ממלכת הזוהר › זוהר › בלק › מאמר 45: ׳ויקח בלק את בלעם׳ - כשלון הכשפים והעין הרעה מול ברכת ׳כה׳ › פיסקה 32 (ריא ע"ב)

׳רוח אלהים׳ שעליו - התעוררות רוח משמאל, לא רוח הקודש

בלק · ׳ויקח בלק את בלעם׳ - כשלון הכשפים והעין הרעה מול ברכת ׳כה׳ · מאמר 45 · פיסקה 32 · דף ריא ע"ב

לשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, בְּהָנֵי תְּרֵי זְמַנֵי כְּתִיב וַיִּקָּר. וַיֵּקָּר אֱלֹהִים. וַיִּקָּר יהו"׳ה אֶל בִּלְעָם׳ וְגוֹ'. וּכְתִיב ׳וְכֹה תְּדַבֵּר׳ - וְהַשְׁתָּא כֵּיוָן דְּחָמָא דְּהָא לָא אִשְׁתְּכַח רוּגְזָא, וְחַרְשׁוֹי לָא סַלְּקִין, כְּדֵין ׳וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם׳ וְגוֹ'. כֵּיוָן דְּאַפְרִישׁ וְאִסְתַּלָּק גַּרְמֵיהּ מֵחַרְשׁוֹי, שָׁארֵי (ברוחא אחרא) בְּאִתְעָרוּתָא אַחֲרָא לְשַׁבְּחָא לְיִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, מַאי אִתְּעָרוּתָא הָכָא. אָמַר לֵיהּ, (רוח אלהים ולא רוח יהו"ה אלא) אִתְּעָרוּתָא דְּרוּחָא חֲדָא מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא, הַהוּא דְּאִתְקְשָׁרוּ תְּחוֹתוֹי אִינּוּן זִינִין וְחָרָשִׁין דִּילֵיהּ.

תרגום

בֹּא וּרְאֵה, בִּשְׁתֵּי הַפְּעָמִים הָאֵלֶּה כָּתוּב וַיִּקָּר., ׳וַיִּקָּר אֱלֹהִים׳. ׳וַיִּקָּר ה' אֶל בִּלְעָם וְגוֹ'׳ (במדבר כג, טז). וְכָתוּב ׳וְכֹה תְדַבֵּר׳ - וְעַכְשָׁו, כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁהֲרֵי לֹא נִמְצָא רֹגֶז וּכְשָׁפָיו לֹא עָלוּ, אָז - ׳וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם וְגוֹ'׳ (במדבר כד, א). כֵּיוָן שֶׁהִפְרִיד וְהֶעֱלָה עַצְמוֹ מִכְּשָׁפָיו, הִתְחִיל (בְּרוּחַ אַחֶרֶת) בְּהִתְעוֹרְרוּת אַחֶרֶת - לְשַׁבֵּחַ אֶת יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵיזוֹ הִתְעוֹרְרוּת כָּאן? ׳אָמַר לוֹ׳, (׳רוּחַ אֱלֹהִים׳ וְלֹא רוּחַ ה', אֶלָּא) הִתְעוֹרְרוּת שֶׁל רוּחַ אַחַת מִצַּד שְׂמֹאל, אוֹתוֹ שֶׁהִתְקַשְּׁרוּ תַחְתָּיו אוֹתָם מִינִים וְכִשּׁוּפִים שֶׁלּוֹ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי, בהני תרי זמני כתיב ויקר. ויקר אלהים. ויקר יהו"׳ה אל בלעם׳ וגו'. וכתיב ׳וכה תדבר׳ - והשתא כיון דחמא דהא לא אשתכח רוגזא, וחרשוי לא סלקין, כדין ׳ולא הלך כפעם בפעם׳ וגו'. כיון דאפריש ואסתלק גרמיה מחרשוי, שארי (ברוחא אחרא) באתערותא אחרא לשבחא לישראל. אמר רבי יהודה, מאי אתערותא הכא. אמר ליה, (רוח אלהים ולא רוח יהו"ה אלא) אתערותא דרוחא חדא מסטרא דשמאלא, ההוא דאתקשרו תחותוי אינון זינין וחרשין דיליה.

התרגום: בא וראה, בשתי הפעמים האלה כתוב ויקר., ׳ויקר אלהים׳. ׳ויקר ה' אל בלעם וגו'׳ (במדבר כג, טז). וכתוב ׳וכה תדבר׳ - ועכשו, כיון שראה שהרי לא נמצא רגז וכשפיו לא עלו, אז - ׳ולא הלך כפעם בפעם וגו'׳ (במדבר כד, א). כיון שהפריד והעלה עצמו מכשפיו, התחיל (ברוח אחרת) בהתעוררות אחרת - לשבח את ישראל. אמר רבי יהודה, איזו התעוררות כאן? ׳אמר לו׳, (׳רוח אלהים׳ ולא רוח ה', אלא) התעוררות של רוח אחת מצד שמאל, אותו שהתקשרו תחתיו אותם מינים וכשופים שלו.

מן המפרשים

קרני אור: דאתקשרו תחותוי דאתקשרו תחותוי. ר"ל תחת רוח אלהי"ם זה ' אינון זינין ' כו'. ואינו מובן האי רוחא חד מסטרא דשמאלא דקאמר אי היא מסטרא דקדושה דהיינו ממל', או מסטרא דשמאלא ממש:

הסולם: ת"ח בהני תרי וכו': בוא וראה באלו ב' פעמים, כתוב ויקר, ויקר אלקים. ויקר ה' אל בלעם וגו'. וכתוב, וכה תדבר. ועתה כיון שראה שלא נמצא רוגז, וכשפיו אינם מועילים, אז, ולא הלך כפעם בפעם וגו'. כיון שנפרש וסילק את עצמו מכשפיו, התחיל…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: