. אמר ליה רבי יוסי, אי הכי, הא כתיב ׳ותהי עליו רוח אלהים׳ - ובכל אינון זמנין אחרנין לא כתיב בהו הכי. אמר ליה הכי הוא. תא חזי, כתיב ׳טוב עין הוא יבורך׳ (משלי כב, ט) - והא אוקמוה אל תקרי יבורך. אלא יברך. ובלעם הוה רע עין, דלא אשתכח רע עין בעלמא כוותיה, דבכל אתר דהוה מסתכל בעינוי, הוה מתלטייא. ועל דא אמרו, האי מאן דאעבר בריה בשוקא, ומסתפי מעינא בישא, יחפי סודרא על רישיה, בגין דלא יכיל עינא בישא לשלטאה עליה. אוף הכא, כיון דחמא בלעם, דלא יכיל בחרשוי וקסמוי לאבאשא לישראל, בעא לאסתכל בהו בעינא בישא, בגין דבכל אתר דהוה מסתכל בעינוי בישין, הוה מתלטייא.

התרגום: אמר רבי אלעזר, כך למדנו, שאפלו בזמן הזה לא שרתה בו רוח הקדש. אמר לו רבי יוסי, אם כך, הרי כתוב ׳ותהי עליו רוח אלהים׳ (במדבר כד, ב) - ובכל אותן פעמים אחרות לא כתוב בהן כך. אמר לו, כך זה. בא וראה, כתוב ׳טוב עין הוא יברך׳ (משלי כב, ט) - והרי פרשוה, אל תקרי יברך אלא יברך. ובלעם היה רע עין, שלא נמצא רע עין בעולם כמותו, שבכל מקום שהיה מסתכל בעיניו, היה מתקלל. ועל זה אמרו, מי שמעביר בנו בשוק ופוחד מעין רעה, ישים סודר על ראשו כדי שעין רעה לא תוכל לשלט בו. גם כאן, כיון שראה בלעם שלא יכול בכשפיו ובקסמיו להזיק לישראל, רצה להסתכל בהם בעין רעה, בגלל שבכל מקום שהיה מסתכל בעיניו הרעות, היה מתקלל.

מן המפרשים

אור יקר: ותהי עליו רוח אלהים ומפרש ליה על בלעם, חחוא דאר נקשר וכו׳ כלומר מה שניצוץ שכינה מתפשט לחוץ והוא על ידי קליפה טהורה בסוד ומלכותו בכל משלה פירשתי בספ״ר בשער אבי״ע עיין שם,

הסולם: א"ר אלעזר הכי וכו': אר"א כך למדתי, אפילו בפעם ההיא הג', לא שרה עליו רוח הקודש. א"ל ר' יוסי, אם כן, הרי כתוב, ותהי עליו רוח אלקים, ובכל אלו הפעמים האחרות לא כתוב בהן כך. אמר לו כך הוא, בוא וראה, כתוב, טוב עין הוא יבורך. וכבר…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: