הזדמנות המלאך לשנים - ברחמים לאתון ובעונש לבלעם
בלק · ׳ותרא האתון את מלאך ה׳ - סוד משעול הכרמים ובזיון בלעם · מאמר 44 · פיסקה 1 · דף רח ע"ב
לשון הזוהר
׳וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יהו"ה נִצָּב בַּדֶרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ׳ (במדבר כב, כג) - (ס"א בדרך), בְּהַהוּא אָרְחָא דְּהֲוָה אִשְׁתְּקַע (ס"א אשתכח) בְּגַוָּוהּ. ׳וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ׳ - וְכִי אִי אִיהוּ נָפִיק לָקֳבֵיל הַאי אָתוֹן, מַאי בָּעֵי חַרְבָּא. וְאִי אִיהוּ נָפִיק לָקֳבְלֵיהּ דְּבִלְעָם, אֲמַאי חָמָאת אֲתָנֵיהּ, וְאִיהוּ לָא חָמָא. אֶלָּא כֹּלָּא אִזְדְּמַן. הַהוּא מַלְאָכָא מִזְדְּמַן לָקֳבְלֵיהּ דְּאָתוֹן, לְאַפָּקָא לָהּ מִן הַהוּא אָרְחָא דְּאִתְטְעַן בָּהּ. וּבְמָה. בְּרַחֲמֵי. וְאִזְדְּמַן לָקֳבְלֵיהּ דְּבִלְעָם, לְאַעְנְשָׁא לֵיהּ, עַל דְּאִיהוּ הֲוָה בָּעֵי לְמֵיהַךְ בִּרְשׁוּתֵיהּ, וְלָא בִּרְשׁוּתָא אַחֲרָא (ס"א דלעילא).
תרגום
׳וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה' נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ׳ (במדבר כב, כג) - (בדרך) בְּאוֹתוֹ דֶּרֶךְ שֶׁהָיָה שׁוֹקֵעַ (נִמְצָא) בְּתוֹכָהּ. ׳וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ׳ - וְכִי אִם הוּא יָצָא מוּל הָאָתוֹן הַזּוֹ, לְשֵׁם מָה צָרִיךְ חֶרֶב? וְאִם הוּא יוֹצֵא מוּל בִּלְעָם, לָמָּה רָאֲתָה הָאָתוֹן שֶׁלּוֹ, וְהוּא לֹא רָאָה? אֶלָּא הַכֹּל הִזְדַּמֵּן. אוֹתוֹ מַלְאָךְ מִזְדַּמֵּן מוּל הָאָתוֹן לְהוֹצִיאָהּ מֵאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ שֶׁנִּטְעָן בָּהּ. וּבַמֶּה? בְּרַחֲמִים. וְהִזְדַּמֵּן מוּל בִּלְעָם, לְהַעֲנִישׁוֹ עַל שֶׁרָצָה לָלֶכֶת בִּרְשׁוּתוֹ וְלֹא בְּרָשׁוּת אַחֶרֶת (שֶׁלְּמַעְלָה).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳ותרא האתון את מלאך יהו"ה נצב בדרך וחרבו שלופה בידו׳ (במדבר כב, כג) - (ס"א בדרך), בההוא ארחא דהוה אשתקע (ס"א אשתכח) בגווה. ׳וחרבו שלופה בידו׳ - וכי אי איהו נפיק לקביל האי אתון, מאי בעי חרבא. ואי איהו נפיק לקבליה דבלעם, אמאי חמאת אתניה, ואיהו לא חמא. אלא כלא אזדמן. ההוא מלאכא מזדמן לקבליה דאתון, לאפקא לה מן ההוא ארחא דאתטען בה. ובמה. ברחמי. ואזדמן לקבליה דבלעם, לאענשא ליה, על דאיהו הוה בעי למיהך ברשותיה, ולא ברשותא אחרא (ס"א דלעילא).
התרגום: ׳ותרא האתון את מלאך ה' נצב בדרך וחרבו שלופה בידו׳ (במדבר כב, כג) - (בדרך) באותו דרך שהיה שוקע (נמצא) בתוכה. ׳וחרבו שלופה בידו׳ - וכי אם הוא יצא מול האתון הזו, לשם מה צריך חרב? ואם הוא יוצא מול בלעם, למה ראתה האתון שלו, והוא לא ראה? אלא הכל הזדמן. אותו מלאך מזדמן מול האתון להוציאה מאותו הדרך שנטען בה. ובמה? ברחמים. והזדמן מול בלעם, להענישו על שרצה ללכת ברשותו ולא ברשות אחרת (שלמעלה).
מן המפרשים
מקדש מלך: בההוא אורחא דהוה אשתקע בגווא פי' באותה הטומאה שהיתה משוקעת בתוך האתון. והמלאך בא לסתור אותה הטומאה. וז"ש בסמוך לאפקא לה מההוא אורחא דאטען בה. ואי איהו נפיק לקבליה דבלעם פי' ואזי לא יקשה לנו מאי בעי חרבא דהיינו כמ"ש ז"ל שטעם…
אור החמה: ותרא האתון את מלאך ה' נצב בדרך וגו' מאי בעי חרבא כי היפך הקליפה מהפעול' הרעה ברחמיו היה עושה לא ע"י חרב שמור' הריגת נקם. לאענשא ליה . להורגו וענין החרב היא כח הדין הנוטל נשמה מהגוף שמצד הדין הוא סם המות הממית והיינו סוד חרב…
קרני אור: דהוה אשתקע דהוה אשתקע כו'. ר"ל באינון חרשין כנ"ל:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: