׳ויבא אלהים אל בלעם׳ - מלאך דין קשה בשם עליון
בלק · ׳ותרא האתון את מלאך ה׳ - סוד משעול הכרמים ובזיון בלעם · מאמר 44 · פיסקה 2 · דף רח ע"ב
לשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, הַשְׁתָּא אִית לְשָׁאֲלָא: אִי מִלּוֹי הֲווֹ אַתְיָין מִסִּטְרָא דְּכִתְרִין תַּתָּאִין, וְלָא מֵאֲתָר אַחֲרָא, אֲמַאי כְּתִיב וַיָּבֹא ׳אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם וְגוֹ'׳, וְאַךְ אֶת הַדָּבָר וְגוֹ'. אָמַר רִבִּי יִצְחָק (בגיניהון דישראל אתהדר מלאכא למללא עמיה. דאי תימא דקודשא בריך הוא מליל עמיה והוא אמר אך את הדבר וגו'. חס ושלום דהא ההוא מלאכא אמר ליה ׳ואפס את הדבר וגו'׳, דאי תימא ׳ויאמר אלהים אל בלעם וגו'׳.) הָכִי אוֹלִיפְנָא. דְּהַאי אֱלֹהִים דְּהָכָא כֻּלְּהוּ מַלְאָכָא הֲוָה. וְהַהוּא אִיהוּ אֲתָר דְּאָתֵי מִסִּטְרָא דְּדִינָא קַשְׁיָא, דְּבֵיהּ אֲחִידָן חֵילָא וְתּוּקְפָּא דְּאִינּוּן כִּתְרִין תַּתָּאִין, דְּהֲוָה מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּהוּ בִּלְעָם. וּבְגִין כָּךְ, וַיָּבֹא ׳אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם׳ - ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם׳ - דִּלְזִמְנִין אִתְקְרֵי מַלְאָכָא בִּשְׁמָא עִלָּאָה.
תרגום
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, כָּעֵת יֵשׁ לִשְׁאֹל: אִם דְּבָרָיו הָיוּ בָאִים מִצַּד כְּתָרִים הַתַּחְתּוֹנִים וְלֹא מִמָּקוֹם אַחֵר, לָמָּה כָּתוּב וַיָּבֹא הָאֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם וְגוֹ', וְאַךְ אֶת הַדָּבָר וְגוֹ'? אָמַר רַבִּי יִצְחָק, (בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל חָזַר הַמַּלְאָךְ לְדַבֵּר אִתּוֹ. שֶׁאִם תֹּאמַר שהקב"ה דבר אתו, וְהוּא אָמַר אַךְ אֶת הַדָּבָר וגו' חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ מלאך אָמַר לוֹ, ואפס אֶת הַדָּבָר וגו'. שֶׁאִם תֹּאמַר, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אלבלעם וגו') כָּךְ לָמַדְתִּי, שֶׁהֲרֵי אֱלֹהִים שֶׁל כָּאן, כֻּלָּם מַלְאָךְ הָיָה. וְאוֹתוֹ הוּא מָקוֹם שֶׁבָּא מִצַּד דִּין הַקָּשֶׁה שֶׁבּוֹ אֲחוּזִים כֹּחַ וְתֹקֶף אוֹתָם כְּתָרִים תַּחְתּוֹנִים שֶׁבִּלְעָם הָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם. וּמִשּׁוּם כָּךְ, וַיָּבֹא ׳אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם׳ (במדבר כב, כ) - ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם׳ - שֶׁלִּפְעָמִים נִקְרָא מַלְאָךְ בְּשֵׁם עֶלְיוֹן.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר רבי יוסי, השתא אית לשאלא: אי מלוי הוו אתיין מסטרא דכתרין תתאין, ולא מאתר אחרא, אמאי כתיב ויבא ׳אלהים אל בלעם וגו'׳, ואך את הדבר וגו'. אמר רבי יצחק (בגיניהון דישראל אתהדר מלאכא למללא עמיה. דאי תימא דקודשא בריך הוא מליל עמיה והוא אמר אך את הדבר וגו'. חס ושלום דהא ההוא מלאכא אמר ליה ׳ואפס את הדבר וגו'׳, דאי תימא ׳ויאמר אלהים אל בלעם וגו'׳.) הכי אוליפנא. דהאי אלהים דהכא כלהו מלאכא הוה. וההוא איהו אתר דאתי מסטרא דדינא קשיא, דביה אחידן חילא ותוקפא דאינון כתרין תתאין, דהוה משתמש בהו בלעם. ובגין כך, ויבא ׳אלהים אל בלעם׳ - ׳ויאמר אלהים אל בלעם׳ - דלזמנין אתקרי מלאכא בשמא עלאה.
התרגום: אמר רבי יוסי, כעת יש לשאל: אם דבריו היו באים מצד כתרים התחתונים ולא ממקום אחר, למה כתוב ויבא האלהים אל בלעם וגו', ואך את הדבר וגו'? אמר רבי יצחק, (בשביל ישראל חזר המלאך לדבר אתו. שאם תאמר שהקב"ה דבר אתו, והוא אמר אך את הדבר וגו' חס ושלום, שהרי אותו מלאך אמר לו, ואפס את הדבר וגו'. שאם תאמר, ויאמר אלהים אלבלעם וגו') כך למדתי, שהרי אלהים של כאן, כלם מלאך היה. ואותו הוא מקום שבא מצד דין הקשה שבו אחוזים כח ותקף אותם כתרים תחתונים שבלעם היה משתמש בהם. ומשום כך, ויבא ׳אלהים אל בלעם׳ (במדבר כב, כ) - ׳ויאמר אלהים אל בלעם׳ - שלפעמים נקרא מלאך בשם עליון.
מן המפרשים
אור יקר: נופל וגלוי עיגים קא סלקא דעתין נופל כענין ויפול אברהם על פניו.
קרני אור: אי מלוי הוו אתיין אי מלוי הוו אתיין כו'. ר"ל כל נבואה שלו 'מסטרא' כו':
הסולם: א"ר יוסי השתא וכו': אר"י, עתה יש לשאול, אם דבריו של בלעם, היו באים מצד ספירות התחתונות ולא מצד אחר, למה כתוב, ויבא אלקים אל בלעם וגו'. ואך את הדבר וגו'. א"ר יצחק כך למדתי. שזה אלקים כאן, כולם היו מלאך, וההוא, בא מצד דין קשה,…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: