׳ועתה הנני הולך לעמי׳
מקור כשפי בלעם ועצתו שנפל בה
׳לא תסגיר עבד׳ - הליכת בלעם אל הרי החושך
׳וְעַתָּה הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי וְגוֹ'׳ (במדבר כד, יד). רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח, ׳לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדנָיו וְגוֹ'׳ (דברים כג, טז) ׳עִמְּךְ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךְ׳ (דברים כג, יז) - כַּמָּה חֲבִיבִים דִּבְרֵי הַתּוֹרָה. כַּמָּה חֲבִיבָה הַתּוֹרָה לִפְנֵי הקב"ה. כַּמָּה חֲבִיבָה הַתּוֹרָה שֶׁהוֹרִישׁ אוֹתָהּ הקב"ה לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. בֹּא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם, שָׁמַע בִּלְעָם שֶׁהֲרֵי כְּשָׁפָיו וּקְסָמָיו וְכָל אוֹתָם קְשָׁרִים לֹא עָלוּ בְיִשְׂרָאֵל, הִתְחִיל לְגָרֵד עַצְמוֹ וְלִמְרֹט רֹאשׁוֹ. הָלַךְ לְאוֹתָם הָרֵי הַחֹשֶׁךְ, וְהִגִּיעַ לִפְנֵי אוֹתָם שַׁלְשְׁלָאוֹת בַּרְזֶל.
בלשון הזוהר
׳וְעַתָּה הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי וְגוֹ'׳ (במדבר כד, יד). רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח, ׳לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדוֹנָיו וְגוֹ'׳ ׳עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ׳ (דברים כג, יז). כַּמָה חֲבִיבִין מִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא. כַּמָה חֲבִיבָה אוֹרַיְיתָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. כַּמָה חֲבִיבָה אוֹרַיְיתָא, דְּאוֹרִית לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לִכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דִּי נַפְקוּ מִמִּצְרָיִם. שְׁמַע בִּלְעָם דְּהָא חֲרָשׁוֹי וְקִסְמוֹי, וְכָל אִינּוּן קִשְׁרִין, לָא סְלִיקוּ בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל, שָׁארֵי לְגַרְרָא גַּרְמֵיהּ, וּלְמֵירַט רֵישֵׁיהּ. אָזַל לְאִינּוּן טוּרֵי חֲשׁוֹכָא, וּמָטָא לְגַבֵּי אִינּוּן שַׁלְשְׁלָאֵי דְּפַרְזְלָא.
דרכו של הבא אל עזא ועזאל - והחיה שיוצאת לקראתו
וְכָךָ הוּא דֶּרֶךְ מִי שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵיהֶם. כֵּיוָן שֶׁנִּכְנָס הָאָדָם בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, רוֹאֶה אוֹתוֹ עֲזָאֵ"ל, אוֹתוֹ שֶׁנִּקְרָא גְּלוּי עֵינַיִם, מִיָּד אוֹמֵר לַעֲזָ"א. אָז נוֹתְנִים קוֹל, וּמִתְכַּנְּסִים אֲלֵיהֶם נְחָשִׁים גְּדוֹלִים שֶׁבּוֹעֲרִים וְסוֹבְבִים אוֹתָם. שׁוֹלְחִים חַיָּה קְטַנָּה מוּל הָאָדָם, וְלָמַדְנוּ, כְּמִין חָתוּל הִיא, וְרֹאשָׁהּ כְּרֹאשׁ הַנָּחָשׁ, וּשְׁנֵי זְנָבוֹת לָהּ, וְיָדֶיהָ וְרַגְלֶיהָ קְטַנּוֹת. בֶּן אָדָם שֶׁרוֹאֶה אוֹתָהּ, מְכַסֶּה פָנָיו, וְהוּא מֵבִיא קְטֹרֶת אַחַת מִשְּׂרֵפַת תַּרְנְגוֹל לָבָן, זוֹרֵק בְּפָנֶיהָ, וְהִיא בָּאָה עִמּוֹ.
