עמידת המלאך להסתיר השביל - ׳כרמי שלי לא נטרתי׳
בלק · ׳ותרא האתון את מלאך ה׳ - סוד משעול הכרמים ובזיון בלעם · מאמר 44 · פיסקה 15 · דף רט ע"ב
לשון הזוהר
כַּד חָמָא הַהוּא מַלְאָכָא, דְּהָא בִּלְעָם אַסְטֵי לָאָתוֹן לְהַהוּא שְׁבִילָא, דִּכְתִּיב ׳לְהַטּוֹתָהּ הַדָּרֶךְ, מִיַּד וַיַּעֲמוֹד מַלְאַךְ יהו"ה בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים, לְאַסְתְּמָא שְׁבִילָא, דְּלָא יִסְתַּיְיעוּן בֵּיהּ אִינּוּן שְׁאַר עַמִּין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וְאִינּוּן כִּתְרִין תַּתָּאִין׳. וְאָזְלָא הָא, כְּהָא דְּאָמַר רִבִּי יִצְחָק, כְּתִיב ׳שָׂמוּנִי נוֹטֵרָה וְגוֹ', לְנַטְרָא וּלְבָרְכָא לִשְׁאַר עַמִּין בְּגָלוּתָא׳ (שיר השירים א). וְיִשְׂרָאֵל דְּאִינוּן ׳כַּרְמִי שֶׁלִּי, לֹא נָטַרְתִּי׳, בְּגִין דְּאִינּוּן בְּגָלוּתָא, וְלָא מִתְבָּרְכִין כַּדְּקָא חֲזֵי.
תרגום
כְּשֶׁרָאָה אוֹתוֹ מַלְאָךְ שֶׁבִּלְעָם מַסְטֶה אֶת הָאָתוֹן לְאוֹתוֹ שְׁבִיל, שֶׁכָּתוּב לְהַ תָהּ הַדָּרֶךְ, מִיָּד - ׳וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ ה' בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים׳ (במדבר כב, כד) - לְהַסְתִּיר הַשְּׁבִיל, שֶׁלֹּא יִסְתַּיְּעוּ בוֹ שְׁאָר עַמִּים עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וְאוֹתָם כְּתָרִים תַּחְתּוֹנִים. וְהָלְכָה זוֹ, כְּזוֹ שֶׁאָמַר רַבִּי יִצְחָק. כָּתוּב ׳שָׂמֻנִי נֹטֵרָה וְגוֹ', לִשְׁמֹר וּלְבָרֵךְ אֶת שְׁאָר הָעַמִּים בַּגָּלוּת׳ (שיר השירים א). וְיִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם ׳כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי׳ (שיר השירים א, ו) - מִשּׁוּם שֶׁהֵם בַּגָּלוּת וְלֹא מִתְבָּרְכִים כָּרָאוּי.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כד חמא ההוא מלאכא, דהא בלעם אסטי לאתון לההוא שבילא, דכתיב ׳להטותה הדרך, מיד ויעמוד מלאך יהו"ה במשעול הכרמים, לאסתמא שבילא, דלא יסתייעון ביה אינון שאר עמין עובדי כוכבים ומזלות, ואינון כתרין תתאין׳. ואזלא הא, כהא דאמר רבי יצחק, כתיב ׳שמוני נוטרה וגו', לנטרא ולברכא לשאר עמין בגלותא׳ (שיר השירים א). וישראל דאינון ׳כרמי שלי, לא נטרתי׳, בגין דאינון בגלותא, ולא מתברכין כדקא חזי.
התרגום: כשראה אותו מלאך שבלעם מסטה את האתון לאותו שביל, שכתוב לה תה הדרך, מיד - ׳ויעמד מלאך ה' במשעול הכרמים׳ (במדבר כב, כד) - להסתיר השביל, שלא יסתיעו בו שאר עמים עובדי כוכבים ומזלות ואותם כתרים תחתונים. והלכה זו, כזו שאמר רבי יצחק. כתוב ׳שמני נטרה וגו', לשמר ולברך את שאר העמים בגלות׳ (שיר השירים א). וישראל שהם ׳כרמי שלי לא נטרתי׳ (שיר השירים א, ו) - משום שהם בגלות ולא מתברכים כראוי.
מן המפרשים
קרני אור: במשעול הכרמים לאסתמא במשעול הכרמים לאסתמא כו'. ר"ל עמד באותו שביל שמשם יוצא התמצית לשאר עמין ולכתרין תתאין, ועמד שם לסתום אותו השביל שלא יצא שפע כלל:
הסולם: כד חמא ההוא וכו': כשראה אותו המלאך, אשר בלעם הטה את אתונו על שביל ההוא, שנקרא משעול הכרמים, כדי לקבל משם כח לקלל את ישראל, שכתוב, להטותה הדרך, שרומז על הדרך של החצונים, שהוא משעול הכרמים שמשם הם מקבלים כל שפעם כנ"ל, מיד,…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: