׳ותרא האתון את מלאך ה׳
סוד משעול הכרמים ובזיון בלעם
הזדמנות המלאך לשנים - ברחמים לאתון ובעונש לבלעם
׳וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה' נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ׳ (במדבר כב, כג) - (בדרך) בְּאוֹתוֹ דֶּרֶךְ שֶׁהָיָה שׁוֹקֵעַ (נִמְצָא) בְּתוֹכָהּ. ׳וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ׳ - וְכִי אִם הוּא יָצָא מוּל הָאָתוֹן הַזּוֹ, לְשֵׁם מָה צָרִיךְ חֶרֶב? וְאִם הוּא יוֹצֵא מוּל בִּלְעָם, לָמָּה רָאֲתָה הָאָתוֹן שֶׁלּוֹ, וְהוּא לֹא רָאָה? אֶלָּא הַכֹּל הִזְדַּמֵּן. אוֹתוֹ מַלְאָךְ מִזְדַּמֵּן מוּל הָאָתוֹן לְהוֹצִיאָהּ מֵאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ שֶׁנִּטְעָן בָּהּ. וּבַמֶּה? בְּרַחֲמִים. וְהִזְדַּמֵּן מוּל בִּלְעָם, לְהַעֲנִישׁוֹ עַל שֶׁרָצָה לָלֶכֶת בִּרְשׁוּתוֹ וְלֹא בְּרָשׁוּת אַחֶרֶת (שֶׁלְּמַעְלָה).
בלשון הזוהר
׳וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יהו"ה נִצָּב בַּדֶרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ׳ (במדבר כב, כג) - (ס"א בדרך), בְּהַהוּא אָרְחָא דְּהֲוָה אִשְׁתְּקַע (ס"א אשתכח) בְּגַוָּוהּ. ׳וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ׳ - וְכִי אִי אִיהוּ נָפִיק לָקֳבֵיל הַאי אָתוֹן, מַאי בָּעֵי חַרְבָּא. וְאִי אִיהוּ נָפִיק לָקֳבְלֵיהּ דְּבִלְעָם, אֲמַאי חָמָאת אֲתָנֵיהּ, וְאִיהוּ לָא חָמָא. אֶלָּא כֹּלָּא אִזְדְּמַן. הַהוּא מַלְאָכָא מִזְדְּמַן לָקֳבְלֵיהּ דְּאָתוֹן, לְאַפָּקָא לָהּ מִן הַהוּא אָרְחָא דְּאִתְטְעַן בָּהּ. וּבְמָה. בְּרַחֲמֵי. וְאִזְדְּמַן לָקֳבְלֵיהּ דְּבִלְעָם, לְאַעְנְשָׁא לֵיהּ, עַל דְּאִיהוּ הֲוָה בָּעֵי לְמֵיהַךְ בִּרְשׁוּתֵיהּ, וְלָא בִּרְשׁוּתָא אַחֲרָא (ס"א דלעילא).
׳ויבא אלהים אל בלעם׳ - מלאך דין קשה בשם עליון
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, כָּעֵת יֵשׁ לִשְׁאֹל: אִם דְּבָרָיו הָיוּ בָאִים מִצַּד כְּתָרִים הַתַּחְתּוֹנִים וְלֹא מִמָּקוֹם אַחֵר, לָמָּה כָּתוּב וַיָּבֹא הָאֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם וְגוֹ', וְאַךְ אֶת הַדָּבָר וְגוֹ (במדבר כב, כ) '? אָמַר רַבִּי יִצְחָק, (בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל חָזַר הַמַּלְאָךְ לְדַבֵּר אִתּוֹ. שֶׁאִם תֹּאמַר שהקב"ה דבר אתו, וְהוּא אָמַר אַךְ אֶת הַדָּבָר וגו' חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ מלאך אָמַר לוֹ, ואפס אֶת הַדָּבָר וגו'. שֶׁאִם תֹּאמַר, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אלבלעם וגו') כָּךְ לָמַדְתִּי, שֶׁהֲרֵי אֱלֹהִים שֶׁל כָּאן, כֻּלָּם מַלְאָךְ הָיָה. וְאוֹתוֹ הוּא מָקוֹם שֶׁבָּא מִצַּד דִּין הַקָּשֶׁה שֶׁבּוֹ אֲחוּזִים כֹּחַ וְתֹקֶף אוֹתָם כְּתָרִים תַּחְתּוֹנִים שֶׁבִּלְעָם הָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם. וּמִשּׁוּם כָּךְ, וַיָּבֹא ׳אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם׳ - ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם׳ - שֶׁלִּפְעָמִים נִקְרָא מַלְאָךְ בְּשֵׁם עֶלְיוֹן.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, הַשְׁתָּא אִית לְשָׁאֲלָא: אִי מִלּוֹי הֲווֹ אַתְיָין מִסִּטְרָא דְּכִתְרִין תַּתָּאִין, וְלָא מֵאֲתָר אַחֲרָא, אֲמַאי כְּתִיב וַיָּבֹא ׳אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם וְגוֹ'׳, וְאַךְ אֶת הַדָּבָר וְגוֹ'. אָמַר רִבִּי יִצְחָק (בגיניהון דישראל אתהדר מלאכא למללא עמיה. דאי תימא דקודשא בריך הוא מליל עמיה והוא אמר אך את הדבר וגו'. חס ושלום דהא ההוא מלאכא אמר ליה ואפס את הדבר וגו', דאי תימא ׳ויאמר אלהים אל בלעם וגו'׳.) הָכִי אוֹלִיפְנָא. דְּהַאי אֱלֹהִים דְּהָכָא כֻּלְּהוּ מַלְאָכָא הֲוָה. וְהַהוּא אִיהוּ אֲתָר דְּאָתֵי מִסִּטְרָא דְּדִינָא קַשְׁיָא, דְּבֵיהּ אֲחִידָן חֵילָא וְתּוּקְפָּא דְּאִינּוּן כִּתְרִין תַּתָּאִין, דְּהֲוָה מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּהוּ בִּלְעָם. וּבְגִין כָּךְ, וַיָּבֹא ׳אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם׳ - ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם׳ - דִּלְזִמְנִין אִתְקְרֵי מַלְאָכָא בִּשְׁמָא עִלָּאָה.
סטיית האתון מדין קשה - ׳במקל׳ דוקא ולא במקלו
׳וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ׳ (במדבר כב, כג) - סָטְתָה מֵאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ, שֶׁהָיְתָה טְעוּנָה מִצַּד דִּין הַקָּשֶׁה כְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל. וּבַמָּה רָאָה בִלְעָם שֶׁהִיא סָטְתָה מֵאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ? אֶלָּא כָּךְ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, שֶׁאֲפִלּוּ בַּדֶּרֶךְ רָצָה לְהַזִּיק לְיִשְׂרָאֵל בְּכֹחַ אֲתוֹנוֹ. וְכֵיוָן שֶׁלֹּא עָלְתָה בְיָדוֹ, מַה כָּתוּב? ׳וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל׳ (במדבר כב, כז) - הִטְעִין אוֹתָהּ וְהִלְבִּישׁ אוֹתָהּ בְּזֵרוּזֵי דִין קָשֶׁה וְחָזָק. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב בַּמַּקֵּל, בַּמַּקֵּל דַּוְקָא, שֶׁהוּא דִּין קָשֶׁה תַּקִּיף. בְּמַקְלוֹ לֹא כָתוּב, אֶלָּא בַּמַּקֵּל. צֵא וּרְאֵה כַּמָּה תַּקִּיפָה חָכְמַת אוֹתוֹ רָשָׁע וְתַאֲוָתוֹ לְהַזִּיק לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא הִשְׁגִּיחַ לָצֵאת מֵרָשׁוּת שֶׁלְּמַעְלָה בִּגְלַל תַּאֲוָתוֹ לְהִתְכַּבֵּד וּלְהַזִּיק לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל.
בלשון הזוהר
׳וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ׳ (במדבר כב, כג) - סָטָאָת מִן הַהוּא אָרְחָא, דַּהֲוַת טְעִינָא מִסִּטְרָא דְּדִינָא קַשְׁיָא, לָקֳבְלֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל. וּבְמָה חָמָא בִּלְעָם, דְּהִיא סָטָאָת מֵהַהוּא אָרְחָא. אֶלָּא הָכִי אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּאֲפִילּוּ בְּאָרְחָא, בָּעָא לְאַבְאָשָׁא לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, בְּחֵילָא דַּאֲתָנֵיהּ. וְכֵיוָן דְּלָא סָלִיק בִּידוֹי, מַה כְּתִיב, ׳וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל׳ - אַטְעָן לָהּ, וְאַלְבָּשׁ לָהּ, בְּזִרוּזִי דִּינָא קַשְׁיָא תַּקִיפָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב בַּמַקֵל, בַּמַקֵל דַּיְיקָא, דְּאִיהוּ דִּינָא קַשְׁיָא תַּקִּיפָא. בְּמַקְלוֹ לָא כְּתִיב, אֶלָּא בַּמַּקֵּל. פּוּק חָמֵי, כַּמָה תַּקִּיפָא חָכְמְתָא דְּהַהוּא רָשָׁע, וְתִיאוּבְתָּא דִּילֵיהּ לְאַבְאָשָׁא לְהוֹן לְיִשְׂרָאֵל, דְּאִיהוּ אַשְׁגַּח לְנָפְקָא מֵרְשׁוּתָא דִּלְעֵילָּא, בְּגִין דְּתִיאוּבְתֵּיהּ לְאִתְיַיקְּרָא, וּלְאַבְאָשָׁא לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל.
האתון בין המלאך לבלעם - במצוקה בדרך השדה
׳וַיַּעָמֹד מַלְאַךְ ה' בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים וְגוֹ'׳ (במדבר כב, כד). מַה כָּתוּב לְמַעְלָה? בַּהַתְחָלָה כָּתוּב ׳וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֵךְ בַּשָּׂדֶה׳ (במדבר כב, כג) - וַתֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ יָשָׁר, מִצַּד הַשָּׂדֶה, (הִתְעוֹרְרָה) וְנָטְתָה מִמַּה שֶּׁהָיָה בָּהּ. ׳וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת הָאָתוֹן לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ׳ - לְהַסְטוֹתָהּ מֵאוֹתוֹ דֶּרֶךְ שֶׁל הַשָּׂדֶה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בֵּין הַמַּלְאָךְ וּבֵין בִּלְעָם הָיְתָה הָאָתוֹן בִּמְצוּקָה. אַחַר כָּךְ רָאָה בִּלְעָם שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל, אָז ׳וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל׳ (במדבר כב, כז) - כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.
בלשון הזוהר
׳וַיַּעֲמוֹד מַלְאַךְ יהו"ה בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים וְגוֹ'׳ (במדבר כב, כד). מַה כְּתִיב לְעֵילָּא, בְּקַדְמִיתָא כְּתִיב, ׳וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה׳ - וַתֵּלֶךְ בְּאֹרַח מֵישָׁר, מִסִּטְרָא דְּשָׂדֶה, (אתער) וְאִרְכִינַת מִמַּה דְּהֲוָה בָּהּ. ׳וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת הָאָתוֹן לְהַטּוֹתָהּ הַדָּרֶךְ׳ לְאַסְטָאָה לָהּ מֵהַהוּא אָרְחָא דְּשָׂדֶה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, בֵּין מַלְאָכָא וּבֵין בִּלְעָם הֲוָת אֲתָנָא בְּעָאקוּ. לְבָתַר כַּד חָמָא בִּלְעָם, דְּלָא הֲוָה יָכִיל, כְּדֵין ׳וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל׳. כְּמָה דְּאִתְּמַר.
רמזי חכמה עליונה במעשה האתון - להגן על ישראל
׳וַיַּעָמֹד מַלְאַךְ ה' וְגוֹ'׳. אָמַר רַבִּי אַבָּא, כַּמָּה יֵשׁ לָנוּ לְהִסְתַּכֵּל בְּדִבְרֵי הַתּוֹרָה. פְּסוּקִים אֵלּוּ רְמוּזִים בְּחָכְמָה עֶלְיוֹנָה. וְכִי לְחִנָּם יָצָא מַלְאָךְ זֶה לְהֵרָאוֹת לְאָתוֹן אַחַת, אוֹ לַעֲמֹד מוּלָהּ בֵּין הַכְּרָמִים פַּעַם כָּאן וּפַעַם כָּאן? אֶלָּא הַכֹּל סוֹד עֶלְיוֹן הוּא, וְהַכֹּל רָצָה הקב"ה כְּדֵי לְהָגֵן עַל יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִשְׁלְטוּ בָהֶם מִינִים רָעִים, מִשּׁוּם שֶׁהֵם חֶלְקוֹ שֶׁל הקב"ה.
בלשון הזוהר
׳וַיַּעֲמוֹד מַלְאַךְ יהו"ה וְגוֹ'׳. אָמַר רִבִּי אַבָּא, כַּמָה אִית לָן לְאִסְתַּכְּלָא בְּמִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא, הָנֵי קְרָאֵי רְמִיזֵי בְּחָכְמְתָא עִלָּאָה. וְכִי לְמַגָנָא נָפַק הַאי מַלְאָכָא, לְאִתְחֲזָאָה לְחַד אֲתָנָא, אוֹ לְמֵיקָם בֵּין כַּרְמַיָּיא לָקֳבְלָהּ, זִמְנָא הָכָא וְזִמְנָא הָכָא. אֶלָּא כֹּלָּא רָזָא עִלָּאָה הוּא, וְכֹלָּא בָּעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִין לְאַגָּנָא עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, וְלָא יִשְׁלֵטוּ בְּהוּ זִינִין בִּישִׁין, בְּגִין דְּאִינּוּן חוּלָקֵיהּ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
עטרת האמא בארבעה גוונים - שנים עשר תחומים חקוקים
וַיַּעָמֹד מַלְאַךְ ה' וְגוֹ'. לָמַדְנוּ, מִצַּד הָאִמָּא, כְּשֶׁהִיא מִתְעַטֶּרֶת, יוֹצְאִים בְּעַטְרוֹתֶיהָ אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת צְדָדִים חֲקוּקִים בְּתַכְשִׁיטֶיהָ. וּכְשֶׁרוֹצָה לְהִזְדַּוֵּג בַּמֶּלֶךְ, מִתְעַטֶּרֶת בַּעֲטָרָה אַחַת שֶׁל אַרְבָּעָה גְוָנִים. אוֹתָם גְּוָנִים לוֹהֲטִים בְּאַרְבַּעַת צִדְדֵי הָעוֹלָם, כָּל גָּוֶן וְגָוֶן לוֹהֵט שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּאוֹתוֹ צַד, שֶׁהֵם שְׁנֵים עָשָׂר תְּחוּמִים חֲקוּקִים, וְנִכְנָסִים וְנִכְלָלִים בִּשְׁנֵים עָשָׂר אֲחֵרִים.
בלשון הזוהר
׳וַיַּעֲמוֹד מַלְאַךְ יהו"ה וְגוֹ'׳. תָּאנָא, מִסִּטְרָא דְּאִמָּא, כַּד אִיהִי מִתְעַטְּרָא, נָפְקִין בְּעִטְרָהָא אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מְאָה סִטְרֵי גְּלִיפִין בְּתַכְשִׁיטָהָא. וְכַד בָּעָאת לְאִזְדַוְּוגָא בְּמַלְכָּא, מִתְעַטְּרָא בְּחַד עַטָרָא דְּאַרְבַּע גְּוָונִין. (גוונין) אִינּוּן גְּוָונִין מִתְלַהֲטָן בְּאַרְבַּע סִטְרֵי עָלְמָא, כָּל גְּוָונָא וּגְוָונָא מִתְלַהֲטָא תְּלַת זִמְנִין בְּהַהוּא סִטְרָא, דְּאִינּוּן תְּרֵיסָר תְּחוּמֵי גְּלִיפִין, וְעָאלִין וְאִתְכְּלִילוּ בִּתְרֵיסַר אַחֲרָנִין.
׳מגדלות מרקחים׳ - ארבע חומות ופתחיהן שבראש העטרה
בְּרֹאשׁ הָעֲטָרָה יֵשׁ אַרְבַּע חוֹמוֹת לְאַרְבָּעָה צְדָדִים, וְהֵם מִגְדָּלוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳מִגְדְּלוֹת מֶרְקָחִים׳ (שיר השירים ה, יג) - מַה זֶּה מֶרְקָחִים? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל׳ (שיר השירים ג, ו). וְעַל כָּל מִגְדָּל וּמִגְדָּל שְׁלֹשָׁה פְתָחִים קְבוּעִים בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת מִכָּל צַד וְצַד. עֲטָרָה זוֹ מְאִירָה (טְהוֹרָה) (טְמִירָה) בְּדִלּוּגִים שֶׁל אוֹפִיר בִּשְׁבִיל כְּבוֹד הַמֶּלֶךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳אוֹקִיר אֱנוֹשׁ מִפָּז וְגוֹ'׳ (ישעיה יג, יב) '.
בלשון הזוהר
בְּרֵישָׁא דְּעַטָרָא, אִית ד' שׁוּרִין לְד' סִטְרִין, וְאִינּוּן מִגְדָּלוֹת, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳מִגְדְּלוֹת מֶרְקָחִים׳ (שיר השירים ה, יג) - מַהוּ מֶרְקָחִים. כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, ׳מִכָּל אַבְקַת רוֹכֵל׳ (שיר השירים ג, ו). וְעַל כָּל מַגְדְּלָא וּמַגְדְּלָא ג' פִּתְחִין, קְבִיעִין בְּאַבְנִין טָבָן, מִכָּל סִטְרָא וְסִטְרָא. הַאי עַטָרָא, נְהִירָא (ס"א טהירא) (ס"א טמירא) בְּדִלּוּגִין דְּאוֹפִיר, בְּגִין יְקָרָא דְּמַלְכָּא, כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳אוֹקִיר אֱנוֹשׁ מִפָּז וְגוֹ'׳ (ישעיהו יג, יב).
זגי הזהב והרימון - ׳כפלח הרמון׳ לארבעה צדדי העולם
תַּחַת הָעֲטָרָה תְּלוּיִים זַגֵּי זָהָב סְבִיבוֹתֶיהָ, זַג זָהָב מִצַּד זֶה, וְזַג זָהָב מִצַּד זֶה, וְרִמּוֹן אֶחָד. (בְּתוֹךְ) כְּגוֹן אוֹתוֹ רִמּוֹן יֵשׁ אֶלֶף זַגִּים, וְכָל זַג מֵהֶם לוֹהֵט בְּאָדם וְלָבָן. אוֹתוֹ רִמּוֹן נֶחֱלָק לְאַרְבָּעָה חֲלָקִים, וְיֵשׁ פֶּתַח לִרְאוֹת זַגָּיו. שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה זַגִּים לְצַד זֶה, וְכֵן לְכָל צַד וְצַד, עַד שֶׁלּוֹהֲטִים אַרְבָּעָה צִדְדֵי הָעוֹלָם מִמַּרְאֵה כָּל פֶּלַח וּפֶלַח, וְהֵם נִקְרָאִים פֶּלַח הָרִמּוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ׳ (שיר השירים ד, ג).
בלשון הזוהר
תְּחוֹת עַטָרָא, תַּלְיָין זָגֵי דְּדַהֲבָא בְּסָחֲרָנָהָא, זָגָא דְּדַהֲבָא מִסִּטְרָא דָּא, וְזָגָא דְּדַהֲבָא מִסִּטְרָא דָּא, וְחַד רִמּוֹנָא. (ס"א בגו) כְּגָוַון הַהוּא רִמּוֹנָא, אִית בָּהּ אֶלֶף זָגִין, וְכָל זָגָא מִנַּיְיהוּ, מִתְלַהֲטָא בְּסוּמָקָא בְּחִוָּורָא. הַהוּא רִמּוֹנָא אִתְפְּלַג בְּפִלּוּגִין אַרְבַּע, וְקַיְּימָא פְּתִיחָא, לְאִתְחֲזָאָה זָגָהָא. תְּלַת מְאָה וְעֶשְׂרִין וַחֲמֵשׁ זָגִין לְסִטְרָא דָּא, וְכֵן לְכָל סִטְרָא וְסִטְרָא, עַד דְּמִתְלַהֲטָן אַרְבַּע סִטְרֵי עָלְמָא, מֵחֵיזוּ דְּכָל פִּלְכָא וּפִלְכָא, וְאִינּוּן אִקְרוּן פֶּלַח הָרִמּוֹן. כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ׳ (שיר השירים ד, ג).
ארבעה גלגלים נושאי העטרה - וקולם ׳ברוך כבוד ה׳
אַרְבָּעָה גַלְגַּלִּים בְּפִלְחֵי אַרְבַּע הַזָּוִיּוֹת לוֹקְחִים בְּגִלְגּוּל אֶת אוֹתָהּ עֲטָרָה, וּכְשֶׁלּוֹקְחִים אוֹתָהּ, מִזְדַּקְּפִים לְמַעְלָה. עַד שֶׁמַּגִּיעִים לְגִלְגּוּל פֶּלַח הָעֶלְיוֹן, שֶׁנּוֹהֵם יוֹמָם וָלַיְלָה, מִתְחַבְּרִים כָּל אוֹתָם פְּלָחִים, וְלוֹקְחִים הָעֲטָרָה וְזוֹקְפִים אוֹתָהּ. וְקוֹל אוֹתָם הַגַּלְגַּלִּים נִשְׁמָע בְּכָל הָרְקִיעִים. לְקוֹל נְעִימוּתָם רוֹעֲשִׁים כָּל כֹּחוֹת הַשָּׁמַיִם, וְכֻלָּם שׁוֹאֲלִים זֶה לָזֶה, עַד שֶׁכֻּלָּם אוֹמְרִים: ׳בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ׳ (יחזקאל ג, יב).
בלשון הזוהר
אַרְבַּע גַּלְגַּלִּין בְּפִלְכֵי אַרְבַּע זָוְיָין, נַטְלִין בְּגִלְגּוּלָא לְהַהוּא עַטָרָא, וְכַד נַטְלֵי לָהּ, אִזְדַּקְּפָן לְעֵילָּא. עַד דְּמָטוּ לְגִלְגּוּלָא דְּפִלְכָא עִלָּאָה, דְּנָהִים יְמָמָא וְלֵילְיָא, מִתְחַבְּרָן כָּל אִינּוּן פִּלְכִין, וְנַטְלִין לְעַטְרָא, וְזַקְפָן לָהּ. וְקָלָא דְּאִינּוּן גַּלְגַּלִּין, אִשְׁתְּמַע בְּכֻלְּהוּ רְקִיעִין. לְקַל נְעִימוּתָא מִתְרַעֲשִׁין כָּל חֵילֵי שְׁמַיָא, וְכֻלְּהוּ שָׁאַלִין דָּא לְדָא, עַד דְּכֻלְּהוּ אַמְרֵי ׳בָּרוּךְ כְּבוֹד יהו"ה מִמְּקוֹמוֹ׳ (יחזקאל ג, יב).
זיווג המלך והמטרוניתא - עליית העטרה וירידת עטרה עליונה
כְּשֶׁמִּזְדַּוֵּג הַמֶּלֶךְ בַּמַּטְרוֹנִיתָא, עוֹלָה עֲטָרָה זוֹ וּמִתְיַשֶּׁבֶת בְּרֹאשׁ הַמַּטְרוֹנִיתָא, וְאָז יוֹרֶדֶת עֲטָרָה אַחַת עֶלְיוֹנָה קְבוּעָה שֶׁל כָּל אֶבֶן טוֹבָה, וְכַפְתּוֹר וָפֶרַח סְבִיבָהּ. בְּשִׁשָּׁה גַלְגַּלִּים בָּאָה לְשִׁשָּׁה צִדְדֵי הָעוֹלָם, שֵׁשׁ כַּנְפֵי נֶשֶׁר לוֹקְחִים אוֹתָהּ. בִּפְלָחֶיהָ חֲמִשִּׁים (פלחי) עֲנָבִים סְבִיבָהּ שֶׁחָקְקָה בָּהּ הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה, קְבוּעִים בְּאֶבֶן טוֹבָה, לָבָן וְאָדם, יָרֹק וְשָׁחֹר, תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן. שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה זָוִיּוֹת לְכָל צַד וְצַד.
בלשון הזוהר
כַּד מִזְדַּוִּוג מַלְכָּא בְּמַטְרוֹנִיתָא, סַלְּקָא עַטָרָא דָּא, וְאִתְיָשָׁבַת בְּרֵישָׁא דְּמַטְרוֹנִיתָא, כְּדֵין נָחִית חַד עַטָרָא עִלָּאָה, קְבִיעָא דְּכָל אֶבֶן טָבָא, וְחֵיזוּר וְשׁוּשָן, בְּסָחֲרָנָהָא. בְּשִׁית גַּלְגַּלִּין אַתְיָא, לְשִׁית סִטְרִין דְּעָלְמָא, שִׁית גַּדְפִּין דְּנֶשֶׁר נַטְלִין לָהּ. בְּפִלְכוֹי חַמְשִׁין (ס"א פלכין) עֲנָבִין סַחֲרָנָהָא, דְּגָלִיף בָּהּ אִימָּא עִלָּאָה. קְבִיעָאן בְּאֶבֶן טָבָא, חִוָּור וְסוּמָק יָרוֹק וְאוּכָם תְּכֵלָא וְאַרְגְּוָונָא. שִׁית מְאָה וּתְלַת עֲשַׂר זִוּוּיִין, לְכָל סִטְרָא וְסִטְרָא.
׳כשמן הטוב על הראש׳ - נחלי משחת האם על המלך
אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת מִגְדָּלִים לְכָל צַד וְצַד, וְכָל מִגְדָּל וּמִגְדָּל הָרִים קְבוּעִים. פּוֹרְחִים לְמַעְלָה, נִשְׁאָבִים בִּכְתֹנֶת (בשלחן) הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה בְּשֶׁמֶן מִשְׁחָה שֶׁלָּהּ. אָז הָאִמָּא בְּלַחַשׁ מַשְׁפִּיעָה מַתָּנוֹת עֶלְיוֹנוֹת, וְשׁוֹלַחַת וְקוֹבַעַת אוֹתָם בְּאוֹתָהּ הָעֲטָרָה. אַחַר כָּךְ מַשְׁפִּיעָה נַחֲלֵי שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ עַל רֹאשׁ הַמֶּלֶךְ, וּמֵהָרֹאשׁ יוֹרֵד אוֹתוֹ שֶׁמֶן טוֹב עֶלְיוֹן עַל זְקָנוֹ הַמְכֻבָּד, וּמִשָּׁם שׁוֹפֵעַ עַל אוֹתָם לְבוּשֵׁי הַמֶּלֶךְ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יֹרֵד עַל הַזָּקָן וְגוֹ '׳ (תהלים קלג, ב).
בלשון הזוהר
אֶלֶף וְשִׁית מְאָה מִגְדָּלִין, לְכֹל סִטְרָא וְסִטְרָא, וְכָל מַגְדְּלָא וּמַגְדְּלָא, טוּרִין קְבִיעִין. פַּרְחִין לְעֵילָּא, אִשְׁתַּאֲבָן בְּכִיתּוּנָא (ס"א בפתורא) דְּאִימָּא עִלָּאָה, בִּמְשַׁח רְבוּת דִּילָהּ. כְּדֵין אִימָּא, בִּלְחִישׁוּ, נָגִיד מַתְּנָן עִלָּאִין, וְשָׁדַר וְקָבַע לוֹן בְּהַהוּא עַטָרָא. לְבָתַר אַנְגִּיד נַחֲלֵי דִּמְשַׁח רְבוּת קַדִּישָׁא, עַל רֵישָׁא דְּמַלְכָּא. וּמֵרֵישֵׁיהּ, נָחִית הַהוּא מִשְׁחָא טָבָא עִלָּאָה, עַל דִּיקְנֵיהּ יַקִּירָא, וּמִתַּמָּן נָגִיד עַל אִינּוּן לְבוּשֵׁי מַלְכָּא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יוֹרֵד עַל הַזָּקָן וְגוֹ'׳ (תהילים קלג, ב).
׳צאינה וראינה׳ - פרישת העטרה וחדות בני המלך מישראל
אַחַר כָּךְ חוֹזֶרֶת הָעֲטָרָה, וּמְעַטֶּרֶת אוֹתָהּ הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה בְּאוֹתָהּ עֲטָרָה, וּפוֹרֶשֶׂת אוֹתָהּ עָלָיו וְעַל הַמַּטְרוֹנִיתָא, לְבוּשֵׁי כָבוֹד בְּאוֹתָהּ עֲטָרָה. וְאָז נִשְׁמָע קוֹל בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, ׳צְאֶינָה וּרְאֶינָה וְגוֹ'׳ (שיר השירים ג, יא). אָז חֶדְוָה הִיא בְּכָל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ. וּמִי הֵם? כָּל אוֹתָם שֶׁבָּאוּ מִצַּד יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי לֹא מִזְדַּוְּגִים בָּהֶם וְלֹא עוֹמְדִים עִמָּהֶם, פְּרָט לְאוֹתָם יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּנֵי הַבַּיִת וּמְשַׁמְּשִׁים אוֹתָם. וְאָז בְּרָכוֹת שֶׁיּוֹצְאוֹת מֵהֶם, שֶׁל יִשְׂרָאֵל הֵן.
בלשון הזוהר
לְבָתַר אִתְהַדָּר עַטָרָא, וּמְעַטְּרָא לֵיהּ אִימָּא עִילָּאָה בְּהַהוּא עַטָרָא, וּפְרִישָׂא עָלֵיהּ, וְעַל מַטְרוֹנִיתָא, לְבוּשֵׁי יְקָר בְּהַהוּא עַטָרָא. כְּדֵין קָלָא אִשְׁתְּמַע בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין, ׳צְאֶינָה וּרְאֶינָה וְגוֹ'׳ (שיר השירים ג, יא). כְּדֵין חֶדְוָותָא הוּא בְּכָל אִינּוּן בְּנֵי מַלְכָּא. וּמַאן אִינּוּן. כָּל אִינּוּן דְּאָתוּ מִסִּטְרַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, דְּהָא לָא מִזְדַּוְּוגֵי בְּהוּ, וְלָא קַיְימִין עִמְּהוֹן, בַּר אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְּאִינּוּן בְּנֵי בֵּיתָא, וּמְשַׁמְשֵׁי לְהוּ. כְּדֵין בִּרְכָאן דִּנְפִיקֵי מִנַּיְיהוּ, דְּיִשְׂרָאֵל הוּא.
שביל דקיק לממוני העמים - הוא הנקרא תמצית
וְיִשְׂרָאֵל לוֹקְחִים הַכֹּל, וְשׁוֹלְחִים חֵלֶק מִמֶּנּוּ לִשְׁאָר הָעַמִּים, וּמֵאוֹתוֹ חֵלֶק נִזּוֹנִים כָּל אוֹתָם הָעַמִּים. וְלָמַדְנוּ, מִבֵּין צִדְדֵי חֶלְקָם שֶׁל הַמְמֻנִּים עַל שְׁאָר הָעַמִּים יוֹצֵא שְׁבִיל דַּקִּיק אֶחָד שֶׁמִּשָּׁם נִשְׁפָּע חֵלֶק לְאוֹתָם תַּחְתּוֹנִים, וּמִשָּׁם נִפְרָד לְכַמָּה צְדָדִים. וְלָזֶה קוֹרְאִים תַּמְצִית, שֶׁיּוֹצֵאת מִצַּד הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה.
בלשון הזוהר
וְיִשְׂרָאֵל נַטְלִין כֹּלָּא, וּמְשַׁדְּרֵי חוּלָקָא מִנֵּיהּ לִשְׁאַר עַמִּין, וּמֵהַהוּא חוּלָקָא אִתְּזָנוּ כָּל אִינּוּן שְׁאַר עַמִּין. וְתָאנָא, מִבֵּין סִטְרֵי חוּלָקֵיהוֹן דִּמְמָנָן עַל שְׁאַר עַמִּין, נָפִיק חַד שְׁבִיל דָּקִיק, דְּמִתַּמָּן, אִתְנְגִיד חוּלָקָא לְאִינּוּן תַּתָּאֵי, וּמִתַּמָּן מִתְפְּרַשׁ לְכַמָּה סִטְרִין. וְדָא קָרֵינָן לֵיהּ תַּמְצִית, דְּנָפִיק מִסִּטְרָא דְּאַרְעָא קַדִּישָׁא.
משעול הכרמים - שביל התמצית ששאר העמים מתברכים ממנו
וְעַל זֶה כָּל הָעוֹלָם שׁוֹתֶה מִתַּמְצִית אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. מִי זוֹ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל? הֲרֵי בֵּאַרְנוּ. וּבֵין לְמַעְלָה וּבֵין לְמַטָּה, כָּל אוֹתָם שְׁאָר עַמִּים עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת לֹא נִזּוֹנִים אֶלָּא מֵאוֹתָהּ תַּמְצִית. וְאַל תֹּאמַר שֶׁהֵם בִּלְבַדָּם, אֶלָּא אֲפִלּוּ אוֹתָם כְּתָרִים תַּחְתּוֹנִים שׁוֹתִים מֵאוֹתָהּ תַּמְצִית. וְזֶהוּ בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים, שְׁבִיל מִגְּדוֹלֵי שְׁאָר הָעַמִּים שֶׁמִּתְבָּרְכִים מִמֶּנּוּ.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא עָלְמָא כּוּלֵיהּ מִתַּמְצִית דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קָא שָׁתֵי. מַאן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הָא אוֹקִימְנָא. וּבֵין לְעֵילָּא, וּבֵין לְתַתָּא, כָּל אִינּוּן שְׁאַר עַמִּין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, לָא אִתְּזָנוּ אֶלָּא מֵהַהוּא תַּמְצִית. וְלָא תֵּימָא דְּאִינּוּן בִּלְחוֹדוֹי, אֶלָּא אֲפִילּוּ אִינּוּן כִּתְרִין תַּתָּאִין, מֵהַהוּא תַּמְצִית שַׁתְיָין. וְדָא הוּא בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים, שְׁבִיל מֵרַבְרְבֵי שְׁאַר עַמִּין דְּמִתְבָּרְכָן מִנֵּיהּ.
עמידת המלאך להסתיר השביל - ׳כרמי שלי לא נטרתי׳
כְּשֶׁרָאָה אוֹתוֹ מַלְאָךְ שֶׁבִּלְעָם מַסְטֶה אֶת הָאָתוֹן לְאוֹתוֹ שְׁבִיל, שֶׁכָּתוּב לְהַ תָהּ הַדָּרֶךְ, מִיָּד - ׳וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ ה' בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים׳ (במדבר כב, כד) - לְהַסְתִּיר הַשְּׁבִיל, שֶׁלֹּא יִסְתַּיְּעוּ בוֹ שְׁאָר עַמִּים עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וְאוֹתָם כְּתָרִים תַּחְתּוֹנִים. וְהָלְכָה זוֹ, כְּזוֹ שֶׁאָמַר רַבִּי יִצְחָק. כָּתוּב ׳שָׂמֻנִי נֹטֵרָה וְגוֹ', לִשְׁמֹר וּלְבָרֵךְ אֶת שְׁאָר הָעַמִּים בַּגָּלוּת׳ (שיר השירים א). וְיִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם ׳כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי׳ (שיר השירים א, ו) - מִשּׁוּם שֶׁהֵם בַּגָּלוּת וְלֹא מִתְבָּרְכִים כָּרָאוּי.