בלשון הזוהר
וְכַךְ הוּא אָרְחָא דְּמַאן דְּמָטֵי גַּבַּיְיהוּ, כֵּיוָן דְּעָאל בַּר נָשׁ בְּרֵישֵׁי טוּרַיָּא, חָמֵי לֵיהּ עֲזָאֵ"ל, הַהוּא דְּאִקְרֵי גְּלוּי עֵינַיִם. מִיַּד אָמַר לַעֲזָ"א, כְּדֵין יָהֲבִין קָלָא, וּמִתְכַּנְּשִׁין גַּבַּיְיהוּ חִוְיָין רַבְרְבֵי דִּמְתוֹקְדָן, וְסַחֲרִין לוֹן. מְשַׁדְּרֵי אוֹנִימְתָא זְעֵירְתָּא לָקֳבְלֵיהּ דְּבַּר נָשׁ, וְתָנָא, כְּמִין שׁוּנְרָא, הִיא, וְרֵישֵׁהּ כְּרֵישָׁא דְּחִוְיָיא, וּתְרֵין זַנְבִין בָּהּ, וִידָהָא וְרַגְלָהָא זְעִירִין. בַּר נָשׁ דְּחָמֵי לָהּ, חָפֵּי אַנְפּוֹי, וְהוּא מַיְיתֵי חַד קַטוּרְתָּא, מֵאוֹקִידוּ דְּתַרְנְגוֹלָא חִוָּורָא, שָׁדֵי בְּאַנְפָּהָא וְהִיא אָתְיָת עִמֵּיהּ.
ראש השלשלאות הנעוץ עד התהום - שלוש הכאות והשתחוויה
עֵד שֶׁמַּגִּיעַ לְרֹאשׁ הַשַּׁלְשְׁלָאוֹת, וְאוֹתוֹ רֹאשׁ הַשַּׁלְשְׁלָאוֹת נָעוּץ בַּקַּרְקַע וּמַגִּיעַ עַד הַתְּהוֹם. וְשָׁם בַּתְּהוֹם עַמּוּד אֶחָד שֶׁנָּעוּץ בַּתְּהוֹם הַתַּחְתּוֹנָה, וּבְאוֹתוֹ עַמּוּד קָשׁוּר רֹאשׁ הַשַּׁלְשְׁלָאוֹת. כְּשֶׁמַּגִּיעַ הָאָדָם לְרֹאשׁ הַשַּׁלְשְׁלָאוֹת, מַכֶּה בָּהּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, וְהֵם קוֹרְאִים לוֹ, וְאָז כּוֹרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה עַל בִּרְכָּיו, וְהוֹלֵךְ וְאוֹטֵם עֵינָיו עַד שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵיהֶם. אָז יוֹשֵׁב לִפְנֵיהֶם, וְכָל אוֹתָם נְחָשִׁים סוֹבְבִים אוֹתוֹ מִצַּד זֶה וּמִצַּד זֶה. פּוֹתֵחַ עֵינָיו וְרוֹאֶה אוֹתָם, מִזְדַּעֲזֵעַ וְנוֹפֵל עַל פָּנָיו וּמִשְׁתַּחֲוֶה כְּנֶגְדָּם.
בלשון הזוהר
עַד דְּמָטֵי לְגַבֵּי רֵישָׁא דְּשַׁלְשְׁלָאֵי, וְהַהִיא רֵישָׁא דְּשַׁלְשְׁלָאֵי, נָעִיץ בְּאַרְעָא, וּמָטֵי עַד תְּהוֹמָא. וְתַמָּן בִּתְהוֹמָא. חַד סָמִיךְ, וְהוּא נָעִיץ בִּתְהוֹמָא תַּתָּאָה, וּבְהַהוּא סָמִיךְ אִתְקְשַׁר רֵישָׁא דְּשַׁלְשְׁלָאֵי. כַּד מָטֵי בַּר נָשׁ לְרֵישָׁא דְּשַׁלְשְׁלָאָה, בָּטַשׁ בָּהּ ג' זִמְנִין, וְאִינּוּן קָרָאן לֵיהּ, כְּדֵין כָּרַע וְסָגִיד עַל בִּרְכּוֹי, וְאָזִיל וְאָטִים עֵינוֹי, עַד דְּמָטֵי גַּבַּיְיהוּ. כְּדֵין יָתִיב קַמַּיְיהוּ, וְכָל אִינּוּן חִוְיָין סָחֲרִין לֵיהּ מֵהַאי סִטְרָא וּמֵהַאי סִטְרָא. פָּתַח עֵינוֹי, וְחָמֵי לוֹן, אִזְדַּעְזָע, וְנָפַל עַל אַנְפּוֹי, וְסָגִיד לָקֳבְלַיְיהוּ.
