׳ויקח בלק את בלעם׳
כשלון הכשפים והעין הרעה מול ברכת ׳כה׳
בלק חכם בכשפים מבלעם - ופגימתו בכיוון השעה
׳וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם וְגוֹ'׳ (במדבר כב, מא). רַבִּי יִצְחָק אָמַר, בָּלָק הָיָה חָכָם בִּכְשָׁפִים יוֹתֵר מִבִּלְעָם, פְּרָט שֶׁלֹּא הָיָה מְכַוֵּן הַשָּׁעָה לְקַלֵּל. מָשָׁל וְכוּ'. מִשּׁוּם כָּךְ, ׳וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם וְגוֹ'׳. הוּא הָיָה מַתְקִין אוֹתוֹ וְאוֹחֲזוֹ לַכֹּל.
בלשון הזוהר
׳וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם וְגוֹ'׳ (במדבר כב, מא). רִבִּי יִצְחָק אָמַר, בָּלָק חַכִּים הֲוָה בְּחַרְשִׁין, יַתִיר מִבִּלְעָם, בַּר דְּלָא הֲוָה מְכַוִּון שַׁעֲתָא לְלַטְיָיא. מָשָׁל וְכוּ'. בְּגִין כָּךְ ׳וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם וְגוֹ'׳ - הוּא הֲוָה אַתְקִין לֵיהּ וְאָחִיד לֵיהּ לְכֹלָּא.
׳במות בעל׳ - אחיזה בעתידם של ישראל לעבוד לבעל
׳וַיַּעָלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל׳ (במדבר כב, מא). מַה זֶּה ׳וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל׳? אֶלָּא הִשְׁגִּיחַ בִּכְשָׁפָיו בְּאֵיזֶה צַד יֶאֱחֹז בָּהֶם, וּמָצָא שֶׁעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת בָּמוֹת וְלַעֲבֹד לַבַּעַל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, ׳וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי׳ הַבַּעַל. ׳וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם׳ - רָאָה אֶת גְּדוֹלֵי הָעָם וּמַלְכָּם שֶׁעוֹבְדִים לוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁם הַבַּעַל׳ (מלכים א יח, כו), וְכָתוּב - (שם) ׳אִם ה' הָאֱלֹהִים וְגוֹ'׳. כֵּיוָן שֶׁרָאָה בִלְעָם שֶׁעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לָזֶה, מִיָּד - ׳וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת׳ (במדבר כג, א). רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי יְהוּדָה. אֶחָד אָמַר, כְּנֶגֶד מִזְבְּחוֹת שֶׁל הָרִאשׁוֹנִים הִקְרִיב אוֹתָם ׳שִׁבְעָה מִזְבְּחוֹת׳. וְאֶחָד אָמַר, בְּחָכְמָה עָשָׂה הַכֹּל, וּמָצָא שֶׁחֵלֶק יִשְׂרָאֵל בְּשֶׁבַע דְּרָגוֹת נִקְשְׁרוּ. וּמִשּׁוּם זֶה סִדֵּר ׳שִׁבְעָה מִזְבְּחוֹת׳.
בלשון הזוהר
׳וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל׳ (במדבר כב, מא). מַאי ׳וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל׳. אֶלָּא אַשְׁגַח בְּחַרְשׁוֹי, בְּמַאי סִטְרָא יִתְאֲחִיד בְּהוּ, וְאַשְׁכַּח דִּזְמִינִין יִשְׂרָאֵל לְמֶעְבַּד בָּמוֹת, וּלְמִפְלַח לַבַּעַל. כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי׳ הַבַּעַל. ׳וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם׳ - חָמָא רַבְרְבֵי דְּעַמָּא, וּמַלְכָּא דִּלְהוֹן, דְּפָלְחִין לֵיהּ, כְּמָה דִּכְתִּיב ׳וְיִקְרְאוּ בְשֵׁם הַבַּעַל׳ (מלכים א יח, כו), וּכְתִיב ׳אִם יהו"ה הָאֱלֹהִים וְגוֹ'׳ (מלכים א יח, כא). כֵּיוָן דְּחָמָא בִּלְעָם, דִּזְמִינִין יִשְׂרָאֵל לְהַאי, מִיַּד ׳וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת׳. (חסר כתיב) רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי יְהוּדָה. חַד אָמַר לָקֳבְלֵי מַדְבְּחָן דְּקַדְמָאֵי, אַקְרִיב אִינּוּן שִׁבְעָה מַדְבְּחָן. וְחַד אָמַר, בְּחָכְמְתָא עָבֵד כֹּלָּא, וְאַשְׁכַּח דְּחוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל בְּשִׁבְעָה דַּרְגִּין אִתְקְשָּׁרוּ. בְּגִין כַּךְ אַסְדַּר שִׁבְעָה מַדְבְּחָן.
משל בדורון שנשלח לאוהב - ונזרק לכלבים
לְאָדָם שֶׁהָיָה לוֹ אָהוּב אֶחָד שֶׁהִשְׁאִיר לוֹ אָבִיו, וּבְנֵי אָדָם פָּחֲדוּ לְהִתְקוֹטֵט עִמּוֹ בִּגְלַל אוֹתוֹ אוֹהֵב. לְיָמִים בָּא אָדָם אֶחָד וְרָצָה לְעוֹרֵר קְטָטָה עִמּוֹ. אָמַר: מָה אֶעֱשֶׂה? אִם אָעִיר קְטָטָה עִמּוֹ, הֲרֵי אוֹתוֹ אוֹהֵב שֶׁקָּשׁוּר אִתּוֹ, וַאֲנִי לֹא אוּכַל. אָמַר: מָה אֶעֱשֶׂה? שָׁלַח דּוֹרוֹן לְאוֹתוֹ אוֹהֵב. אָמַר אוֹתוֹ אוֹהֵב: וְכִי מַה יֵּשׁ לָאִישׁ הַזֶּה אִתִּי?! יָדַעְתִּי שֶׁזֶּה בִּגְלַל אוֹתוֹ בֶּן אֲהוּבִי. אָמַר: דּוֹרוֹן זֶה לֹא יִכָּנֵס לְפָנַי. זִרְקוּ אוֹתוֹ לַכְּלָבִים שֶׁיֹּא כְלוּה ו.
בלשון הזוהר
לְבַּר נָשׁ דְּהֲוָה לֵיהּ רְחִימָא חַד, דְּשָׁבַק לֵיהּ אֲבוֹי. וּבְנֵי נָשָׁא מִסְתָּפוּ לְקַטְּטָה בַּהֲדֵיהּ, בְּגִין הַהוּא רְחִימָא. לְיוֹמִין, אָתָא בַּר נָשׁ חַד, וּבָעָא לְאַתְעָרָא קְטָטוּ בַּהֲדֵיהּ. אָמַר: מַה אַעְבֵּיד, אִי אַתְעַר בֵּיהּ קְטָטָא, הָא הַהוּא רְחִימָא דְּאִתְקְשַׁר בַּהֲדֵיהּ, וְלָא יָכִילְנָא, אָמַר מָה עֲבַד, שָׁדַר לֵיהּ דּוֹרוֹן לְהַהוּא רְחִימָא. אָמַר הַהוּא רְחִימָא: וְכִי מָה אִית לֵיהּ לְהַאי בַּר נָשׁ גַּבָּאי, יְדַעְנָא דִּבְגִין הַהוּא בַּר רְחִימָאי הוּא. אָמַר: הַאי דּוֹרוֹן לָא יֵיעוּל קַמָּאי, זְמִינוּ לֵיהּ לְכַלְבֵּי וְיֵכְלוּנֵיהּ.
דורונו של בלעם מזומן לכלבים - ׳ויקר׳ לשון קרי וטומאה
כָּךָ בִּלְעָם בָּא לְעוֹרֵר קְטָטָה בְּיִשְׂרָאֵל, וְרָאָה שֶׁלֹּא יָכוֹל, בִּגְלַל אוֹתוֹ אוֹהֵב עֶלְיוֹן שֶׁלָּהֶם. (כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳רעך וְרֵעַ אָבִיךְ אַל תעזב׳ (משלי כז, י)) הִתְחִיל לְתַקֵּן לְפָנָיו דּוֹרוֹן. אָמַר הקב"ה: רָשָׁע! וּמַה יֵּשׁ לְךְ אֵלַי?! אַתָּה רוֹצֶה לְהִזְדַּוֵּג אִתִּי? הֲרֵי דּוֹרוֹנְךְ מְזֻמָּן לַכְּלָבִים. בֹּא וּרְאֵה מַה כָּתוּב, ׳וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם׳. וְאָמַר - רַבִּי שִׁמְעוֹן, לְשׁוֹן קֶרִי וְטֻמְאָה. דּוֹרוֹנְךְ יִמָּסֵר לְאֵלֶּה וְלֹא יִכָּנֵס לְפָנַי.
בלשון הזוהר
כַּךְ בִּלְעָם, אָתָא לְאַתְעָרָא קְטָטוּ בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל, וְחָמָא דְּלָא יָכִיל בְּגִין הַהוּא רְחִימָא עִלָּאָה דִּלְהוֹן, (כמה דאת אמר ׳רעך ורע אביך אל תעזוב׳ (משלי כז, י).) שָׁארֵי לְתַקְּנָא קַמֵּיהּ דּוֹרוֹן. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא: רָשָׁע וּמַה אִית לָךְ גַּבָּאי, אַתְּ בָּעֵי לְאִזְדַּוְּוגָא בְּבְנַי, הֲרֵי דּוֹרוֹנָךְ זַמִּין לְכַלְבֵּי. תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב, ׳וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם׳. וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, לָשׁוֹן קֶרִי וְטוּמְאָה. דּוֹרוֹנָךְ לְאִלֵּין אִתְמְסַר וְלָא יֵיעוּל קַמָּאי.
׳ויקר׳ לשון קרירות - שקירר עצמו ממחשבתו על ישראל
רַבִּי אַבָּא אָמַר, וַיִּקָּר - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳לִפְנֵי קָרָתוֹ מִי יַעֲמֹד׳ (תהלים קמז, יז) - הוּא הָיָה עָתִיד שֶׁבְּאוֹתוֹ דּוֹרוֹן יוּכַל לְיִשְׂרָאֵל. מַה כָּתוּב? ׳וַיִּקָּר אֱלֹהִים׳ (במדבר כג, ד) - קֵרֵר עַצְמוֹ מִמַּה שֶּׁהָיָה חוֹשֵׁב, ׳וַיִּקָּר אֱלֹהִים׳, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, שֶׁהִתְעוֹרֵר עָלָיו מִצַּד הַטֻּמְאָה.
בלשון הזוהר
רִבִּי אַבָּא אָמַר, וַיִּקָּר: כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳לִפְנֵי קָרָתוֹ מִי יַעֲמוֹד׳ (תהילים קמז, יז) - הוּא הֲוָה זַמִּין, דִּבְהַהוּא דּוֹרוֹן, יָכִיל בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל. מַה כְּתִיב. ׳וַיִּקָּר אֱלֹהִים׳ - קָרִיר גַּרְמֵיהּ מִן דָּא דְּהֲוָה חָשִׁיב. ׳וַיִּקָּר אֱלֹהִים׳, כְּמָה דְּאִתְּמַר, דְּאִתְעַר עָלֵיהּ מִסִּטְרָא דִּמְסָאֲבוּתָא.
׳ויקר׳ לשון עקירה - עקירת בלעם ודרגתו מלפני הדורון
רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, וַיִּקָּר - בִּלְעָם חָשַׁב שֶׁבְּאוֹתוֹ דּוֹרוֹן יִכָּנֵס לְהַזִּיק אֶת יִשְׂרָאֵל, והקב"ה עָקַר אוֹתוֹ מִלִּפְנֵי אוֹתוֹ דּוֹרוֹן. וְעָקַר אֶת בִּלְעָם מִמַּה שֶּׁחָשַׁב, וְעָקַר (אוֹתוֹ מֵאוֹתָהּ דַּרְגָּה) אֶת אוֹתָהּ דַּרְגָּה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיִּקָּר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳יִקְּרוּהָ עֹרְבֵי נַחַל׳ (משלי ל). אָמַר לוֹ: רָשָׁע! אֵינְךְ כְּדַאי לְהִתְקַשֵּׁר אֵלַי וּלְהִכָּנֵס לְפָנַי. דּוֹרוֹנְךְ נִמְסָר לַכְּלָבִים.
בלשון הזוהר
רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, וַיִּקָּר, בִּלְעָם חָשִׁיב דִּבְהַהוּא דּוֹרוֹן יֵיעוּל לְאַבְאָשָׁא לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַעְקָר לֵיהּ מִקַּמֵּיהּ לְהַהוּא דּוֹרוֹן. וְאַעְקַר לֵיהּ לְבִלְעָם, מִמַּה דְּהֲוָה חָשִׁיב. וְאַעְקַר (ס"א ליה מההוא דרגא), לְהַהוּא דַּרְגָּא הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיִּקָּר. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳יִקְּרוּהָ עוֹרְבֵי נַחַל׳ (משלי לו, יז). אָמַר לֵיהּ: רָשָׁע, לֵית אַנְּתְּ כְּדַאי לְאִתְקַשְּׁרָא בַּהֲדָאי וּלְמֵיעַל קַמָּאי. דּוֹרוֹנָךְ לְכַלְבֵּי אִתְמְסַר.
אין ׳ויאמר ה׳ בפרשה - אלא מחסום ודבר בפיו
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בּא רְאֵה, רָשָׁע זֶה הָיָה גֹּעַל הַכֹּל, שֶׁלֹּא תִמְצָא בְּכָל הַפָּרָשָׁה הַזּוֹ וַיֹּאמֶר ה' אֶל בִּלְעָם, אוֹ וַיְדַבֵּר ה', חַס וְשָׁלוֹם. מַה כָּתוּב? ׳וַיָּשֶׂם ה' דָּבָר בְּפִי בִלְעָם וְגוֹ'׳ (במדבר כג, ה) - כְּמִי שֶׁשָּׂם מַחְסוֹם בְּפִי הַחֲמוֹר שֶׁלֹּא יִסְטֶה כָּאן אוֹ כָּאן. כָּךְ - ׳וַיָּשֶׂם ה' דָּבָר בְּפִי וְגוֹ'׳.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, תָּא חֲזֵי, הַאי רָשָׁע, גַּעֲלָא דְּכֹלָּא הֲוָה. דְּלָא תִּשְׁכַּח בְּכָל פָּרַשְׁתָא דָּא, וַיֹּאמֶר יהו"ה אֶל בִּלְעָם, אוֹ וַיְדַבֵּר יהו"ה, חַס וְשָׁלוֹם. מַה כְּתִיב. וַיָּשֶׂם יהו"׳ה דָּבָר בְּפִי בִּלְעָם׳ וְגוֹ' - כְּמַאן דְּשַׁוִּי חִסְמָא בְּפוּם חֲמָרַא, דְּלָא יִסְטֵי הָכָא אוֹ הָכָא, כַּךְ וַיָּשֶׂם ׳יהו"ה דָּבָר בְּפִי׳ וְגוֹ'.
׳וכה תדבר׳ - הדיבור אינו ברשותו, כה מברכת את בניו
אָמַר לוֹ הקב"ה: רָשָׁע! אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁעַל יָדְךְ תִּהְיֶה וְתִתְקַיֵּם בְּרָכָה בְּבָנַי אוֹ הַהֵפֶךְ - לֹא צְרִיכִים הֵם לְךְ, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים לַצִּרְעָה וְכוּ'. אֶלָּא אַתָּה שׁוּב אֶל בָּלָק, וּכְשֶׁתִּפְתַּח פִּיךְ, לֹא יִהְיֶה בִרְשׁוּתְךְ. וְלֹא בְּפִיךְ תָּלוּי הַדִּבּוּר, אֶלָּא וְכֹה תְדַבֵּר. הֲרֵי כֹּה, שֶׁעָתִיד לְבָרְכָם כֹּה, תְּדַבֵּר בִּרְכַּת בָּנַי, שֶׁכְּשֶׁתִּפְתַּח פִּיךְ הִיא תְּדַבֵּר מִלִּים לְהִתְקַיֵּם עַל בָּנַי, שֶׁלֹּא אַשְׁאִיר דְּבָרִים לְךְ.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא: רָשָׁע, אַתְּ חָשִׁיב דְּעַל יְדָךְ יְהֵא וְיִתְקַיֵּים בְּרָכָה בְּבָנַי, אוֹ אִפְּכָא. לָא צְרִיכִין אִינּוּן לָךְ, כְּמָה דְּאַמְרִין לַצִּרְעָה וְכוּ'. אֶלָּא אַתְּ ׳שׁוּב אֶל בָּלָק׳, וְכַד תִּפְתַּח פּוּמָךְ, לָא יְהֵא בִּרְשׁוּתָךְ. וְלָא בְּפוּמָךְ תַּלְיָיא מִלּוּלָא, אֶלָּא ׳וְכֹה תְּדַבֵּר׳. הֲרֵי כֹּ"ה, דִּזְמִינָא לְבָרְכָא לוֹן. כֹּה, תְּמַלֵּל בְּרָכָה דִּבְנַי, דְּכַד תִּפְתַּח פּוּמָךְ, הִיא תְּמַלֵּל מִלִּין, לְאִתְקַיְּימָא עַל בְּנַי, דְּלָא אֶשְׁבּוֹק מִלִּין לָךְ.
בלק סבור שהדברים מפי בלעם - וכשפים לעכב את כה
בֹּא וּרְאֵה שֶׁכָּךְ הוּא. כֵּיוָן שֶׁבָּא בָלָק, וּבָלָק שָׁמַע כָּל אוֹתָם דְּבָרִים, הָיָה חוֹשֵׁב שֶׁמִּפִּי בִלְעָם יָצְאוּ, וְאָמַר: לָקֹב אֹיְבַי לְקַחְתִּיךְ. אָמַר בִּלְעָם: קַח כְּשָׁפִים אֵלּוּ בְּיָדְךְ, כְּדֵי לְעַכֵּב כָּאן אֶת הַכֹּה הַזֹּאת. וְאִם תּוּכַל לְעַכְּבָהּ (לעקרה) בַּכְּשָׁפִים הַלָּלוּ, אֲנִי אֶעֱקֹר אוֹתָהּ מֵאוֹתָם דְּבָרִים שֶׁהִיא אָמְרָה.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, דְּכַךְ הוּא, כֵּיוָן דְּאָתָא לְבָלָק, וּבָלָק שָׁמַע כָּל אִינּוּן מִלִּין, הֲוָה חָשִׁיב דְּהָא מִפּוּמֵיהּ דְּבִלְעָם נָפְקִין, אָמַר: לָקוֹב אוֹיְבַי לְקַחְתִּיךָ. אָמַר בִּלְעָם: סַב אִלֵּין חַרְשִׁין בִּידָךְ, בְּגִין לְאַעְכָּבָא הָכָא לְהַאי כֹּה, וְאִי אַתְּ תֵּיכוּל לְאַעְכְּבָא (ס"א לאעקרא) לָהּ בְּהַאי חַרְשִׁין, אֲנָא אַעְקָר לָהּ מֵאִינּוּן מִלִּין דְּהִיא אָמְרָה.
׳ואנכי אקרה כה׳ - מזימת עקירתה, ועקירתו של בלעם
מַה כָּתוּב? ׳הִתְיַצֵּב כֹּה עַל עֹלָתֶךְ׳ (במדבר כג, טו) - בָּזֶה וּבַכְּשָׁפִים הַלָּלוּ תְּעַכֵּב אוֹתָהּ, ׳וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה׳ - כְּלוֹמַר, אֶעֱקֹר אוֹתָהּ מֵהַדְּבָרִים הַלָּלוּ. אָמַר לוֹ הקב"ה: רָשָׁע! אֲנִי אֶעֱקֹר אוֹתְךְ! מַה כָּתוּב אַחֲרָיו? ׳וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם׳ (במדבר כג, ד) - וְאוֹתוֹ דָּבָר הֵרִים קוֹל בְּדִבּוּרִים שֶׁל כֹּה. וַיֹּאמֶר - שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר. כֹּה תְדַבֵּר בְּוַדַּאי.
בלשון הזוהר
מַה כְּתִיב, ׳הִתְיַצֵּב כֹּה עַל עוֹלָתֶךָ׳ (במדבר כג, טו) - בְּהַאי, וּבְאִלֵּין חַרְשִׁין, תְּעַכֵּב לָהּ, וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּ"ה, כְּלוֹמַר, אַעְקָר לָהּ מֵאִלֵּין מִלִּין. אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא: רָשָׁע, אֲנָא אַעְקָר לָךְ. מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ. ׳וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם׳ - וְהַהוּא דָּבָר אָרִים קָלָא, בְּמִלוּלֵי דְּכֹ"ה. וַיֹּאמֶר שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְּדַבֵּר, כֹּ"ה תְּדַבֵּר וַדַּאי.
בתחלה לא נאמר ׳כה׳ - ומשברכה, ׳התיצב כה על עלתך׳
בֹּא וּרְאֵה, בַּתְּחִלָּה לֹא כָתוּב ׳הִתְיַצֵּב כֹּה עַל עֹלָתְךְ׳ (במדבר כג, טו) - אֶלָּא ׳הִתְיַצֵּב עַל עֹלָתֶךְ וְאֵלְכָה אוּלַי יִקָּרֶה ה' לִקְרָאתִי׳ (במדבר כג, ג) - כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁכֹּה אָמְרָה אוֹתָן בְּרָכוֹת, אָז אָמַר, ׳הִתְיַצֵּב כֹּה עַל עֹלָתְךְ וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה׳.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּקַדְמִיתָא לָא כְּתִיב ׳הִתְיַצֵּב כֹּה עַל עוֹלָתֶךָ׳ (במדבר כג, טו) - אֶלָּא ׳הִתְיַצֵּב עַל עוֹלָתֶךָ וְאֵלְכָה אוּלַי יִקָּרֶה׳ יהו"ה לִקְרָאתִי. כֵּיוָן דְּחָמָא דְּכֹ"ה אָמַר אִינּוּן בִּרְכָאן, כְּדֵין אָמַר הִתְיַצֵּב כֹּ"ה ׳עַל עוֹלָתֶךָ, וְאָנֹכִי אִקָּרֶה׳ כֹּ"ה.
׳ארה׳ - לזרקם מדרגתם, ׳זעמה׳ - רוגז על ישראל שלמעלה
׳לְכָה אָרָה לִּי יַעֲקֹב׳ (במדבר כג, ז) - כְּלוֹמַר לְקֹט. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, זְרֹק אוֹתָם מֵאוֹתָהּ דַּרְגָּה שֶׁהֵם עוֹמְדִים בָּהּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳צִדָּהּ אוֹרֶה׳ (שמואל א כ, כ) - אָמַר, אִם תּוּכַל לִזְרֹק (אוֹתָם מֵאוֹתָהּ דַּרְגָּה) אֶת אוֹתָהּ דַּרְגָּה שֶׁלָּהֶם, הֲרֵי כֻּלָּם יֵעָקְרוּ מֵהָעוֹלָם. ׳וּלְכָה זֹּעֲמָה יִשְׂרָאֵל׳ - יִשְׂרָאֵל שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁיִּמָּצֵא רֹגֶז לְפָנָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְאֵל זֹּעֵם בְּכָל יוֹם׳ (תהלים ז, יב).
בלשון הזוהר
׳לְכָה אָרָה לִּי יַעֲקֹב׳ (במדבר כג, ז) - כְּלוֹמַר, לְקוֹט. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר, אַשְׁדֵּי לוֹן מֵהַהוּא דַּרְגָּא דְּאִינּוּן קַיְימֵי, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳צִדָּהּ אוֹרֶה׳ (שמואל א כ, כ) - אָמַר, אִי תֵּיכוּל לְמִשְׁדֵּי (ס"א לון מההוא דרגא) לְהַהוּא דַּרְגָּא דִּלְהוֹן, הָא כֻּלְּהוּ אִתְעֲקָרוּ מֵעָלְמָא. ׳וּלְכָה זוֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל׳ - יִשְׂרָאֵל דִּלְעֵילָּא, דְּיִשְׁתְּכַח רוּגְזָא קַמֵּיהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וְאֵל זוֹעֵם בְּכָל יוֹם׳ (תהלים ז, יב).
׳מראש צרים ומגבעות׳ - האבות והאמהות שאין קללה שולטת
׳כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים וְגוֹ'׳ (במדבר כג, ט). אָמַר רַבִּי יִצְחָק, ׳מֵרֹאשׁ צֻרִים׳ - אֵלּוּ הֵם הָאָבוֹת, שֶׁכָּתוּב ׳הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם׳ (ישעיה נא, א) - ׳וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ׳ - אֵלּוּ הָאִמָּהוֹת. בֵּין מִצַּד זֶה בֵּין מִצַּד זֶה לֹא יְכוֹלִים לְהִתְקַלֵּל.
בלשון הזוהר
׳כִּי מֵרֹאשׁ צוּרִים וְגוֹ'׳ (במדבר כג, ט). אָמַר רִבִּי יִצְחָק, ׳מֵרֹאשׁ צוּרִים׳ - אִלֵּין אִינּוּן אֲבָהָתָא. דִּכְתִיב ׳הַבִּיטוּ אֶל צוּר חוּצַּבְתֶּם׳ (ישעיהו נא, א) - ׳וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנוּ׳ - אִלֵּין אִמָּהָן, בֵּין מֵהַאי סִטְרָא וּבֵין מֵהַאי סִטְרָא, לָא יַכְלִין לְאִתְלַטְּיָיא.
צרים - גבורות שכל הדינים יוצאים מהן, וישראל אחוזים בהן
רַבִּי אַבָּא אָמַר, כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים - מִי יָכוֹל לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי הוּא אָחוּז מֵרֹאשׁ שֶׁכָּל הַצּוּרִים יוֹצְאִים. וּמִי אֵלּוּ צֻרִים? גְּבוּרוֹת, שֶׁהֲרֵי כָּל דִּינֵי הָעוֹלָם יוֹצְאִים מֵאוֹתָן גְּבוּרוֹת, וְהֵם נֶאֱחָזִים בָּהֶן. וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ - אֵלּוּ שְׁאָר הַמַּחֲנוֹת (כתרים) שֶׁאֲחוּזִים בָּהֶם. הֶן עָם לְבָדָד וְגוֹ', כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב) ׳ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ (דברים לב, יב)׳.
בלשון הזוהר
רִבִּי אַבָּא אָמַר, כִּי מֵרֹאשׁ צוּרִים - מַאן יָכִיל לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, דְּהָא הוּא אָחִיד מֵרֵישָׁא דְּכָל צוּרִים נָפְקִין (שמות ס"ד)׳, וּמַאן אִינּוּן צוּרִים׳. גְּבוּרָן. דְּהָא כָּל דִּינִין דְּעָלְמָא מֵאִינּוּן גְּבוּרָן נָפְקֵי, וְאִינּוּן אִתְאַחֲדָן בְּהוּ. וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנוּ - אִלֵּין שְׁאַר מַשִׁרְיָין (ס"א כתרין) דְּאִתְאַחֲדָן בְּהוּ. הֶן עָם לְבָדָד וְגוֹ', כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (דברים לב יב) ׳ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ׳.
יעקב וישראל - שתי דרגות, והעליונה היא ישראל
׳מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וְגוֹ'׳ (במדבר כג, י) - הֲרֵי פֵּרְשׁוּהוּ. אֶלָּא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, שְׁתֵּי דְרָגוֹת הֵן - יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל. בַּתְּחִלָּה יַעֲקֹב, וְאַחַר כָּךְ יִשְׂרָאֵל. וְאַף עַל גַּב שֶׁהַכֹּל אֶחָד - שְׁתֵּי דְרָגוֹת הֵן, שֶׁהֲרֵי דַּרְגָּה עֶלְיוֹנָה הִיא יִשְׂרָאֵל.
בלשון הזוהר
׳מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וְגוֹ'׳ (במדבר כג, י) - הָא אוּקְמוּהָ. אֶלָּא אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, תְּרֵין דַּרְגִּין אִינּוּן - יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל. בְּקַדְמִיתָא יַעֲקֹב, וּלְבָתַר יִשְׂרָאֵל. וְאַף עַל גַּב דְּכֹלָּא חַד - תְּרֵין דַּרְגִּין אִינּוּן, דְּהָא דַּרְגָא עִלָּאָה יִשְׂרָאֵל הוּא.
עפר שלמטה - ממנו נברא אדם, וממנו חילות שאין מספר
׳מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וְגוֹ'׳ (במדבר כג, י). לְמַטָּה, מַה זֶּה עָפָר? רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, זֶה שֶׁכָּתוּב בּוֹ ׳יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ וְגוֹ'׳ (ישעיה מא, ב). מִי חַרְבּוֹ? הֲרֵי יָדוּעַ, שֶׁכָּתוּב ׳חֶרֶב לַה' מָלְאָה דָם׳ (שם לד, ו). עָפָר, אוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁמִּמֶּנּוּ נִבְרָא אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר וְגוֹ׳ (בראשית ב, ז) '. וּמֵאוֹתוֹ עָפָר כַּמָּה חֲיָלוֹת וְכַמָּה מַחֲנוֹת יָצְאוּ, כַּמָּה שַׁלְהָבוֹת, כַּמָּה שׁוֹמְרֵי חֹק וּמִנְהָגִים, כַּמָּה חִצִּים, כַּמָּה בַּלִּיסְטְרָאוֹת, כַּמָּה רְמָחִים וַחֲרָבוֹת וּכְלֵי זַיִן נִמְצְאוּ מֵאוֹתוֹ עָפָר. ׳מִי מָנָה׳, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו׳ (איוב כה, ג).
בלשון הזוהר
׳מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וְגוֹ'׳ (במדבר כג, י). לְתַתָּא, מַאן הוּא עָפָר. רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, הַאי דִּכְתִּיב בֵּיהּ ׳יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ וְגוֹ'׳ (ישעיהו מא, ב). מַאן חַרְבּוֹ. הָא יְדִיעָא, דִּכְתִיב ׳חֶרֶב לַיהו"ה מָלְאָה דָם׳ (ישעיהו לד, ו). עָפָר, הַהוּא אֲתָר דְּאִתְבְּרֵי מִנֵּיהּ אָדָם הָרִאשׁוֹן, דִּכְתִיב ׳וַיִּיצֶר יהו"ה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר וְגוֹ'׳ (בראשית ב, ז). וּמֵהַהוּא עָפָר, כַּמָּה חַיָּילִין, וְכַּמָּה מַשִׁרְיָין נָפְקוּ, כַּמָּה טַפְסִין, כַּמָה גַּרְדִּינֵי נִמוּסִין, כַּמָּה גִּירִין, כַּמָּה בַּלִיסְטְרָאוֹת, כַּמָה רוּמְחִין, וְסַיְיפִין, וְזַיְינִין, אִשְׁתְּכָחוּ מֵהַהוּא עָפָר. (׳מי מנה׳) כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו׳ (איוב כה, ג).
׳רבע ישראל׳ - אות ה, ודוד שהוא רגל רביעית לכסא
׳וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל׳ (במדבר כג, י). ׳רֹבַע יִשְׂרָאֵל׳ הִיא הֵ"א, וְדָבָר אֶחָד הִיא. ׳רֹבַע יִשְׂרָאֵל׳, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ׳ (שמות כג, ה), רְבִיעַ - זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שִׁיר השירם ג) ׳מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה׳. דָּבָר אַחֵר רֹבַע - כְּמוֹ רְבִיעִית מִיִּשְׂרָאֵל לְמַטָּה, רֹבַע נִקְרָא לְפִי הַכְּתָרִים מַשְׁמָע דָּוִד, שֶׁהוּא רֶגֶל רְבִיעִית שֶׁל הַכִּסֵּא.
בלשון הזוהר
׳וּמִסְפָּר אֶת רוֹבַע יִשְׂרָאֵל׳ (במדבר כג, י). ׳רֹבַע יִשְׂרָאֵל׳ הִיא הֵ"א, וְחַד מִלָּה הִיא. ׳רוֹבַע יִשְׂרָאֵל׳, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳רוֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ׳ (שמות כג, ה), רְבִיעַ הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה׳ (שיר השירים ג, ז). דָּבָר אַחֵר רֹבַע, כְּמוֹ רְבִיעִית מִיִשְׂרָאֵל לְתַתָּא, רֹבַע אִתְקְרֵי לְפוּם כִּתְרִין מַשְׁמַע דָּוִד, דְּאִיהוּ רַגְלָא רְבִיעָאָה דְּכוּרְסְיָיא.
׳עפר׳ - מצוות שבקרקע, ו ׳רבע׳ - איסור הרבעת בהמה
דָּבָר אַחֵר ׳מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וְגוֹ'׳ (במדבר כג, י) - כָּל אֵלּוּ שֶׁחֲשׁוּבִים עָפָר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. ׳וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל׳ - שֶׁכָּתוּב ׳הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו׳. ׳רֹבַע יִשְׂרָאֵל׳ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. דָּבָר אַחֵר ׳מִי מָנָה עֲפַר׳ - אֵלּוּ מִצְווֹת שֶׁהֵם בֶּעָפָר, בִּזְרִיעָה, בִּנְטִיעָה, בִּקְצִירָה, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ הַחֲבֵרִים. ׳וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע׳ - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳בְּהֶמְתְּךְ לֹא תַרְבִּיעַ׳ (ויקרא יא, יט). (אָמַר רַבִּי אַבָּא, בָּלָק חָכָם הָיָה בִּכְשָׁפָיו כבלעם, פְּרָט שֶׁלֹּא יָדַע לְכַוֵּן הַשָּׁעָה לְקַלֵּל).
בלשון הזוהר
דָּבָר אַחֵר ׳מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וְגוֹ'׳ (במדבר כג, י) - כָּל אִינּוּן דַּחֲשִׁיבִין עַפְרָא, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא. ׳וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל׳ - דִּכְתִּיב ׳הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו׳. ׳רֹבַע יִשְׂרָאֵל׳ כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא. דָּבָר אַחֵר ׳מִי מָנָה עֲפַר׳ - אִינּוּן פִּקוּדִין דְּאִינּוּן בְּעַפְרָא, בִּזְרִיעָה, בִּנְטִיעָה, בְּחַצְדָּא, וְהָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא. ׳וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע׳ - כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ׳ (ויקרא יט, יט). (אמר רבי אבא, בלק חכים הוה בחרשוי כבלעם, בר דלא ידע לכוון שעתא ללטיא).
׳וישא משלו ויאמר׳ - הרמת קול, והאמירה מן ה ׳כה׳
׳וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר׳ (במדבר כג, ז). וַיְדַבֵּר לֹא כָתוּב. מַה זֶּה ׳וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ׳? רַבִּי חִיָּיא אָמַר, הוּא הָיָה מֵרִים קוֹל לְאוֹתוֹ מְדַבֵּר, ׳וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ׳ בִּלְעָם. וַיֹּאמַר הַכֹּה הַזֹּאת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וְכֹה תְדַבֵּר׳ (במדבר כג, ה), וַאֲמִירָה הִיא מִמֶּנָּה.
בלשון הזוהר
׳וְיִשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר׳ (במדבר כג, ז). וַיְדַבֵּר לָא כְּתִיב. מַאי ׳וְיִשָּׂא מְשָׁלוֹ׳. רִבִּי חִיָּיא אָמַר, הוּא הֲוָה זָקִיף קָלָא לְגַבֵּי הַהוּא מְמַלֵּל, ׳וְיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ׳ בִּלְעָם. וַיֹּאמַר הַאי כֹּה כְּמָה דִּכְתִּיב ׳וְכֹה תְּדַבֵּר׳, וַאֲמִירָה מִנָּהּ הֲוָה.
׳ולא אשיבנה׳ - הודאה שאין בכחו להשיב את ה ׳כה׳
בֹּא וּרְאֵה, כֵּיוָן שֶׁרָאָה בִלְעָם שֶׁבְּכָל כְּשָׁפָיו וּבְכָל אוֹתוֹ דּוֹרוֹן לֹא יָכֹל לַעֲקֹר אֶת אוֹתָהּ כֹּה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה׳, אֶעֱקֹר אֶת הַכֹּה הַזֹּאת - ׳אָמַר לוֹ׳ (במדבר כג, טו) הקב"ה: רָשָׁע! אַתָּה סָבוּר לַעֲקֹר אוֹתָהּ?! אֲנִי אֶעֱקֹר אוֹתְךְ מִשַּׁלְשְׁ לוֹתֶיךְ. מַה כָּתוּב? ׳וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם׳ (במדבר כג, ד) - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר. אַחַר כָּךְ, כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁלֹּא יָכֹל, חָזַר וְאָמַר, וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה. וְלֹא אֲשִׁיבֶנּוּ הָיָה צָרִיךְ לוֹ לוֹמַר! אֶלָּא וַדַּאי וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה לְאוֹתָהּ שֶׁכָּתוּב עָלֶיהָ כֹּ"ה, ׳וְכֹה תְדַבֵּר׳. אֵינִי יָכוֹל לְהַחֲזִירָהּ.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כֵּיוָן דְּחָמָא בִּלְעָם דִּבְכָל חֲרָשׁוֹי וּבְכָל הַהוּא דּוֹרוֹן, לָא יָכִיל לְאַעְקְרָא הַהוּא כֹּה, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה׳ (במדבר כג, טו), אַעְקָר לְהַאי כֹּה - אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא: רָשָׁע, אַנְּתְּ סָבוּר לְאַעְקְרָא לָהּ, אֲנָא אַעְקָר לָךְ מִשֶּׁלְשׁוּלָךְ, מַה כְּתִיב. ׳וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם׳ - כְּמָה דְּאִתְּמַר. לְבָתַר, כֵּיוָן דְּחָמָא דְּלָא יָכִיל, הָדָר וְאָמַר, וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה, וְלֹא אֲשִׁיבֶנּוּ מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה ודַּאי, לְהַהִיא דִּכְתִּיב כֹּה, ׳וְכֹּה תְּדַבֵּר׳. לֵית אֲנָא יָכִיל לְאָהַדְּרָא לָהּ.
שני שמות שאינם נקשרים במינים רעים - יעקב וישראל
אָמַר בִּלְעָם: בִּשְׁתֵּי דְרָגוֹת רָצִיתִי לְהִכָּנֵס בָּהֶם, רָצִיתִי לְהִכָּנֵס בָּהֶם מִדַּרְגַּת יַעֲקֹב וְלֹא יָכֹלְתִּי. רָצִיתִי לְהִכָּנֵס בָּהֶם מִצַּד אַחֵר שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְלֹא יָכֹלְתִּי. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁשֵּׁם זֶה אוֹ זֶה לֹא נִקְשָׁר בְּמִינִים רָעִים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְגוֹ'׳ (במדבר כג, כא).
בלשון הזוהר
אָמַר בִּלְעָם: בִּתְרֵין דַּרְגִּין בָּעֵינָא לְאַעֲלָא בְּהוּ. בָּעֵינָא לְאַעֲלָא בְּהוּ מִדַּרְגָּא דְּיַעֲקֹב, וְלָא יָכִילְנָא. בָּעֵינָא לְאַעֲלָא בְּהוּ מִסִּטְרָא אַחֲרָא דְּיִשְׂרָאֵל, וְלָא יָכִילְנָא. מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דִּשְׁמָא דָּא אוֹ דָּא, לָא אִתְקְשַׁר בְּזִינִין בִּישִׁין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳לֹא הִבִּיט אָוְן בְּיַעֲקֹב וְגוֹ'׳.
נחש וקסם כנגד און ועמל - כנגד יעקב וישראל
לָמַדְנוּ, שְׁתֵּי דְרָגוֹת הֵן: נַחַשׁ וְקֶסֶם. כְּנֶגְדָּן - עָמָל וָאָוֶן. אָמַר בִּלְעָם: הֲרֵי וַדַּאי נִמְצֵאתִי כְּנֶגֶד אֵלֶּה - יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל. אָוֶן כְּנֶגֶד יַעֲקֹב, שֶׁהוּא קָשׁוּר בְּנַחַשׁ. עָמָל כְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל, שֶׁקָּשׁוּר בְּקֶסֶם. כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁלֹּא יָכֹל, אָמַר, וַדַּאי ׳לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְגוֹ'׳ (במדבר כג, כא). מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁה' ׳אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְגוֹ'׳.
בלשון הזוהר
תָּאנָא, תְּרֵין דַּרְגִּין אִינּוּן: נַחַשׁ, וְקֶסֶם. לָקֳבְלֵיהוֹן: עָמָל, וָאָוְן. אָמַר בִּלְעָם: הָא וַדַּאי אַשְׁכַּחְנָא לָקֳבְלֵי דְּהָנֵי יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל. אָוְן, לָקֳבְלֵיהּ דְּיַעֲקֹב, דְּאִיהוּ קָטִיר בְּנַחַשׁ. עָמָל, לְקָבְלֵיהּ דְּיִשְׂרָאֵל, דְּאִיהוּ קָטִיר בְּקֶסֶם. כֵּיוָן דְּחָמָא דְּלָא יָכִיל, אָמַר, וַדַּאי ׳לֹא הִבִּיט אָוְן בְּיַעֲקֹב׳ וְגוֹ'. מַאי טַעְמָא. בְּגִין ׳דַּיהו"ה אֱלֹהָיו עִמּוֹ׳ וְגוֹ'.
עליונים שואלים ליעקב וישראל ׳מה פעל אל׳
וְאִם תֹּאמַר, בְּאֵלֶּה לֹא יָכֹלְתִּי, בְּקֶסֶם וְנַחַשׁ יָכֹלְתִּי - כָּתוּב ׳כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְגוֹ'׳ (במדבר כג, כג). וְלֹא - עוֹד, אֶלָּא שֶׁכָּל הַכֹּחוֹת שֶׁלְּמַעְלָה וְכָל מַחֲנוֹתֵיהֶם כֻּלָּם, לֹא יוֹדְעִים וְלֹא מִסְתַּכְּלִים בְּנִימוּסֵי הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן עַד שֶׁשּׁוֹאֲלִים לַשְּׁנַיִם הַלָּלוּ - יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל. וּמָה אוֹמְרִים? ׳מַה פָּעַל אֵל׳ - אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ, כֹּה אָמַר. וְהוּא הֵרִים קוֹל כְּנֶגְדָּהּ וְלֹא יָדַע מַהוּ, וְלֹא נִשְׁמַע פְּרָט לְקוֹלוֹ.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא, בְּהָנֵי לָא יָכִילְנָא, בְּקֶסֶם וְנַחַשׁ יָכִילְנָא - כְּתִיב ׳כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְגוֹ'׳ (במדבר כג, כג). וְלֹא עוֹד, אֶלָּא דְּכָל חֵילִין דִּלְעֵילָּא, וְכָל מַשִׁרְיָין כֻּלְּהוּ, לָא יַדְעֵי וְלָא מִסְתַּכְּלֵי בְּנִמוּסָא דְּמַלְכָּא עִלָּאָה, עַד דְּשָׁאֲלֵי לְהָנֵי תְּרֵי יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל. וּמַאי אַמְרֵי. ׳מַה פָּעַל אֵל׳ - אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, כָּל הָנֵי מִלִּין, כֹּה אָמַר, וְהוּא אָרִים קָלָא לָקֳבְלָהּ, וְלָא יָדַע מַאי הוּא, וְלָא אִשְׁתְּמַע בַּר קַלֵיהּ.
׳כלביא יקום׳ - התגברות ישראל לעבודת בוראם ביום ובלילה
׳הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְגוֹ'׳ (במדבר כג, כד). מִי עַם תַּקִּיף כְּמוֹ יִשְׂרָאֵל. בְּשָׁעָה שֶׁמֵּאִיר הַבֹּקֶר, קָם וּמִתְגַּבֵּר כַּאֲרִי לַעֲבוֹדַת רִבּוֹנָם בְּכַמָּה שִׁירִים, בְּכַמָּה תִשְׁבָּחוֹת. מִשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה כָּל הַיּוֹם, וּבַלַּיְלָה לֹא יִשְׁכַּב וְגוֹ'. כְּשֶׁרוֹצֶה הָאָדָם לִשְׁכַּב עַל מִטָּתוֹ, מְקַדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם הָעֶלְיוֹן, מַמְלִיכוֹ לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. כַּמָּה שׁוֹמְרֵי הַחֻקִּים מִתְקַשְּׁרִים לִפְנֵיהֶם בְּשָׁעָה שֶׁפּוֹתְחִים פִּיהֶם עַל מִטָּתָם בִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל, וּמְבַקְשִׁים רַחֲמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ בְּכַמָּה פְּסוּקֵי רַחֲמִים.
בלשון הזוהר
׳הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְגוֹ'׳ (במדבר כג, כד) - מַאן עַמָּא תַּקִּיפָא כְּיִשְׂרָאֵל. בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְנְהִיר צַפְרָא, קָם וּמִתְגַבָּר כְּאַרְיָא, לְפוּלְחָנָא דְּמָארֵיהוֹן, בְּכַמָּה שִׁירִין, בְּכַמָּה תּוּשְׁבְּחָן. מִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא כָּל יוֹמָא, וּבַלַּיְלָה לֹא יִשְׁכַּב וְגוֹ'. כַּד בָּעֵי בַּר נָשׁ לְמִשְׁכַּב עַל עַרְסֵיהּ, מְקַדֵּשׁ שְׁמָא עִלָּאָה, אַמְלִיךְ לֵיהּ לְעֵילָּא וְתַתָּא. כַּמָה גַּרְדִּינֵי נִמוּסִין מִתְקַשְּׁרָן קַמַּיְיהוּ, בְּשַׁעֲתָא דְּפַתְחִין פּוּמְהוֹן עַל עַרְסַיְיהוּ, בִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל. וּבָעָאן רַחֲמֵי קַמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא, בְּכַמָּה קְרָאֵי דְּרַחֲמֵי.
׳לא ישכב עד יאכל טרף׳ - עמידתם לעתיד על העמים
רַבִּי אַבָּא אָמַר, ׳הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם׳ (במדבר כג, כד) - עֲתִידִים הָעָם הַזֶּה לָקוּם עַל כָּל עַמִּים עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת כְּאַרְיֵה גִּבּוֹר וְתַקִּיף, וְיִתְנַפְּלוּ עֲלֵיהֶם. דֶּרֶךְ כָּל הָאֲרָיוֹת לִשְׁכַּב עַל טַרְפָּם, אֲבָל עַם זֶה ׳לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף׳.
בלשון הזוהר
רִבִּי אַבָּא אָמַר, ׳הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם׳ (במדבר כג, כד) - זְמִינִין הַאי עַמָּא, לְמֵיקָם עַל כָּל עַמִּין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, כְּאַרְיֵה גִּיבָּר וְתַקִּיף, וְיִתְרְמֵי עָלַיְיהוּ. אָרְחַיְיהוּ דְּכָל אַרְיָיוָותָא לְמִשְׁכַּב עַל טַרְפַּיְיהוּ, אֲבָל עַמָּא דָּא ׳לָא יִשְׁכַּב, עַד יֹאכַל טֶרֶף׳.
דיוקן ארי הרובץ על המזבח ואוכל את הקרבן
דָּבָר אַחֵר ׳הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם׳ (במדבר כג, כד) - לְהַקְרִיב קָרְבָּנוֹת וְעוֹלוֹת לִפְנֵי מַלְכָּם עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. וְלָמַדְנוּ, בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּרְבָּן הָיָה נִשְׂרָף עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, הָיוּ רוֹאִים דְּיוֹקָן אַרְיֵה אֶחָד רָבוּץ עַל אוֹתוֹ קָרְבָּן וְאוֹכֵל אוֹתוֹ.
בלשון הזוהר
דָּבָר אַחֵר ׳הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם׳ (במדבר כג, כד) - לְקָרְבָא קָרְבְּנִין וְעִלָּוָון קַמֵּי מַלְכְּהוֹן, עַל גַּבֵּי מַדְבְּחָא. וְתָאנָא, בְּשַׁעֲתָא דְּקוּרְבְּנָא אִתּוֹקַד עַל גַּבֵּי מַדְבְּחָא, הֲווֹ חָמָן דִּיּוּקְנָא דְּחַד אַרְיֵה רְבִיעַ עַל הַהוּא קָרְבְּנָא, וְאָכִיל לֵיהּ.
אוריאל שבדמות ארי, וכלב חצוף כשאין ישראל זכאים
וְאָמַר רַבִּי אַבָּא, אוּרִיאֵ"ל מַלְאָךְ עֶלְיוֹן הָיָה, וְרָאוּ אוֹתוֹ בַּדְּיוֹקָן אַרְיֵה תַּקִּיף רוֹבֵץ עַל הַמִּזְבֵּחַ וְאוֹכֵל אֶת הַקָּרְבָּנוֹת. וּכְשֶׁיִּשְׂרָאֵל לֹא הָיוּ זַכָּאִים כָּל כָּךְ, הָיוּ רוֹאִים דְּיוֹקָן כֶּלֶב אֶחָד חָצוּף רוֹבֵץ עָלָיו, אָז הָיוּ יִשְׂרָאֵל יוֹדְעִים שֶׁצְּרִיכִים תְּשׁוּבָה, וְאָז שָׁבִים. לֹא יִשְׁכַּב וְגוֹ' - אֵלּוּ קָרְבְּנוֹת הַלַּיְלָה, כְּמוֹ עוֹלוֹת. ׳וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה׳, שהקב"ה עוֹרֵךְ קְרָב שֶׁלָּהֶם עַל שׂוֹנְאֵיהֶם.
בלשון הזוהר
וְאָמַר רִבִּי אַבָּא, אוּרִיאֵ"ל מַלְאָכָא עִלָּאָה הֲוָה, וְחָמָאן לֵיהּ בְּדִיּוּקְנָא דְּאֲרְיָא תַּקִיפָא, רְבִיעַ עַל מַדְבְּחָא, וְאָכִיל לוֹן לְקָרְבְּנִין. וְכַד יִשְׂרָאֵל לָא הֲווֹ זַכָּאִין כָּל כַּךְ, הֲווֹ חָמָאן דִּיּוּקְנָא דְּחָד כַּלְבָּא חֲצִיפָא רְבִיעַ עָלֵיהּ, כְּדֵין הֲווֹ יַדְעֵי יִשְׂרָאֵל דְּבַעְיָין תְּשׁוּבָה, וּכְדֵין תַּיְיבַן. לֹא יִשְׁכַּב וְגוֹ' - אִלֵּין קָרְבְּנִין דְּלֵילְיָא כְּגוֹן עַלָּוָון. ׳וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה׳, דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אֲגַח קְרָבָא דִּלְהוֹן עַל שַׂנְאֵיהוֹן.
׳לא ישכב׳ - הריגת אלף ומאה ועשרים וחמשה מינים בלילה
רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, ׳לֹא יִשְׁכַּב׳, מַהוּ לֹא יִשְׁכַּב? אֶלָּא בְּכָל לַיְלָה וְלַיְלָה כְּשֶׁבֶּן אָדָם הוֹלֵךְ בְּמִצְווֹת רִבּוֹנוֹ, לֹא שׁוֹכֵב עַל מִטָּתוֹ עַד שֶׁהוֹרֵג אֶלֶף וּמֵאָה וְעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ מֵאוֹתָם מִינִים רָעִים שֶׁשּׁוֹרִים עִמּוֹ. רַבִּי אַבָּא אָמַר, אֶלֶף הֵם מִצַּד שְׂמֹאל, שֶׁכָּתוּב ׳יִפֹּל מִצִּדְּךְ אֶלֶף׳ (תהלים צא, ז), כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב - ׳יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד וְגוֹ'׳ (שם קמט, ה) - ׳רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְגוֹ'׳, ׳לַעֲשׂוֹת נְקָמָה וְגוֹ'׳. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳לֹא יִשְׁכַּב וְגוֹ'׳, וְזֶהוּ ׳לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט וְגוֹ'׳.
בלשון הזוהר
רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, ׳לֹא יִשְׁכַּב׳, מַהוּ לֹא יִשְׁכַּב. אֶלָּא בְּכָל לֵילְיָא וְלֵילְיָא, כַּד בַּר נָשׁ אִיהוּ אָזִיל בְּפִקּוּדֵי דְּמָארֵיהּ, לָא שָׁכִיב עַל עַרְסֵיהּ, עַד דְּקָטִיל אֶלֶף וּמְאָה וְעֶשְׂרִים וַחֲמֵשׁ, מֵאִינּוּן זַיְינִין בִּישִׁין, דְּשַׁרְיָין עִמֵּיהּ. רִבִּי אַבָּא אָמַר, אֶלֶף אִינּוּן דִּסְטָר שְׂמָאלָא, דִּכְתִּיב, ׳יִפּוֹל מִצִּדְּךָ אֶלֶף׳ (תהילים צא, ז). כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְכָבוֹד וְגוֹ'׳ (תהילים קמט, ה), ׳רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְגוֹ'׳, ׳לַעֲשׂוֹת נְקָמָה וְגוֹ'׳, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳לֹא יִשְׁכַּב וְגוֹ'׳ וְדָא הוּא ׳לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט וְגוֹ'׳.
שלוש ברכות כנגד שלוש הכאות האתון, וכנגד שלוש רגלים
אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה, כְּנֶגֶד שְׁלֹשׁ הַפְּעָמִים שֶׁהִכָּה אֶת אֲתוֹנוֹ וְהִטְעִינָהּ בִּכְשָׁפָיו, הִתְבָּרְכוּ יִשְׂרָאֵל שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. רַבִּי חִיָּיא אָמַר, כְּנֶגְדּוֹ הִתְבָּרְכוּ יִשְׂרָאֵל שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, שֶׁעוֹלִים יִשְׂרָאֵל לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה, לָקֳבְלֵי תְּלַת זִמְנִין דְּהוּא מָחָא לְאַתְנֵיהּ, וְאַטְעִין לָהּ בְּחַרְשׁוֹי, אִתְבָּרְכוּן יִשְׂרָאֵל תְּלַת זִמְנִין. רִבִּי חִיָּיא אָמַר, לָקֳבְלֵיה אִתְבָּרְכוּן יִשְׂרָאֵל תְּלַת זִמְנִין, דְּסַלְּקִין יִשְׂרָאֵל לְאִתְחֲזָאָה קַמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא.
׳כה תדבר ולא אתה׳ - ומשלא יכול, פנה לעין רעה
וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי ה' וְגוֹ' - ׳וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים וְגוֹ'׳ (במדבר כד, א). מַה זֶּה לִקְרַאת נְחָשִׁים? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, שֶׁהַפַּעֲמַיִם הָרִאשׁוֹנוֹת הַלָּלוּ הָיָה הוֹלֵךְ בְּכָל כְּשָׁפָיו וְרָצָה לְקַלֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל. כֵּיוָן שֶׁרָאָה רְצוֹן הקב"ה שֶׁאָמַר שׁוּב אֶל בָּלָק - שֶׁהֲרֵי דִּבּוּרֶיךְ לֹא רוֹצִים בָּנַי - דִּבּוּר אַחֵר מְזֻמָּן מֵהַכֹּה הַזֹּאת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וְכֹה תְדַבֵּר (במדבר כג, ה). כֹּה תְדַבֵּר - וְלֹא אַתָּה. כֹּה תְדַבֵּר - שֶׁשּׁוֹלֶטֶת עַל כָּל הַשַּׁלִּיטִים, מְכַשְּׁפִים וְקוֹסְמִים וּמִינִים רָעִים שֶׁלֹּא יְכוֹלִים לְהָרַע לְבָנַי. וְאָז רָצָה לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם בְּעַיִן רָעָה.
בלשון הזוהר
׳וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי יהו"ה וְגוֹ'׳ (במדבר כ", ג), ׳וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים וְגוֹ'׳. מַאי ׳לִקְרַאת נְחָשִׁים׳. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, דְּהָנֵי תְּרֵין זִמְנִין קַדְמָאֵי, הֲוָה אָזִיל בְּכָל חֲרָשׁוֹי, וּבָעָא לְמֵילָט לְיִשְׂרָאֵל. כֵּיוָן דְּחָמָא רְעוּתֵיהּ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאָמַר ׳שׁוּב אֶל בָּלָק׳ - דְּהָא מִלּוּלָךְ לָא בַּעְיָין בָּנַי. מִלּוּלָא אוֹחֲרָא זַמִּין מֵהַאי כֹּה, כְּמָה דִּכְתִּיב ׳וְכֹה תְּדַבֵּר׳. ׳כֹּה תְּדַבֵּר׳ - וְלָא אַנְּתְּ. ׳כֹּה תְּדַבֵּר׳ - דְּשַׁלְטָא עַל כָּל שַׁלִיטִין חַרְשִׁין וְקִסְמִין וְּזִינִין בִּישִׁין, דְּלָא יַכְלִין לְאַבְאָשָׁא לִבְנַי. כְּדֵין בָּעָא לְאִסְתַּכְּלָא בְּהוּ, בְּעֵינָא בִּישָׁא.
משהאירו פני המלך - אין המינים הרעים והכשפים עומדים
בֹּא וּרְאֵה, רָשָׁע זֶה כְּשֶׁהִסְתַּכֵּל בְּיִשְׂרָאֵל, הָיָה מִסְתַּכֵּל בִּשְׁתֵּי דְרָגוֹת אֵלּוּ - יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל - לְהָרַע לָהֶם, אוֹ בָזֶה אוֹ בָזֶה בִּכְשָׁפָיו. בִּגְלַל כָּךְ כָּל בְּרָכוֹת וּבְרָכוֹת, יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל הִתְבָּרְכוּ. ׳וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב וְגוֹ'׳ (במדבר כד, א). בַּמָּה רָאָה? רָאָה שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁפְּנֵי הַמֶּלֶךְ מְאִירוֹת, מִינִים רָעִים לֹא עוֹמְדִים בְּקִיּוּמָם, וְכָל הַכְּשָׁפִים וְכָל הַקְּסָמִים לֹא עוֹלִים בְּכִשְׁפֵיהֶם.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, הַאי רָשָׁע כַּד אִסְתָּכַּל בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל, הֲוָה מִסְתָּכַּל בְּאִלֵּין תְּרֵין דַּרְגִּין יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל, לְאַבְאָשָׁא לוֹן, אוֹ בְּהַאי אוֹ בְּהַאי בְּחֲרָשׁוֹי, בְּגִין כַּךְ כָּל בִּרְכָּן וּבִרְכָּן יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל אִתְבְּרִיכוּ. ׳וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב וְגוֹ'׳. בַּמֶה חָמָא חָמָא דִּי בְּשַׁעֲתָא דְּאַנְפֵי מַלְכָּא נְהִירִין, זִינִין בִּישִׁין לָא קַיְימֵי בְּקִיּוּמַיְיהוּ, וְכָל חַרְשִׁין וְכָל קִסְמִין לָא סַלְּקָאן בְּחַרְשַׁיְיהוּ.
׳רוח אלהים׳ שעליו - התעוררות רוח משמאל, לא רוח הקודש
בֹּא וּרְאֵה, בִּשְׁתֵּי הַפְּעָמִים הָאֵלֶּה כָּתוּב וַיִּקָּר., ׳וַיִּקָּר אֱלֹהִים׳. ׳וַיִּקָּר ה' אֶל בִּלְעָם וְגוֹ'׳ (במדבר כג, טז). וְכָתוּב ׳וְכֹה תְדַבֵּר׳ - וְעַכְשָׁו, כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁהֲרֵי לֹא נִמְצָא רֹגֶז וּכְשָׁפָיו לֹא עָלוּ, אָז - ׳וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם וְגוֹ'׳ (במדבר כד, א). כֵּיוָן שֶׁהִפְרִיד וְהֶעֱלָה עַצְמוֹ מִכְּשָׁפָיו, הִתְחִיל (בְּרוּחַ אַחֶרֶת) בְּהִתְעוֹרְרוּת אַחֶרֶת - לְשַׁבֵּחַ אֶת יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵיזוֹ הִתְעוֹרְרוּת כָּאן? ׳אָמַר לוֹ׳, (׳רוּחַ אֱלֹהִים׳ וְלֹא רוּחַ ה', אֶלָּא) הִתְעוֹרְרוּת שֶׁל רוּחַ אַחַת מִצַּד שְׂמֹאל, אוֹתוֹ שֶׁהִתְקַשְּׁרוּ תַחְתָּיו אוֹתָם מִינִים וְכִשּׁוּפִים שֶׁלּוֹ.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּהָנֵי תְּרֵי זְמַנֵי כְּתִיב וַיִּקָּר. וַיֵּקָּר אֱלֹהִים. וַיִּקָּר יהו"׳ה אֶל בִּלְעָם׳ וְגוֹ'. וּכְתִיב ׳וְכֹה תְּדַבֵּר׳ - וְהַשְׁתָּא כֵּיוָן דְּחָמָא דְּהָא לָא אִשְׁתְּכַח רוּגְזָא, וְחַרְשׁוֹי לָא סַלְּקִין, כְּדֵין ׳וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם׳ וְגוֹ'. כֵּיוָן דְּאַפְרִישׁ וְאִסְתַּלָּק גַּרְמֵיהּ מֵחַרְשׁוֹי, שָׁארֵי (ברוחא אחרא) בְּאִתְעָרוּתָא אַחֲרָא לְשַׁבְּחָא לְיִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, מַאי אִתְּעָרוּתָא הָכָא. אָמַר לֵיהּ, (רוח אלהים ולא רוח יהו"ה אלא) אִתְּעָרוּתָא דְּרוּחָא חֲדָא מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא, הַהוּא דְּאִתְקְשָׁרוּ תְּחוֹתוֹי אִינּוּן זִינִין וְחָרָשִׁין דִּילֵיהּ.
בלעם רע עין שבעולם - והסודר המגן מעין רעה
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּךְ לָמַדְנוּ, שֶׁאֲפִלּוּ בַּזְּמַן הַזֶּה לֹא שָׁרְתָה בּוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי, אִם כָּךְ, הֲרֵי כָּתוּב ׳וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים׳ (במדבר כד, ב) - וּבְכָל אוֹתָן פְּעָמִים אֲחֵרוֹת לֹא כָתוּב בָּהֶן כָּךְ. אָמַר לוֹ, כָּךְ זֶה. בּא וּרְאֵה, כָּתוּב ׳טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ׳ (משלי כב, ט) - וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, אַל תִּקְרֵי יְבֹרָךְ אֶלָּא יְבָרֵךְ. וּבִלְעָם הָיָה רַע עַיִן, שֶׁלֹּא נִמְצָא רַע עַיִן בָּעוֹלָם כְּמוֹתוֹ, שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה מִסְתַּכֵּל בְּעֵינָיו, הָיָה מִתְקַלֵּל. וְעַל זֶה אָמְרוּ, מִי שֶׁמַּעֲבִיר בְּנוֹ בַּשּׁוּק וּפוֹחֵד מֵעַיִן רָעָה, יָשִׂים סוּדָר עַל רֹאשׁוֹ כְּדֵי שֶׁעַיִן רָעָה לֹא תוּכַל לִשְׁלֹט בּוֹ. גַּם כָּאן, כֵּיוָן שֶׁרָאָה בִלְעָם שֶׁלֹּא יָכוֹל בִּכְשָׁפָיו וּבִקְסָמָיו לְהַזִּיק לְיִשְׂרָאֵל, רָצָה לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם בְּעַיִן רָעָה, בִּגְלַל שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה מִסְתַּכֵּל בְּעֵינָיו הָרָעוֹת, הָיָה מִתְקַלֵּל.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, הָכִי אוֹלִיפְנָא, דְּאֲפִילּוּ הַאי זִמְנָא לָא שַׁרְיָא בֵּיהּ רוּחָא דְּקוּדְשָׁא. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי, אִי הָכִי, הָא כְּתִיב ׳וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים׳ - וּבְכָל אִינּוּן זִמְנִין אָחֲרָנִין לָא כְּתִיב בְּהוּ הָכִי. אָמַר לֵיהּ הָכִי הוּא. תָּא חֲזֵי, כְּתִיב ׳טוֹב עַיִן הוּא יְבוֹרָךְ׳ (משלי כב, ט) - וְהָא אוּקְמוּהָ אַל תִּקְרֵי יְבוֹרָךְ. אֶלָּא יְבָרֵךְ. וּבִלְעָם הֲוָה רַע עַיִן, דְּלָא אִשְׁתְּכַח רַע עַיִן בְּעָלְמָא כְּוָותֵיהּ, דִּבְכָל אֲתָר דְּהֲוָה מִסְתָּכַּל בְּעֵינוֹי, הֲוָה מִתְלַטְּיָיא. וְעַל דָּא אָמְרוּ, הַאי מַאן דְּאַעְבַּר בְּרֵיהּ בְּשׁוּקָא, וּמִסְתַּפֵי מֵעֵינָא בִּישָׁא, יֶחֱפֵּי סוּדְרָא עַל רֵישֵׁיהּ, בְּגִין דְּלָא יָכִיל עֵינָא בִּישָׁא לְשַׁלְּטָאָה עָלֵיהּ. אוּף הָכָא, כֵּיוָן דְּחָמָא בִּלְעָם, דְּלָא יָכִיל בְּחַרְשׁוֹי וְקִסְמוֹי לְאַבְאָשָׁא לְיִשְׂרָאֵל, בָּעָא לְאִסְתַּכָּל בְּהוּ בְּעֵינָא בִּישָׁא, בְּגִין דִּבְכָל אֲתָר דְּהֲוָה מִסְתָּכַּל בְּעֵינוֹי בִּישִׁין, הֲוָה מִתְלַטְּיָיא.
׳וישת אל המדבר פניו׳ - פנייתו אל העגל לסיוע להרע
בֹּא וּרְאֵה מָה רְצוֹנוֹ כְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל. כָּתוּב ׳וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו׳ (במדבר כד, א) - כְּתַרְגּוּמוֹ: (ושם פָּנָיו (כּנגד הָעגל) לָעֵגֶל שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר), כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ צַד סִיּוּעַ לְהָרַע לָהֶם.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי מַה רְעוּתֵיהּ דִּילֵיהּ לַקֳבְלֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל. כְּתִיב ׳וַיָּשֶׁתּ אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו׳ (במדבר כד, א) - כְּתַרְגּוּמוֹ: (ושוי (ס"א לקבל עגלא) לעגלא די עבדו ישראל במדברא אפוהי), בְּגִין דִּיְהֵא לֵיהּ סְטַר סִיּוּעָא, לְאַבְאָשָׁא לְהוּ.
׳ותהי עליו רוח אלהים׳ - רפואה שהקדים הקב"ה לישראל
כָּעֵת רְאֵה מַה כָּתוּב, ׳וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל׳ (במדבר כד, ב) - רָצָה לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם בְּעַיִן רָעָה. בְּשָׁעָה זוֹ אִלְמָלֵא הִקְדִּים הקב"ה רְפוּאָה, הָיָה מְאַבֵּד אוֹתָם בְּהִסְתַּכְּלוּת עֵינָיו. וְאֵיזוֹ רְפוּאָה נָתַן הקב"ה לְיִשְׂרָאֵל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה? זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים׳ - וַתְּהִי עָלָיו, עַל יִשְׂרָאֵל הוּא אוֹמֵר. כְּמִי שֶׁפּוֹרֵשׂ סוּדָר עַל רֹאשׁ הַיַּנּוּקָא כְּדֵי שֶׁלֹּא תִשְׁלֹט בּוֹ עֵינוֹ.
בלשון הזוהר
הַשְׁתָּא חָמֵי מַה כְּתִיב, ׳וַיִּשָּׂא בִּלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל׳ (במדבר כד, ב) - בָּעָא לְאִסְתַּכְּלָא בְּהוּ בְּעֵינָא בִּישָׁא. בֵּיהּ שַׁעֲתָא, אִלְמָלֵא דְּאַקְדִּים לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַסְוָותָא, הֲוָה מְאַבֵּד לוֹן בְּאִסְתַּכְּלוּתָא דְּעֵינוֹי. וּמַאי אַסְוָותָא יָהַב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל בְּהַהִיא שַׁעֲתָא. דָּא הוּא דִּכְתִּיב ׳וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים׳ - וַתְּהִי עָלָיו, עַל יִשְׂרָאֵל קָאָמַר. כְּמַאן דְּפָרִישׁ סוּדְרָא עַל רֵישֵׁיהּ דְּיַּנּוּקָא, בְּגִין דְּלָא יִשְׁלוֹט בְּהוּ עֵינוֹי.
דרך העין הרעה לשבח תחילה - ׳מה טבו אהליך יעקב׳
אָז הִתְחִיל וְאָמַר, ׳מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךְ יַעֲקֹב׳ (במדבר כד, ה) - בֹּא וּרְאֵה, כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִסְתַּכֵּל בְּעַיִן רָעָה, לֹא יָכוֹל, אֶלָּא כְּשֶׁמְּשַׁבֵּחַ וּמְכַבֵּד אֶת אוֹתוֹ הַדָּבָר שֶׁרוֹצֶה לְקַלֵּל בְּעַיִן רָעָה. וּמַה דַּרְכּוֹ? אָמַר, רְאוּ כַּמָּה טוֹב זֶה, כַּמָּה נָאֶה זֶה! כְּדֵי שֶׁתִּשְׁלֹט בּוֹ עַיִן רָעָה. גַּם כָּאן אָמַר, מַה בוּ אֹהָלֶיךְ יַעֲקֹב, כַּמָּה יָפִים הֵם, כַּמָּה נָאִים הֵם, כַּמָּה נְטִיעוֹת יָפוֹת שֶׁנִּנְטְעוּ מֵהֶם, דּוֹמִים לְאוֹתָן נְטִיעוֹת שֶׁנָּטַע הקב"ה בְּגַן עֵדֶן נָאוֹת. מִי יִתֵּן וְאֵלּוּ (שאלו) הַנְּטִיעוֹת נִמְצְאוּ מֵאוֹתָם עֲנִיִּים שֶׁבָּהֶם.
בלשון הזוהר
כְּדֵין שָׁארֵי וְאָמַר, ׳מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב׳ (במדבר כד, ה) - תָּא חֲזֵי, כָּל מַאן דְּבָעֵי לְאִסְתַּכְּלָא בְּעֵינָא בִּישָׁא, לָא יָכִיל, אֶלָּא כַּד מְשַׁבַּח וְאוֹקִיר לְהַהוּא מִלָּה, דְּבָעֵי לְאַלְטְיָיא בְּעֵינָא בִּישָׁא. וּמַה אָרְחֵיהּ. אָמַר, חָמוּ כַּמָה טָבָא דָּא, כַּמָה יָאָה דָּא. בְּגִין דְּיִשְׁלוֹט בֵּיהּ עֵינָא בִּישָׁא. אוּף הָכָא אָמַר, ׳מַה טֹבוּ אֹהֳלֶיךָ יַעֲקֹב׳, כַּמָה אִינּוּן יָאָן, כַּמָה אִינּוּן שַׁפִּירָן, כַּמָה נְטִיעָן שַׁפִּירָן דְּאִתְנְטָעָן מִנַיְיהוּ, דַּמְיָין לְאִינּוּן נְטִיעִין דְּנָטַע קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן יָאָיָין. מַאן יִתֵּן, וְאִלֵּין (נ"א דאלין) נְטִיעָן אִשְׁתְּכָחוּ מֵאִינּוּן מִשְׁכְּנֵי, דִּבְהוּ.