בלשון הזוהר
כַּד חָמָא הַהוּא מַלְאָכָא, דְּהָא בִּלְעָם אַסְטֵי לָאָתוֹן לְהַהוּא שְׁבִילָא, דִּכְתִּיב ׳לְהַטּוֹתָהּ הַדָּרֶךְ, מִיַּד וַיַּעֲמוֹד מַלְאַךְ יהו"ה בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים, לְאַסְתְּמָא שְׁבִילָא, דְּלָא יִסְתַּיְיעוּן בֵּיהּ אִינּוּן שְׁאַר עַמִּין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וְאִינּוּן כִּתְרִין תַּתָּאִין׳. וְאָזְלָא הָא, כְּהָא דְּאָמַר רִבִּי יִצְחָק, כְּתִיב ׳שָׂמוּנִי נוֹטֵרָה וְגוֹ', לְנַטְרָא וּלְבָרְכָא לִשְׁאַר עַמִּין בְּגָלוּתָא׳ (שיר השירים א). וְיִשְׂרָאֵל דְּאִינוּן ׳כַּרְמִי שֶׁלִּי, לֹא נָטַרְתִּי׳, בְּגִין דְּאִינּוּן בְּגָלוּתָא, וְלָא מִתְבָּרְכִין כַּדְּקָא חֲזֵי.
׳גדר מזה וגדר מזה׳ - סיוע התורה למלאך בשני הצדדים
׳גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה׳ (במדבר כב, כד). אָמַר רַבִּי אַבָּא, אֵיךְ יָכוֹל אוֹתוֹ מַלְאָךְ לְהַסְתִּיר אוֹתוֹ הַשְּׁבִיל? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁסִּיּוּעַ אַחֵר ׳הָיָה לוֹ׳, הקב"ה וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, הַתּוֹרָה סִיְּעָה לוֹ, שֶׁכָּתוּב ׳מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים׳ (שמות לב, טו).
בלשון הזוהר
׳גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה׳ (במדבר כב, כד). אָמַר רִבִּי אַבָּא, הֵיךְ יָכִיל הַהוּא מַלְאָכָא לְאַסְתְּמָא הַהוּא שְׁבִילָא. אֶלָּא בְּגִין דְּסִיוּעָא אַחֲרָא הֲוָה לֵיהּ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, אוֹרַיְיתָא מְסַיְּיעָא לֵיהּ, דִּכְתִּיב, ׳מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתוּבִים׳ (שמות לב, טו).
׳ותלחץ אל הקיר׳ - קיר הוא הפטרון, ורמז שאין סיוע
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מַה כָּתוּב? ׳וַתֵּרֶא הָאָתוֹן וְגוֹ'׳ (במדבר כב, כה) - ׳וַתִּלָּחֵץ אֶל הַקִּיר׳ - מַה זֶּה ׳וַתִּלָּחֵץ אֶל הַקִּיר׳? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳מְקַרְקַר קִר וְגוֹ'׳ (ישעיה כב). קִיר - פַּטְרוֹן, אוֹתוֹ שֶׁשּׁוֹלֵט עֲלֵיהֶם. וַתִּלְחַץ אֶת רֶגֶל בִּלְעָם אֶל הַקִּיר - הִיא לֹא נָתְנָה לוֹ כְּלָל סִיּוּעַ. וּבַמְּצוּקָה (זרקה) הִנִּיחָה (שלחה) אוֹתוֹ לְאוֹתוֹ קִיר וְרָמְזָה לוֹ זֶה. אָז וַיּסֶף לְהַכֹּתָהּ, בַּצַּד הַזֶּה.
בלשון הזוהר
בְּהַהִיא שַׁעֲתָא מַה כְּתִיב. ׳וַתֵּרֶא הָאָתוֹן וְגוֹ'׳ - ׳וַתִּלָּחֵץ אֶל הַקִּיר׳ - מַאי ׳וַתִּלָּחֵץ אֶל הַקִּיר׳. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ישעיהו כב ה). ׳מְקַרְקַר קִיר וְגוֹ'׳. קִיר: פַּטְרוֹנָא, הַהוּא דְּשַׁלְטָא עָלַיְיהוּ. ׳וַתִּלְּחַץ אֶת רֶגֶל בִּלְעָם אֶל הַקִּיר׳ - הִיא לָא יָהֲבָא לֵיהּ סִיּוּעָא כְּלַל. וּבְעֲקוּתָא, (ס"א אשדת) אַשְׁרַת (ס"א אשדרת) לֵיהּ לְהַהוּא קִיר. וְרַמְזָא לֵיהּ הַאי, כְּדֵין ׳וַיּוֹסֶף לְהַכּוֹתָהּ׳ בְּהַאי סִטְרָא.
׳מקום צר׳ - נסתמו כל הדרכים ורביצת האתון תחתיו
׳וַיּוֹסֶף מַלְאַךְ ה' עֲבוֹר וַיַּעֲמֹד בְּמָקוֹם צָר וְגוֹ'׳ (במדבר כב, כו). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִסְתִּיר לָהּ כָּל הַדְּרָכִים וְכָל הַסִּיּוּעִים, שֶׁלֹּא נִמְצָא בָּהּ סִיּוּעַ מִכָּל צַד שֶׁבָּעוֹלָם. אָז ׳וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם׳ (במדבר כב, כז) - כְּשֶׁרָאָה בִלְעָם שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל, מַה כָּתוּב? ׳וַיִּחַר אַף בִּלְעָם וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל׳ - כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, שֶׁהִתְקִינָהּ וְהִלְבִּישָׁהּ בְּזֵרוּזֵי דִין קָשֶׁה וְתַקִּיף.
בלשון הזוהר
׳וַיוֹסֵף מַלְאַךְ׳ - יהו"׳ה עֲבוֹר וַיַּעֲמוֹד בְּמָקוֹם צָר׳ וְגוֹ'. בְּהַהִיא שַׁעֲתָא, אַסְתִּים לָהּ כָּל אֹרְחִין, וְכָל סִיּוּעִין, דְּלָא אִשְׁתְּכַח בָּהּ מִכָּל סִטְרָא דְּעָלְמָא סִיּוּעָא. כְּדֵין ׳וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם׳ - כַּד חָמָא בִּלְעָם דְּלָא הֲוָה יָכִיל, מַה כְּתִיב. ׳וַיִּחַר אַף בִּלְעָם וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל׳ - כְּמָה דְּאִתְּמַר, דְּאַטְעַן לָהּ, וְאַלְבַּשׁ לָהּ, בְּזִירוּזֵי דִּינָא קַשְׁיָא תַּקִּיפָא.
פתיחת פי האתון - בזיון בלעם בעיני נלוויו ושבירת כוחו
׳וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן וְגוֹ'׳ (במדבר כב, כח). זֶה אֶחָד מֵאוֹתָם דְּבָרִים שֶׁנִּבְרְאוּ עֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מָה הַגְּדֻלָּה הַזּוֹ לְבִלְעָם אוֹ לָאָתוֹן אוֹ לְיִשְׂרָאֵל בַּדְּבָרִים הַלָּלוּ? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, שֶׁצָּחֲקוּ עָלָיו אוֹתָם גְּדוֹלִים שֶׁהָיוּ עִמּוֹ, וּכְשֶׁהִגִּיעוּ לְבָלָק, אָמְרוּ לוֹ: וְכִי לַשּׁוֹטֶה הַזֶּה שָׁלַחְתָּ לְכַבֵּד?! לֹא תִמְצָא בּוֹ מַמָּשׁ וְלֹא בִדְבָרָיו. וּבְאוֹתוֹ דִּבּוּר שֶׁל הָאָתוֹן הִתְבַּזָּה מִכְּבוֹדוֹ. רַבִּי חִיָּיא אָמַר, אִלְמָלֵא לֹא אָמְרָה הָאָתוֹן אֶת זֶה, לֹא הִשְׁאִיר בִּלְעָם אוֹתוֹ שֶׁלּוֹ, וּבְדִבְרֵי הָאָתוֹן יָדַע שֶׁנִּשְׁבָּר כֹּחוֹ.
בלשון הזוהר
׳וְיִּפְתַּח יהו"ה אֶת פִּי הָאָתוֹן וְגוֹ'׳ (במדבר כב, כח). הַיְינוּ חַד מֵאִינּוּן מִלִּין, דְּאִתְבְּרִיאוּ עֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, מַאי סַגֵּי הַאי לְבִלְעָם, אוֹ לָאָתוֹן, אוֹ לְיִשְׂרָאֵל. בְּהָנֵי מִלִּין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, דְּחַיְיכִין בֵּיהּ אִינּוּן רַבְרְבִין דַּהֲווֹ עִמֵּיהּ, וְכַד מָטוּ לְבָלָק, אָמְרוּ לֵיהּ: וְכִי לְהַאי שַׁטְיָא שַׁדְרַת לְיָקְרָא, לָא תִּשְׁכַּח בֵּיהּ מַמָּשׁוּת, וְלָא בְּמִלּוֹי. וּבְאִינּוּן מִלָּה דַּאֲתָנָא, אִתְבְּזָא מִן יְקָרֵיהּ. רִבִּי חִיָּיא אָמַר אִלְמָלֵי לָא אַמְרַת אֲתָנָא הַאי, לָא שָׁבִיק בִּלְעָם הַהוּא דִּילֵיהּ, וּבְמִלֵּי דַּאֲתָנָא יָדַע דְּאִתְּבַּר חֵילֵיהּ.
פתיחת הארץ בגזירת משה - ופתיחת פי האתון ברצונו
וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ. רַבִּי אַבָּא שָׁאַל, כָּתוּבאצל בני קרח (במדבר טז) ׳וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ וְגוֹ',ומאידך אצל בלעם וְכָתוּב ׳וַיִּפְתַּח ה (במדבר כב, כח)' אֶת פִּי׳ וְגוֹ'׳. מַה שּׁוֹנֶה אֶרֶץ מֵאָתוֹן שֶׁלֹּא כָתוּב בָּהּ ׳וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי׳ - הָאָרֶץ? אֶלָּא שָׁם מֹשֶׁה גָּזַר עַלעצם פתיחת הַפֶּה, וּפָתְחָהאָכֵן וְעָשְׂתָה הָאָרֶץ אֶת מִצְוַת מֹשֶׁה, וְלֹא נָאֶה שהקב"ה יַעֲבֹר מִצְוָתוֹ,לֹא יקים את מה שהצדיק גוזר, שֶׁהֲרֵי מֹשֶׁה גָּזַר וְצִוָּה, ׳וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָומשום כך פצתה האדמה אֶת פִּיהָ אַף שהנס יכל להעשות גם בלי פתיחת הפה. (במדבר טז, ל)׳ - וְלָכֵן הִיא עָשְׂתָה מִצְוָתוֹ, גם בחלק של פתיחת הפה וכמו שכתוב שֶׁכָּתוּב ׳וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ (במדבר טז, לב)׳ - אֲבָל כָּאן לֹא נִמְצָא מִי שֶׁגָּזַר, אֶלָּא רְצוֹן הקב"ה הָיָה,בעצם הדיבור וְהוֹאִיל וּרְצוֹנוֹ הָיָה בְּכָךְ, כָּתוּב ׳וַיִּפְתַּח ה' - אֶת פִּי הָאָתוֹן׳ללמדנו כי - מִמֶּנּוּמהקב"ה בָּא הַדָּבָר, וּמִמֶּנּוּ נִמְצָא.
בלשון הזוהר
רִבִּי אַבָּא רָמֵי, כְּתִיב ׳וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ וְגוֹ'׳ (במדבר טז, לב). וּכְתִיב ׳וְיִּפְתַּח יהו"ה אֶת פִּי וְגוֹ'׳. מַאי שְׁנָא אֶרֶץ מֵאָתוֹן, דְּלָא כְּתִיב בָּהּ וְיִּפְתַּח יהו"ה אֶת פִּי הָאָרֶץ. אֶלָּא, הָתָם מֹשֶׁה גָּזַר עַל פּוּמָא, וּפַתְחַת, וְעַבְדַת אַרְעָא פִּקּוּדָא דְּמֹשֶׁה, וְלָא יַאוּת דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יַעָבֹר פִּקּוּדֵיהּ, דְּהָא מֹשֶׁה גָּזַר וּפָקִיד, ׳וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ׳ (במדבר טז, ל) - וְעַל דָּא הִיא עַבְדַת פִּקּוּדוֹי, דִּכְתִּיב ׳וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ׳ - אֲבָל הָכָא, לָא אִשְׁתְּכַח מַאן דְּגָזַר, אֶלָּא רְעוּתָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוָה, וְהוֹאִיל וּרְעוּתֵיהּ הֲוָה בְּכַךְ, כְּתִיב וְיִּפְתַּח יהו"ה אֶת פִּי הָאָתוֹן. מִנֵּיהּ אָתָא מִלָּה, וּמִנֵּיהּ אִשְׁתְּכַח.
קושיית פחיתות דברי האתון - למה טרח הקב"ה לפתוח פיה
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, הִסְתַּכַּלְתִּי בְּפָרָשָׁה זוֹ וּבַדְּבָרִים הַלָּלוּ, וְנִרְאֶה שֶׁאֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁלֹּא צְרִיכִים. וְכִי מֵאַחַר שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן׳ (במדבר כב, כח) - צָרִיךְ לִהְיוֹת דְּבָרִים הַלָּלוּ דְּבָרִים מְעֻלִּים, דִּבְרֵי חָכְמָה?! וְאִם כְּמוֹ שֶׁהִתְעוֹרְרוּ חֲבֵרֵינוּ, שֶׁהוּא מִשְׁתַּבֵּחַ שֶׁסּוּסָתוֹ רוֹעָה בָּאָחוּ, וְהִיא שָׁבָה וְאוֹמֶרֶת: הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךְ - מִכָּאן הָיָה לָהּ לִפְתֹּחַ! וְהִיא לֹא פָתְחָה, אֶלָּא - ׳מֶה עָשִׂיתִי לְךְ׳ - וְאִם כָּךְ, לָמָּה טָרַח הקב"ה לִפְתֹּחַ אֶת פִּיהָ בַּדְּבָרִים הַלָּלוּ?
בלשון הזוהר
רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, אִסְתַּכַּלְנָא בְּפָרָשְׁתָא דָּא, וּבְאִלֵּין מִלִּין, וְאִתְחַזְּיָין דְּלָאו מִלִּין דִּצְרִיכִין אִינּוּן. וְכִי מֵאַחַר דִּכְתִּיב ׳וְיִּפְתַּח יהו"ה אֶת פִּי הָאָתוֹן׳ - בַּעְיָין לְמֶהֱוִי אִינּוּן מִלִּין מִלֵּי מְעַלְּיָיתָא, מִלֵּי דְּחָכְמְתָא, וְאִי כְּמָה דְּאַתְּעֲרוּ חַבְרָנָא, דְּאִיהוּ מְשַׁבַּח דְּסוּסְיָא דִּילֵיהּ רָעֵי בִּרְטִיבָא, וְהִיא תָּבַת וְאַמְרַת: הֲלֹא אָנֹכִי אֲתוֹנְךָ - מֵהָכָא הֲוָה לָהּ לְמִפְתַּח, וְהִיא לָא פָּתְחָה אֶלָּא ׳מֶה עָשִׂיתִי לְךָ׳ - וְאִי הָכִי, אֲמַאי קָא טָרַח קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְמִפְתַּח פּוּמָהּ לְהָנֵי מִלִּין.