חמישים יום של לימוד כשפים - וליווי הנחשים ביציאתו
אַחַר כָּךְ מְלַמְּדִים אוֹתוֹ כְּשָׁפִים וּקְסָמִים, וְיוֹשֵׁב לִפְנֵיהֶם חֲמִשִּׁים יוֹם. כְּשֶׁמַּגִּיעַ הַזְּמַן לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ, אוֹתָהּ הַחַיָּה וְכָל אוֹתָם נְחָשִׁים הוֹלְכִים לְפָנָיו עַד שֶׁיּוֹצֵא מֵהֶהָרִים בֵּין אוֹתוֹ חֹשֶׁךְ תַּקִּיף.
בלשון הזוהר
לְבָתַר אוֹלְפִין לֵיהּ חֲרָשִׁין וְקִסְמִין, וְיָתִיב גַּבַּיְיהוּ נ' יוֹמִין. כַּד מָטָא זִמְנָא לְמֵיהַךְ לְאָרְחֵיהּ, הַהִיא אוֹנִימְתָא, וְכָל אִינּוּן חִוְיָין, אַזְלִין קַמֵּיהּ, עַד דְּנָפִיק מִן טוּרַיָּיא, בֵּין הַהוּא חֲשׁוֹכָא תַּקִּיפָא.
בלעם שהסגיר עצמו עמם - והקב"ה בלבל כל כשפי העולם
וּבִלְעָם, כְּשֶׁהִגִּיעַ לִפְנֵיהֶם, הוֹדִיעַ לָהֶם דָּבָר, וְהִסְגִּיר עַצְמוֹ בֶּהָרִים עִמָּם. וְרָצָה לְקַטְרֵג עֲלֵיהֶם לְהָשִׁיב אוֹתָם לְמִצְרַיִם, והקב"ה בִּלְבֵּל וְקִלְקֵל כָּל חָכְמַת הָעוֹלָם וְכָל כִּשּׁוּפֵי הָעוֹלָם שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לִקְרַב אֲלֵיהֶם.
בלשון הזוהר
וּבִלְעָם כַּד מָטָא גַּבַּיְיהוּ, אוֹדַע לוֹן מִלָּה, וְאַסְגַּר גַּרְמֵיהּ בְּטוּרַיָיא עִמְּהוֹן. וּבָעָא לְקַטְרְגָא לוֹן, לְאָתָבָא לוֹן לְמִצְרַיִם. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּלְבֵּל וְקִלְקֵל כָּל חָכְמְתָא דְּעָלְמָא, וְכָל חֲרָשִׁין דְּעָלְמָא, דְּלָא יָכִילוּ לְקָרְבָא בַּהֲדַיְיהוּ.
עצת נשי מדין - שלא נודעה אלא ממה שגילה משה
הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.בֹּא וּרְאֵה, כָּעֵת, כֵּיוָן שֶׁרָאָה בִלְעָם שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַזִּיק לְיִשְׂרָאֵל,מצד כוחו, שראה שישראל מונהגים מצד 'הרצון העליון' היותר גבוה שאין הס"א יכול לפעול נגד הנהגתו, הֶחֱזִיר עַצְמוֹ,היינו שחזר מקומת נביא שרצה לפעול מצד כוחו, וְהִמְלִיךְ אֶת בָּלָק,כדי לפעול במדרגה תחתונה ע"י מלכות דטומאה, מַה שֶּׁלֹּאבלק רָצָה מִמֶּנּוּוכל זאת עשה רק כְּדֵי לְהַזִּיק לָהֶם. וַעֲצָתוֹ הָיְתָה בְּאוֹתָן נְקֵבוֹת מִדְיָן שֶׁהֵן יָפוֹת, וְאִלְמָלֵא ׳שֶׁאָמַר לוֹ מֹשֶׁה׳, לישראל, לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ,שבלעם הוא היה בעל העצה, שהרי בפרשת בלק לא נתבאר שעצתו הייתה להחטיא את ישראל, אלא שמשה רבינו פירשו, שֶׁכָּתוּב ׳הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם׳ (במדבר לא, טז).
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, הַשְׁתָּא כֵּיוָן דְּחָמָא בִּלְעָם דְּלָא יָכִיל לְאַבְאָשָׁא לְיִשְׂרָאֵל, אַהְדָּר גַּרְמֵיהּ, וְאַמְלִיךְ לֵיהּ לְבָלָק, מַה דְּלָא בָּעָא מִנֵיהּ, בְּגִין לְאַבְאָשָׁא לוֹן. וְעֵיטָא דִּילֵיהּ הֲוָה בְּאִינּוּן נוּקְבֵי דְּמִדְיָן דְּאִינּוּן שָׁפִּירָן, וְאִלְמָלֵא דְאֲמַר לֵיהּ מֹשֶׁה, לָא הֲוִינָא יָדַע, דִּכְתִּיב, ׳הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם׳ (במדבר לא, טז).
׳יפול בעצתך׳ - הראייה לסוף הכל, והדיבור מדעת עליונה
כֵּיוָן שֶׁרָאָה הקב"ה עֲצָתוֹ, אָמַר: הֲרֵי וַדַּאי יִפֹּל בַּעֲצָתְךְ. בלעם עצמו יפול ע"י עצתו דווקא, שהרי נהרג במלחמת מדין. מֶה עָשָׂה?הנהגת השי"ת פעלה באופן כזה ש אוֹתוֹ כֹּחַהיא השכינה שֶׁשּׁוֹלֵט עַל כָּל הַכְּשָׁפִים, הֶרְאָה לוֹ סוֹף הַכֹּל,כל הטובות הגדולות שיהיו לישראל לעת"ל, ושלא יוכלו האומות לכלותם, [כפי שדרשו רז"ל אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב, וכאן שואל איך יתכן שהראו לו הדברים העתידים להיות לסוף הימים, וְכִי יֵשׁ לָהֶםלכוחות הטומאה רְשׁוּתלראות לִזְמַן רָחוֹק. אָמַר השיב רַבִּי יִצְחָק,מצד ה עַיִןהוא רָאָה, אבל ה וּדְבָרִים נֶאֶמְרוּ מֵאוֹתוֹ שֶׁעוֹמֵד עָלָיו, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ.החברים שדרשו על הפסוק וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר.ומה הוא לשון 'משלו' - היינו מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לוֹמַר.שבלעם 'נשא' את דבר השכינה היא 'משל"ו' כלומר 'מי שיש לו'. מָה הַטַּעַם?שזה נעשה באופן הזה בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִתְקַיְּמוּ דִּבְרֵי גֹעַל בְּרָצוֹן עֶלְיוֹן,שא"א שדעת עליון תצא בדיבור מגועל של בלעם, [ב. וגם א''א שיכתבו בתורה הקדושה] לכך סוד הדברים 'וישא משלו' שאין הדיבור של בלעם, אלא נשא הוא את הדיבור של 'מי שיש לו' היא השכינה הקדושה (ובשביל שיתקימו דברים שלמעלה) ׳בְּדַעַת עֶלְיוֹנָה בַּתּוֹרָה׳.
בלשון הזוהר
כֵּיוָן דְּחָמָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֵיטָא דִּילֵיהּ, אָמַר, הָא וַדַּאי גַּרְמָךְ בְּעִיטֵךְ יִפּוֹל. מַה עָבֵד, הַהוּא חֵילָא דְּשָלַט עַל כָּל חֲרָשִׁין, אַחְמֵי לֵיהּ סוֹפָא דְּכֹלָּא. וְכִי אִית לְהוּ רְשׁוּתָא לִזְמַן רָחִיק. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, עֵינָא חָמָא, וּמִלִּין אִתְמָרוּ מֵהַהוּא דְּקָאִים עָלֵיהּ, וְהָא אוּקְמוּהָ. וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר. מַאן דְּאִית לֵיהּ לְמֵימַר. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּלָא יִתְקַיְּימוּן מִלִּין דְּגָעְלָא, בִּרְעוּתָא עִלָּאָה, (ס"א ובגין דיתקיימון מלין דלעילא) בְּדַעְתָּא עִלָּאָה בְּאוֹרַיְיתָא.
׳אראנו ולא עתה׳
סימני הגאולה מהכוכב ועד תחיית המתים
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.