משל ברע עין המשבח ידים נאות ומבקש לגנזן
׳יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו וְגוֹ'׳ (במדבר כד, ז). לְאָדָם שֶׁהָיוּ לוֹ יָדַיִם יָפוֹת נָאוֹת לְמַרְאֶה. עָבַר אָדָם אֶחָד בַּעַל עַיִן הָרָע, הִסְתַּכֵּל בְּאוֹתָן יָדַיִם, וְהִתְחִיל לְשַׁבֵּחַ. אָמַר: כַּמָּה יָפוֹת הֵן, כַּמָּה נָאוֹת הֵן, רְאוּ אֶצְבָּעוֹת שֶׁנִּגְזְרוּ מִיֹּפִי עֶלְיוֹן! אַחַר כָּךְ אָמַר: מִי יִתֵּן יָדַיִם אֵלּוּ שֶׁשּׁוֹרוֹת בֵּין אֲבָנִים יְקָרוֹת וּבִלְבוּשֵׁי כָבוֹד שֶׁל אַרְגָּמָן (בביתנו וכו' בַּתֵּבָה שֶׁלּוֹ) בְּבֵיתוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, וְיִהְיוּ גְנוּזוֹת בַּתֵּבָה שֶׁלּוֹ.
בלשון הזוהר
׳יִזַּל מַיִם מִדָּלְּיָו וְגוֹ'׳ (במדבר כד, ז). לְבַּר נָשׁ דַּהֲווֹ לֵיהּ יְדָן שַׁפִּירָן, יָאָן לְמֵחֱזֵי. אַעְבָּר חַד בַּר נָשׁ דְּעֵינָא בִּישָׁא, אִסְתָּכַּל בְּאִינּוּן יְדִין, נָקִיט בְּהוּ, שָׁארֵי לְשַׁבְּחָא. אָמַר: כַּמָה אִינּוּן שַׁפִּירָן, כַּמָה אִינּוּן יָאָן, חָמוּ אֶצְבְּעָן מִגְּזֵרָה דְּשַׁפִּירוּ עִלָּאָה. לְבָתַר אָמַר: מַאן יִתֵּן יְדִין אִלֵּין דְּשַׁרְיָין בֵּין אֲבָנִין יַקִירִין, וּבִלְבוּשֵׁי יְקָר דְּאַרְגְּוָונָא (ס"א בביתאי וכו' בתיבותא דיליה) בְּבֵיתֵיהּ לְאִשְׁתַּמְּשָׁא בְּהוּ, וְיֵהוֹן גְּנִיזִין בְּתֵיבוּתָא דִּילֵיהּ.
׳יזל מים מדליו׳ - משאלתו שלא ירבה בהם רוח הקודש
כָּךָ בִּלְעָם, הִתְחִיל לְשַׁבֵּחַ: ׳מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךְ׳ (במדבר כד, ה), רְאוּ כַּמָּה יָפִים, כַּמָּה נָאִים וְכוּ'. אַחַר כָּךְ אָמַר, ׳יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו׳, לֹא תִמְצָא נְטִיעָה יָפָה זוֹ, נְטִיעַת הַתּוֹרָה, מִחוּץ לְאוֹתָם עֲנִיִּים (דליו, כְּלוֹמַר מסכנים) (משכנות). ׳וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים׳, שֶׁלֹּא יִגְדַּל וְלֹא יִרְבֶּה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ.
בלשון הזוהר
כַּךְ בִּלְעָם, שָׁרֵי לְשַׁבְּחָא: ׳מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ׳ (במדבר כד, ה), חָמוּ כַּמָּה שְׁפִּירָן, כַּמָּה יָאָן וְכוּ', לְבָתַר אָמַר ׳יִזַּל מַיִם מִדָּלְּיָו׳, לָא יִשְׁתְּכַּח נְטִיעָא שַׁפִּירָא דָּא, נְטִיעָא דְּאוֹרַיְיתָא, לְבַר מֵאִינּוּן מַסְכְּנִין (דליו, כלומר מסכנין) (נ"א משכנין), ׳וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים׳, דְּלָא יִסְגֵּי וְלָא יַרְבֵּי רוּחָא דְּקוּדְשָׁא.
׳אל מוציאו ממצרים׳ - כח עליון וזקיפות שאין העין שולטת
אָמַר לוֹ הקב"ה: רָשָׁע! לֹא יוּכְלוּ עֵינֶיךְ לְהַזִּיק, הֲרֵי פְּרִישַׂת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵיהֶם. וְאָז אָמַר: אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם וְגוֹ', הֲרֵי לֹא יְכוֹלִים כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם לְהַזִּיק לָהֶם, שֶׁהֲרֵי כֹּחַ תַּקִּיף עֶלְיוֹן אָחוּז בָּהֶם, וּמִיהוּ? אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ, שֶׁלֹּא יָכוֹל בֶּן אָדָם לְהוֹשִׁיט יָדָיו עָלָיו מִתּוֹךְ גָּבְהוֹ. וּמִשֶּׁנִּמְצָא בִזְקִיפוּת עֶלְיוֹנָה כָּךְ, יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו וְגוֹ', וְאֵין מִי שֶׁיָּכוֹל לְהַזִּיק לָהֶם.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא: רָשָׁע, לָא יַכְלִין עֵינַיִךְ לְאַבְאָשָׁא, הָא פְּרִיסוּ דְּקוּדְשָׁא עָלַיְיהוּ, כְּדֵין אָמַר: אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם וְגוֹ', הָא לָא יַכְלִין כָּל בְּנֵי עָלְמָא לְאַבְאָשָׁא לוֹן, דְּהָא חֵילָא תַּקִּיפָא עִלָּאָה אָחִיד בְּהוּ, וּמַאי אִיהוּ. אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא כְּתוֹעֲפוֹת רְאֵם לוֹ, דְּלָא יָכִיל בַּר נָשׁ לְאוֹשִׁיט יְדֵיהּ עָלֵיהּ, מִגּוֹ רוּמֵיהּ. וּמִדְּאִשְׁתְּכַח בִּזְקִיפוּ עִלָּאָה הָכִי, יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו וְגוֹ', וְלֵית מַאן דְּיָכִיל לְאַבְאָשָׁא לוֹן.
׳כרע שכב כארי׳ - שאף בשפלותם בגלות אין עוקרם
וַאֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁלֹּא זָקוּף, לֹא יְכוֹלִים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב כָּרַע שָׁכַב (במדבר כד, ט). לֹא פוֹחֵד, בִּגְלַל שֶׁנִּמְצָא גִבּוֹר כַּאֲרִי וּכְלָבִיא, אֲפִלּוּ כְּשֶׁהֵם בֵּין הָעַמִּים, וְכָרַע וְשָׁכַב בֵּינֵיהֶם, כַּאֲרִי הוּא יִמָּצֵא בְּנִימוּסֵי הַתּוֹרָה, בְּדַרְכֵי הַתּוֹרָה. (וְאַף עַל פִּי כֵּן) יֵשׁ לָהֶם שִׁלְטוֹן בְּרִבּוֹנָם שֶׁאֲפִלּוּ כָּל מַלְכֵי הָעוֹלָם לֹא יַעַקְרוּ אוֹתוֹ, כְּאַרְיֵה זֶה כְּשֶׁשּׁוֹכֵב עַל טַרְפּוֹ לֹא יְכוֹלִים לַהֲקִימוֹ מִמֶּנּוּ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וְגוֹ'.
בלשון הזוהר
וַאֲפִילּוּ בְּזִמְנָא דְּלָא זָקִיף, לָא יַכְלִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳כָּרַע שָׁכַב׳. לָא דָּחִיל, בְּגִין דְּאִשְׁתְּכַח גִּיבָּר כַּאֲרִי וּכְלָבִיא, אֲפִילּוּ כַּד אִינּוּן בֵּינֵי עֲמְמַיָא, וְכָרַע וְשָׁכַב בֵּינַיְיהוּ, כַּאֲרִי הוּא יִשְׁתְּכַּח בְּנִמוּסֵי אוֹרַיְיתָא, בְּאוֹרְחֵי אוֹרַיְיתָא. (ואף על פי כן) שׁוּלְטָנוּתָא אִית לְהוּ בְּמָארֵיהוֹן, דְּאֲפִילּוּ כָּל מַלְכַיָּא דְּעָלְמָא, לָא יַעְקְרוּן לְהוּ. כְּאַרְיָא דָּא כַּד שָׁכִיב עַל טַרְפֵיהּ, לָא יַכְלִין לְאַקָּמָא לֵיהּ מִנֵּיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וְגוֹ'׳.
קשר מצרים שקשר בלעם - והותר ב ׳אל מוציאו ממצרים׳
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, לֹא נִמְצָא בָעוֹלָם חָכָם לְהַזִּיק כְּמוֹ בִּלְעָם הָרָשָׁע, שֶׁהֲרֵי בַּתְּחִלָּה הָיָה נִמְצָא בְמִצְרַיִם, וְעַל יָדוֹ קָשְׁרוּ הַמִּצְרִים קֶשֶׁר עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יֵצְאוּ מֵעֲבוֹדָתָם לְעוֹלָמִים. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר, מָה אוּכַל לְהַזִּיק לָהֶם? שֶׁהֲרֵי אֲנִי עָשִׂיתִי שֶׁלֹּא יֵצְאוּ מֵעַבְדוּת הַמִּצְרִים לְעוֹלָמִים, אֲבָל אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם, וְנֶגְדָּם (ונגדו) לֹא יְכוֹלִים חֲכָמִים וּמְכַשְּׁפִים שֶׁל הָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, לָא אִשְׁתְּכַח בְּעָלְמָא חַכִּים לְאַבְאָשָׁא, כְּבִלְעָם רְשִׁיעָא, דְּהָא בְּקַדְמִיתָא הֲוָה אִשְׁתְּכַח בְּמִצְרַיִם, וְעַל יְדוֹי, קְשִׁירוּ מִצְרָאֵי עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל קִשּׁוּרָא, דְּלָא יִפְּקוּן מֵעַבְדוּתְהוֹן לְעָלְמִין. וְדָא הוּא דְּאָמַר, מָה אֵיכוּל לְאַבְאָשָׁא לְהוּ, דְּהָא אֲנָא עֲבִידְנָא דְּלָא יִפְּקוּן מֵעֲבִידָתָא דְּמִצְרָאֵי לְעָלְמִין, אֲבָל אֵל מוֹצִיאוֹ, מִמִּצְרַיִם וּלָקֳבְלֵיהוֹן (נ"א ולקבליה) לָא יַכְלִין חַכִּמִין וַחֲרָשִׁין דְּעָלְמָא.
׳ועתה הנני הולך לעמי׳
מקור כשפי בלעם ועצתו שנפל בה
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.