דעת האתון הטפשה - ראיה שאין בלעם ראוי לרוח הקודש
אָמַר רַבִּי אַבָּא, וַדַּאי בַּדְּבָרִים הַלָּלוּ לָמַדְנוּ עַל דַּעַת בִּלְעָם שֶׁאֵינוֹ כְדַאי לִשְׁרוֹת עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְלָמַדְנוּ שֶׁהֲרֵי אֵין בַּאֲתוֹנוֹ יְכֹלֶת לְהַזִּיק אוֹ לְהֵיטִיב. וְלָמַדְנוּ מֵאָתוֹן זוֹ שֶׁהֲרֵי אֵין כֹּחַ בַּבְּהֵמוֹת לְהַשְׁרוֹת עֲלֵיהֶן דַּעַת שְׁלֵמָה. בֹּא תִרְאֶה, בִּלְעָם, בְּאוֹתוֹ דִּבּוּר שֶׁל אֲתוֹנוֹ וּבְאוֹתָהּ דַּעַת טִפְּשָׁה לֹא יָכוֹל לַעֲמֹד. בְּדַעַת עֶלְיוֹנָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אַבָּא, וַדַּאי בְּאִלֵּין מִלִּין אוֹלִיפְנָא דַּעְתָּא דְּבִלְעָם, דְּלָאו כְּדַאי הוּא לְמִשְׁרֵי עָלֵיהּ רוּחַ קוּדְשָׁא, וְאוֹלִיפְנָא, דְּהָא לֵית יָכִילוּ בְּאַתְנֵיהּ, לְאַבְאָשָׁא אוֹ לְאוֹטָבָא. וְאוֹלִיפְנָא מֵהַאי אָתוֹן, דְּהָא לֵית חֵילָא בִּבְעִירֵי לְאַשְׁרָאָה עָלַיְיהוּ דַּעְתָּא שְׁלִים. תָּא חֲזֵי, בִּלְעָם, בְּהַהִיא מִלָּה דַּאֲתָנֵיהּ, וּבְהַהוּא דַּעְתָּא טִפְּשָׁא לָא יָכִיל לְמֵיקָם. בְּדַעְתָּא עִלָּאָה עַל אַחַת כַּמָה וְכַמָּה.
׳מה עשיתי לך׳ - אין הבהמה אלא ברשות מנהיגה
׳וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה עָשִׂיתִי לְךְ׳ (במדבר כב, כח). וְכִי בִרְשׁוּתִי הָיָה לַעֲשׂוֹת טוֹב וָרָע? לֹא. שֶׁהֲרֵי בְּהֵמוֹת לֹא מִתְנַהֲגוֹת אֶלָּא בְּמַה שֶּׁמַּנְהִיגִים אוֹתָן. וְאַף עַל גַּב שֶׁאוֹתָהּ אָתוֹן בְּעֹמֶק (במצוקה) יוֹתֵר, זֶה לֹא בִרְשׁוּתָהּ, שֶׁהֲרֵי הוּא הִטְעִינָהּ בִּכְשָׁפָיו, וְעוֹמֶדֶת בִּרְשׁוּתוֹ.
בלשון הזוהר
׳וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה עָשִׂיתִי לְךָ׳ (במדבר כב, כח). וְכִי בִּרְשׁוּתִי הֲוָה לְמֶעְבַּד טַב וּבִישׁ. לָאו. דְּהָא בְּעִירֵי לָא מִתְנַהֲגָן, אֶלָּא בְּמָה דְּנַהֲגוּ לוֹן. וְאַף עַל גַּב דְּהַהִיא אֲתָנָא בְּעֲמִיקְתָא (ס"א בעקתא) יַתִּיר, לָאו בִּרְשׁוּתָהּ הִיא, דְּהָא הוּא אַטְעִין לָהּ בְּחַרְשׁוֹי, וּבִרְשׁוּתֵיהּ קַיְּימָא.
׳לו יש חרב בידי׳ - תשובת בלעם שהחזיקתו לשוטה בעיניהם
׳וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי׳ (במדבר כב, כט) - הָיָה לוֹ לִצְחֹק מִמֶּנָּה, וְהוּא הֵשִׁיב כְּטִפְּשׁוּת דְּבָרֶיהָ לְעֻמָּתָהּ. אָז צָחֲקוּ מִמֶּנּוּ, וְנִהְיָה קַל בְּעֵינֵיהֶם, וְיָדְעוּ שֶׁהוּא שׁוֹטֶה. וּמָה אָמַר? ׳כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי׳ - אָמְרוּ: שׁוֹטֶה זֶה יָכוֹל לְהַשְׁמִיד עַמִּים בְּפִיו, אֵיךְ לֹא יָכוֹל לְהַשְׁמִיד אֶת אֲתוֹנוֹ וְהוּא צָרִיךְ חֶרֶב?! וְלָמַדְנוּ שֶׁאֵין כֹּחַ בַּבְּהֵמוֹת לְהַשְׁרוֹת עֲלֵיהֶן רוּחַ אַחֶרֶת. שֶׁאִם יֹאמְרוּ בְּנֵי אָדָם, אִם יְדַבְּרוּ הַבְּהֵמוֹת כַּמָּה דַעַת שָׁלֵם יוֹצִיאוּ לָעוֹלָם - צֵא וּלְמַד מֵאָתוֹן זוֹ, שֶׁהֲרֵי הקב"ה פָּתַח פִּיהָ, רְאֵה דְבָרֶיהָ.
בלשון הזוהר
׳וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי׳ (במדבר כב, כט) - הֲוָה לֵיהּ לְחַיְּיכָא מִנָּהּ, וְהוּא אָתִיב לָקָבְלָא טִפְּשׁוּתָא דְּמִלָּהָא, כְּדֵין חַיְיכוּ מִנֵּיהּ, וְאִתְקְלִיל בְּעֵינַיְיהוּ, וְיָדְעוּ דְּאִיהוּ שַׁטְיָא. וּמָה אָמַר. ׳כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי׳ - אָמְרוּ: שַׁטְיָא דָּא אִיהוּ יָכִיל לְשֵׁיצָאָה עַמִּין בְּפוּמֵיהּ, הֵיךְ לָא יָכִיל לְשֵׁיצָאָה לְאַתְנֵיהּ, וְהוּא בָּעֵי חַרְבָּא. וְאוֹלִיפְנָא, דְּלֵית חֵילָא בִּבְעִירֵי לְאַשְׁרָאָה עָלַיְיהוּ רוּחָא אַחֲרָא, דְּאִי יֵימְרוּן בְּנֵי נָשָׁא, אִי יְמַלְּלוּן בְּעִירֵי, כַּמָּה דַּעְתָּא שְׁלִים יִפְּקוּן לְעָלְמָא, פּוּק וְאוֹלִיף מֵהַאי אֲתָנָא, דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַפְתַּח פּוּמָהּ, חָמֵי מִלּוֹי.
׳ויקח בלק את בלעם׳
כשלון הכשפים והעין הרעה מול ברכת ׳כה׳
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.